לדלג לתוכן

ד"ר פומרנץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ד"ר פומרנץ
הפוסטר של הסרט ד"ר פומרנץ
הפוסטר של הסרט ד"ר פומרנץ
בימוי אסי דיין
הופק בידי אייל שיראי
תסריט אסי דיין
עריכה זהר סלע
שחקנים ראשיים אסי דיין
יבגניה דודינה
שלמה בר-שביט
צופית גרנט
אושיק לוי
מיכאל הנגבי
שלמה וישינסקי
יוסף כרמון
רבקה מיכאלי
שמיל בן ארי
לוסי דובינצ'יק עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה עמית פוזננסקי
צילום בועז יהונתן יעקב
מדינה ישראל
חברה מפיצה יונייטד קינג
הקרנת בכורה 23 בפברואר 2012
משך הקרנה 88 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט עברית
סוגה סרט קומדיה שחורה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 2,000,000 ש"ח[1]
הכנסות 342,000 ש"ח[1]
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ד"ר פומרנץ הוא סרט קולנוע ישראלי, בבימויו של אסי דיין, שיצא לאקרנים בשנת 2012. זהו סרטו האחרון של דיין כבמאי.

הסרט מתאר את ד"ר יואל פומרנץ (אסי דיין), פסיכולוג קליני בערוב ימיו המקצועיים והאישיים, שחי עם בנו, יואב (מיכאל הנגבי), בעל תסמונת אספרגר העובד כפקח חניה. השניים מתפקדים לכאורה ושורדים את חייהם בדוחק ובדחק, אך הפער בין חייהם היומיומיים ותפקודם האישי והחברתי הנורמטיבי הולך וגדל לאורך העלילה ומהווה את מוקד הסרט, הן מבחינת ההומור המקברי והן מבחינת המסר האקזיסטנציאליסטי שמלווה אותו[2] - "החיים הם מחלה עם 100% תמותה", מסביר ד"ר פומרנץ למטופליו האובדניים.

רעיונות אלו מושפעים מחייו האישיים של השחקן והבמאי אסי דיין, המגלם את גיבור הסרט, במיוחד לגבי סוגיית ההתאבדות והקשר שלה למידת התמיכה החברתית או הבדידות והניכור הבינאישי בחיים, שעימם מתמודדים כל גיבורי הסרט.

שחקנים בולטים נוספים בסרט הם רבקה מיכאלי, שלמה וישינסקי, יוסף כרמון, שמיל בן ארי, שלמה בר-שביט, יבגניה דודינה, צופית גרנט, לוסי דובינצ'יק ואושיק לוי.

קשיש בשם ולדק נוסבאום (שלמה בר-שביט) מגיע לטיפול פסיכולוגי אצל ד"ר יואל פומרנץ (אסי דיין), פסיכולוג קליני בערוב ימיו המקצועיים והאישיים המתגורר רמת אביב ג'. נוסבאום מגיע לד"ר פומרנץ עקב הפרעת דחק פוסט-טראומטית שהחלה עקב מות הוריו, אחותו ציפי, אחיו גרי ומשפחתו: בלה אשתו ובתם נדיה – בצומת מסובים באוגוסט 2005. במהלך הטיפול נכנס לחדר בנו של פומרנץ, יואב (מיכאל הנגבי), בעל תסמונת אספרגר העובד כפקח חניה. יואב מספר לאביו שהוא מועמד לזכייה בתחרות הפיקטיבית "פקח נולד" והעלאה לדרגת "רב-פקח". לבסוף הוא עוזב את החדר והטיפול נמשך. פומרנץ מייעץ לנוסבאום ללכת לבית החולים איכילוב ובילינסון ולראות שם את חדרי המתים, ללכת לבתי קברות, ובפרט לבית העלמין הדרום שבחולון ואף לצומת מסובים, למקרה שתהיה שם תאונת דרכים, על מנת לשחזר את הטראומה המקורית.

לאחר שהטיפול מסתיים ונוסבאום הולך, נוסע פומרנץ באוטובוס למקום עבודתו, חברת ענ"א (ראשי תיבות של "עזרה נפשית אקספרס").[3] זמן קצר לאחר הגעתו מקבל פומרנץ טלפון משירה גור (ענת וקסמן). גור מספרת ששכנה, יוסי שרמן (שמיל בן ארי), קצין צה"ל בדרגת סגן אלוף, ניסה להתאבד בקפיצה ממרפסת ביתו, אך נפל על מתלה כביסה. בהמשך מקבל פומרנץ טלפון מאדם נוסף, יצחק בר-נר (שלמה וישינסקי), מפיץ כרזות של סרטים מטעם עיריית תל אביב-יפו שפוטר מעבודתו. בר-נר מספר לפומרנץ על רצונו להתאבד, עקב היותו מובטל, פרידתו מאשתו שבגדה בו עם מציל מבת ים ושהותה הממשוכת של בתו בהודו, ומבקש ממנו עזרה. פומרנץ מבקש מבר-נר לזוז מאדן החלון ומציע לו לבוא אליו לטיפול. אחר כך מטלפנת לפומרנץ אישה נוספת, רבקה צימר (רבקה מיכאלי). הוא מציע גם לה לבוא אליו לטיפול.

פומרנץ מבקש את מספר הטלפון של שרמן, מתקשר אליו ומבקש ממנו להגיע אליו לטיפול. אחר כך מתקשר בנו של פומרנץ, יואב, ומדווח לאביו שלקוח שלו, צבי שטארק (יוסף כרמון), נמצא בביתם וממתין לו. שטארק, קשיש המטופל אצל פומרנץ זה כ-20 שנה, שותה בקבוק ברנדי שיואב מגיש לו. אחר כך יוצא יואב לעבודתו כפקח ומשאיר את שטארק לבדו. בעוד פומרנץ מתכונן לעזוב את משרדו בענ"א ולצאת לביתו, נודע לו מטעם ההנהלה כי הוא מפוטר מעבודתו במקום, עקב העובדה שבניגוד לתקנות, השתמש בקו החם במשרדו כדי לגייס לעצמו לקוחות שיגיעו לדירתו. בינתיים מסיים שטארק את בקבוק הברנדי, כשהוא כבר שרוי במצב של שכרות. הוא קם מכורסתו, יוצא לעבר המרפסת וקופץ אל מותו. לאחר המעשה מגיע פומרנץ לאזור ועובר תשאול על ידי שוטר (אושיק לוי) וחוזר לדירתו.

בר-נר מגיע לדירתו של פומרנץ לצורך טיפול. פומרנץ מגיש לבר-נר כוס תה ובר-נר משתף אותו ברגשותיו: יחסיו עם אשתו עכורים ובתו, רינת, שלחה לו רק מכתב אחד מהודו, שהכיל תמונה שלה עם בן זוגה ההודי, בן 60 בערך. בר-נר לא יודע כלום על קשר זה, אך אשתו כן. הדבר גורם לו תסכול רב והוא רוצה לקפוץ מהמרפסת אל מותו. פומרנץ עוצר אותו מביצוע ההתאבדות ומבקש ממנו 2,000 שקלים עבור הקפיצה. הוא עושה זאת הן כדי לנסות למנוע את ההתאבדות, אך גם כדי להרוויח כסף, עקב קשייו הכלכליים. בר-נר הולך להביא לפומרנץ כסף ומביע את זעמו עליו.

במקביל מוציא בנו הפקח של פומרנץ, יואב, דו"חות חניה למכוניות רבות באזורו. במהלך עבודתו הוא נתקל ברכבה של הזמרת ברכה נחמיאס (צופית גרנט), אותו החנתה במקום אסור. הוא מנסה להוציא לה דו"ח, אך היא עוצרת אותו ומסבירה מדוע עשתה זאת: אחותה של נחמיאס, יונה כהן, גרה בבניין סמוך. בעלה של כהן, שגם לו קוראים יונה, מקיים יחסי מין עם בתה בת ה-12 של נחמיאס. לבסוף, על רקע מחאת השכנים ולאחר שנחמיאס מפתה את יואב לבוא איתה לחניה פרטית, חוזר בו יואב ממתן הדו"ח. הוא מתאהב בה ומשתף בכך את אביו בשיחת טלפון.

במהלך השיחה מגיעה רבקה צימר לטיפול אצל פומרנץ. צימר בוחנת את המרפסת של פומרנץ ורוצה לקפוץ ממנה אל מותה. פומרנץ מסכים אך בתנאי שתשלם לו 2,000 שקלים (בדומה לבר-נר). צימר מסכימה והולכת גם כן כדי להביא כסף. במקביל מגיע לטיפול יוסי שרמן ומבקש גם הוא לבדוק את המרפסת. שרמן מגלה עניין בקפיצה ממנה אך פומרנץ מבקש גם ממנו כסף. שרמן מביא לפומרנץ את הכסף במיידי ומקבל אישור לקפוץ מהמרפסת. שרמן נושא דברי פרידה בפני פומרנץ וקופץ מהמרפסת אל מותו. בינתיים שב בר-נר לדירתו של פומרנץ, מביא לו את הכסף ומבקש ממנו להמתין עד שיוכל לקפוץ מהמרפסת, שכן המשטרה עושה את דרכה לאזור עקב התאבדותו של שרמן. בר-נר מסכים ומתחיל לשחק סוליטר, שלדבריו הוא "משחק תואם בדידות". פומרנץ אומר לבר-נר שהוא יורד לאזור לצורך תשאול ומבקש ממנו לחתום על מסמכים, שלפיהם הוא בעל דירתו של פומרנץ ליום אחד (שרמן הוחתם אף הוא על מסמכים דומים לפני שהתאבד).

בהגיעו לאזור, מראה פומרנץ לשוטר את המסמך עליו חתם שרמן, ומנסה לשכנעו שהוא היה בעל הדירה ממנה קפץ (על אף שהיא, כאמור, של פומרנץ). פומרנץ טוען בפני השוטר ששרמן סבל מפרנויה ולכן התאבד. השוטר מאמין לפומרנץ והאחרון חוזר לדירתו. אחר כך אומר פומרנץ לבר-נר שהם "ניצלו בנס" ושהוא חייב לקפוץ מהמרפסת. בר-נר ממלא את הבקשה ומתאבד בקפיצה. מחשש שהמשטרה תבוא לאזור עוד הפעם, מפנה פומרנץ את גופתו של בר-נר וקובר אותה באריזות קרטון. באותו הזמן חוזר בנו יואב לדירה ונרדם על הספה. כשפומרנץ האב חוזר לדירה גם כן הוא שוטף את ידיו ומחליף את בגדיו. לאחר מכן הוא ניגש אל בנו יואב, מודיע לו שפוטר מענ"א וכי מצא פרנסה חדשה: משכיר דירות (במקרה הזה דירתו שלו) לאנשים הרוצים להתאבד. יואב מתלהב מכך אך לא מבין מהי משמעות המוות. פומרנץ האב מנסה להסביר לו אך זה נרדם עקב שעמום. גם פומרנץ נרדם בהמשך.

באותו הלילה מגיעה שוב רבקה צימר לדירה, נותנת לפומרנץ 1,600 שקלים (במקום 2,000) ומעטפות המכילות הזמנה להלווייתה ובקשת סליחה. צימר מבקשת מפומרנץ לשלוח אותן לנמענות לאחר שתתאבד. פומרנץ מציע לצימר לקפוץ מהחצר האחורית ולא מהמרפסת, עקב העובדה שלא שילמה את יתרת הסכום. לעומת זאת, צימר אומרת לו שבקרוב תגיע לדירה אחייניתה הדיכאונית אפרת (לוסי דובינצ'יק), שאינה רוצה שתתאבד. על אף שצימר מסרבת תחילה לקפוץ מהחצר האחורית, פומרנץ מצליח לשכנע אותה ומסייע לה לקפוץ אל מותה. פומרנץ חוזר לכורסתו ומספר ליואב שצימר התאבדה. אחר כך הוא מקריא לו ציטוט מ"המיתוס של סיזיפוס" מאת אלבר קאמי: "ישנה רק בעיה פילוסופית אחת, והיא ההתאבדות: לשפוט אם החיים הם כן או לא שווים לחיות". זמן קצר אחר כך מגיעה לדירה אפרת, אחייניתה של צימר. פומרנץ אומר ליואב שהוא הולך לקפוץ אל מותו והוא עושה זאת בתוך שניות. יואב מכניס את אפרת לדירה והשניים יוצאים אל המרפסת, שם הם מגלים את פומרנץ כשהוא מחוסר הכרה.

לאחר שניסו לטלפן לפומרנץ ללא הצלחה, חוזרים השניים לדירה. יואב מתאהב באפרת ומנסה להתחיל איתה. היא מגוללת בפניו את סיפור חייה וחיי משפחתה. תוך כדי מגלה יואב את הכסף שהביאה צימר לפומרנץ ומגלה שהכיסא בחצר האחורית הוזז. אפרת נכנסת לחצר האחורית, מגלה שדודתה התאבדה ומנסה להתאבד גם כן. יואב עוצר אותה ומחבקה. הוא מתוודה בפניה שהיא הצליחה להוציא ממנו את צערו על אביו. הוא מתחייב שישמור עליה והיא מנשקת אותו בתגובה.

צוות השחקנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים נוספים שהופיעו בסרט הם ענת וקסמן, אפרת לביא, צחי נוי, נפתלי אלטר, גברי בנאי, אריאל פורמן ונעמי לבוב.

אסי דיין סיפר שהרעיון לסרט עלה במוחו מספר שנים לפני כן. הוא רצה לכתוב סרט קצר או מחזה על אדם המשכיר את דירתו לצורכי התאבדות. בתחילת מאי 2009 שוחרר דיין למעצר בית בחוותו של כושי רימון,[4] לאחר שבחודש מרץ נעצר על ידי המשטרה בחשד שתקף את בת זוגו קרן אלן.[5] בעודו שוהה במעצר בחווה כתב דיין את הרעיון לסרט, שהתפרש על פני שלושה עמודים. את התסריט כתב אחר כך.[6] לדבריו, כתיבת התסריט נמשכה במשך כשנה.[7]

לדברי דיין, דמותו של ד"ר פומרנץ עוצבה תוך כדי תהליך הבימוי, על בסיס הדמות שגילם בסרט "מבצע יונתן": "ניסיתי להתנהל כמוהו, לשבת כמו שהוא יושב, לדבר כמוהו, לשדר משהו מהבהמיות שלו". לדעת אורי קליין, מבקר הקולנוע של עיתון "הארץ", הסרט הוא מעין ריאקציה לסדרה "בטיפול",[6] בה גילם דיין את דמותו של הפסיכולוג ראובן דגן.[8] לעומת זאת, דיין טען שהסרט הוא "מניפולציה על הזיכרון הרעוע שלו, הסובל מ'אלצהיימר נעורים'". דיין העיד שבתור שחקן התקשה לעמוד בהוראות הבימוי שלו עצמו, עקב העובדה שהתקשה אז לזכור פרטים.[9]

קרן הקולנוע הישראלי השקיע מיליון שקלים בסרט.[10] בסך הכל, עלות הפקת הסרט נאמדה בשני מיליון שקלים.[1]

הסרט צולם על ידי בועז יהונתן יעקב במשך שבועיים בלבד. אחד מהקשיים שעלו במהלך תהליך הצילום היה צילום הקפיצות של המתאבדים בסרט. לצורך כך צולמו סצנות ההתאבדות מזוויות וממקומות שונים. על התהליך עצמו אמר דיין: "הקפיצות - זה קטע שהוא כביכול קשה מאוד מבחינת אקשן בסרט. איך אתה מביא את זה לקהל, לצופים. אז צילמנו מזוויות. אם המצלמה הייתה צריכה להימצא מחוץ לבניין, מקומה נמוכה יותר, לצלם אותם כלפי למעלה. מלמטה למעלה. ואותם, מלמעלה למטה, כאילו הם לפני קפיצה, והם קופצים".[9]

דיין אמר שהסרט הוא המוקפד ביותר שביים. לדעת קליין, שראיין את דיין על הסרט, הוא אף נחשב לדעתו כסרט העשוי היטב מאשר כל סרטיו האחרים.[6] דיין עצמו אכן אמר זאת בריאיון לגלעד אמיליו שנקר בדצמבר 2013, חודשים ספורים לפני מותו.[11]

את פסקול הסרט יצר המוזיקאי עמית פוזננסקי, עיצבו אלכס קלוד וישראל דוד והקליט אשי מילוא. הפסקול מורכב רובו ככולו מקטעים אינסטרומנטליים, למעט "סוף", שיר הנושא של הסרט, אותו מבצעים פוזננסקי ודיין. דיין אף כתב את מילות השיר.[12]

זו הייתה עבודתם המשותפת היחידה של דיין ופוזננסקי. לדברי האחרון, דיין נקט בקו ברור לגבי הפסקול. תהליך כתיבת הפסקול היה שונה מבחינתו של פוזננסקי. הוא התחיל ליצור אותו אחרי שהסרט צולם ונערך, אך לא הכיל מוזיקה. דיין העביר לפוזננסקי את מילות השיר "סוף" בשלב די מוקדם ביצירת הפסקול, וביקש שיולחן בסגנון תיאטרלי. פוזננסקי אמר שהפסקול הושפע, בין היתר, מיצירותיהם של ברטולט ברכט, הנס אייזלר, קורט וייל וחנוך לוין, איתו אף עבד בעבר.[13]

הפסקול זכה לשבחים רבים: באתר ynet נכתב כי "תשואות מגיעות גם למלחין, עמית פוזננסקי, שמעטר את הסרט בנעימות בעלות אופי חד וסרקסטי".[14] ב"עכבר העיר" נכתב: "עמית פוזננסקי כתב מוזיקה מעניינת ביותר, שמשום מה נפקדת מרובו המוחלט של הסרט".[15]

הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ב-18 באוקטובר 2011.[16][17] ב-19 בפברואר 2012 התקיימה הקרנת הבכורה של הסרט,[18] וב-23 בפברואר הוא עלה לאקרנים ביתר בתי הקולנוע ברחבי ישראל.[19] הסרט נתמך על ידי קרן הקולנוע הישראלי בשיתוף yes והופץ לבתי הקולנוע על ידי חברת "יונייטד קינג", אולם לא הופץ תחילה במדיה ביתית.

בעקבות מותו של אסי דיין במאי 2014 ראה הסרט אור לראשונה במהדורת DVD ביוני 2014.[20]

הסרט זכה בעיקר לביקורות חיוביות: שמוליק דובדבני מאתר "ynet" כינה את הסרט כ"שיא האישי של אסי דיין". כן אמר כי הסרט "הוא קומדיה שחורה מבריקה ומצחיקה מאוד, ובתום צפייה חוזרת ניתן אף לקבוע שזהו סרטו המרגש ביותר של דיין. אבל בעיקר זהו סרט השב ומעיד על היותו של דיין נכס צאן ברזל של התרבות הישראלית. יש בו משהו כן ואמיץ יותר ממרבית הסרטים שמופקים פה, והוא מהווה חלק בלתי נפרד מחיבוק הדוב של דיין עם המוות, חיבוק שנמשך מאז הופעתו המכוננת כצבר המיתי שמקריב עצמו על מזבח המולדת".[14]

אורי קליין מעיתון "הארץ" שיבח גם הוא את הסרט: "דיין מצליח לתמרן היטב בין נימותיו השונות של הסרט ולעצב יצירה שהיא בה בעת מצחיקה - ודיין הוא אשף של כתיבת דיאלוגים מושחזים ומצחיקים - נוגעת ללב ומצמררת. זה איננו שילוב קל, והעובדה שדיין מצליח לממש אותו במין נינוחות בלתי אמצעית, מעוררת הערכה והנאה". כן שיבח את ליהוק השחקנים ואת סצנת הסיום של הסרט, שלדבריו דומה לסצנת הסיום בסרט "החיים על פי אגפא", מהבולטים שבסרטיו של דיין.[3]

באתר "וואלה" נכתב כי הסרט הוא "קאמבק משמח לאסי דיין [...] ועם זאת, מוכרחים להודות שהסרט אינו אחד משיאי יצירתו - אבל כזו שעדיין כדאי לראות". בחירת השחקנים זכתה גם היא לשבחים מצד האתר. עם זאת, הובעה הסתייגות מעלילת הסרט, ונכתב כי ניכרות בה בעיות רבות. לסיום נכתב כי "עדיין מדובר במפגש קיצוני ומטלטל עם יוצר מבריק, שעשה כאן עבודה מובהקת ואישית מאוד ועל כן חשוב לתת לה צ'אנס".[2]

עם זאת, מספר ביקורות אחרות היו שליליות כלפי הסרט: מאיר שניצר כתב כי הסרט ואסי דיין מעודדים התאבדות. כן אמר על הסרט כי "הקולנוען (אסי דיין) מזדרז להטיל על סיזיפוס את האחריות לטון המיזנתרופי שבו מתנהלת העלילה המאקברית. סיזיפוס הוא אותו טיפוס מהמיתולוגיה היוונית שניסה להוביל בכחש את האלים, ועל כך נענש בעבודת פרך נטולת תכלית - לגלגל במעלה הר תלול אבן סלע כבדה. מובן שאותו הסלע מידרדר כלפי מטה ברגע שסיזיפוס משלים את משימתו. וחוזר חלילה".[21]

אורון שמיר כתב על הסרט באתר "סריטה": "מצבו העכשווי (של דיין), יחד עם הילת הגדולה שעדיין נקשרת עימו, גורמת לרוב הדברים בהם לקח חלק בשנים האחרונות להיראות כמו טיוטת עבודה. בלתי אפשרי לבקר או להעריך ברצינות סרט כמו "פומרנץ", הנע ללא הרף בין הפתטי לנשגב. הוא מסוגל להפיל אל הרצפה עם שורת דיאלוג שהיא לא פחות מגאונית, המומחיות של דיין ככותב, אבל אז לא לאפשר לקום מאותה רצפה בגלל משפט עוקב שמביך להאמין כי נכנס לסרט. יש בו רגעים כבירים לצד מחפירים, ומאוד קשה לקבוע האם מדובר בסקיצה מקצועית מאוד או שמא בסרט לכל דבר ועניין שזולג לעיתים אל החובבני והמאולתר".[22]

עם מותו של דיין, במאי 2014, הוגדר הסרט כאחד מסרטיו הגדולים ביותר.[23] כן הוגדר תפקידו בסרט כד"ר פומרנץ כאחד מתפקידיו הגדולים ביותר בקולנוע.[24]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 3 מתן שירם, ‏דרוש קהל: אכזבה מהכנסות הסרטים הישראליים ב-2012, באתר גלובס, 8 בפברואר 2013
  2. 1 2 מרט פרחומובסקי‏, "ד"ר פומרנץ": תנו עוד צ'אנס לאסי דיין, באתר וואלה, 26 בפברואר 2012
  3. 1 2 אורי קליין, "ד"ר פומרנץ": רגש בראש ובראשונה, באתר הארץ, 27 בפברואר 2012
  4. ↑ גלעד שלמור, אסי דיין שוחרר למעצר בית: "צריך לאשפז ולעצור את המדינה", באתר מאקו, 6 במאי 2009
  5. ↑ יובל גורן, השחקן והבמאי אסי דיין נעצר בחשד שתקף את בת זוגו, באתר הארץ, 28 במרץ 2009
  6. 1 2 3 אורי קליין, ד"ר דיין ומר אסי, באתר הארץ, 16 בפברואר 2012
  7. ↑ אסי דיין שוב בטנגו צמוד עם המוות, סרטון בערוץ "החדשות", באתר יוטיוב (אורך: 13:54)
  8. ↑ אופיר ארצי, בטיפול שוטף, באתר בידור msn
  9. 1 2 אמיר בוגן, ד"ר פומרנץ ומיסטר דיין. הערות הבמאי, באתר ynet, 1 במרץ 2012
  10. ↑ ד"ר פומרנץ, באתר קרן הקולנוע הישראלי
  11. ↑ חי בסרט- אסי דיין, סרטון בערוץ "כאן חינוכית", באתר יוטיוב (אורך: 22:35)
  12. ↑ אסי דיין – עמית פוזננסקי, ד"ר פומרנץ – סוף, סרטון בערוץ "Amit Poznansky", באתר יוטיוב (אורך: 04:02)
  13. ↑ נטע דנציגר, אשמח להגיע להוליווד, באתר מגפון ניוז Megafon News, ‏28 בפברואר 2012
  14. 1 2 שמוליק דובדבני, "ד"ר פומרנץ": השיא האישי של אסי דיין, באתר ynet, 26 בפברואר 2012
  15. ↑ אורון שמיר, עכבר העיר, ד"ר פומרנץ: אסי דיין בין הפתטי לנשגב, באתר הארץ, 23 בפברואר 2012
  16. ↑ אור סיגולי, פסטיבל חיפה 2011: היום השישי, באתר סריטה, ‏19 באוקטובר 2011
  17. ↑ נירית אנדרמן, סרטו של דיין, "ד"ר פומרנץ" יוקרן לראשונה בפסטיבל חיפה, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2011
  18. ↑ אביב גפן חוגג עם אסי דיין, באתר וואלה, 20 בפברואר 2012
  19. ↑ נירית אנדרמן, סרטים חדשים 23.02.2012, באתר הארץ, 23 בפברואר 2012
  20. ↑ ד"ר פומרנץ, באתר דיסק סנטר
  21. ↑ מאיר שניצר, שוב יוצא אל המרפסת: אסי דיין מעודד התאבדות, באתר nrg‏, 24 בפברואר 2012
  22. ↑ אורון שמיר, "ד"ר פומרנץ", סקירה, באתר סריטה, ‏25 בפברואר 2012
  23. ↑ ליטל אבזון, "כל הכבוד לצה"ל": הסרטים הגדולים של אסי דיין, באתר מאקו, 1 במאי 2014
  24. ↑ נעמה רק, ‏התפקידים הגדולים של אסי דיין, באתר "Time Out ישראל", 1 במאי 2014