שמיל בן ארי

שמיל בן ארי
לידה	7 בפברואר 1952 (בן 71); ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
מקום לימודים	בית צבי
פרסים והוקרה	שני פרסי אופיר; פרס האקדמיה לטלוויזיה
	פרופיל ב-IMDb

שמיל בן ארי (נולד ב-7 בפברואר 1952) הוא שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ומדבב ישראלי. זכה פעמיים בפרס אופיר ובפרס האקדמיה לטלוויזיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם שמעון בן-הרוש בעיר ירושלים להורים יוצאי מרוקו ותוניס. לאחר שרותו הצבאי למד בבית הספר למשחק "בית צבי". בשנת 1985 השתתף בדרמת הטלוויזיה לחם.ב-1991 השתתף בסרט זמן אמת" ובסרט הטלוויזיה "רצח בשבת בבוקר". בשנת 1992 השתתף בסרטו של אסי דיין "החיים על פי אגפא". בשנת 1993 שיחק ב"נקמתו של איציק פינקלשטיין", ובסרט האמריקאי "חום כלא".

בשנת 1994 השתתף בסרטו של אסי דיין "שמיכה חשמלית ושמה משה", ועל משחקו זכה בפרס אופיר על משחק ראשי. בשנת 1995 שיחק בסרטו של שבי גביזון "חולה אהבה בשיכון ג'", זוכה פרס האופיר. בשנת 1995 שיחק ב"לילה לבן", שזכה בפרס מיוחד בפסטיבל קאן, וכן בסדרה "קפה פריס" וב"קמפיין". באותה שנה השתתף בסרטו של עמרי לוי "חול".

בשנת 1996 השתתף בקלטות הילדים "אבא עושה בושות", ו"גומות החן של זוהר".

בשנת 1997 השתתף בסדרת הטלוויזיה של חיים בוזגלו "מרחב ירקון" ובסדרה "קו 300". בשנת 1998 שיחק בסרטים "באזז" ו"אגדת האיש ששתק", ובסדרת הטלוויזיה "טירונות". בשנת 1999 הופיע בסדרת הטלוויזיה זוכת פרס פסטיבל ירושלים ופרס מסך הזהב "זינזאנה". באותה תקופה שיחק ב"אחרי המלחמה" וב"כלבים לא נובחים בירוק". בשנת 1999 שיחק בסרט זוכה פרס האופיר "החברים של יאנה", ובשנת 2002 בסרט הטלוויזיה "אבאל'ה". בשנת 2003 שיחק בסרטו של שבי גביזון "האסונות של נינה". באותה שנה השתתף בסדרת הטלוויזיה "מעורב ירושלמי"; על משחקו הדרמטי בסדרה קיבל את פרס האקדמיה לטלוויזיה.

בשנת 2004 שיחק בסרט "אהבה קולומביאנית", ועל משחקו זכה בפרס אופיר לשחקן משנה. באותה שנה שיחק בסרט הטלוויזיה "הילד של דיאנה" ובמיני סדרה "לב על הקרח" ודיבב את דון לינו בסרט תפוס ת'כריש וגם דיבב שתי דמויות ב"דרגון בול". בשנת 2005 הופיע בסרט "תחיה ותהיה" ובתפקיד ראשי בסרט "החשוד האחרון".

השתתף בהצגות התיאטרון "גשם שוטף" בתיאטרון באר שבע, "משרתם של שני אדונים" ו"ג'ונגל הערים" בתיאטרון החאן, "פאנשן", "ילדי הירח", "אדם הוא אדם" ו"יוליוס קיסר" בקאמרי, וב"אחד משלנו" ו"המלך" בתיאטרון בית ליסין. כמו כן השתתף בהצגת הילדים "שמוליק של זהרה". בשנת 2006 השתתף בהצגה "הצנזור" בתיאטרון חיפה. בשנת 2008 שיחק בסרטו של רשף לוי "איים אבודים" ועל משחקו שם זכה בפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר. בשנה זו הוא גם דיבב את מאסטר שיפו ב"קונג פו פנדה" ודיבב דמויות נוספות בסרטים "בולט" ו"פוקה". כן שיחק באותה שנה בסדרת הטלוויזיה "המקום".

בשנת 2009 השתתף בן ארי בסדרה "חצויה" בה גילם את דמותו של פאתון, ערפד בן 100 שנה שרוצה לרשת את תפקיד הנביא מידי אחיו הגדול ארדק. בשנת 2010 השתתף בסרט הקומדיה "חצי טון ברונזה" שהוקרן ב-VOD, וכן בסרטו של חיים בוזגלו "כבוד" ודיבב את צ'אקלס הליצן ב"צעצוע של סיפור 3".

בשנים 2011 ו-2012 שיחק בתפקיד הראשי בהצגת "כי בנו בחרת" של יוכי ברנדס בתיאטרון הבימה והשתתף בסרט "מבול. בשנת 2011 השתתף בן ארי בסדרה "אליפים" על פי ספרה של אסתר שטרייט-וורצל ודיבב שוב את מאסטר שיפו ב"קונג פו פנדה 2". בשנת 2012 גילם את מורדוך הגדול בסדרת המתח של ערוץ 2, "המיוחדת".

ב"יללת הזאבים", סרט הטבע העלילתי הראשון מסוגו בארץ שיצא בשנת 2013, דיבב בקולו את הסרט^[1]. בשנת 2015 שיחק את דמותו של הרב לב, ראש "המרכז למרשת ירושלים", בסדרת המתח האמריקאית "דיג" של גידי רף. באותה שנה גם שיחק את דמותו של מוטק'ה בסדרה "ג'וני ואבירי הגליל" וכן בתפקיד ראש הממשלה בדרמה "בני ערובה".

בשנים 2016–2017 שיחק בתפקיד משני בסדרה "מטומטמת", אשר שודרה ב-HOT ובתפקיד ראשי בסרט "נמל בית. בשנת 2017 שיחק בסרטו של שבי גביזון "געגוע". בשנת 2018 שיחק בסדרה "מלכות" ששודרה בהוט. בשנת 2019 הופיע בתפקיד משנה בסרט "בשורות טובות" של הבמאי ארז תדמור. כמו כן, הופיע בסדרה "הנערים" בתפקיד עורך דינו של אחד הנערים שרצחו את מוחמד אבו ח'דיר.

בשנת 2020 הופיע בסדרת המתח המשטרתית "מנאייכ" בתפקיד גרי רוזנטל, ראש מח"ש. באותה שנה השתתף בדרמה הקומית "חזרות", בתפקיד שלמה דנון, שחקן ותיק בתיאטרון "המשכן". לאחר סיום הסדרה בכאן 11, נשים אחדות חשפו כי בן ארי הטריד אותן מינית והפגין כלפיהן יחס מתעמר ומשפיל^[2], כמה מהן היו קטינות בעת המעשים שלכאורה בוצעו^[3]. השחקנית נגה שחר והמלבישה אביטל פלג איששו גם הן חלק מהתלונות^[4]. בעקבות פרסום זה ב"הארץ" בידי העיתונאית תמר קפלנסקי, גורמים בכירים בתאגיד השידור הישראלי הודיעו כי אם יתברר שיש מן האמת בטענות, בן ארי לא ישוב לסדרה "חזרות"^[5].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן ארי גרוש ואב לשניים מנישואיו בעבר, ולבן נוסף. מתגורר בתל אביב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא שמיל בן ארי בוויקישיתוף

שמיל בן ארי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
שמיל בן ארי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
שמיל בן ארי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
שמיל בן ארי, באתר AllMovie (באנגלית)
שמיל בן ארי, במסד הנתונים הקולנועיים Kinopoisk.ru (ברוסית)
שמיל בן ארי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
שמיל בן ארי, באתר "הבמה"
ליטל בית-יוסף, nrg‏, רגל פה, תחת שם: ריאיון עם שמיל בן ארי, 14 ביולי 2009
יעקב בר-און, ‏שמיל בן ארי משחק ראש ממשלה ומתייחס לפרשת משה איבגי, באתר מעריב אונליין, 9 בפברואר 2016

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ יללת הזאבים, seret.co.il
^ תמר קפלנסקי, "אני נגעתי בך? מאיפה צץ השקר הזה?" הטיח שמיל בן ארי. העדויות על מעשיו מספרות אמת אחרת, באתר הארץ
^ אחרי פרסום העדויות נגדו: "שמיל בן ארי לא ישתתף ב'חזרות' אם תהיה עוד עונה", באתר וואלה!‏, 28 בפברואר 2021
^ רועי אבן, ‏תחקיר: עדויות על הטרדות של השחקן שמיל בן ארי, באתר ‏מאקו‏‏, ‏28 בפברואר 2021‏
^ רן בוקר, "ככל שהפרטים בתחקיר נכונים, שמיל בן ארי סיים את חלקו ב'חזרות'", באתר ynet, 28 בפברואר 2021

קודמת: 2003 - ירדן בר-כוכבא ("בנות בראון")	פרס האקדמיה לטלוויזיה - שחקן בסדרה דרמטית 2004 - שמיל בן ארי ("מעורב ירושלמי")	הבא: 2005 - אסי כהן ("אהבה זה כואב")

הקודם: 2007 - סאלח בכרי	זוכה פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר לשנת 2008 - שמיל בן ארי ("איים אבודים")	הבא: 2009 - זהר שטראוס

[1] יללת הזאבים, seret.co.il

[2] תמר קפלנסקי, "אני נגעתי בך? מאיפה צץ השקר הזה?" הטיח שמיל בן ארי. העדויות על מעשיו מספרות אמת אחרת, באתר הארץ

[3] אחרי פרסום העדויות נגדו: "שמיל בן ארי לא ישתתף ב'חזרות' אם תהיה עוד עונה", באתר וואלה!‏, 28 בפברואר 2021

[4] רועי אבן, ‏תחקיר: עדויות על הטרדות של השחקן שמיל בן ארי, באתר ‏מאקו‏‏, ‏28 בפברואר 2021‏

[5] רן בוקר, "ככל שהפרטים בתחקיר נכונים, שמיל בן ארי סיים את חלקו ב'חזרות'", באתר ynet, 28 בפברואר 2021

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

פרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר
1990–2010	משה איבגי (1990) • אריה מוסקונה (1991) • שולי רנד (1992) • שאול מזרחי (1993) • שמיל בן ארי (1994) • משה איבגי (1995) • עמוס לביא (1996) • אסי דיין (1997) • יורם חטב (1998) • ניר לוי (1999) • אקי אבני (2000) • ליאור אשכנזי (2001) • זאב רווח (2002) • אריה אליאס (2003) • שולי רנד (2004) • אורי גבריאל (2005) • אסי דיין (2006) • ששון גבאי (2007) • מיכאל מושונוב (2008) • סשה אבשלום אגרונוב (2009) • אדיר מילר (2010)
2011 ואילך	שלמה בראבא (2011) • רועי אסף (2012) • מכרם ח'ורי (2013) • זאב רווח (2014) • רועי אסף (2015) • מוריס כהן (2016) • ליאור אשכנזי (2017) • נוה צור (2018) • ערן נעים (2019) • שי אביבי (2020) • אלכס בכרי (2021) • ששון גבאי (2022)