שמיכה חשמלית ושמה משה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמיכה חשמלית ושמה משה
שמיכה חשמלית ושמה משה, Smicha Hashmalit Ushma Moshe
Electric Blanket.jpg
בימוי אסי דיין
הפקה יורם כסלו
תסריט אסי דיין
עריכה זהר סלע
שחקנים ראשיים שמיל בן ארי, רבקה נוימן, אורי קלאוזנר
מוזיקה ארקדי דוכין
צילום עופר ינוב
הקרנת בכורה 1995
משך הקרנה 96 דקות
שפת הסרט עברית
דף הסרט ב-IMDb

שמיכה חשמלית ושמה משה הוא סרט ישראלי מ-1995 שנכתב ובויים בידי אסי דיין. הסרט, קומדיה שחורה אקזיסטנציאליסטית, הוא חלקה השני של הטרילוגיה של דיין משנות התשעים שכוללת גם את "החיים על פי אגפא" (1992) ו"מר באום" (1997). שלושת גיבורי "שמיכה חשמלית ושמה משה", הסרסור לוי (שמיל בן ארי), שומר הראש שלו משה (אורי קלאוזנר) והזונה מלכה (רבקה נוימן), דמויות תל אביביות משולי החברה הישראלית, נלקחו מעלילת "החיים על פי אגפא". הסרט מתאר את שגרת חייהן של שלוש הדמויות בשילוב סצנות סוריאליסטיות המציגות את החלומות וההזיות שלהן. הסרט זיכה את אסי דיין ושמיל בן ארי בפרסי אופיר לתסריט הטוב ביותר ולשחקן הראשי הטוב ביותר, בהתאמה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוי, מלכה ומשה קמים משינת לילה מסוייטת. משה חסר הבית, שמאוהב בסתר במלכה, מקבל כריך מאם ובתה שמבלות בגן בו הוא ישן ומתוודה בפניהן שחלום חייו הוא לרכוש שמיכה חשמלית. מלכה מדקלמת בפני גוסטב פלובר, סופר גוסס מסרטן שהיא שוהה בביתו, שיר שכתבה על עבודתה בחוף תל ברוך. לוי, מלכה ומשה נפגשים בבית קפה ומשה נשלח להשיג סמים עבור לוי. לוי מציג בפני משה ומלכה את מעשה הנוכלות של היום, "תוכנית" כדבריו: ביקור בהלוויה של אישה על מנת לגבות מהאבלים כסף תמורת שמירה על הקבר הטרי. השלושה מגיעים לבית הקברות ולוי ומשה חוטפים מכות מבני משפחתה של הנפטרת. מלכה מחפשת בגדים חדשים עבור לוי ומשה בביתו של גוסטב ומוצאת אותו ירוי בראשו לאחר שהתאבד. השלושה מפרסמים מודעת אבל על מותו של גוסטב ומתלבטים בנושא נוסח המודעה.

מלכה, שחלום חייה הוא להפוך לזמרת מפורסמת, מתתכוננת לקראת יום עבודה כזונה ובינתיים הוזה על חתונתה עם לוי. השלושה מגיעים לחוף תל ברוך כאשר לוי ומשה משגיחים מרחוק על מלכה. מלכה מקבלת הצעה מאביו של נער בן 16 לשכב עם הנער כמתנת יום הולדת. לוי מסכים אך בדיעבד מביע את זעמו על האב, ובתגובה מציע משה לחטוף את הנער עבור לוי, שמשתוקק לבן משלו. הנער מתקשה לפתח זיקפה לאחר שהאב מדבר לידם בקולי קולות בטלפון הסלולרי בענייני עבודה. מלכה מתרגזת על האב, שבתגובה מסרב לשלם על זמן העבודה של מלכה בטענה שבנו לא הגיע לסיפוק מיני. משה מתנפל על האב אך האב מתגבר עליו בקלות ושוכב עם מלכה בעצמו. אל המקום מגיעה חבורת זונות עם סרסור מאיים ולוי שולח את מלכה לפתות את הסרסור שלהן לשם השפלתו של הסרסור, אך אחת הזונות מרססת את השלישייה בגז מדמיע. בבית החולים בו מאושפזים השלושה, מלכה פוגשת בזוג שפיתח שפה מילולית פרטית, כאשר האישה פצועה באורח קשה. האישה זועמת על בן זוגה לאחר שהוא דיבר עם אדם אחר בטלפון בשפתם הפרטית וזמן קצר לאחר מכן היא מתה. לוי אומר למשה ש"המוות היא התוכנית היחידה בחיים", ואז מתיישב על מיטתו של חולה קשיש, סותם בשוגג את צינור ההנשמה שלו וגורם למותו. רופא ציניקן מטפל בגופת הקשיש בעוד שהוא נושא נאום ארוך בו הוא לועג לאורח חייהם של הקשישים, ולבסוף מציין כי הנפטר הוא אביו. השלושה מוצאים רופא אחר שתופר את פצעיו של לוי.

השלושה מגיעים לסט הצילום של הסרט "החיים על פי אגפא" ומוצע להם להשתתף בו. בין שתי הסצנות בהן הם משתתפים, נראה משה מתנה אהבים עם מלכה בגן על גבי שמיכה חשמלית בעוד שלוי מבקש ממנו הלוואה. מאוחר יותר שואל משה את לוי אם הוא יסלח לו ולוי עונה בחיוב. לוי ומלכה עוזבים את משה ומלכה מודיעה ללוי שהיא בהריון ממנו.

הפקה ותגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל מארז ה-DVD של הסרט מצורף הסרט התיעודי "חיים. נקודה." שביימה רעייתו הרביעית של אסי דיין, ורד טנדלר דיין, העוסק בדמותו ובסרטיו של דיין. הסרט התיעודי כולל שיחה של אסי דיין עם נתן זך בנושא שירתו של דיין, בה הביע דיין את סיפוקו הגדול מביקורתו של אסא כשר על "שמיכה חשמלית ושמה משה": "בסרט 'שמיכה חשמלית' מופיע המשפט 'אין תוכנית, אין תוכנית, רק חיים. נקודה', משפט פילוסופי שראוי לעיון". זך העיר על כך כי במשפט זה מיצה דיין בשתי מילים את תמציתה של הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית. הדיאלוגים האקזיסטנציאליסטיים של דמויות השוליים שבסרט משתמשים בסגנון של סרטי בורקס, כמו למשל ההתייחסות אל ברוך שפינוזה במילים "דימיקולו של סופר".[1] הסרט כולל ניבולי פה רבים, והוא לא זכה להצלחה ביקורתית או קופתית כשיצא לאקרנים. חלק מהמבקרים טענו כי הסרט מעורר אימה בכוונה תחילה וחלקם נרתעו מהוולגריות שלו.[2] כיום, לעומת זאת, נחשב הסרט בדרך כלל לאחד מהסרטים הישראליים הטובים ביותר של שנות התשעים. דרור עמיר מ-ynet קרא לסרט "יצירת קאלט" וטען כי הוא מבדר יותר מ"החיים על פי אגפא".[1] עמית קלינג מנענע 10 טען במסגרת כתבה שעסקה בהענקת פרס אופיר על מפעל חיים לדיין כי "החיים על פי אגפא" ו"שמיכה חשמלית ושמה משה" הן "יצירות מופת בקנה מידה בינלאומי".[3] דיין עצמו טען כי "שמיכה חשמלית ושמה משה" עוסק בהשקפתו הפרטית, וכי הוא מחשיב אותו לסרטו הטוב ביותר.[4]

דיין סיפר בסרט התיעודי כי במהלך צילומיה של אחת הסצנות על חוף תל ברוך, הוא נאלץ להכות באגרוף אדם שהפריע למהלך הצילומים. עוד השתתפו בסרט רוברטו פולק כגוסטב פלובר, עידן אלתרמן בתפקיד הנער נחום וגיל אלון בתפקיד הרופא בבית החולים (אלון גילם את הרופא גם ב"מר באום"). הסרט הוקרן במסגרת חלק ה"פנורמה" של התוכנית הרשמית של פסטיבל ברלין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 דרור עמיר, החיים על פי אסי, באתר ynet, 7 במרץ 2008
  2. ^ קולנוע ישראלי 1995-1998, באתר משרד החוץ הישראלי
  3. ^ עמית קלינג, יש פרס, אין דיין, באתר nana10‏, 29 ביולי 2009
  4. ^ מור גורדון, הצבע של אסי דיין, באתר הארץ, 13 במרץ 2008