דב קנוהל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דב קנוהל.png

דב קנוהל (ספטמבר 1911 - יולי 1988) היה מראשוני קבוצת אברהם וממקימי כפר עציון. היה מלוחמי כפר עציון במלחמת העצמאות. עסק בתיעוד מורשת כפר עציון ושימורה. ספרו "גוש עציון במלחמתו" הוא הספר המקיף ביותר על תולדות מערכת גוש עציון במלחמת העצמאות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בגליציה בכ"ב באלול תרע"א (1911) בעיר בז'ז'ני (בערז'אן) למרדכי וגולדה (טויבר). בית הוריו היה בית חסידי שהשתייך לחסידות צ'ורטקוב. את פעילותו הציונית התחיל ב-1929 בפעילות למען הקרן קיימת לישראל ולמען תחיית השפה העברית. היה ממקימי סניף המזרחי וסניף בני עקיבא בעירו, שם הכיר את אשתו שושנה. היה ממארגני קבוצת ההכשרה "קבוצת אברהם" שנקראה כך לכבודו של הרב אברהם יצחק קוק.

בחשוון 1933 עלה לארץ ישראל יחד עם חברים נוספים מ"קבוצת אברהם". תחילה ישב ברחובות ולאחר מכן בכפר פינס. קנוהל היה חבר בהנהלה הארצית של בני עקיבא ובמוסדות שונים של הפועל המזרחי והקיבוץ הדתי. בין השנים 1935-1937 שהה בגליציה לצורך ארגון קבוצות הכשרה וביסוס תנועת בני עקיבא באזור. בסמינריון ההדרכה השני של תנועת בני עקיבא עורר את הדיון בצורך להקמת מסגרות תורניות לנוער. הוא סבר שעל הנוער ללכת ללמוד בישיבות קודם שיצא להגשמה בקיבוץ או במושב. דברים אלו עוררו הדים וגרמו להתארגנותם של חוגים תורניים בסניפי בני עקיבא ולהקמת ישיבת כפר הרוא"ה.[1] בראשית שנות ה-40 הוא היה חבר סיעת "התנועה החקלאית" של הפועל המזרחי[2]. ב-1943 היה ממייסדי כפר עציון.

הבריגדה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי מלחמת העולם השנייה התנדב לבריגדה היהודית למרות שכבר היה נשוי ואב לבת. במסגרת זו היה אחראי לגיבוש המתנדבים הדתיים ולהקמת "ארגון החיילים הדתיים" בבריגדה. לאחר סיום המלחמה נשאר תקופה נוספת באירופה וסייע בהקמת סניפי בני עקיבא, גיבוש קבוצות הכשרה והדרכת גרעיני נוער דתיים. את חלקם של החיילים הדתיים בבריגדה היהודית תיעד בספר בהתנדב עם.

גוש עציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

"המנזר" בו התגוררו ראשוני כפר עציון, 1944

ב-1946 חזר למשפחתו בכפר עציון. במלחמת העצמאות השתתף בקרבות שפרצו מיד אחרי החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר. הוא נפצע בקרב מפגיעת כדור בכ"ה בניסן תש"ח. הניסיונות לפנותו לא עלו יפה, והוא נשאר ללא טיפול מתאים עד לפינויו כעבור עשרה ימים למשואות יצחק יחד עם פצועים נוספים. בזכות פינוי זה ניצל קנוהל מהטבח במגיני כפר עציון.

נפילת כפר עציון ונפילת רוב אנשיו בקרב היוו עבורו שבר כפול. נוסף על הכאב הגדול על חורבן כפר עציון ונפילת חברים כה רבים, הרי כל המפעל שהחל בו, בגיבוש הגרעין של "קבוצת-אברהם" התמוטט לנגד עיניו. אך הוא קיבל עליו את הדין. לימים תיאר את אותן שעות:

"העם שוחרר מעול זרים ולוחמי גוש עציון לא זכו להגיע ליום זה... חבר בא והודיע כי האנשים מתאספים ברחבה כדי להתפלל בציבור... בשעה זו לא יכולתי להצדיק עלינו את הדין... אך החובה, זו החובה הדתית שהורגלתי לה משחר ילדותי לקבלה ולשאת בה, דחתה את הספיקות - והצטרפתי אל המתפללים. בקושי יכולתי לעקוב אחרי תפילתו של שליח הציבור, הדמעות זלגו מעיני, ואיתן ניפתח בליבי גם פתח להשלמה. בסופו של דבר דובבו שפתי ביחד עם כל הציבור את הפסוק :"להגיד כי ישר ה' צורי ולא עוולתה בו".

בהמשך הלך לשבי הירדני יחד עם אנשי משואות יצחק ושאר מגיני הגוש שנותרו בחיים. בשבי הירדני הוא שהה תשעה חודשים, במהלכן נותח בידו. בנו אלישיב נולד בעת השהות בשבי, ומכאן שמו. אחר חזרתו מהשבי התגורר בגבעת עלייה, ועבד במשרד הדתות בהקמת המועצות הדתיות.

תשע עשרה שנה אחר כך חזר יחד עם חבריו מכפר עציון והיה שותף להקמת גוש עציון מחדש. בביקורם הראשון אחר המלחמה אמר:

"שבנו הביתה לאחר תשע-עשרה שנה של כאב ושכול. מעטים מאנשי הכפר, ששרדו, שבנו; אבל קהל גדול של בנים עוד ישובו הנה. מהר זה יוצאים אנו בקריאה גדולה לממשלה, לכנסת ולכל המון בית ישראל: אנא, עיזרו לנו לשוב ולהקים כאן את ביתנו. אל תמסרו שנית את ההר הקדוש לידיים טמאות של מרצחים מחברון ומבית עומר, מבית פג'אר ומצוריף, כי לנו האדמה הזאת. לנו נתקדשה בדם-הברית".

באחרית ימיו התגורר קנוהל באלון שבות והמשיך לעסוק בטיפוח הזיכרון של גוש עציון ובשימורו. בשנת 1982 קיבל את "פרס שפירא על פועלו. בדברי הפרס נאמר:

"דב קנוהל הצטיין בנאמנותו החלוצית ללא תנאי ובדביקות במטרות. סיפור חייו ומפעל חייו חד הם. בכל תפקיד הצטיין בדביקות ובנאמנות, והיא שעמדה לו בפועלו הגדול בתנועה. דמות מחנכת וכנה, דגם של חלוץ דתי המשלב לימוד תורה ויישוב הארץ-נחלת אבותינו, כיבוש השממה בעמל כפיים. כיובל שנים הוא משרת את התנועה בענווה ובפשטות, כחייל נאמן ממלא את שליחותו לטובת התנועה ובשירותה"

נפטר ב-כ"א בתמוז תשמ"ח (1988). דב קנוהל הוא אביהם של :אורה רוטנברג ,הילדה הגדולה מבין 'ילדי כפר עציון', הפרופ' ישראל קנוהל והרב אלישיב קנוהל, רבה של כפר עציון.

תיעוד גוש עציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנוהל הקים את ארכיון כפר עציון ועמד בראשו. את מלאכת התיעוד החל עוד בשבי, כאשר חלק מהעדויות נרשמות על קופסאות של סיגריות, בהיעדר נייר. כיום עומדת בראש המכון בתו, אורה רוטנברג.

ב-1954 הוציא לאור את ספרו "גוש עציון במלחמתו", שהוא הספר המקיף ביותר על תולדות מערכת גוש עציון. הספר תורגם לאנגלית ויצא בכמה מהדורות בשתי השפות. בשנת 2009 יצאה מהדורה חדשה בתוספת מפתחות. מאז הופעת הספר נחקרה פרשת גוש עציון שוב ושוב, ורבות נכתב עליה, אך עדיין זהו ספר היסוד לכל המתעניין בתולדות הגוש. הספר הפך לספר קאנוני בין יוצאי הגוש ובקרב דור מסוים של בני הציונות הדתית בכלל.

על פי ספרה של עמיה ליבליך "ילדי כפר עציון" - ספרו של קנוהל היה "התנ"ך השני של ילדי כפר עציון", יחד עם זכרונות ההורים יצר זיכרון קולקטיבי חזק בקרב ילדי הדור השני של כפר עציון. לדברי חנן פורת, הספר נקרא בשקיקה על ידי ילדי הדור השני, ויצר בהם תודעת שליחות עמוקה, שהביאה בסופו של דבר לחזרתם לגוש עציון.[3] האלוף גרשון הכהן סיפר כי זהו הספר הראשון שקרא בתור ילד בגיל 7, והוא הטביע בו רשמים עזים.[4]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בהתנדב עם - מתנדבים דתיים במלחמת העולם השנייה, איגוד החיילים המשוחררים בישראל ומורשת, הוצאת ספרים בע"מ, תל אביב, תשמ"ט -1989. הספר כולל למעלה מ-200 מכתבים וכתבות של החיילים כפי שנכתבו במועד התרחשותם ומהווה מקור מידע מקיף על הפעולות של הבריגדה היהודית.
  • גוש עציון במלחמתו, תשי"ז. מהדורה מחודשת תשס"ט 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עתיה זר, ‏שישים וארבע שנים על הגבעה - בגליון השבוע, באתר בשבע - ערוץ 7, 15 באפריל 2004
  2. ^ רשימות המועמדים לועידה השמינית של הפועל המזרחי בארץ ישראל, הצופה, 14 בספטמבר 1941
  3. ^ עמיה ליבליך, ילדי כפר עציון, הוצאת כתר תשס"ז 2007, עמ' 374, 378. גם בעדויות נוספות בספר עולים דברים דומים.
  4. ^ האלוף גרשון הכהן - המנזר הרוסי בגוש עציון