חנן פורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חנן פורת
Hanan Porat DSC03526-wiki.JPG
הרב חנן פורת ביום עיון לתנ"ך באלון שבות, ג' באב ה'תש"ע, 14ביולי 2010
תאריך לידה 12 בדצמבר 1943
תאריך לידה עברי ט"ו בכסלו ה'תש"ד
תאריך פטירה 4 באוקטובר 2011 (בגיל 67)
תאריך פטירה עברי ו' בתשרי ה'תשע"ב
כנסות 10, 12 - 15
סיעה התחיה, מפד"ל,
תקומה, האיחוד הלאומי
תפקידים בולטים
פינת זיכרון לחנן פורת בבית המורשת בכפר עציון

הרב חנן פורת (ט"ו בכסלו ה'תש"ד - ו' בתשרי ה'תשע"ב, 12 בדצמבר 19434 באוקטובר 2011) היה איש חינוך והגות ישראלי וחבר הכנסת. נמנה עם מחדשי ההתיישבות היהודית בגוש עציון ומקימי גוש אמונים.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד כחנן שפיצר בכפר פינס. אביו, יוסף, שירת בהגנה תחת שם הקוד "פורת" ומשפחתו אימצה שם זה. כשהיה בן כחצי שנה הצטרפו הוריו לקיבוץ כפר עציון, שממנו פונה עם שאר ילדי המקום בתחילת מלחמת השחרור. אביו היה ממארגני השיירות ולכן ניצל מגורלם של רבים מהגברים בקיבוץ שנהרגו. פורת למד בישיבה התיכונית כפר הרא"ה ולאחר מכן בישיבת כרם ביבנה ובישיבת מרכז הרב בעיקר אצל רבו המובהק הרב צבי יהודה הכהן קוק ואצל הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, והוסמך לרבנות. שירת בצנחנים ולחם במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים, והשתתף בכיבוש העיר העתיקה. לאחר המלחמה פעל לחידוש ההתיישבות היהודית בכפר עציון.[1] נמנה עם מייסדי ישיבת הר עציון באלון שבות והיה אחראי לפנייה לרב יהודה עמיטל לעמוד בראשה.[2] במלחמת יום כיפור שירת בחזית הדרום ונפצע באורח קשה מאוד בתעלת סואץ מפגז מרגמה שפגע ישירות בכתפו, אך לא התפוצץ. לאחר המלחמה היה ממקימי גוש אמונים וההתיישבות ביש"ע ופעיל במפד"ל. שמו זוהה עם פעילות ההתיישבות.[3]

בצעירותו השתתף בפעילויות של סמינר "גשר", שעסקו בהידברות בין דתיים לחילוניים ובהעמקת הזהות היהודית. היה לדמות נערצת על בני נוער רבים ולמורה דרך למחפשים את דרכם לאמונה. דוגמה לכך היא ספרו "את ענת אנכי מבקש", קובץ מכתבים שכתב לאחר מלחמת ששת הימים לנערה חילונית שעברה תהליך של חזרה בתשובה. המכתבים עוסקים במגוון נושאים בתחומי אמונה, ארץ ישראל, גאולה ועוד.

בפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, הקים, יחד עם יובל נאמן וגאולה כהן, את מפלגת התחיה ובמסגרתה נבחר לכנסת העשירית ב-1981. ב-1983 חבר לפורשי המפד"ל, שהקימו את סיעת מצ"ד, מכיוון שהאמין בצורך בשילוב של המאבק למען ארץ ישראל עם מאבק למען התורה. עם זאת נמנע מלקחת את המנדט שלו לסיעה החדשה ובמרץ 1984 התפטר מהכנסת. בבחירות לכנסת ה-11 הוצב במקום הרביעי ולא נכנס לכנסת.

בשנות ה-80 לימד בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים. כן פעל יחד עם הרב בני אלון להקמת ישיבת בית אורות בסמוך להר הזיתים כהנצחה למפקדו גיורא אשכנזי, שנהרג בסמיכות מקום.[4]

ב-1988 נבחר לכנסת ה-12 מטעם המפד"ל, שאליה שב יחד עם אנשי מצ"ד, ובמסגרתה כיהן בכנסת עד 1999. בכנסת ה-14 כיהן כיו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט. כחבר הכנסת יזם בין היתר את חקיקתם של "חוק יום ירושלים", החוק למניעת התעללות בקטינים וחסרי ישע (ביחד עם דדי צוקר), חוק האוסר על פרסום שירותי זנות, ו"חוק לא תעמוד על דם רעך".

בפורים תשנ"ד (1994), זמן קצר לאחר טבח מערת המכפלה, שודר בטלוויזיה קטע שבו צולם בקריית ארבע כשהוא מאחל "פורים שמח". המשך הצילום, שבו גינה את הטבח באוזני הכתבת רינה מצליח, לא שודר.[5][6] לאורך השנים נטען כלפיו ששמח על הטבח, ואילו הוא אמר שהצגת הצילומים באופן קטוע ומגמתי עשתה עמו עוול גדול.[7] בראיון עמו אמר:

Cquote2.svg

"הכל היה שקר וכזב מתחילה ועד סוף, לא ראיתי בברוך גולדשטיין כמגן ומושיע, ראיתי בו רוצח. באתי, ולפי תומי, לפני הכל, אמרתי להם "פורים שמח" כי תמיד אומרים "פורים שמח". אני גם זוכר איך אמרו "פורים שמח" בשעה שנרצח חברי הטוב אלחנן אתאלי הי"ד, כי זה ברכה שאומרים תמיד. באתי להגיד פורים שמח כדי להגיד לאנשים שיתחזקו, אבל מעשיו של גולדשטיין נוראיים בעיני.

Cquote3.svg

בתקופת החתימה על הסכם אוסלו ב' נאבק עם אישים נוספים להשארת קבר רחל בשליטה ישראלית. לפגישתם של פורת ומנחם פרוש עם ראש הממשלה, יצחק רבין, הייתה השפעה מכריעה על החלטתו הסופית של רבין בעניין.[8]

בבחירות המקדימות במפד"ל לרשימה לכנסת ה-15 נדחק למקום ה-11, אשר נחשב לא ריאלי, ועל כן, ובעקבות הסכם ואי, פרש מהמפד"ל ועבר למפלגת תקומה שהייתה חלק מהאיחוד הלאומי. בבחירות זכתה האיחוד הלאומי רק בארבעה מנדטים ובאוקטובר 1999 פרש פורת מהכנסת, כדי לפנות את מקומו לח"כ צבי הנדל, שפרש עמו מהמפד"ל, על אף שהוצב במקום החמישי (הריאלי) במפד"ל.

לאחר הפרישה מהפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז פרישתו לימד פורת במכללת הרצוג שליד ישיבת הר עציון, בישיבת בית אורות ובישיבת ברכת משה במעלה אדומים. דרכו שילבה בין עמדה לאומית מובהקת ופתיחות לשיטות לימוד חדשניות כולל כאלו שבאו מחוץ לעולם הדתי.

היה פעיל בהנהגת תקומה, ערך את העלון "מעט מן האור" וכתב בו את הטור הראשי. אחד המאפיינים הבולטים של כתיבתו בעלון היה הבאתו של שיר עברי מדי שבוע וחיבורו לתוכן מאמרו על פרשת השבוע.[9] טורים אלו קובצו לסדרת ספרים על חמישה חומשי תורה והגדה של פסח.

פורת נמנה עם מקימי עמותת "אורות חסד" המספקת מוצרי מזון, חשמל ובגדים למעוטי יכולת, ועמד בראשה. בתקופת המאבק בתוכנית ההתנתקות היה מבכירי המתיישבים שנאבקו נגד העקירה ובתוך כך חיבר תפילה מיוחדת לשלום ההתיישבות בגוש קטיף.[10] עם התחלת השידורים בתחנת הרדיו גלי ישראל, ב-2010, החל להגיש בה תוכנית קבועה.

ב-2010 פורסם כי לקה במחלת הסרטן. בראיון עמו בערוץ 1 אמר שאינו פוחד מהמוות כיון שאינו מאמין ש"עם המוות כביכול מסתיימים החיים. הם עוברים שינוי, הם עוברים הארה גדולה".[5] ב-2011 זכה בפרס מוסקוביץ' לציונות. בדברי הפרס נאמר עליו: "פורת הפך למודל לחיקוי כדמות אשר נוהגת בהתאם להשקפותיו האידאולוגיות".[11]

בתשע"א קיבל את 'פרס היצירה היהודית' מאת 'הקתדרה לתורה ולחכמה' בגבעת שמואל.[12]

נפטר ממחלתו ב-ו' בתשרי תשע"ב, 4 באוקטובר 2011. על מצבתו חקוקות המלים מספרו של הרצל 'אלטנוילנד' 'בנפשו יביא חלומו'. בעת הלוויתו שרו את ניגון ארבע בבות.

הרב פורת היה נשוי לרחל, ולהם 11 ילדים. התגורר בכפר עציון. גיסו הוא הרב יגאל אריאל ובן דודו הוא חבר הכנסת מרדכי יוגב.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "את אחי אנוכי מבקש", ספריית בית אל, 1988 (המהדורה הראשונה נקראה את ענת אנוכי מבקש)
  • "מעט מן האור" - שיחות לפרשת השבוע על פי אסופת עלוני מעט מן האור, 5 כרכים
  • אור ודרור: מעט מן האור להגדה של פסח, הוצאת ספריית בית אל, 2009[13]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות
שיעורים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישראל הראלחנן פורת - מנהיג המתנחלים שנעצר, מעריב, 17 באוקטובר 1974
  2. ^ סרטונים "איני יודע אם אני ראוי" - חנן פורת מספיד את הרב עמיטל, סרטון, באתר YouTube
    אלישיב רייכנר, באמונתו, פרק ראשון
    סרטונים הרב חנן פורת - הקמת ישיבת הר עציון (אירועי הארבעים), סרטון, באתר YouTube
  3. ^ אהרן גבע, הצטרף לישיבה ותור את הארץ, דבר, 3 בדצמבר 1981
  4. ^ היסטוריה, באתר "ישיבת בית אורות"
    ירושלים – חתירה לשלמות / ראיון עם הרב חנן פורת, באתר "קטיף.נט"
    הרב חנן פורת מספר על הקרב בירושלים והקמת בית אורות, אתר "ישיבת בית אורות" קובץ וידאו
  5. ^ 5.0 5.1 חנן פורת: האור לא התעמעם, באתר ערוץ 7, 4 בינואר 2011 (חנן פורת משוחח עם ינון מגל - ערוץ 1)
  6. ^ עמיחי אתאליפורים שמח עצוב: פרידה מחנן פורת, באתר nrg
  7. ^ החלטת ועדת האתיקה בקובלנת חבר הכנסת חנן פורת נגד השר יוסי שריד, ט' בשבט התשנ"ו
  8. ^ נדב שרגאי, על אֵם הדרך - סיפורו של קבר רחל, הוצאת שערים לחקר ירושלים, ירושלים, תשס"ה, עמ' 207-206
  9. ^ נדב שרגאיחנן פורת מציג: דברי תורה ונעמי שמר, באתר הארץ, 21 באפריל 2008
  10. ^ דליה שרה מרקס, תפילת כל פה תפילות שנכתבו לקראת תהליך ההתנתקות (קיץ תשס"ה) ובעקבותיו
  11. ^ הרב חנן פורת, באתר פרס מוסקוביץ' לציונות
  12. ^ פרס היצירה היהודית לרב חנן פורת, ‏[1], באתר ערוץ 7, 23 ביולי 2011
  13. ^ מאמרים מתוך ההגדה: [2], [3]
    סקירות: עידן יוסף, הגדה עשירה עם חנן פורת, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, ‏28 במרץ 2009
    נדב שרגאיהאומנם דיינו?, באתר הארץ, 8 באפריל 2009 (על הגדת "אור ודרור")
  14. ^ בני מרחנן פורת: האיש שהיה גוש אמונים, באתר הארץ, 5 בפברואר 2013