דוד חי אדרעי
 | |
| לידה |
19 באפריל 1888 ח' באייר ה'תרמ"ח צפָת, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
26 במאי 1932 (בגיל 44) כ' באייר ה'תרצ"ב צפרו, מרוקו |
| כינוי | אח"ד העם המכונה ציון |
| מדינה | האימפריה העות'מאנית, האימפריה הרוסית, ברית המועצות, המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ומרוקו הצרפתית |
| מקום מגורים | צפת, כותיאסי, טשקנט, מירון |
| מקום פעילות | הגליל העליון, גאורגיה, קווקז, אוזבקיסטן ומרוקו |
| תקופת הפעילות |
? – 26 במאי 1932 |
| תחומי עיסוק | פסיקת הלכה, פרשנות המקרא והש"ס, דרשנות, שדרו"ת, חינוך |
| חיבוריו | בד דוד (שני חלקים), חיי דוד, שושנים לדוד, שושן יפה, מועדי דוד, ציפורן דוד, מעשה חיא, רוח חיים |
| שד"ר צפת לאימפריה הרוסית ומרוקו | |
| ראש ישיבה בכותאיסי | |
| רב הקהילה הבוכרית בטשקנט | |
| דיין בבית הדין הספרדי בצפת | |
| מנהל תלמוד התורה הספרדי בצפת | |
  | |
רבי דוד חי אדרעי (מכונה: 'ציון')[1] (ח' באייר ה'תרמ"ח, 19 באפריל 1888 – כ' באייר ה'תרצ"ב, 26 במאי 1932) היה ראש ישיבה בכותיאסי שבגאורגיה, ורב העיר טשקנט שבאוזבקיסטן, שד"ר של קהילת צפת, דיין, ומנהל תלמוד תורה בעיר.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בעיר צפת (אז חלק מהאימפריה העות'מאנית). בצעירותו למד בישיבות של הקהילה הספרדית בצפת.
שליחותו הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת ה'תר"ע (1910) בהיותו בן 22, נשלח כשד"ר לקהילות היהודיות באימפריה הרוסית, לגייס כספים לכולל של קהילת הספרדים בצפת. בפסח ה'תר"ע שהה באחת מערי הקווקז, שם חלה במחלה רשה ונאסר עליו לשתותיין, ולכן באותה שנה נמנע משתיית ארבע כוסות בליל הסדר[2].
במהלך שליחותו, כשהגיע לעיר כותאיסי שבגאורגיה, ונתבקש על ידי בני הקהילה היהודית בעיר לשמש כראש ישיבה בבית המדרש שהקים הגביר יצחק אליגולי. רבי דוד חי נענה לבקשתם וכיהן כראש הישיבה, אך בשל מזג האוויר הקר בכותאיסי, לא נשאר בעיר לאורך זמן, ועבר לערים צחינוואלי וסוג'ונה (גאו'), שם נשאל על ידי רב העיר, מיכאל אליאשווילי, מספר שאלות הלכתית.[3]
שליחותו השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שסיים את שליחותו חזר לעיר צפת, ולאחר זמן לא רב נשלח לשליחות פעם נוספת. בשנת ה'תרע"ג (1913) עבר רבי דוד חי דרך העיר טשקנט, בירת מחוז טורקסטן (היום בירת אוזבקיסטן), ונתבקש על ידי בני הקהילה היהודית-בוכרית בעיר להישאר בעיר ולשמש כרב וכדיין בבית הדין של הקהילה. רבי דוד חי נענה לבקשתם ונשאר בעיר כחמש שנים. לצד פעילותו הרבנית בפסיקת הלכה, דרשנות וחיזוקה הרוחני של הקהילה, עסק גם בפעילות ציונית, ודאג להקמת ספריות שיהיו בהם ספרים הכתובים בעברית, וכן פעל להקים סניפים של התנועה הציונית והמזרחי בטשקנט ובשאר הערים באזור.
בשנת ה'תרע"ז (1917) התרחשה באימפריה הרוסית מהפכה שבעקבותיה הקומוניסטים עלו לשלטון והקימו על חורבותיה של האימפריה הרוסית את ברית המועצות. רבי דוד חי סבל מהשלטון הקומוניסטי שאסר על פעילות דתית ורדף אנשי דת ורבנים. גם לאחר המהפכה, למרות רדיפות הקומוניסטים, המשיך רבי דוד חי להנהיג את קהילתו ולפסוק בשאלות שהתעוררו בקרב יהודי טשקנט ואוזבקיסטן כולה.[4]
בשל רדיפותיהם של הקומוניסטים, רבי דוד חי החליט לעזוב את ברית המועצות במטרה לחזור לעיר מולדתו צפת. בדרכו מברית המועצות לארץ ישראל, עבר רבי דוד חי בעיראק, והתעכב תקופה מסוימת בקהילת בגדאד.
פועלו בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודש ניסן ה'תר"פ (1920) הגיע רבי דוד חי לעיר צפת. עם חזרתו לצפת, נקרא על ידי רבי ישועה ועיש, אב בית הדין הספרדי בצפת, לשמש כדיין בבית דינו. בנוסף לתפקידו כדיין בבית דינו של רבי ישועה, מונה רבי דוד חי למנהל התלמוד תורה של הקהילה הספרדית בצפת. בתפקידיו אלה פעל רבי דוד חי בצוותא עם חכמי צפת ובראשם עם קרוב משפחתו[5], רב העיר רבי ישמעאל בן פנחס הכהן.
לאחר כמה שנים, עזב רבי דוד חי את כל תפקידיו, ועבר להתגורר בהר מירון, ליד ציונו של רבי שמעון בן יוחאי, שם ישב ועסק בתורה, ובעת הצורך עצר את לימודו כדי להתעסק בצורכי הציבור ובניהול דברים דחופים בכולל הספרדים בצפת.
שארית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנותיו האחרונות, רבי דוד חי נשלח פעם נוספת בשליחות הכולל, הפעם למרוקו. בקיץ של שנת ה'תרצ"ב הוא הגיע לעיר צפרו שבקרבת העיר פאס. במהלך שהותו בעיר צפרו, בתאריך כ' באייר ה'תרצ"ב, הוא נפטר בפתאומיות, ונקבר בבית הקברות של הקהילה היהודית המקומית.
מפסיקותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יש להקל במקום הצורך לקבור את המתים גם מבדים שאינם מפשתן.[6]
- מותר לטלטל כלי מילה בשבת ברשות הרבים שאין בה שישים רבוא על ידי גוי או קטן.[7]
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביו של רבי דוד היה רבי חיים אדרעי, מחכמי הקהילה הספרדית בצפת. שמה של אימו היה בכורה.
לרבי דוד חי היו שני אחים, רבי שלמה ומשה, שפעלו כמותו למען קהילת הספרדים בצפת ובמירון. האח הבכור רבי שלמה, היה גם הוא אחד מחכמי קהילת הספרדים בצפת. האריך ימים ונפטר בשנת 1955 כשהוא בן 81[8]. האח הצעיר משה, שימש כמנהל קבר הרשב"י מטעם העדה הספרדית בצפת[9].
רבי דוד חי נישא למלכה בת רבי שמואל ממן. היו לו חמישה ילדים. בן בשם שמואל ובנות: מרגלית, רבקה, שושנה ושמחה.[10] לשמואל היו ילדים, ביניהם רפי (רפאל) מקלוף (אנ'), שהוא פסל, מעצב ומנהל המטבעה "Tower Mint", שאחראי על עיצוב תבליט של אליזבת השנייה המופיע על שטרות ומטבעות של במדינות חבר העמים הבריטי.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי דוד חי אדרעי חיבר כמה ספרים מתוכם נדפס רק ספר אחד.
- בד דוד - קונטרס הכולל שאלות ותשובות בהלכה שנשאל רבי דוד חי, בעיקר במהלך מסעותיו כשד"ר וכהונתו כרבה של טשקנט. רוב התשובות נחתמות במשפט עם פראפזה על המילה ציון (כינויו של רבי דוד חי), ובכמה מהתשובות הוא חותם "אח"ד[11] העם המכונה ציון". בסוף כל תשובה כתב רבי דוד חי בסוגריים את הסיבה או המאורע האקטואלי שהביאו לכתיבת התשובה. לאחר התשובות ההלכתיות הדפיס רבי דוד חי 24 חידושים על סוגיות שונות בש"ס. הספר נדפס בעיר צפת בשנת ה'תרפ"ב.
- בד דוד ח"ב - המשך לספר שנדפס בשנת ה'תרפ"ב. כנראה כולל את התשובות והחידושים שכתב רבי דוד חי לאחר שנת ה'תרפ"ב. חלק זה עדיין בכתב יד.
- חיי דוד - ספר דרשות על התנ"ך. עדיין בכתב יד.
- שושנים לדוד - פירוש למגילת שיר השירים, ספר זה עדיין בכתב יד.
- שושן יפה - פירוש למגילת שיר השירים, ספר זה עדיין בכתב יד.
- מועדי דוד - ספר דרשות לחגים. עדיין בכתב יד.
- ציפורן דוד - פירוש על עין יעקב. עדיין בכתב יד.
- מעשה חיא - עדיין בכתב יד[12].
- רוח חיים - עדיין בכתב יד[12].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה דוד גאון, "דוד חי אדרעי", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 24, באתר היברובוקס
- רבי דוד חי אדרעי, בד דוד, צפת, ה'תרפ"ב, באתר HebrewBooks.
- סריקה של עמודים מתוך ספר משפחת אדרעי, מאת משה אדרעי.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בשער ספרו הוא נקרא "דוד חי אדרעי המכונה ציון".
- ^ שו"ת בד דוד, צפת, ה'תרפ"ב, עמוד ג. לאחר שהחלים ממחלתו, כתב תשובה הלכתית על ארבע שאלות שעלו לו בעקבות מצבו הבריאותי, הנוגעות לחולה שהרופאים אסרו עליו לשתות יין כשר (שם, סימן א).
- ^ בד דוד דף ז עמוד ב.
- ^ למשל, כתב תשובה שהסדירה את חלוקת התפקידים בבית הכנסת כדי להכריע בין בני קהילתו שהסתכסכו ביניהם על זכות העלייה לתורה, קריאת ההפטרה ואמירת הקדיש. בנוסף, הוצרך רבי דוד חי להכריע בבעיה נוספת שהתעוררה לאחר ששד"ר מירושלים בשם רבי יעקב בכור משולם, שהיה בקי בעניינים מסוימים בהלכה אבל לא היה בקי בהלכות גיטין, סידר גט למרות חוסר בקיאותו בהלכות גיטין, ורבי דוד חי היה צריך להכריע בנוגע לכשרותו של הגט.
- ^ בהקדמה למכתבו שנדפס בתחילת שו"ת בד דוד הוא מכונה "שאר בשרי". חמותו של ר' דוד חי, הייתה אחות אשתו (הראשונה) של הרב ישמעאל הכהן.
- ^ בד דוד דף ט עמוד א.
- ^ בד דוד סימן ב, תשובה נגד פסק של רבי שלמה ליב, רבה האשכנזי של העיר סמרקנד שאסר על המוהלים לטלטל את כלי המילה בשבת על ידי קטן או גוי.
- ^ חכם שלמה אדרעי, דבר, 29 באוגוסט 1955
- ^ עודד בר, "בין מסורת לחידוש: יום השנה לשחרור צפת: וההילולה במירון, תש"ט", בתוך- ידגר, רצאבי וכ"ץ (עורכים), עיונים בתקומת ישראל, כרך 7, מעבר להלכה- מיפוי מחדש של מסורת, חילוניות ותרבות העידן החדש בישראל, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2014, עמוד 301, הערה 79
- ^ David Hay Ederi, באתר people.math.harvard.edu
- ^ ראשי תיבות אדרעי חי דוד
- ^ 1 2 עובדת קיומו של ספר זה מוזכרת אצל משה דוד גאון, אך הוא לא מציין את תוכן הספר.