מירון (מושב)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מירון
בית הכנסת מושב מירון.JPG
בית הכנסת מושב מירון
מחוז הצפון
מועצה אזורית מרום הגליל
גובה ממוצע ‎693‏ מטר
תאריך ייסוד 1949
תנועה מיישבת הפועל המזרחי
סוג יישוב מושב
מוצא המייסדים הונגריה, רומניה
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2014:
  - אוכלוסייה 901 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎1.5%‏ בשנה עד דצמבר 2014
מיקום מירון
מירון
מירון

32°59′13″N 35°26′24″E / 32.9870833312835°N 35.4400313054607°E / 32.9870833312835; 35.4400313054607קואורדינטות: 32°59′13″N 35°26′24″E / 32.9870833312835°N 35.4400313054607°E / 32.9870833312835; 35.4400313054607

מירון הוא מושב דתי בגליל העליון למרגלות הר מירון השייך למועצה אזורית מרום הגליל.

היישוב הוקם בשנת 1949 על ידי עולים מהונגריה ומרומניה וחיילים משוחררים דתיים ממלחמת העצמאות. הוא הוקם על אדמות הכפר הערבי מירון, שחרב במלחמת העצמאות.

היישוב נקרא בשמה של מירון הקדומה ששכנה בסמוך, ושמה נשתמר בשם הכפר הערבי שהיה במקום. המקום מוכר בזכות קבר רבי שמעון בר יוחאי, הנמצא בשוליו, אליו מגיעים מאות אלפי אנשים בל"ג בעומר מדי שנה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב שוכן למרגלות הר מירון בגובה של כ־700 מ', בסמוך לאפיקו של נחל מירון (יובל של נחל עמוד המנקז את המורדות המזרחיים של הר מירון) ולמעיינות 'עין מירון' ו'עין בר יוחאי'. בסמוך ליישוב עמק קטן, המאפשר גידולי חקלאות במקום. בקרבת היישוב צומת דרכים חשובה ('צומת מירון') המחברת את כביש 866 עם כביש 89, ומקשרת בין בקעת בית הכרם, צפת, והגליל המערבי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מירון הקדומה

באתר מירון הקדומה נחשפו שרידים החל מהתקופה הכלקוליתית ועד התקופה הממלוכית, כאשר שיא פריחת היישוב היה בחלקה השני של התקופה הרומית, ובראשית התקופה הביזנטית. באתר ניצבים שרידיו של בית כנסת עתיק ומפואר. היישוב במקום לא היה רציף, ונעזב סופית בתקופה הממלוכית.

בתקופה מאוחרת יותר נבנה במקום כפר ערבי קטן. בסוף המאה ה־19 מנה היישוב כ־50 איש, ועד 1945 נמנו במקום כ־220 תושבים. בשל סמיכותו של אתר קבר הרשב"י לכפר נקנו חלק גדול מאדמות הכפר על ידי יהודי צפת (בראשות משפחת עבו), ונערך ניסיון שכשל להושיב במקום חקלאים יהודים (ממוצא ספרדי) החל מ־1870. המתיישבים נאחזו בקרקע מספר שנים, אך לבסוף המקום ננטש. בסמוך לכפר ולקבר הרשב"י נבנתה ישיבה, שננטשה בעקבות פרוץ המרד הערבי הגדול והתדרדרות המצב הביטחוני ב־1936. הכפר נכבש וננטש בסוף אוקטובר 1948, במהלך מבצע חירם, ומברבית תושביו עברו למחנה הפליטים עין אל-חילווה בלבנון[1]

ב־1949 הוקם מושב על חורבות הכפר הערבי, בו התיישבו משוחררי הפלוגה הדתית של חטיבה 7, שהשתתפו בכיבוש המקום, לצד עולים מהונגריה ורומניה.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה כללי של מירון מההר הסמוך

כלכלת היישוב מתבססת על חקלאות של מטעי פרי נשירים, ייבוש פירות יבשים וייצור יינות וכן על תיירות, בעיקר חרדית, של קבוצות ויחידים המתארחים ביישוב בשבתות ובחופשות, ובפרט סביב הילולת הרשב"י. פוטנציאל התיירות הגדול הביא לפתיחת צימרים רבים במקום כמו גם כפר אוהלים ובית מלון.

במקום פועלות גם ישיבה תיכונית טכנולוגית ואולפנה לבנות המשויכות למרכז ישיבות בני עקיבא. בשנת 2014 הפכה הישיבה התיכונית לשלוחה של המכללה הטכנולוגית של חיל האוויר (שלוחת מירון).

אתרים במירון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – קבר רבי שמעון בר יוחאי, בית הכנסת העתיק במירון

קבר רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר מצוי בחלקו הדרומי של המושב, ומתקיימת בו מדי שנה בל"ג בעומר הילולת רבי שמעון בר יוחאי בה משתתפים מאות אלפי אנשים.

בסביבת המושב פזורים קברי תנאים מתקופת הרשב"י כגון קברו של רבי יוחנן הסנדלר, הלל הזקן ותלמידיו, שמאי, ואמוראים מתקופות שונות.

בית הכנסת העתיק במירון מצוי מעל לקבר רבי שמעון בר יוחאי. הוא נמצא במקום בולט מעל היישוב. ייחודו של בית הכנסת הוא באגדה כי אם משקופו ייפול אות הוא לבואו הקרוב של משיח בן דוד. הארכיאולוג צבי אילן מייחס את האגדה ליהודים שביקרו במקום בימי הביניים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מירון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנחם רהט, פליטים בעין-חילווה שרו על בר-יוחאי, מעריב, 26 באוקטובר 1982