דוכסות ייליך
 | |
.svg) | |
| ממשל | |
|---|---|
| עיר בירה | ייליך |
| גאוגרפיה | |
| יבשת |
אירופה  |
| היסטוריה | |
| תאריכי הקמה |
1003 |
| תאריכי פירוק |
1794 |
| ישות קודמת |
 דוכסות לורן התחתית |
| ישות יורשת |
 הרפובליקה הצרפתית הראשונה |
  | |
דוכסות ייליך (בגרמנית: Herzogtum Jülich; בהולנדית: Hertogdom Gulik; בצרפתית: Duché de Juliers) הייתה מדינה בתוך האימפריה הרומית הקדושה מהמאה ה-11 עד המאה ה-18. הדוכסות שכנה ממערב לנהר הריין וגבלה עם נסיכות הבוחר מקלן במזרח ובדוכסות לימבורג במערב. היו לה טריטוריות משני צדי הנהר רור, סביב בירתה ייליך - Iuliacum הרומית לשעבר - באזור הריין התחתון. הדוכסות התאחדה עם רוזנות ברג שמעבר לנהר הריין ב-1423, ומאז ואילך נודעה גם בשם ייליך-ברג. מאוחר יותר היא הפכה לחלק מהדוכסויות המאוחדות של ייליך-קלווה-ברג.
שטחה נמצא בגרמניה של היום (חלק מנורדריין-וסטפאליה) ובהולנד של היום (חלק ממחוז לימבורג), אוכלוסייתה חולקת את אותו ניב לימבורגי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאה ה-9 היה מטפריד פלוני הרוזן של יוליך (pagus Juliacensis). הרוזן הראשון בגאו של ייליך בלורן התחתית, גרהרד הראשון, הוזכר בשנת 1003; נכדו גרהרד השלישי החל לקרוא לעצמו רוזן ייליך ב-1081. וילהלם הרביעי, שהפך לרוזן ב-1219, הרחיב את השטח באופן משמעותי ובשנת 1234 העניק לייליך הרשאות עיירה, מה שעורר את הארכיבישוף של קלן קונרד פון הוכשטאדן, שחייליו הרסו את העיר חמש שנים מאוחר יותר. בנו של וילהלם הרביעי, וולרם (הרוזן מ-1278 עד 1297) נשאר מתנגד עז של הבישוף, ותמך ביוהאן הראשון, דוכס בראבנט בקרב וורינגן ב-1288 נגד הארכיבישוף זיגפריד השני מווסטרבורג. אף על פי שאחיו הצעיר של וולרם, הרוזן גרהרד החמישי, צידד במלך הגרמני אדולף מנסאו נגד יריבו אלברכט הראשון מהבסבורג, הוא הצליח לשמור על שטחיו לאחר שאדולף מנסאו הפסיד בקרב גולהיים ב-1298, וב-1314 תמך בהכתרת לודוויג הרביעי בעיר אאכן הסמוכה, שוב בניגוד לרצונו של הבישוף של קלן. הסכסוך הממושך הגיע לסיומו כאשר בנו הצעיר של גרהרד וולרם הפך לארכיבישוף של קלן ב-1332. אחיו הבכור הרוזן וילהלם החמישי קיבל בשנת 1336 תואר מארקגראף מהקיסר לודוויג הרביעי, ובשנת 1356 העלה הקיסר קרל הרביעי מלוקסמבורג את וילהלם החמישי לדרגת דוכס. בנו הדוכס וילהלם השני, לעומת זאת, הסתבך בסכסוך עז עם אחיו למחצה של הקיסר, ואצלב מלוקסמבורג, דוכס בראבנט, אותו הביס בקרב בייסוויילר ב-1371.
לאחר מכן ההיסטוריה של ייליך נכרכה באופן הדוק עם זו של שכנותיה: דוכסויות קלווה וברג וכן גלדרס ורוזנות מארק: הדוכס וילהלם השני נישא למרים, בתו של רגינלד השני, דוכס חלרה, והדוכסית בעצמה לאחר המוות של אחיה למחצה רגינלד השלישי, דוכס חלרה ב-1371. וילהלם השני יישב את הסכסוך עם בית לוקסמבורג ובנו וילהלם השלישי ירש את שתי הדוכסויות. אולם כאשר בשנת 1423 מת אחיו הצעיר ריינלד ללא יורשים, אחוזות חלרה בחרו בארנולד מאגמונד לדוכס, בעוד שייליך התאחדה עם ברג ועברה לאדולף, דוכס ייליך-ברג, שהיה שייך לענף צעיר יותר, ושהשיג את ברג מכוח נישואיו של אחד מאבותיו.
בשנת 1511 יוהאן השלישי, דוכס קלווה ירש את ייליך וברג באמצעות נישואים עם מריה מייליך-ברג, בתו של הדוכס האחרון, וילהלם הרביעי. היא ירשה את אחוזות אביה: ייליך וברג עם רוזנות ראוונסברג. מ-1521 ייליך-ברג וקלווה הקימו את הדוכסויות המאוחדות של ייליך-קלווה-ברג באיחוד אישי תחת הדוכס יוהאן השלישי.
כשהדוכס האחרון של ייליך-קלווה-ברג מת ללא יורשים ישירים ב-1609, פרצה מלחמת הירושה של ייליך. הסכסוך הסתיים עם הסכם קסאנטן משנת 1614, שחילק את הדוכסויות הנפרדות בין פפאלץ-נויבורג למרקיזות ברנדנבורג. ייליך וברג נפלו בידי וולפגנג וילהלם, רוזן פפאלץ-נויבורג ואחרי מות הדוכס האחרון מפפאלץ-נויבורג (גם הנסיך הבוחר מפפאלץ מ-1685) קרל השלישי פיליפ ללא יורשים ב-1742, הרוזן קרל תאודור מפפאלץ-זולצבאך (אחרי 1777 גם הנסיך הבוחר מבוואריה) ירש את ייליך וברג.
בשנת 1794 כבשה צרפת המהפכנית את דוכסות ייליך (Duché de Juliers), שהפכה לחלק מהמחוז הצרפתי של הרור. הסכם לינוויל בשנת 1801 הכיר רשמית בוויתור של ייליך לצרפת. ב-1815, בעקבות תבוסתו של נפוליאון, הפכה הדוכסות לחלק מהמחוז הפרוסי ייליך-קלווה-ברג (לאחר 1822 חלק מפרובינציית הריין הפרוסית), מלבד הערים סיטארד וטגלן, שהפכו לחלק מהממלכה המאוחדת של ארצות השפלה.
שליטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוזני ייליך[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1003–1029 גרהרד הראשון, רוזן ביוליכגאו
- 1029–1081 גרהרד השני
- 1081–1128 גרהרד השלישי, רוזן יוליך
- 1128–1142 גרהרד הרביעי
- 1142–1176 וילהלם הראשון
- 1176–1207 וילהלם השני
- 1207–1219 וילהלם השלישי
- 1219–1278 וילהלם הרביעי
- 1278–1297 ואלרם
- 1297–1328 גרהרד החמישי
- 1328–1356 וילהלם החמישי, מרקיז מ-1336, דוכס מ-1356 בתור וילהלם הראשון
דוכסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1393–1423 באיחוד עם חלרה, מ-1423 עם ברג, מ-1437 עם ראוונסברג -
- 1356–1361 וילהלם הראשון (בעבר רוזן ייליך)
- 1362–1393 וילהלם השני
- 1393–1402 וילהלם השלישי, גם דוכס חלרה מאז 1377
- 1402–1423 ריינלד
- 1423–1437 אדולף
- 1437–1475 גרהרד
- 1475–1511 וילהלם הרביעי
בית לה מארק, דוכסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
– משנת 1521 חלק מהדוכסויות המאוחדות של ייליך-קלווה-ברג –
- 1511–1539 יוהאן
- 1539–1592 וילהלם החמישי
- 1592–1609 יוהאן וילהלם הראשון
בית ויטלסבאך, דוכסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
– באיחוד עם ברג ופפאלץ-נויבורג, לאחר 1690 גם עם נסיכות הבוחר מפפאלץ, משנת 1777 גם עם נסיכות הבוחר מבוואריה –
- 1614–1653 וולפגנג וילהלם
- 1653–1679 פיליפ וילהלם
- 1679–1716 יוהאן וילהלם השני
- 1716–1742 קרל פיליפ
- 1742–1794 קרל תאודור
ערים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמה ערים ועיריות השתייכו לדוכסות: - יוליך•דירן•מינסטרייפל•אויסקירכן•נידג'ן•ברגהיים•קסטר•Grevenbroich•מנשנגלדבך•דאלן•דולקן•ליניך•רנדראת'•בריגן•סיכטלן•אלדנהובן•היימבך•מונשאו•ואסנברג•היינסברג•גנגלט•גיילנקירכן•וולדפוכט•סיטארד•סוסטרן•סינציג•טגלן•רמאגן.
