דון הנדלמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דון הנדלמן

דון הנדלמן (נולד ב-24 באפריל 1939) הוא פרופסור אמריטוס במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 1998.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנדלמן נולד בעיירה סנט אגט דמונט (St. Agathe des Monts) בחבל קוויבק שבקנדה, וסיים שם את לימודיו בבית הספר התיכון ב-1956. ב-1960 סיים את למודיו לתואר ראשון בלימודים כללים באוניברסיטת מקגיל במונטריאול, ואת התואר השני באותה אוניברסיטה במחלקה לאנתרופולוגיה קיבל בשנת 1964. עבודת המאסטר שלו הייתה בנושא ארגונים וולונטריים של מהגרים מהאיים הקריביים למונטריאול. את לימודי הדוקטורט התחיל באוניברסיטת פיטסבורג בשנים 1966-1964. במסגרת זו ערך ב-1964 עבודת שדה בנבדה שבארצות הברית על השאמאן הנרי רופרט,[1] והמשיך את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת מנצ'סטר באנגליה בהנחיית פרופסור מקס גלקמן. את תואר הדוקטורט קיבל ב-1971, על עבודת השדה שערך ב"יד לקשיש" בירושלים שדנה במבנים של אינטראקציה במקום עבודה מוגן לקשישים. בשנים 1972-1971 לימד כמרצה באוניברסיטת תל אביב. ב-1972 החל ללמד כמרצה באוניברסיטת העברית בירושלים, ב-1975 התמנה למרצה בכיר, ב-1979 מונה כפרופסור חבר, ב-1987 קודם לדרגת פרופסור מן המניין ובשנת 1998 הופקד על הקתדרה על שם אלן שיין. ב-2005 פרש לגמלאות כפרופסור אמריטוס. הנדלמן שהה כעמית מחקר במכון למחקר חברה וכלכלה באוניברסיטת ממוריאל בניופאונדלנד, באוניברסיטת אדלייד באוסטרליה, במכון ההולנדי ללימודים מתקדמים במדעי הרוח והחברה, במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית, בקולגיום השוודי ללימודים מתקדמים במדעי החברה, באוניברסיטת מנצ'סטר, באוניברסיטת ג'יימס קוק באוסטרליה, בקולגיום בודפשט ללימודים מתקדמים. הוא שימש כמופקד על הקתדרה על שם אולוף פאלמה של מועצת המחקר השוודית במסגרת אוניברסיטת אופסלה, שימש כעמית כביר במכון מקס פלאנק להיסטוריה של המדעים בברלין, בשנים 1997-1998 עמית קרן מלן באוניברסיטת פיטסבורג 2000-1999, ושימש כפרופסור אורח באוניברסיטת מינסוטה.

הנדלמן הוא חבר במערכת כתב העת Ethnology משנת 1978 עורך כתב העת Symbolic Interaction משנת 1986, עורך יועץ של כתב העת Eastern Anthropologist משנת 1994, יושב במערכת כתב העת Journal of Human and Environmental Sciences משנת 1996, עורך יועץ של כתב העת Focaal: European Journal of Anthropology משנת 2001, ישב במערכת כתב העת Culture and Performance Monograph Series, בשנים 1991-1982 ובמערכת כתב העת Environments בשנים 1988-1975. יועץ למרכז הבינלאומי לחקר התרבות המודרנית באוניברסיטת מנצ'סטר החל משנת 1992.

דון הנדלמן היה נשוי ללאה שמגר-הנדלמן, שנפטרה ב-1995 והייתה פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית ולהם בת, רונית ניקולסקי, מרצה באוניברסיטת חרונינגן בהולנד, ושתי נכדות.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינטראקציה בין אנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Work and Play among the Aged: Interaction, Replication and Emergence in a Jerusalem Setting

זהו ספרו הראשון של הנדלמן והוא עיבוד של עבודת הדוקטורט שלו. הספר עוסק באינטראקציה בין אנשים והוא הושפע מהסוציולוג ארווינג גופמן. הנדלמן הסיק שיחסים בין אנשים אינם ניתנים לרדוקציה, לקטגוריות ולמבנים סטטים. הספר עוסק במשחק, לא משחק מתוכנן, אלא כזה שנובע מאינטראקציה בין אנשים. הוא מראה כיצד התנהגויות חדשות נובעות ממה שנראה רגיל, קבוע וחוזר על עצמו, משהו אחר מתחיל ומתפתח, לעיתים מקבל תהליך זה תאוצה ולעיתים נעצר.

טקס ובירוקרטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Models and Mirrors: Towards an Anthropology of Public Events

ספרו זה של הנדלמן ראה אור בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1990. חוקרים רבים נוטים להדגיש את נושא הטקס ולהגדירו כקטגורית על שמכילה תופעות שונות. התייחסות כוללנית כזו לטקסים אינה מאפשרת התייחסות לגיונות השונים המאפיינים ארגון פנימי של טקסים שונים. הנדלמן היה מהאנתרופולוגים הראשונים שהתייחסו אל הארגון הפנימי של הטקס, בלי לתפוש את הטקס כראי של החברה הרחבה, ולפיכך, שניתן להבין את מה שקורה בתוך הטקס רק דרך אלמנטים בחברה החיצונית. הוא התמקד בניסיון לגלות כמה צורות היגיון שמבדילות בין טקסים שונים, והציע להתבונן כמה שהטקס יוכל לחולל בעולם. הטקס הוא כלי שבאמצעותו אנשים מסוגלים לייצר שינוי קוסמולוגי. שינוי מסוג זה טיפוסי בעיקר לחברות שבהן הקוסמוס בעל מאפיינים אורגניים. דהיינו, קוסמוס שבו כל דבר קשור בכל דבר אחד והטקס גם הוא חלק מההיגיון האורגני.

הנדלמן כתב מאמר ביחד עם פרופסור אליהוא כ"ץ, העוסק בטקסים הלאומיים בישראל: יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ויום העצמאות, היה זה המאמר הראשון העוסק בטקסים לאומיים בישראל מנקודת מבט חברתית-תרבותית, ומאמר זה הראה לראשונה את המבנה הנרטיבי של ימי הזיכרון. הוא הראה כיצד שלושת ימי הזיכרון מהווים חלק מנרטיב אחד. הדבר נראה היטב כשמתבוננים במיקומם הגאוגרפי של הטקסים: מפתיחת יום השואה בפאתי הר הרצל ביד ושם ועד לפסגת ההר בפתיחת יום העצמאות. מלמטה למעלה. ארגון זה משקף את הנרטיב הציוני. [2]

  • Nationalism and the Israeli State: Bureaucratic Logic in Public Events

ספר זה של הנדלמן ראה אור באוקספורד ובניו יורק ב-2004. הספר הוא אסופת מאמרים ועוסק בהיגיון הבירוקרטי כפי שזה בא לידי ביטוי באירועים ציבוריים בישראל. לדעתו של הנדלמן התפקיד העיקרי של הבירוקרטיה הוא לערוך שינוי בחברה, אלא שהדבר כל כך מובן מאליו וכל כך שגרתי שאנחנו איננו שמים לב לכך. כל המצאה ושינוי של קטגוריה חדשה משפיעה על כל כך הרבה אנשים (כך למשל יכלה ארנדט לכתוב על הפקיד שמבצע את העבודה). עבודתה של בירוקרטיה היא מכנית, ולכן היא כמעט ואינה מושפעת מערכים חברתיים. היא סוג של מכונה ואם מישהו מפנה את הביורוקרטים לתפקידים מסוימים הם מבצעים את המוטל עליהם. כשראש ממשלה או שר מתחלף הביורוקרטים נשארים, כששר רוצה לשנות קשה לו לבצע שינוי.

דוגמה לאופן בו ההיגיון הביורוקראטי פועל אפשר למצוא בספר בשני מאמרים שהנדלמן כתב עם אשתו, פרופסור לאה שמגר-הנדלמן. אחד מהמאמרים עוסק בחגים לאומיים: יום ירושלים, חנוכה, יום הזיכרון ויום העצמאות, כיצד הללו מכינים את הילד והילדה להעביר את הנאמנות שלהם מהמשפחה למדינה. [3] המאמר השני עוסק בימי הולדת ומראה באיזה אופן הילדים לומדים דרך טקסים כאלה להכין עצמם להיגיון ביורוקרטי במעברים האלה מגיל לגיל. [4]

  • Bureaucracy and World View: Studies in the Logic of Official Interpretation

ספר זה כתב הנדלמן ביחד עם האנתרופולוג פרופסור אליוט לייטון מאוניברסיטת ממוריאל בניו פאונדלנד שבהוצאתה ראה הספר אור ב-1978. הם ערכו מחקר שדה בחבל ניו פאונדלנד על בירוקרטיה בתחום הרווחה. [5] הספר עוסק בהשקפת עולמם של ביורוקרטים, איך משפיעה פעילותם על האופן בו הם תופסים את לקוחותיהם. או במילים אחרות, מהי הפנומנולוגיה של תפיסות העולם הביורוקרטי והאופן בו הן משפעיות על פעילות ביורוקרטים של רווחה.

בנושא זה כתב את המאמר "עסקאות בירוקרטיה, התפתחות יחסי פקיד-לקוח בישראל" [6] המאמר עוסק ביחסים שבין העובדים הסוציאליים ובין המשפחות הנמצאות בטיפולם, ודן בשאלה מדוע כאשר הן המשפחות והן העובדים הסוציאליים מעוניינים לנתק את הקשר ביניהם הקשר בכל זאת ממשיך ומתחזק לאורך שנים רבות.

חקר הטקס כשלעצמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנדלמן כתב בהקדמה לספר על טקסים שערך יחד עם גלינה לינדקוויסט על חשיבות חקר הטקס כשלעצמו. הוא מציע הצעה היוריסטית לפיה כדי לבחון את מהותו של הטקס יש בשלב ראשון להוציא את הטקס מתוך ההקשר החברתי-תרבותי הרחב יותר. יש להתבונן במה שניתן ללמוד מהטקס כשלעצמו, רק אז להחזיר את הטקס ולבחון אותו שוב בהקשר הרחב יותר, מתוך כך ניתן להבין מה שייך לטקס כטקס ומה שייך לחיבורים בין הטקס ובין המציאות התרבותית-חברתית בה הוא נתון. במאמר זה חיזק הנדלמן את ההבחנות בין מודלים והשתקפויות שאותם פיתח בספרו: Models and Mirrors כלומר, הבחנה בין טקסים ששייכים למדינה המודרנית ומסובבים על השתקפויות של קטגוריות, ולעומתם טקסים בחברות מסורתיות הפועלים כמודלים שיוצרים דינמיקות של טרנספורמציה. [7]

בירוקרטיה בסין העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנדלמן חקר את הספר הסיני The Book of Lord Shang, שלמרות שמוצאו ומקורו נתונים בוויכוח, מקובל שהוא מתייחס להתחלתה של האימפריה הראשונה בסין. הספר הוא תוכנית לחיי המדינה המסודרים באופן פרקטי וקטגורי כזה שמעמיד את צורכי המדינה כעקרון יחיד. הוא מתאר את המציאות הפוליטית שבה סין העתיקה, שעד אז הייתה מחולקת למלכויות קטנות הנתונות במאבקים ובסכסוכים מתמידים זה עם זה, אוחדה לראשונה. סוג החוקים שהלורד שנג ואנשיו הביאו על מנת לארגן את החברה מחדש היה כל כך חמור שהם החזיקו מעמד 13 שנה בלבד. אחרי כן שלטה האימפריה של העם (שושלת ההאן) שהחלה למתן את הדרישות החמורות באמצעות כניסת הקונפוציאניזם והדאואיזם. שליטתן של האימפריות המשיכה כמעט ללא הפסקה מהמאה ה-2 לפני הספירה ועד המאה העשרים. זו הדוגמה היחידה בעולם להמשכיות ארוכה כל כך של אימפריה. [8]

הטקסים ביוון העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנדלמן כתב מאמר על הטקסים שנערכו לכבוד האל דיוניסוס באתונה. חלק מהטקסים האלה היו מחזות שנכתבו במיוחד לכבוד אירוע זה על ידי אייסכילוס ואחרים. הוא הסביר את הארגון הפנימי של הטקסים האלה כמערכת. הוא הסביר את הארגון הפנימי של הטקסים לכבוד האל דיוניסוס וטען שהדרמות העתיקות האלה, שבדרך כלל נחשבות לתיאטרון בלבד, הן למעשה טקסים. טקסים שתכנם, כלומר הדרמות המוצגות, משתנה משנה לשנה, אך נותר בכל זאת במידה רבה במסגרת הסוגה של טרגדיה וקומדיה. אופן ארגון זה אפשר למתכונת הטקס להתייחס בכל שנה מחדש לשינויים באתונה העתיקה. [9]

הדת ההודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • God Inside Out: Siva's Game of Dice

ספר זה כתב הנדלמן בצוותא עם חוקר הודו פרופסור דוד שולמן מהאוניברסיטה העברית והוא ראה אור בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד ב-1997. הספר הוא אודות האל שיווה שמבלה את זמנו במשחק. הנדלמן ושולמן מנסים להסביר מדוע האל במסורת השיוואית ההודית משחק בקובייה עם אשתו. שיווה הוא אל שיודע הכול, אך למרות זאת, הוא מפסיד לפרוואטי (אשתו או החלק הנקבי שבו) באופן עקבי ואינו מבין מדוע. במהלך המשחק שיווה מפסיד חלקים מעצמו לאשתו, ולכן הוא מוציא את אותם חלקים החוצה. תוך כך הוא משנה את השיווי משקל הדינאמי בין השניים ויוצר קוסמוס הנמצא לעולם בתהליך של השתנות, תהליך שבאופן מתמשך מחבל באל מתוך עצמו. זהו קוסמוס שאינו סובל שיווי משקל מפני ששיווי משקל משמעותו חוסר תנועה וחוסר תנועה משמעותו מות הקוסמוס. וכך, האל ואשתו מתפוררים ומתאחדים מחדש אבל בעוד הם מתאחדים הם שוב מתפוררים וכן הלאה. מאחר שהם יריבים במשחק, המשחק מפורר אותם בו בזמן וכך המשך קיומו של הקוסמוס הזה תלוי בהמשך המשחק המאיים הזה.

  • Siva in the Forest of Pines. An Essay on Sorcery and Self-Knowledge

זהו ספר המשך לספר God Inside Out, שאף אותו חיבר דון הנדלמן עם דוד שולמן. זהו מחקר על אחד הסיפורים המרכזיים על האל שיווה כפי שנכתב בגרסאות שונות בדרום הודו. החכמים המתגוררים ביער האורנים עסוקים כל היום בפרקטיקות יוגה סגפניות, ומרוב עיסוקיהם שכחו את האל, את שיווה. במעשיהם עזבו החכמים את עולמו ולכן, מבלי להבין את תוצאות מעשיהם, האל והקוסמוס הופכים זרים להם, והם שוברים את השלמות של הקוסמוס של שיווה. לכן נכנס שיווה ליער האורנים במטרה להחזיר את היער ואת יושביו אל עצמו. הוא מופיע יחד עם האל וישנו, בצורה של אישה מפתה. כאשר הסגפנים שומעים על מה ששיווה עשה לנשותיהם הם מתחילים להשתמש בכישוף נגדו. ואולם, כל כלי נשק שהם משליכים עליו הוא מנכס לעצמו כתכונה וכך הוא מחזיר את השלמות לקוסמוס שלו. כל החלקים שאבדו לו חוזרים והופכים לחלק ממנו. ואז שיווה מתחיל לרקוד, הריקוד הוא ריקוד של הרס ואם ימשיך הוא יהרוס את הקוסמוס כולו ואולי אף את עצמו. ולכן, הכול מתחננים לפניו שיעצור את הריקוד. גם הריקוד כמו משחק הקובייה, מאיים על השלמות הדינאמית של הקוסמוס. באמצעות הריקוד האל חוזר אל תוך עצמו, הריקוד הוא יפהפה ומרתק אך בה בעת הרסני לחלוטין.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (Co-editor, T.M.S. Evens) The Manchester School: Practice and Ethnographic Praxis in Anthropology. New York: Berghahn Books, 2006.
  • (Co-editor, Galina Lindquist) Ritual in its Own Right: Exploring the Dynamics of Transformation. New York: Berghahn Books, 2005.
  • (Co-author, David Shulman) Siva in the Forest of Pines: An Essay on Sorcery and Self-Knowledge. Delhi: Oxford University Press, 2004.
  • Nationalism and the Israeli State: Bureaucratic Logic in Public Events. Oxford: Berg, 2004.
  • (Co-editor, Galina Lindquist) Playful Power and Ludic Spaces: Studies in Games of Life. Special Issue of, Focaal: European Journal of Anthropology, No. 37, 2001.
  • (Co-author, David Shulman) God Inside Out: Siva's Game of Dice. New York: Oxford University Press, 1997.
  • Co-editor, Gideon Kressel] Israeli Scholars/Indian Themes. Special Issue of the Eastern Anthropologist, Vol. 49, No. 3-4, 1996.
  • Models and Mirrors: Towards an Anthropology of Public Events. Cambridge & New York: Cambridge University Press, 1990. Models and Mirrors (2nd Edition). New York and Oxford: Berghahn Books, 1998.
  • (Co-editor, Jeff Collman) Administrative Frameworks and Clients. Special Issue of Social Analysis, No. 9., 1981.
  • (Co-author, Elliott Leyton) Bureaucracy and World View: Studies in the Logic of Official Interpretation. (Newfoundland Social and Economic Studies No. 22). St. John's: Memorial University of Newfoundland, 1978.
  • Work and Play Among the Aged: Interaction, Replication and Emergence in a Jerusalem Setting. Assen: Van Gorcum, 1977.
  • (with Shlomo Deshen) The Social Anthropology of Israel. Tel-Aviv: Institute for Social Research, Tel-Aviv University, 1975.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

* Don Handelman, Models and mirrors: towards an anthropology of public events, Google Books

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The development of a Washo shaman. Ethnology, 1967 6: 444-464.
  2. ^ Handelman, Don and Katz Elihu. (1998) 'State Ceremonies in Israel – Remembrance Day and Independence Day', in Don Handelman, Models and Mirrors, Towards an Anthropology of Public Event, New York: Berghahn, pp. 191-233.
  3. ^ Holiday celebrations in Israeli kindergartens: relationships between representations of collectivity and family in the nation-state, Political Anthropology (1986) 5: 71-103
  4. ^ Celebrations of bureaucracy: birthday parties in Israeli kindergartens, Ethnology (1991) 30(4): 293-312.
  5. ^ Shaping phenomenal reality: dialectic and disjunction in the bureaucratic synthesis of child-abuse in urban Newfoundland. Social Analysis, (1983) No. 13: 3-36 [lead article].
  6. ^ "עסקאות בירוקרטיה, התפתחות יחסי פקיד-לקוח בישראל" בתוך ישראל: אנתרופולוגיה מקומית. בעריכת אורית אבואב ושותפים (עמודים 193-246).
  7. ^ Introduction: Why Ritual in its own Right? How So? Social Analysis (2004) 48 2:1-32.
  8. ^ Cultural taxonomy and bureaucracy in ancient China: The Book of Lord Shang. International Journal of Politics, Culture and Society, 1995 9: 263-293.
  9. ^ Designs of ritual: The City Dionysia of fifth-century Athens. In, Celebrations: Sanctuaries and the Vestiges of Cult Activity, edited by Michael Wedde. Athens: Papers from the Norwegian Institute at Athens, (2004) Vol. 6, pp. 207-235.