פיסטוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgאלת הבטנה
Pistachio.jpg
גרעיני פיסטוק
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: קרוב לסיכון
קרוב לסיכון (NT)[1]
מיון מדעיעריכה
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: סבוננאים
משפחה: אלתיים
תת־משפחה: Anacardioideae
סוג: אלה
מין: אלת הבטנה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Pistacia vera
ליניאוס, 1753
תחום תפוצה
2005pistachio.PNG
פיסטוק

פיסטוק (שם עברי מלא: אלת הבטנה או אלה אמיתית, שם מדעי: Pistacia vera) הוא עץ המתנשא לגובה 10 מטרים. מוצאו מהאזורים ההרריים של איראן, טורקמניסטן ומערב אפגניסטן.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעץ עלים נשירים דמויי נוצה המסודרים באופן שווה לאורך הפטוטרת ואורכם בין 10 ל-20 ס"מ. עץ הפיסטוק הוא עץ נשיר ודו-ביתי (לכל פרט ייחודיות זוויגית). לעץ פרחים בעלי עלי כותרת והם נוצרים ממַכְבֵּד. הפרי הוא בלוט בעל זרע מוארך העטוף בקליפה קשה ובתוכה ליבה ירוקה לא רכה העטופה בקרום סגול אדום חום. הליבה היא החלק האכיל והיא בעלת טעם ייחודי.

לאחר שהפרי נקטף, קליפתו מתייבשת, מחליפה את צבעה מירוק לצהוב (בזנים מסוימים לגוון צהוב-אדמדם) ונפתחת מעצמה באופן חלקי (ראו בתמונה).

בישראל, כמו בהרבה ממדינות העולם, נהוג לאכול את הפיסטוק לאחר שהוא הומלח ונקלה. את הפיסטוק ניתן למצוא בלא מעט מאכלים מתוקים שמוצאם ממדינות ערב כגון בקלווה, רחת לוקום וכנאפה. בישראל מכונה הפרי "פיסטוק חלבי", על שם מוצאו מחלב שבסוריה.

שימושים רפואיים לפי מקורות קדומים ובימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פדניוס דיוסקורידס, רופא, פרמקולוג ובוטניקאי יווני מהמאה הראשונה, תיאר את האלה וציין כי גדלה בפטרה, יהודה, סוריה וקפריסין. לדבריו הפיקו ממנה את השרף המשמש לחיזוק הקיבה, לטיפול בעיניים ובאוזניים וכחומר משלשל. בימי הביניים שימשו הפירות כתרופה נגד שלשול, כסם המועיל לקיבה וכמרכיב בתרופה לחיזוק התאווה המינית. שמן הזרעים הוזכר בתור מרכיב במרקחת לחיזוק הלב, לעיכוב הזקנה, לחיזוק החושים ולחיזוק כוח הגברא. השרף שימש תרופה לחיזוק האיבר הזכרי ולכיווץ פי העטרה. ברפואה העממית בימינו משמשים הזרעים לניקוי הפנים[2].

גידולי פיסטוק ברחבי העולם לפי מדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפלגות תנובת הפיסטוק בעולם בשנת 2005[3]:

מדינה תנובה
(טונות)
איראן 190,000
ארצות הברית 140,000
טורקיה 60,000
סוריה 60,000
סין 34,000
יוון 9,500
איטליה 2,400
אוזבקיסטן 1,000
תוניסיה 800
פקיסטן 200
מדגסקר 160
קירגיסטן 100
מרוקו 50
קפריסין 15
מקסיקו 7
מאוריציוס 5
 
אשכול פיסטוק לפני הבשלת הפירות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלת הבטנה באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ אפרים לב וזהר עמר, סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל, ירושלים, תשס"ב, עמ' 72.
  3. ^ Food & Agricultural Organization of the UN estimates