מלכיתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המונח מלכיתים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון השייכות לנצרות המזרחית הקתולית ובעיקר את הכנסייה המלכיתית היוונית-קתוליתערבית: كنيسة الروم الملكيين الكاثوليك). מקור השם הוא במילה הסורית העתיקה "מלכאיא", שפירושה "מלכותי". במקור שימש המונח ככינוי גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון בשנת 451. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המלכיתים לכנות את עצמם בשם זה.

המלכיתים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבנט ובמצרים, שלא כמו מתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים. הכנסייה המלכיתית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות - אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודוקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית-אורתודוקסית). הממלכה הנובית מוקורה, בסודאן של ימינו, השתייכה גם היא לכנסייה המלכיתית בשנים 5751300 בקירוב.

החל משנת 1342 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודוקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודוקסית. ב-1724 נבחר הבישוף קיריל השישי לכהן כפטריארך של אנטיוכיה, במהלך שנתפס כהשתלטות קתולית על הפטריארכיה. ירמיה השלישי מקונסטנטינופול מינה את הנזיר היווני סילבסטר במקומו של קיריל, אך משנבחר האפיפיור בנדיקטוס השלושה עשר, הוא הכיר בסמכותו של קיריל וקידם בברכה את תומכיו. מנקודה זו והלאה הייתה הכנסייה המלכיתית מפוצלת בין האורתודוקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום, רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מלכיתית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]