דן מכמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דן מכמן, דצמבר 2007

דן מכמן (נולד ב-28 ביוני 1947) הוא פרופסור מן המניין במחלקה לתולדות ישראל וראש המכון לחקר השואה ע"ש ארנולד וליאונה פינקלר באוניברסיטת בר-אילן, ומכהן כראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם.

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דן מכמן נולד באמסטרדם להורים ניצולי שואה, שהם נצר למשפחות ותיקות בהולנד. אביו ד"ר יוסף מכמן-מלקמן היה מראשי התנועה הציונית בהולנד, ולאחר עלייתו לישראל כיהן כמנהל כללי של יד ושם, ואחר כך כראש היחידה לתרבות במשרד החינוך (במסגרת זאת ייסד את המכון לתרגום ספרות עברית ואמנות לעם). דן מכמן למד במשך ארבע שנים בבית הספר היסודי היהודי ראש פינה באמסטרדם. עלה לישראל עם הוריו במאי 1957 והמשיך את לימודיו היסודיים בבית הספר היסודי בית הילד ובתיכון שליד האוניברסיטה העברית בירושלים; בצבא שירת בתותחנים. מכמן החל ללמוד ב-1967 לתואר ראשון בלימודי לשון עברית והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית, ואחר כך המשיך במסלול ישיר לדוקטורט. הדוקטורט על הנושא: "הפליטים היהודים מגרמניה בהולנד בשנים 1940-1933", אושר ב-1978. לצורך המחקר לעבודה זאת שהה בהולנד בשנים 1976-1972 ולימד במקביל עברית חדשה וספרות עברית חדשה באוניברסיטת אמסטרדם ועברית מקראית והיסטוריה יהודית ב"סמינר היהודי ההולנדי" (בית המדרש לרבנים). הדוקטורט עסק במדיניות הממשלתית ההולנדית וביחס הציבור הכללי והציבור היהודי לפליטים שבאו מגרמניה אחרי עליית היטלר לשלטון. נתח נכבד מן הדוקטורט דן בדרכי הקליטה והפעולות למען היהודים ולפעמים נגדם, והוא כלל גם את סוגיית השפעת הפליטים על יהדות הולנד. הדוקטורט התמקד בתקופה שעד 1940, מועד כיבושה של הולנד על ידי הגרמנים, אך רומז גם על ההשלכות לתקופת השואה.

שנות השבעים הן שנים שבהן חלה התפתחות של המערכת האוניברסיטאית בישראל וגם הייתה בהן עליה כללית של ההתעניינות בנושא השואה בישראל ומחוצה לה; צירופם של שני הדברים הביא להרחבה ניכרת של לימודי השואה. אוניברסיטת בר-אילן הייתה האוניברסיטה הראשונה בעולם בה הוקמה קתדרה לחקר השואה עוד קודם לכן, בשנת הלימודים 1959/60, ובה לימד פרופסור מאיר (מרק) דבורז'צקי עד מותו ב-1974. מכמן החל ללמד במחלקה לתולדות ישראל בבר-אילן ב-1976 עוד לפני סיום הדוקטורט, ומ-1998 הוא משמש כפרופסור מן המניין. הוא הרחיב וקידם את הצע לימודי השואה בה, ומאז שנת 1983 הוא עומד בראש המכונים לחקר השואה על שם ארנולד וליאונה פינקלר ולחקר תפוצות ישראל בזמן החדש, וגם מופקד על הקתדראות לחקר השואה על שם אברהם ואדיתה שפיגל והרב פנחס ברנר. במקביל לכך עמד בין השנים 1992-1980 בראש צוות פיתוח קורס מקיף על השואה באוניברסיטה הפתוחה, "בימי שואה ופקודה". מאוקטובר 2000 עד אפריל 2011 כיהן כהיסטוריון הראשי של יד ושם, ומאז - כראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ובעל הקתדרה ע"ש ג'ון ניימן לחקר השואה בה. בשנים 1992-1991 לימד כפרופסור אורח לנושא השואה באוניברסיטת טורונטו, וכך גם בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2011. מלבד זאת הוא עומד בראש המועצה האקדמית הבינלאומית של מרכז "תקומה" בדניפרופטרובסק באוקראינה. הוא חבר בוועדות ומועצות מדעיות רבות בישראל ומחוצה לה. בשנים 2000-1996 היה חבר הנהלת החברה ההיסטורית הישראלית וחבר הנהלת הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי (במשך שנה שימש גם כממלא מקום היושב ראש של הארכיון), ומכהן כחבר במועצה האקדמית של מכללת אורות ישראל, חבר ועדת ההיגוי של לימודי השואה במכללת אפרתה, חבר הוועדה המייעצת למענקי מחקר של ועידת התביעות, חבר המועצה האקדמית של מכון ז'בוטינסקי (כיהן כשנתיים כיושב ראש שלה). עוד שימש כיועץ לאגף הולנד של מוזיאון בית לוחמי הגטאות ולהכנת ספרי לימוד אחדים בהיסטוריה במרכז לטכנולוגיה חינוכית. בשנים 2001 עד 2005 היה חבר בוועדת היסטוריונים בינלאומית לחקר מדינת ליכטנשטיין בתקופת הנאציזם ומלחמת העולם השנייה. הוא חבר היום בוועדה האקדמית של הסמינר היהודי ההולנדי – Nederlands-Israëlitisch Seminarium (שלימד בו בתקופת לימודי הדוקטורט שלו), הוועדה המדעית הבינלאומית של מכון ויזנטל בווינה, והעמותה לחקר יהדות הולנד שליד האוניברסיטה העברית. כמו כן הוא מכהן כיו"ר ועדת המקצוע להיסטוריה בחינוך הממלכתי-דתי. היה חבר מערכת בכתב העת הקנדי לחקר הדתות "Studies in Religion" וחבר היום במערכת המדעית (המצומצמת או המורחבת) של כמה כתבי עת: "יד ושם - קובץ מחקרים", כתב העת הגרמני לחקר ג'נוסייד "Zeitschrift für Genozidforschung,‏ Holocaust and Genocide Studies".

מכמן נשוי לברוריה לבית גולדשמידט מסעד ולו שישה ילדים ותשעה עשר נכדים (נכון ל-2015). תושב אלקנה מאז 1979.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת דרכו עסק דן מכמן בתולדות יהודי הולנד והאמנציפציה במאות ה-19 וה-20. מכאן הגיע תחילה לחקר הפליטים היהודים מגרמניה בהולנד, ואחר כך - מאז שמונה למרצה על השואה - הפנה את עיקר מחקרו לסוגיה זאת. עיסוקו בשואה הוא כולל, לא לפי ארץ מסוימת, אם כי הארצות שזכו לתשומת לב מיוחדת במחקריו הן הולנד ובלגיה. במהלך השנים פיתח כמה כיווני מחקר: ניתוח ההיסטוריוגרפיה של השואה, חקר הדת היהודית והיהדות הדתית בתקופת השואה, היווצרות והתפתחות היודנראטים, הסיבות להקמת הגטאות, הקשר בין השואה להקמת המדינה, וניתוח הפוסט-ציונות בכלל ויחסה לשואה בפרט.

חקר ההיסטוריוגרפיה של השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכמן מנתח את ההיסטוריוגרפיה של נושא השואה לפי פרמטרים של בעיות חשיבה היסטורית, למשל כיצד בונים סיבתיות. הוא בודק את הסמנטיקה המשתנה של מושגים לאורך זמן, למשל: מה מבינים היסטוריונים שונים במילה 'שואה'. מכמן מצא, כי על אף השימוש באותה מילה, המשגתה משתנה מחוקר אחד למשנהו. ליאון פוליאקוב למשל, שכתב את הספר המקיף הראשון על השואה (1951), מבין אותה כ"רדיפות דתיות חילוניות כביכול, הבנויות סביב רעיון הגזע. הרצח הוא שיא אך איננו רעיון בלעדי" (- תמצית תפיסתו בניסוח של מכמן). ג'ראלד רייטלינגר לעומתו, הציג ב-1953 תפיסה כי מדובר ב"רצח היחידים היהודים באירופה ובעיקר יהודי מזרח אירופה" וחוקרים נוספים שתופשים את המושג בצורות אחרות. כך טיפל מכמן במושגים רבים נוספים. בספרו "השואה וחקרה" (שיצא בתשנ"ח) בחן את המושגים יודנראט, התנגדות, דת יהודית, שואה ותקומה ועוד. הניתוחים ההיסטוריוגרפיים הובילו את מכמן להציע תזות חדשות לשאלות או בעיות היסטוריות שנראו פתורות, או שאיש לא התייחס אליהן קודם לכן, כגון: מה הסיבות ההיסטוריות לצמיחת רעיונות היודנראטים והגטאות [1] . ב-2004 ארגן מכמן (יחד עם פרופ' דוד בנקיר) כינוס של יד ושם על ההיסטוריוגרפיה של השואה בהקשריה; דברי הכינוס התפרסמו ב-2008 באנגלית כספר. [2]

בימי שואה ופקודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1992-1980 פיתח מכמן קורס מקיף על השואה באוניברסיטה הפתוחה, בימי שואה ופקודה, החובק כ-1400 עמודים ב-12 יחידות לימוד נושאיות ובנוסף לכך קלטות שמע ווידאו. הקורס יצא בשני תרגומים - לספרדית (1990-1986) וגרסה זאת מקוצרת במעט; ולרוסית (1995-1992), וזו גרסה שהותאמה במיוחד לקורא הרוסי, והיא משמשת עד היום ספר היסוד היחידי על השואה בשפה זו. קורס זה היה הספר הראשון בעברית ששילב בהבנת השואה את הגישה "הפונקציונליסטית" לתיאור המדיניות הנאצית האנטי-יהודית (גישה זו התפתחה בחקר הנאציזם והשואה, בעיקר בגרמניה ובעיקר בשנות ה-60 וה-70, וטוענת כי המשטר הנאצי בכלל והמדיניות האנטי-יהודית בפרט לא היו מכוונות מראש למטרה ברורה וכי גם היטלר לא היה שליט כל יכול המוביל את ההתפתחויות; במקום זאת הראו כי המדיניות הידרדרה והסלימה לכיוון הפתרון הסופי דווקא כתוצאה ממאבקי כוח בין החלקים השונים של המנגנון השלטוני - "הדרך העקלקלה לאושוויץ", כדברי ההיסטוריון האמריקאי קרל שלוינס [Karl Schleunes) .[3]

חקר היהדות הדתית והדת היהודית בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכמן הוא מחלוצי המחקר האקדמי על תולדות היהדות הדתית לגווניה בשואה. עד למחקריו התמקדו במספר שאלות של שימור האמונה בתקופת השואה (וגם זאת נעשה באופן אפולוגטי) ושל מספר מוגבל של שאלות הלכתיות. מכמן כתב מחקרים ראשונים על סוגיה זאת בראשית שנות ה-80 של המאה העשרים, וב-1986 ערך כינוס בינלאומי גדול ראשון בתחום ("הדת היהודית והיהדות הדתית בשואה ולאחריה"; דיוניו לא פורסמו אך שמורים במכון לחקר השואה באוניברסיטת בר-אילן). במחקריו הראה שגרמניה הנאצית לא ניהלה מדיניות מתוכננת לגבי סוגיות דתיות ושלנאצים אף לא הייתה הבנה מעמיקה בחיי הדת היהודית, רק היוודעות לכמה תפישות אנטישמיות לגביה. עובדה זאת יצרה מספר מצבים שבהם המדיניות האנטי-יהודית סייעה-כביכול לגישות יהודיות דתיות, כגון חרם כלכלי בשבת (1 באפריל 1933) ואיסור נישואי תערובת בחוקי נירנברג (15 בספטמבר 1935). אחדים ממאמריו העקרוניים בנושא כונסו בספרו השואה וחקרה: המשגה, מינוח וסוגות יסוד (תשנ"ח). [4] במחקריו השפיע על חוקרים אחרים, ביניהם תלמידים שכתבו דוקטורטים בהדרכתו, וסוגיית היהדות הדתית בשואה מהווה היום תחום מחקר מוכר.

היודנראטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא זה נחקר על ידי מכמן מאז המחצית השנייה של שנות ה-80. הוא פרסם תריסר מאמרים בתחום (מאמר פרוגרמתי בספר השואה וחקרה, מאמר מקיף, [5] והוא עמל על מחקר מקיף בן שני כרכים בנושא. מחקרו בודק את נסיבות צמיחת רעיון ה"ראשויות היהודית" (מושג סוציולוגי המקיף גם יודנראטים וגם "איחודי יהודים" בימי השלטון הנאצי) וכיצד הוא יושם, בו הוא מערער על תפישות קיימות. הטענה החוזרת ונשנית במחקר על היודנראטים היא כי "הגרמנים" (בהכללה) הקימו את היודנראטים מאז הפלישה לפולין וזה היה חלק מתוכניתם הכללית ביחס ליהודים. מכמן טוען כי זוהי הכללה ובודק באילו גרמנים מדובר. אמנם, נכתבו מחקרים רבים בנושא היודנראטים, אולם הם עוסקים בהיסטוריה מקומית או אזורית; לעומת זאת, מכמן מבקש להציג במחקרו תמונה כללית, מקיפה ומשלבת של תופעת היודנראטים והגופים הדומים להם. מכמן סובר שעל מנת להבין מה שקורה בארץ אחת, יש להבין מה קרה בארץ אחרת ובמרכז בברלין. אנשי הממשל הגרמני היו ניידים ועברו ממקום למקום: כך היה דיטר ויסלצני (מעוזריו של אייכמן), בגרמניה, בסלובקיה, ובסלוניקי; תיאודור דאנקר (עוזר אחר) היה בצרפת, בולגריה והונגריה; ואלטר ראוף, שהיה אחראי על מכוניות גז לרצח יהודים באזור ברית המועצות הגיע בהמשך לתוניס. מכאן שאם החוקר מתעסק באזור אחד בלבד, הוא מפסיד חלק מהותי מן התמונה. לקשרים הללו הייתה משמעות מיוחדת להנהגת שיטת היודנראטים. מאז ראשית שנות ה-90 התפרסמו מאמרים פרי עטו בסוגיית היודנראטים בלשונות רבות: הולנדית, אנגלית, צרפתית, עברית, הונגרית, פולנית, איטלקית, רוסית וגרמנית. כתוצאה נלווית ממחקר זה הציע מכמן ב-2004 הסבר מדוע נכתב אחד המסמכים הידועים ביותר מתקופת השואה, "איגרת הבזק" (ה- Schnellbrief) של ריינהרד היידריך מיום 21 בספטמבר 1939; ההסבר שופך אור על הדינמיקה הפנימית של המדיניות האנטי-יהודית בשלהי שנות השלושים [6]

הקמת הגטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחרונה עסק מכמן במתן הסבר חדש להקמת הגטאות בימי המשטר הנאצי. עניין זה מוצג ברוב הספרות המחקרית כאמצעי של הגרמנים לבודד את היהודים, כשלב לקראת הפתרון הסופי; אם היו מקומות בהם לא הקימו גטו ממש, אז - לפי הטענה הרווחת במחקר – בכל זאת ננקטו הליכים של "גטואיזציה" (שמשמעותה בידוד חוקי וחברתי ללא חומות). לפי מחקריו של מכמן הסבר זה אינו נכון. אין בנמצא הוראה מרכזית מטעם הגרמנים להקים את הגטאות, וזו למעשה תופעה הצומחת כתגובה למפגש עם ה"אוסטיודן" (יהודי מזרח אירופה) לאחר הפלישה לפולין. לדעת מכמן הייתה זו תוצאה של הפנמת ראייה אנטישמית של הנאצים. הם פחדו פחד אובססיווי מיהודי מזרח אירופה המרוכזים בשכונות צפופות (שנקראו עוד לפני השואה, גם בידי יהודים, גטאות) שאי אפשר להשתלט עליהן והן מקור למחלות, שבהם מתחשלות התכונות היהודיות ומהם היהודים יוצאים ומשתלטים על העולם. לאחר הפלישה הגרמנית לפולין ב-1939 היה צורך להתמודד עם קיומם של גטאות בערים רבות במזרח אירופה, ובפועל נקטו מפקדים מקומיים צעדי "הכלה" ו"דחיקה בחזרה" של יהודים מרחבי הערים ומהסביבה אל תוך הגטאות הקיימים זה מכבר. זה היה צעד לא רציונלי - שגרם לבעיות רבות בתחום המוניציפלי והתברואתי - שבוצע בכלים רציונליים. התופעה התרחשה רק במזרח אירופה, היא התפתחה באופן לא שיטתי ואיטי-יחסית בתחילה, אך היא הגיעה לשיאה מאז 1941; בסך הכל הגיע מספר הגטאות בפולין, ברית המועצות, רומניה, הונגריה, טרזיינשטט וסלוניקי ליותר מ-1100. [7]

יהדות צפון אפריקה והשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכמן עסק גם בשאלה, האם גורלם של יהודי צפון אפריקה בימי מלחמת העולם השנייה במדינות שהיו בשליטת ממשלת וישי הצרפתית ששיתפה פעולה עם גרמניה (אלג'יריה, מרוקו ותוניסיה), בשליטה זמנית של גרמניה הנאצית (תוניסיה ולוב) ובשליטת איטליה הפשיסטית (לוב ותוניסיה), ניתן להכללה במינוח "השואה". בהרצאה בשנת 2008, העומדת להתפרסם בקובץ מאמרים המבוסס על הרצאות כינוס על גורל יהודי צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה (שנערך באפריל 2008 על ידי יד ושם ומכון בן צבי), טען מכמן כי יש לכלול את יהודי צפון אפריקה במסגרת הרחבה של מושג השואה, הכולל את רדיפות כלל היהודים בימי המשטר הנאצי ובהשפעתו הישירה או העקיפה. ואולם, הוא הוכיח כי הסברה שיהודי צפון אפריקה הצרפתית נכללו בהבלעה במספר הגבוה של יהודי צרפת הבלתי כבושה המצוין בפרוטוקול ועידת ואנזה (20 בינואר 1942) היא בלתי נכונה, וכי המספר הגבוה הוא תוצאה של טעות בהעתקת מסמכים על ידי המחלקה של אייכמן שהכינה את הנתונים לוועידה. הוא הוכיח זאת על סמך בחינת המסמכים ש"האיחוד הארצי של היהודים בגרמניה" נדרש להכין עבור אייכמן בחודשים אוגוסט ודצמבר 1941.

ערעור על הקשר הסיבתי בין השואה והקמת מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכמן עסק בשאלת הקשר בין השואה להקמת המדינה, גם זה על ידי ניתוח בכלים היסטוריוגרפיים. המנטרה שלפיה מדינת ישראל קמה ככיפור עוונות של המעצמות על אוזלת ידן בתקופת השואה, משמשת כיום למשל את אחמדינג'אד, מנהיג איראן, לתקוף את ישראל, והדעה נפוצה גם בקרב רבים אחרים במערב, ובמיוחד בין הפלסטינים. לדעת מכמן טיעון זה הוא הכללה ובמובן מסוים ההפך הוא הנכון השואה כמעט שגדעה את הסיכוי להקים את המדינה. הגישות המדגישות את הקשר מבוססות על הנחות תאולוגיות-דתיות ותאולוגיות חילוניות המבקשות לראות קשר (מנחם ומקשר) בין אבדון לגאולה. מכמן סובר שאם הייתה השפעה לשואה ככוח מניע להקמת המדינה, הרי שהייתה זו השפעה בתוך העולם היהודי ובוודאי לא על המעצמות – אשר להן מייחסים בדרך כלל את הקישור הזה מסיבות של "נקיפות מצפון" של העולם; עובדתית מכמן סובר כי גורם זה היה זניח לאחר מלחמת העולם השנייה[8].

הפוסט ציונות והשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכמן ריכז חומר פובליציסטי נרחב על תופעת הפוסט-ציונות מאז שפרצה בראשית שנות ה-90, והיה אחד הראשונים שניתח את תפיסת העולם הפוסט-ציונית ומרכיביה, כאשר תפיסה זאת עוד לא הייתה מגובשת. אחד הטיעונים הפוסט-ציוניים הנוגעים לתחום מחקרו וששימש זרז לעיסוקו בנושא הוא - שהציונות ניצלה את השואה להקים את המדינה ולכן היא נולדה בחטא. מכמן סובר כי טיעון זה מניפולטיבי. [9]

יהדויות הולנד ובלגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה גאוגרפית מכמן התעניין באופן מיוחד ביהדויות הולנד ובלגיה במאות ה-19 וה-20 ובעיקר לתקופת השואה בהן. ביחד עם אביו והרטוך בים (מומחה ליידיש ההולנדית, ולחיי היהודים באזורים הכפריים בהולנד), כתב היסטוריה מקיפה של יהדות הולנד וקהילותיה, עם דגש על תקופת השואה, במסגרת מפעל פנקס הקהילות שבהוצאת יד ושם. הספר תורגם להולנדית ויצא בשתי מהדורות גדולות, והוא ספר יסוד להכרת יהדות הולנד. בספר זה כתב את כל הערכים על כל הקהילות מחוץ לאמסטרדם, כשני שלישים מן הספר. [10] כמו כן כתב היסטוריה של תולדות היהדות הליבראלית (רפורמית) בהולנד, שהיה הראשון שניתח קהילה זאת הן במסגרת הולנדית והן במסגרת רחבה של תולדות עם ישראל בזמן החדש. בספרו מתואר כי התנועה הרפורמית נכנסה להולנד רק בשלב מאוחר. ראשיתה ב-1929, והיוזמה באה מהאיגוד העולמי ליהדות מתקדמת, שקמה ב-1926. היא הייתה מראשיתה בעלת נטייה פרו-ציונית דווקא, ובעשור הראשון נתמכה בעיקר על ידי יהודים מגרמניה שחיו בהולנד או שהגיעו אליה לאחר עליית הנאצים לשלטון. [11] על שואת יהודי הולנד פרסם מכמן גם שורת מחקרים, בין השאר על היודנראט, על תנועות הנוער הציוניות; הבולט בהם הוא פרסום דו"ח על יהדות הולנד שנכתב על ידי שירות הביטחון (אס-דה) של האס-אס בחודש מרס 1939 – שנה וחודשיים לפני כיבושה של הולנד – ובו מידע רב על יהדות הולנד, כולל שמות של אישים חשובים. מכך הוא מסיק, שהמומחים לענייני יהודים כבר הכינו עצמם לטיפול ביהודי הולנד עוד זמן רב לפני כיבושה. [12]

זמן קצר לאחר שסיים את הדוקטורט נתבקש מכמן על ידי יד ושם לכתוב ספר מסכם על השואה בבלגיה במסגרת מפעל תולדות השואה שתכננו אז. באותה עת המחקר על מדינה זאת היה מועט. על רקע זה יזם כינוס בינלאומי גדול על השואה בבלגיה, שהתקיים במאי 1989 באוניברסיטת בר-אילן. הרצאות הכינוס עובדו למאמרים, והללו נתפרסמו באנגלית בקובץ גדול, המשמש היום אחד משלושה ספרי היסוד על שואת יהודי בלגיה. בספר נבדקים הרקע של הקהילה היהודית בבלגיה לפני השואה והיחס אליה על ידי קבוצות באוכלוסייה הבלגית, המדיניות האנטי-יהודית והתגובות היהודיות בבלגיה ומחוצה לה בימי השואה, והשיקום וההתמודדות עם טראומה והזיכרון לאחריה. [13] מכמן ערך גם את הכרך על בלגיה בסדרת האנציקלופדיה של חסידי אומות העולם בהוצאת יד ושם, ובו מבוא נרחב המתאר ומאפיין את פעולות ההצלה של יהודים בידי לא-יהודים במדינה זאת. [14]

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Het Liberale Jodendom in Nederland, 1929-1943, [Liberal Jewry in the Netherlands 1929-1943], Van Gennep, Amsterdam 1988, (Dutch)
  • פנקס הקהילות : אנציקלופדיה של היישובים היהודיים למן הווסדם ועד לאחר שואת מלחמת העולם השנייה / כתב במשותף עם יוסף מכמן והרטוג בים (דן מכמן כתב עמ' 161-408) עורך אחראי: תיאודור לביא. ‬‫ ירושלים : יד ושם, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, תש"ל-תשס"ג, 1993. ‬
  • Pinkas. Geschiedenis van de joodse gemeenschap in Nederland, [co-author with J. Michman and H. Beem], Kluwer/ Nederlands-Israelitisch Kerkgenootschap/ Joods-Historisch Museum, Ede/Antwerpen/Amsterdam 1992 second updated edition: 1999. (גרסה הולנדית מורחבת ומעודכנת של פנקס הקהילות: הולנד)
  • השואה וחקרה : המשגה, מינוח וסוגיות יסוד/ דן מכמן. ‬‫ תל אביב : מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ, תשנ"ח 1998, 1999.
  • Die Historiographie der Shoah aus jüdischer Sicht. Konzeptualisierungen, Terminologie, Anschauungen, Grundfragen, Dölling und Galitz: Hamburg 2002), גרסה מורחבת של השואה וחקרה.‬
  • Pour une Historiographie de la Shoah: Conceptualisations, terminologie, définitions, problèmes fondamentaux, In Press Editions: Paris 2001 (גרסה מורחבת של השואה וחקרה.
  • Holocaust historiography : a Jewish perspective : conceptualizations, terminology, approaches, and fundamental issues / Dan Michman. London ; Portland, OR : Vallentine Mitchell, 2003.
  • Holocaust Historiography: A Jewish Perspective, Tkuma: Dnepropetrowsk, גרסה רוסית של 'השואה וחיקרה'.
  • (Co-author, with) Geiger, Peter/Brunhart, Arthur/Bankier, David/Moos, Carlo/Weinzierl, Erika, Fragen zu Liechtenstein in der NS-Zeit und im Zweiten Weltkrieg: Flüchtlinge, Vermögenswerte, Kunst, Rüstüngsproduktion. Schlussbericht der Unabhängigen Historikerkommission Liechtenstein Zweiter Weltkrieg, Historisches Verein Liechtenstein und Chronos Verlag: Vaduz/Zürich, 2005
  • The Emergence of Jewish Ghettos During the Holocaust, New York: Cambridge University Press, 2011
  • Angst vor den "Ostjuden": Die Entstehung der Ghettos waehrend des Holocaust, Frankfurt a/M: S. Fischer Verlag, 2011

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בימי שואה ופקודה : קורס בתולדות עם ישראל בתקופת השואה, תל אביב : האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ד 1983-תשנ"ב 1992.ראש הצוות: דן מכמן.‬
  • פוסט ציונות ושואה : הפולמוס הציבורי הישראלי בנושא ה"פוסט ציונות" ... ומקומה של סוגיית השואה בו : מקראה / ליקט, ערך והקדים מבוא דן מכמן. ‬‫ רמת גן : אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ז 1997-תשס"ז 2007. ‬
  • Belgium and the Holocaust : Jews, Belgians, Germans / edited with introduction by Dan Michman; Jerusalem : Yad Vashem, 1998.
  • Les intellectuels face a l’affaire Dreyfus alors et aujourd’hui : perception et impact de l’affaire en France et a l’etranger / Roselyne Koren et Dan Michman (eds). Paris : L’Harmattan, 1998, . (French and English)
  • ‫ ‫ במעבר : היהודים בארץ-ישראל במאה הי"ט בין ישן לחדש ובין יישוב ארץ הקודש לבין ציונות : מבחר מאמרים / יהושע קניאל ; (עורכים: דן מכמן וישראל ברטל). ‬‫ ירושלים : יד יצחק בן צבי, תש"ס, 2000. ‬
  • Remembering the Holocaust in Germany, 1945-2000 : German strategies and Jewish responses / edited with introduction by Dan Michman. New York : Peter Lang, 2002.
  • Leni Yahil, On Nazis, Jews and Rescuers. A selection of articles in the Fate of European Jewry During the Holocaust, presented to Prof. Leni Yahil on the occasion of her 90th birthday, editor With foreword Dan Michman, Yad Vashem: Jerusalem 2002.
  • The Encyclopedia of the Righteous among the Nations / editor-in-chief: Israel Gutman ; associate editor: Sara Bender. Jerusalem : Yad Vashem, 2003-.
  • מעגלי חיים וזהות (נכתב ביחד עם יוסף קפלן), גוונים, תל אביב, 2004.
  • בין העולמות (משאב אלקטרוני) : מעגלים חברתיים בגטו טרזיינשטט / יד ושם-רשות הזיכרון לשואה ולגבורה - בית הספר המרכזי להוראת השואה ; (מנהל הפרויקט - יפתח מאירי ; תחקיר וכתיבה - דורון אברהם, עמוס גולדברג ... ואחרים ; ייעוץ היסטורי - דן מיכמן). ‫ ירושלים : יד ושם-רשות הזיכרון לשואה ולגבורה - בית הספר המרכזי להוראת השואה, [תשס"ד]. ‬
  • השואה בהיסטוריה היהודית : היסטוריוגרפיה, תודעה ופרשנות / עורך - דן מכמן. ‫ ירושלים : יד ושם, 2005.
  • [Co-editor, with Françoise S. Ouzan] De la mémoire de la Shoah dans le monde juif, CNRS: Paris, 2008.
  • [Co-editor with David Bankier] Holocaust Historiography in Context: Emergence, Challenges, Polemics and Achievements, Yad Vashem, Jerusalem, 2008
  • [Co-editor with David Bankier] Holocaust and Justice, Jerusalem Yad Vashem, 2010

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דן מכמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השואה וחקרה: המשגה, מינוח וסוגיות יסוד, מורשת/ בית לוחמי הגטאות/ יד ושם: ירושלים תשנ"ח; באנגלית: Holocaust Historiography: A Jewish Perspective; הספר תורגם עד היום מלבד לאנגלית גם לצרפתית, לגרמנית, לרוסית ולהונגרית)
  2. ^ Holocaust Historiography in Context: Emergence, Challenges, Polemics and Achievements, Yad Vashem, Jerusalem, 2008
  3. ^ * בימי שואה ופקודה : קורס בתולדות עם ישראל בתקופת השואה, תל אביב : האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ד 1983-תשנ"ב 1992
  4. ^ שם
  5. ^ "Jewish Leadership in Extremis", in Dan Stone, The Historiography of the Holocaust, London, 2004, pp. 319-340
  6. ^ "מדוע נכתבה איגרת הבזק של היידריך? הערה בעניין סיבת כתיבתה ומשמעותה", יד ושם – קובץ מחקרים ל"ב [תשס"ד], עמ' 384-353.
  7. ^ "הגטאות היהודיים בימי השואה: כיצד נתהוו ומדוע?" הוצאת יד ושם, סדרת עיון וחקר 11, ירושלים תשס"ח. ספר זה יצא בנוסח מורחב מאוד באנגלית ובגרמנית The Emergence of Jewish Ghettos During the Holocaust, New York: Cambridge University Press, 2011; Angst vor den "Ostjuden": Die Entstehung der Ghettos waehrend des Holocaust, Frankfurt a/M: S. Fischer Verlag, 2011
  8. ^ משואה לתקומה! משואה לתקומה? ההיסטוריוגרפיה של הקשר הסיבתי בין השואה להקמת מדינת ישראל – בין מיתוס למציאות, עיונים בתקומת ישראל 10, 2000, עמ' 234-257
  9. ^ קבציו: "פוסט-ציונות" ושואה (א): הפולמוס הציבורי הישראלי בנושא ה"פוסט-ציונות" בשנים 1996-1993 ומקומה של סוגיית השואה, המכון לחקר השואה, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשנ"ז; "פוסט-ציונות" ושואה (ב): הפולמוס הציבורי הישראלי בנושא ה"פוסט-ציונות" מראשית 1997 ועד לאחר יום העצמאות החמישים למדינת ישראל (יולי 1998) ומקומה של סוגיית השואה בו, המכון לחקר השואה, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשס"ז; וכן בספרו: השואה וחקרה
  10. ^ פנקס הקהילות: הולאנד, יד ושם: ירושלים, תשמ"ה; Pinkas. Geschiedenis van de joodse gemeenschap in Nederland, Kluwer: Ede/Antwerpen, 1992; 2nd edition: Contact: Amsterdam 1999
  11. ^ Het Liberale Jodendom in Nederland 1929-1943, van Gennep: Amsterdam 1988
  12. ^ “Preparing for Occupation? A Nazi Sicherheitsdienst Document of Spring 1939 on the Jews of Holland”, Studia Rosenthaliana 32/2 (1998), pp. 173-189
  13. ^ Belgium and the Holocaust: Germans, Belgians, Jews, Yad Vashem: Jerusalem 1998
  14. ^ Encyclopedia of the Righteous Among the Nations: Belgium, Yad Vashem: Jerusalem 2005)


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
מודעות ותגובות לשואה
תגובת העולם לשואהתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתרודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץספר עדותסחורה תמורת דםהצלה בשואהחסידי אומות העולם
בעקבות השואה
הפליטיםמשפטי נירנברגמשפט אייכמןפוגרום קיילצהזיכרון השואה: זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואההסכם השילומיםהשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןהכחשת השואההנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואהפרויקט הנצחת השואה
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל