הארץ המובטחת (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הארץ המובטחת
Promised Land poster.jpg
בימוי עמוס גיתאי
הפקה עמוס גיתאי, מיכאל תפוח, לורן טרושו
תסריט עמוס גיתאי, מארי-ז'וזה סנסלם
עריכה איזבל אינגולד
שחקנים ראשיים רוזמונד פייק, דיאנה בספצ'ני
מוזיקה סימון שטוקהאוזן, היהודים
צילום קרולין שמפוטייה
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
הקרנת בכורה 21 באוקטובר 2004
משך הקרנה 90 דקות
שפת הסרט עברית, אנגלית, רוסית, ערבית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב ₪14,400,000[1]
הכנסות ₪16,600[1]
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הארץ המובטחת הוא סרט קולנוע מ-2004 בבימויו של עמוס גיתאי. התסריט, שנכתב בידי גיתאי ומארי-ז'וזה סנסלם, עוסק בפגישתן של שתי נשים שהגיעו בנסיבות שונות לעבוד כפרוצות בבית בושת ישראלי בשם "הארץ המובטחת". יחד עם הסרט "אור" שביימה קרן ידעיה, זהו אחד משני סרטים העוסקים בתופעת הזנות בישראל שיצאו ב-2004. הסרט זכה להצלחה בפסטיבל ונציה ה-61, שם השתתף בתחרות הרשמית על פרס אריה הזהב וזכה בפרס ה"קולנוע למען השלום".

מבחינה מסחרית, הסרט נחל כישלון חרוץ. תקציב ההפקה שלו עמד על כ-14 מיליון ש"ח, בעוד הכנסותיו הסתכמו בכמה אלפי ש"ח בודדים.[1]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נפתח בהצגת קבוצה של בדואים וצעירות מזרח-אירופאיות החונים במדבר סיני בשעת לילה. הבדואים משוחחים ביניהם בערבית ובו בזמן משוחחות הצעירות ביניהן ברוסית. בהמשך אונס אחד מהבדואים את אחת מהצעירות במרחק מה מן המחנה. הצעירות מועברות לידיהם של סוחרי נשים, שם מנהלת אישה בשם אן מכירה פומבית שלהן לקבוצה של גברים. הצעירות מועברות במשאית לרמאללה ומשם לאילת, שם הן מאולצות להתפשט, נשטפות בצינור מים תחת פיקוחה של אן, מולבשות בלבוש של פרוצות ונשלחות לטיפולה של אישה מבוגרת בשם חנה שתפקידה לאפר ולהרגיע אותן. דיאנה מגיעה אל חנה כשהיא נסערת, אך חנה שוטחת בפניה את סיפור חייה ומצליחה להרגיע אותה.

אל המכון מגיעה צעירה בריטית מצודדת בלבוש מהוגן בשם רוז. דיאנה ניגשת אליה ומבקשת את עזרתה בטענה שהצעירות נחטפו ומוחזקות בניגוד לרצונן. מנהלי המכון מבחינים בשיחה ועם יציאתה של רוז מן המכון אחד מהגברים יוצא אחריה. בסצנה הבאה נראית רוז נוסעת במשאית עם הגבר ומקיימת איתו יחסי מין במושב האחורי לעיניהן של הצעירות המובלות במשאית, בעוד שהנהג עוצר את המשאית ומקיים מין אוראלי כפוי עם אחת מהצעירות. המשאית מגיעה לחיפה והצעירות מוכנסות אל מכון ליווי בשם "הארץ המובטחת" שם משוכנות דיאנה ורוז באותו החדר. הן מתחילות להעלות זיכרונות ולשוחח ביניהן על נסיבות הגעתן מאסטוניה לישראל, כאשר בין השאר מתברר הרקע האוונגליסטי הדתי של רוז. את הסצנה האחרונה פותח פיצוץ עז ומחוץ למכון הליווי נמצאים כוחות שיטור והצלה גדולים, ורוז מנצלת את המהומה על מנת למלט את דיאנה ההמומה מאושר ואת עצמה מהמקום.

נושאים והפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הארץ המובטחת" פותח את טרילוגיית הסרטים של גיתאי העוסקת בחציית גבולות, שהמשיכה עם "אזור חופשי" (2005) ו"התנתקות" (2007). [2] הסרט נוצר כהערה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני שלדברי גיתאי גרם לכך שהיחסים בין העמים מתנהלים "רק בשני מישורים: המישור הגבוה של פעילות מוזיקלית, או המישור הנמוך של הפשע; רשתות של פשיעה שחוצות את הגבולות ומתקיימות ברמה א-לאומית". הסרט גם עוסק ביחס יוצא הדופן בברוטליות שלו, לדעתו של גיתאי, של ישראל כלפי העובדים הזרים והפרוצות שמגיעים למדינה. במישור האישי עוסק הסרט בהשפעתה של אימו של גיתאי עליו בנושא ההכרח של כל חברה לכבד את הנשים שבה. אימו של גיתאי נפטרה במהלך צילומי הסרט, שנקטעו לתקופה ארוכה יחסית לדרישתו של גיתאי, שטען שייתכן שבדיעבד הסרט הפך למעין הומאז' לא ישיר לדמותה של אימו. גיתאי טען גם כי הוא מתנגד באופן גורף לתופעת הזנות ובפרט לאופן הייצוג המסורתי של דמות הזונה בקולנוע. [3]

שמותיהן של כל הדמויות הנשיות בסרט זהים לשמות השחקניות שמגלמות אותן. את התפקידים הראשיים, רוז ודיאנה, מגלמות רוזמונד פייק ודיאנה בספצ'ני, בעוד שחנה שיגולה מגלמת את המאפרת חנה, ואן פאריו את סוחרת הנשים אן. כמו כן, משתתפים בסרט השחקנים הישראלים יוסף אבו ורדה ועמוס לביא בתפקידים של סרסורים. גיתאי ביקש מן השחקניות להישאר וללון במדבר למשך תקופת צילומי סצנות הפתיחה, כדי שיוכלו להבין טוב יותר את מצבן של הדמויות. התסריט התפתח תוך כדי צילומו של הסרט. כך למשל, הוחלט על הרקע הדתי של רוז, בעקבות החלטתה של השחקנית רוזמונד פייק לקרוא לראשונה בחייה מתוך ספרי התורה בתקופת הצילומים, לאחר שקיבלה השראה מן "הנופים התנ"כיים" של מדבר סיני תוך כדי צילומי הסצנות הראשונות. [4]

ביקורת ופרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיתון "לה מונד" נכתב: "'הארץ המובטחת' הוא סרט מהמם בנועזותו, הן מסיבות פוליטיות והן מבחינת הבחירות האסתטיות שנעשו... ישנם סרטים בהם היוצר מתיימר לחשוף מצב כלשהו ותחת זאת סולל את הדרך להנאה מציצנית. לא כך בסרט זה; עינו של הבמאי לעולם אינה מבזה את גופותיהן של השחקניות". המבקר ציין סרטים קודמים של גיתאי שעסקו ביחס משפיל כלפי נשים, "בנגקוק-בחריין" ו"קדוש", ופירש את הצגת גופותיהן של הפרוצות הנסחרות באופן מבזה בין מעברי גבול כ"מטאפורה למערכת כלכלית מתועבת המשתלטת על העולם". [5] ב"ניו יורק טיימס" נטען כי הסרט מצליח בהרכבתן המסובכת של טכניקות שונות כמו שילוב בין מצלמות הנישאות ביד למצלמות מקובעות, תוך הסתייגות מדמותה של רוז שמניעיה אינם תמיד ברורים. [6]

המבקר שמוליק דובדבני טען כי עיסוקו של הסרט במוטיב הגבול מנקודת מבט מגדרית דומה לזה של הסרטים "אזור חופשי" ו"הכלה הסורית", שיצאו באותה התקופה. [7]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ז'אן מישל פרודון, גיתאי X‏2‏X‏3, תרגום: דפנה רז (מצרפתית), תל אביב: רסלינג, 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 אברהם כרמלי, איריס רביד–ימין, "קולנוע בישראל, סיכום פעילות שנתית 2004–2005", המרכז למידע ולמחקרי תרבות, פברואר 2008, אדר א' תשס"ח. (עמוד 8)
  2. ^ נירית אנדרמןיש ערימה של מתנחלים על הדשא, באתר הארץ, 1 באפריל 2007.
  3. ^ ארנה קזין, בעיניכם היא פרוצה?, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2004. (הקישור אינו פעיל, 14.11.12)
  4. ^ ראיונות עם עמוס גיתאי ורוזמונד פייק, במארז ה-DVD של הסרט.
  5. ^ הארץ המובטחת, באתר הרשמי של עמוס גיתאי. (באנגלית)
  6. ^ דרמטיזציה של הקקופוניה של המזרח התיכון, ניו יורק טיימס. (באנגלית)
  7. ^ ‏שמוליק דובדבני, עובר את הגבול, באתר ynet, 13 ביוני 2005.