עמוס לביא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמוס לביא
Amos Lavi Portrait.jpg
תאריך לידה: 1953
מקום לידה: טריפולי, לוב
תאריך פטירה: 9 בנובמבר 2010
מקום פטירה: תל אביב, ישראל
פרסים: שלושה "פרסי אופיר" על משחק
פרופיל ב-IMDb

עמוס לביא (1953 - 9 בנובמבר 2010) היה שחקן ואיש קולנוע ישראלי. שיחק בעשרות סרטי קולנוע, הצגות תיאטרון וסדרות טלוויזיה. זכה בשלושה פרסי אופיר למשחק, על תפקידיו בסרטים "שחור", "נשים" ו"קרקס פלשתינה" - מה שהופך אותו לשיאן פרסי אופיר למשחק (יחד עם אסי דיין ומשה איבגי).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לביא נולד בטריפולי שבלוב לאליהו ומיסה. בגיל שלוש עלה עם משפחתו לישראל. גדל והתחנך בקריית גת. אביו, שעבד כמוהל וכשוחט, נפטר כשלביא היה בן שבע בלבד.

בשנת 1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים בה שירת לביא במילואים, הוא לקה בתגובת קרב. במהלך השיקום הוצע ללביא ללמוד משחק. בראשית שנות השמונים סיים לימודי משחק בסמינר הקיבוצים.

קריירה בקולנוע ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטו הראשון היה הדרמה "מעגלים של שישבת" (1980). כעבור שנתיים (1982) שיחק בסרט "אות קין" מאת ערן פרייס, בבימויו של אורי ברבש. בשנת 1983 שיחק בתפקיד מרכזי בסדרה "מישל עזרא ספרא ובניו", מאת אמנון שמוש, ובסרט "ירוק". בשנת 1984 שיחק בסרט "אני והמאהב של אשתי".

בשנת 1985 שיחק בסרט אותו כתב אסי דיין "בנות" לצד חנה אזולאי הספרי ובסרטים "עד סוף הלילה" ו"עד כלות". באותה שנה השתתף בהפקה האמריקאית־ישראלית "להתראות, ניו־יורק" של עמוס קולק. בשנת 1986 השתתף לצד ניצה שאול ב"פלאש", ובשנת 1987 ב"החולמים", מאת ערן פרייס, בבימוי אורי ברבש, ולצד יוסי גרבר ב"חימו, מלך ירושלים".

בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים שיחק לביא במספר סרטים אמריקאיים־ישראלים, "דד־ליין" (1987) , "אהבה אסורה" (1990), "מצמוץ עין" (1992) ו"המומיה חיה" (1994). בנוסף השתתף ב"זרים בלילה" לצד יעל אבקסיס וב"מנת יתר".

בשנת 1993 שיחק לצד רונית אלקבץ וגילה אלמגור בסרט הקולנוע "שחור", על משחקו זכה בפרס אופיר. בשנת 1994 השתתף בסרט הטלוויזיה של דורון צברי "האח של דריקס". בשנת 1995 כיכב בסדרת הטלוויזיה "המונה דופק". בשנת 1996 כיכב ב"קשר דם" של יקי יושע ובסרטו של משה מזרחי "נשים". על משחקו באחרון זכה בפרס אופיר נוסף עבור התפקיד הראשי.

בשנת 1997 שיחק לצד נתן זהבי ב"שבזי" ובמיני סדרה "קו 300". בשנת 1998 שיחק בסרטו של שמי זרחין "מסוכנת" לצד משה איבגי וגילה אלמגור. באותה שנה שיחק בסרט נוסף בשם "אביו" ובסרט "קרקס פלשתינה" לצד יורם חטב ויבגניה דודינה, ועל משחקו זכה בפרס אופיר נוסף על תפקיד משני.

בשנת 1999 כיכב במיני סדרה "אישה באפור" וב"פרנק סינטרה מת". באותה תקופה שיחק בסרטי הטלוויזיה "משחק חייו" (המבוסס על סיפור חייו של לביא עצמו), "שאכטה", "קמפיין" ו"סיטון" ובסדרת הטלוויזיה "תמונות יפואיות".

עמוס לביא (עומד) עם צוות הסדרה "המקום", 2008

בשנת 2002 שיחק בסדרה הדרמה "תיק סגור, בסרט "תחרה" ובסדרה טיפול נמרץ. ב-2003 שיחק בטלנובלה החרדית הראשונה "החצר", בתפקיד האדמו"ר, ובסרטו של עמוס גיתאי "עלילה". באותה שנה החל לשחק בטלנובלה "אהבה מעבר לפינה". בשנת 2004 שיחק בסרט נוסף של עמוס גיתאי, "הארץ המובטחת". ב-2005 השתתף בסדרה "כתב פלילי" ושיחק בסרטו של חיים בוזגלו "הרס". באותה שנה שיחק בסרט "שושלת שוורץ", בסרטו של סטיבן ספילברג "מינכן" ובסרטו של מנחם גולן "ימים של אהבה". בשנת 2006 השתתף ב"מלך של קבצנים". באותה שנה השתתף בעונה השלישית של סדרת הדרמה היומית המוזיקלית "השיר שלנו" בתפקיד אריה וייס. ב-2008 השתתף בעונה השנייה של סדרת הילדים "האי", וכן בעונה השנייה של הסדרה "המקום". ב-2009 שיחק בתפקיד אורח בסדרה "החברים של נאור", בה גילם את המאפיונר ריקו קלדרון בפרק האחרון בעונה השנייה לצד איציק כהן.

בשנת 2010 השתתף בסרטו של חיים בוזגלו "כבוד" ובסדרות "15 דקות" ו"מעורב ירושלמי". באותה שנה השתתף גם בסרט "עוד אני הולך", אשר הופץ שבועות ספורים לאחר מותו, וכן במיני-סדרה "אדמה", אשר שודרה בערוץ הוט 3. הסרט "כבוד" בו השתתף, שודר בשנת 2011 בערוץ 10 כסדרת הטלוויזיה "הכבוד של מרציאנו". בטרם מותו הספיק לביא להצטלם גם לסרט נוסף של חיים בוזגלו, "סרק, סרק", אשר יצא לאקרנים בפברואר 2012.

קריירה בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לביא השתתף בעשרות הצגות בתיאטרון הישראלי. בתיאטרון באר שבע שיחק ב"ירח שחור", "איך למדתי לנהוג", "גשם שוטף", "רישיון לחיות", "אצבע אלוהים", "המתחזה", "אשת האופה" "פוטו בגדאד", "לא על זמירים", "המלאך הכחול", "הוא הלך בשדות" ו"החטא ועונשו". בתיאטרון החאן שיחק ב"ציד עכברושים", "אגממנון" ו"מי תהום", בהבימה שיחק ב"מחלקה 3 כיתה 1", "מחזור ו' עד מוות", "סנג'ר", "טירונות", "עולה", "מאחורי הגדר", בתיאטרון בית ליסין שיחק ב"יצרים", "המלך", "בן חור", "טנזי" ו"תפוחים מן המדבר" ובתיאטרון צוותא שיחק ב"נגמל סיפור חיים" וב"שדות החיטה הנצחיים". זכה בפרס השחקן הטוב יותר בפסטיבל עכו לתיאטרון.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לביא היה אב לארבעה ילדים מארבע בנות זוג, אם כי היה נשוי רק לאחת מהן. האחרונה שבהן היא השחקנית אוולין הגואל, איתה היה בזוגיות למשך שבע שנים.‏[1]

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוס לביא נפטר ב-9 בנובמבר 2010 בבית החולים איכילוב, בגיל 57, לאחר שהתמודד עם מחלת סרטן הריאות. נטמן בבית העלמין ירקון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עמוס לביא בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
1993 - אסטבן גוטפריד
זוכה פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר לשנת
1994 - עמוס לביא ("שחור")
הבא:
1995 - שמוליק סגל
הקודם:
1995- משה איבגי
זוכה פרס אופיר לשחקן הטוב ביותר לשנת
1996 - עמוס לביא ("נשים")
הבא:
1997- אסי דיין
הקודם:
1997 - אריה מוסקונה
זוכה פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר לשנת
1998 - עמוס לביא ("קרקס פלשתינה")
הבא:
1999 - מוסקו אלקלעי