הבחירות למועצת עיריית ירושלים (1950)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישיבת מועצת העיר ירושלים, 1952. במרכז: שלמה זלמן שרגאי

הבחירות למועצת עיריית ירושלים נערכו ביום שלישי, 14 בנובמבר 1950, במקביל לבחירות ליתר הרשויות המקומיות בישראל. היו אלו הבחירות הראשונות למועצת העיר לאחר הקמת מדינת ישראל.

הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירושלים הייתה מחולקת בעקבות מלחמת העצמאות. על כן נערכו הבחירות בחלקה המערבי בלבד.

הבחירות נערכו מכוח פקודת העיריות המנדטורית משנת 1934. על פיה עמדו לבחירה חברי מועצת העיר בלבד, ואילו ראש העירייה נבחר על ידי חברי מועצת העיר הנבחרת. מספר המושבים במועצת העיר היה 21.

מספר בעלי זכות הבחירה בעיר (בני 21 ומעלה) היה 50,405. בבחירות התמודדו 14 רשימות מועמדים.

תוצאות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר המשתתפים בבחירות היה 38,910 - 77% מכלל בעלי זכות הבחירה. כמאתיים קולות נפסלו ומספר הקולות הכשרים היה 38,714.

תשע רשימות זכו בתמיכה מספקת על מנת להכניס את נציגיהן למועצת העיר:

הרשימה סימן הרשימה קולות שקיבלה מושבים
במועצת העיר
חברים במועצה
1 רשימת ההסתדרות
א
‏9,559‏
‏5‏
יצחק בן צבי
ראובן שרי
מרדכי איש שלום
אליהו הכרמלי
גרשון אגרון
2 החזית הדתית המאוחדת
ב
‏6,275‏
‏4‏
משה פרוש-גליקמן
ישראל מאיר קליינלרד
יעקב מלמד כהן
משה קלכהיים
3 רשימת המרכז
צ
‏6,147‏
‏4‏
אליהו אלישר
אלכסנדר אמדור
דוד סיטון
אשר קוך
4 תנועת החרות
ח
‏4,597‏
‏2‏
מאיר רובין
מאיר יושע
5 המפלגה הפרוגרסיבית
פ
‏3,233‏
‏2‏
דניאל אוסטר
ולטר אבלס
6 מסורת ובנין ירושלים הסתדרות פאג"י
ת
‏2,132‏
‏1‏
אברהם טרגר
7 מפלגת הפועלים המאוחדת
מ
‏1,888‏
‏1‏
אברהם קובלנוב
8 איחוד שבט יהודה (ספרדים דתיים)
ט
‏1,740‏
‏1‏
יוסף שמאע
9 יהודי תימן בירושלים
ל
‏708‏
‏1‏
משה קהתי

חמש רשימות נוספות לא זכו במספר קולות מספיק על מנת להכניס נציגים למועצת העיר (בסוגריים - מספר הקולות שקיבלו):

  • רשימת עולי בבל - ע (724)
  • בוני ירושלים (התאחדות בעלי בתים) - בר (651)
  • ספרדים, עדות המזרח ועולי צפון אפריקה - ס (541)
  • המפלגה הקומוניסטית הישראלית - ק (517)
  • פועלי אגודת ישראל סניף ירושלים - ו (2)

בעקבות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הבחירות התגבשה במועצת העיר קואליציה בת 12 חברים של סיעות החזית הדתית המאוחדת, רשימת המרכז, תנועת החרות, פאג"י והרשימה הספרדית. באופוזיציה נמצאו סיעות ההסתדרות (מפא"י), מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם), המפלגה הפרוגרסיבית ויהודי תימן בירושלים - תשעה חברי מועצה. ב-10 בינואר 1951 נבחר בקולות הקואליציה איש הפועל המזרחי שלמה זלמן שרגאי לראש העיר. שרגאי, שלא היה חבר מועצה בעצמו, נבחר במקומו של ראש העירייה המכהן דניאל אוסטר. מיד לאחר הבחירה התפטר אוסטר מחברותו במועצה.

שרגאי כיהן כראש העיר עד שפרש מתפקידו ב-17 באוגוסט 1952, כנראה לאחר שהותש על ידי האופוזיציה וגם הקואליציה בניהול מועצת העיר. ב-25 בספטמבר, לאחר חודשים של משא ומתן, בחרה המועצה ביצחק קריב לראש העירייה. הוא כיהן עד אפריל 1955, מועד בו פיזר משרד הפנים את מועצת העיר ומינה במקומה ועדה קרואה. הוועדה כיהנה עד לאחר הבחירות הבאות לרשויות המקומיות שנערכו ב-26 ביולי באותה שנה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]