לדלג לתוכן

הגיבורים של הוגאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הגיבורים של הוגאן
Hogan's Heroes
סוגה קומדיית מצבים טלווזיונית אמריקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
יוצרים Bernard Fein עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים
  • בוב קריין
  • ריצ'רד דוסון
  • איוון דיקסון
  • Kenneth Washington
  • רוברט קלארי
  • ורנר קלמפרר
  • ג'ון באנר
  • Larry Hovis עריכת הנתון בוויקינתונים
ארץ מקור ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עונות 6 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר פרקים 168 עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה
מוזיקה Fred Steiner עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך פרק 25 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שידור
רשת שידור CBS עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת שידור מקורית 17 בספטמבר 1965 – 28 במרץ 1971 עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
דף התוכנית ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הגיבורים של הוגאן (באנגלית: Hogan's Heroes) הייתה קומדיית מצבים אמריקאית. העלילה מתרחשת במחנה שבויים בגרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה, שם קבוצת שבויים של בעלות הברית משתמשים במחנה כבסיס מבצעי למטרות חבלה וריגול נגד גרמניה הנאצית. הסדרה כללה שש עונות (168 פרקים), והיא שודרה מ-17 בספטמבר 1965 עד 4 באפריל 1971 ברשת CBS. הסדרה מחזיקה בשיא השידור הארוך ביותר של סדרת טלוויזיה אמריקאית בהשראת מלחמת העולם השנייה.

בוב קריין (אנ') כיכב כקולונל רוברט הוגאן, המפעיל צוות בין-לאומי של אסירי בעלות הברית המנהלים בחשאי יחידת מבצעים מיוחדת מהמחנה. ורנר קלמפרר (אנ') גילם את קולונל וילהלם קלינק, המפקד התמים של המחנה, וג'ון באנר (אנ') שיחק את סמל המשמר הנס שולץ.

סקירה כללית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה מתרכזת בקולונל רוברט הוגאן המשרת בחילות האוויר של צבא ארצות הברית וצוות המומחים שלו שהם שבויי מלחמה במלחמת העולם השנייה. העלילה מתרחשת בחורף הקבוע במחנה סטאלג 13 (אנ') הבדיוני ממש מחוץ להמלבורג בגרמניה הנאצית, אם כי הפרטים בתוכנית אינם עולים בקנה אחד עם המחנה האמיתי והמיקום של העיר בפרנקוניה.

כשהקבוצה הוקמה בפיקודו של הוגאן, הם קיבלו את הפקודות הבאות: "אתם תסייעו לאסירים נמלטים, תשתפו פעולה עם כל הכוחות הידידותיים ותשתמשו בכל אמצעי כדי להטריד ולפצוע את האויב". הוגאן מדקלם את הפקודות הללו מילה במילה מהזיכרון בפרק "The Collector General" בעונה ה-3. בהתאם לפקודות אלה, הקבוצה משתמשת במחנה בחשאיות כדי לרגל ולחבל ובנוסף לעזור לשבויי בעלות הברית שנמלטו ממחנות אחרים דרך רשת סודית של מנהרות הפועלות תחת חוסר הכשירות של המפקד קולונל קלינק ומפקד המשמר שלו, סמל שולץ.

האסירים משתפים פעולה עם קבוצות התנגדות (שנקראות ביחד "המחתרת"), עריקים, מרגלים, מרגלים נגדיים וקצינים גרמנים לא נאמנים. האסירים לפעמים משחדים או סוחטים קצינים גרמנים נאמנים כדי לתמרן את מעשיהם. תחת הנהגתו של הוגאן, האסירים גם מתכננים תוכניות כמו ביקור של סמל קרטר במחנה כשהוא מחופש לאדולף היטלר כהסחת דעת, או חילוץ סוכן תנועת ההתנגדות הצרפתית ממפקדת הגסטפו בפריז.

לקולונל קלינק יש רקורד מבצעי מושלם כמפקד המחנה, שכן אף אסיר לא נמלט בהצלחה במהלך כהונתו. הוגאן ואנשיו מסייעים בשמירה על המצב הזה כדי שיוכלו להמשיך בפעולותיהם החשאיות ללא התערבות אקטיבית של הצבא הגרמני.

בהתחשב ברקורד של קלינק, ובעובדה שבעלות הברית לעולם לא יפציצו מחנה שבויים, נראה שסטאלג 13 הוא מיקום מאוד בטוח. כתוצאה מכך, הגרמנים מרבים להשתמש במחנה לפגישות של דרגים בכירים, כדי להסתיר אנשים חשובים ולפתח פרויקטים סודיים. זה מביא את האסירים למגע עם נציגים חשובים רבים, מדענים, מרגלים, קצינים בכירים, וכמה מפרויקטי הנשק המתוחכמים והסודיים ביותר של גרמניה כמו הוונדרוואפה ותוכנית הגרעין של גרמניה הנאצית, אותם מנצלים האסירים במאמציהם להפריע למאמץ המלחמתי הגרמני.

מיקום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה מתרחשת במחנה סטאלג 13 הבדיוני, מחנה שבויים של בעלות הברית. כמו מחנה סטאלג 13 (אנ') ההיסטורי,[1] הוא ממוקם ממש מחוץ לעיירה בשם המלבורג, אם כי מיקומו בפועל הוא בדיוני. בפרק "Killer Klink" בעונה ה-2, סמל שולץ מציין כי המחנה נמצא במרחק של 106 ק"מ מביתו בהיידלברג בטיסה ישירה; זה משקף היטב את המרחק הישיר של היידלברג מהמלבורג האמיתית. הסדרה היא משלבת מספר סגנונות כתיבה שהיו פופולריים בשנות ה-60: סדרות על "תקופת המלחמה", סדרות על "מרגלים" ו"קומדיית המחנה".

למרות שבמציאות המלבורג נמצאת עמוק בפנים הארץ בפרנקוניה, כמה פרקים בעונה הראשונה ממקמים את המחנה קרוב יותר לים הצפוני (אולי כדי להפוך את הבריחות המוצלחות לאנגליה להגיוניות יותר). בפרק "Anchors Aweigh, Men of Stalag 13" בעונה הראשונה, מציין קולונל קלינק שהמחנה נמצא במרחק של 97 ק"מ מהים הצפוני; שלושה פרקים קודם לכן, הוא ציין שהחוף נמצא במרחק של 8 ק"מ בלבד. כדי לסבך את העניינים עוד יותר, מוזכר לעיתים קרובות כי העיר הגדולה הקרובה ביותר למחנה היא דיסלדורף, שגם היא די עמוקה בפנים הארץ ובמרחק אווירי נמצאת כ-253 ק"מ מהמלבורג האמיתית.

במחנה יש 103 שבויים במהלך העונה הראשונה, אך המספר גדל עד סוף הסדרה. למעט אסירים יש תפקידים משמעותיים בקווי העלילה מלבד צוות השחקנים.

בסטאלג 13 תמיד יש שלג. מעבר להעברת המסר של סביבה קיצונית, זה הקל במניעת בעיות בהמשכיות הסדרה ואף אפשר להציג את הפרקים בכל סדר. בפרקים שבבירור לא קרו במהלך החורף, כמו "D-Day at Stalag 13", לא צילמו שום סצנה בסט החיצוני או שנזהרו לא להציג שום שלג.

דמויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בוב קריין (אנ') בתור קולונל רוברט הוגאן, קצין השבויים הבכיר ומנהיג האנשים במחנה השבויים. הוא משתמש בשנינותו ובכושר ההמצאה שלו כדי לחבל ולהשיג מידע צבאי. התפקיד הוצע לקריין לאחר שהופיע בתוכניות טלוויזיה שונות בתפקיד "השכן".[2][3]
  • ורנר קלמפרר (אנ') בתור קולונל וילהלם קלינק, מפקד מחנה השבויים. הוא כלל לא מודע למבצע של הוגאן וגאה שלמחנה יש רקורד מושלם של אי-בריחה בפיקודו. בחיים האמיתיים, קלמפרר היה בן למשפחה יהודית, אביו היה המנצח אוטו קלמפרר; קלמפרר סיפר כי "היה לי תנאי אחד כשקיבלתי את התפקיד: אם אי פעם יכתבו קטע שקולונל קלינק ייצא בו גיבור, אני עוזב את התוכנית".[4]
  • ג'ון באנר (אנ') בתור סמל הנס שולץ, הסמל של המחנה. הוא אדם מגושם וחסר כישרון, אך חביב ביותר, שלעיתים קרובות מסר מידע לאסירים עבור שוחד או בישול הגורמה של רב"ט לבו. לא פעם הוגאן ואנשיו זממו או ביצעו את פעולותיהם החתרניות לעיני שולץ, בידיעה שלעולם לא ידווח עליהם מחשש שייענש או יישלח להילחם בחזית הרוסית על כך שהתיר פעילות כזו במשמרתו. באנר נולד להורים יהודים ובאמת שירת כסמל במהלך מלחמת העולם השנייה, אך בצבא האמריקני.[5][6]
  • רוברט קלארי בתור רב"ט לואי לבו, שף גורמה וצרפתי פטריוטי, מכונה לעיתים קרובות "הג'וק" על ידי קלינק ושולץ. קלארי היה יהודי בחיים האמיתיים וגורש למחנה ריכוז נאצי, אך שרד על ידי שימוש בכישרונו בשירה ובריקוד. קלארי אמר בריאיון ללוס אנג'לס טיימס, "לשיר, לבדר ולהיות במצב בריאותי טוב בגילי, זו הסיבה ששרדתי. הייתי מאוד לא בוגר וצעיר ולא ממש הבנתי את הנסיבות בהן הייתי... אינני יודע אם הייתי שורד לו אכן ידעתי".[7]
  • ריצ'רד דוסון (אנ') בתור רב"ט פיטר ניוקירק, איש התחבולות של הקבוצה, קוסם, כייס, זייפן, סוכן הימורים, חייט, פורץ מנעולים ומפצח כספות. הוא חייט מיומן ואחראי על הכנת מדים לשבויי המלחמה המתחזים לחיילים גרמנים. לפי הדיווחים, תפקידו של דוסון כחייל בסרט "מלך עכברוש" היה הסיבה שהוא קיבל את התפקיד בסדרה.[8]
  • אייבן דיקסון (אנ') בתור סמל-ראשון ג'יימס קינצ'לו (עונות 1–5), האחראי ליצירת קשר עם המחתרת ברדיו. הליהוק של דיקסון, או כל שחקן אפרו-אמריקאי, כדמות משנה שהוצגה בצורה חיובית היה צעד חשוב עבור תוכנית טלוויזיה באמצע שנות ה-60.[9] דיקסון עזב את התוכנית לפני העונה האחרונה והוחלף על ידי קנת וושינגטון בתור סמל ריצ'רד בייקר, עוד דמות אפרו-אמריקאית אבל עם תפקיד פחות בולט.
  • לארי הוביס (אנ') בתור הסמל הטכני אנדרו קרטר, תותחן המומחה בכימיה וחומרי נפץ. הוא מייצר מטעני חבלה לפי הצורך. הוביס הופיע בפרק הפיילוט כדמות אחרת, אך הפך לדמות קבועה לאחר הפיילוט.
  • קנת' וושינגטון (אנ') בתור סמל ריצ'רד בייקר (עונה 6). קיבל על עצמו את תפקידו של סמל קינצ'לו לאחר שאיוואן דיקסון עזב את הסדרה. עם מותו של רוברט קלארי ב-16 בנובמבר 2022, וושינגטון הפך לשחקן האחרון ששרד מצוות השחקנים של "הגיבורים של הוגאן".[10]

עונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונהפרקיםשודרה לראשונה
הפרק הראשוןהפרק האחרון
1‏ 32‏ 17 בספטמבר 1965‏ 29 באפריל 1966
2‏ 30‏ 16 בספטמבר 1966‏ 7 באפריל 1967
3‏ 30‏ 9 בספטמבר 1967‏ 30 במרץ 1968
4‏ 26‏ 26 בספטמבר 1968‏ 22 במרץ 1969
5‏ 26‏ 26 בספטמבר 1969‏ 27 במרץ 1970
6‏ 24‏ 20 בספטמבר 1970‏ 4 באפריל 1971

היסטוריית שידורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ימי שישי ב-8:30–9:00. ב-CBS‏: 17 בספטמבר 1965 – 7 באפריל 1967; 26 בספטמבר 1969 – 27 במרץ 1970
  • ימי שבת ב-9:00–21:30. ב-CBS‏: 9 בספטמבר 1967 – 22 במרץ 1969
  • ימי ראשון ב-7:30–20:00. ב-CBS‏: 20 בספטמבר 1970 – 4 באפריל 1971

הפקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה "הגיבורים של הוגאן" צולמה בשני מיקומים. סצנות פנימיות צולמו באולפני Desilu (אנ'), בעונות 1–4, ולאחר מכן אולפני Cinema General בעונות 5 ו-6, שהיו ממוקמים בהוליווד. סצנות חיצוניות צולמו במגרש האחורי של RKO Forty Acres‏ (אנ'). המיקום של RKO Forty Acres היה בלוס אנג'לס רבתי.[11] המפיקים היו צריכים לדאוג לשמר את האפקט שתמיד היה חורף מושלג, דבר לא רגיל בדרום קליפורניה החמה אבל רגיל בחורף הגרמני. השחקנים נאלצו ללבוש בגדים חמים ולהעמיד פנים שקר להם.

למרות שמעולם לא ירד שלג על הסט ומזג האוויר היה כנראה שמשי, היה שלג על הקרקע וגגות הבניינים, וקרה על החלונות. מעצבי התפאורה יצרו את האשליה של שלג בשתי דרכים: השלג במהלך העונות הראשונות היה עשוי ממלח. בעונה הרביעית, מפיקי התוכנית מצאו פתרון קבוע יותר ובעל עלות נמוכה יותר, תוך שימוש בצבע לבן כדי לתת אשליה של שלג. בעונה השישית והאחרונה, עם תקציב קטן יותר, רוב השלג על הסט היה עשוי מצבע.

לאחר שהסדרה הסתיימה ב-1971, התפאורה נותרה עומדת עד שנהרסה ב-1974 בסצנת הסיום של Ilsa, She Wolf of the SS (אנ').[12]

מוזיקת הנושא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקת הנושא הולחנה על ידי ג'רי פילדינג (אנ'), שהוסיף מילים לאלבום השירים של הסדרה – "Hogan's Heroes Sing The Best of World War II" – אלבום הכולל את דיקסון, קלארי, דוסון והוביס שרים שירי מלחמת העולם השנייה; שהופיעו גם באלבום "Bob Crane, His Drums and Orchestra, Play the Funny Side of TV"‏.[11] בוב קריין שהיה מתופף מומחה, ניגן בתופים בהקלטת האלבום.[13]

ליהוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוברט קלארי היה שלוש שנים במחנה ריכוז במהלך מלחמת העולם השנייה ומספר זהותו היה מקועקע על זרועו

השחקנים ששיחקו את ארבעת התפקידים הגרמניים הגדולים – ורנר קלמפרר (אנ') (קלינק),[14] ג'ון באנר (אנ') (שולץ), ליאון אסקין (אנ') (גנרל בורקהלטר), והווארד קיין (אנ') (מייג'ור הוכשטטר) – היו כולם יהודים. למעשה, קלמפרר, באנר ואסקין ברחו מהנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה; קיין, ששם הולדתו היה כהן, היה אמריקאי. רוברט קלארי, יהודי צרפתי שגילם את לבו, היה שלוש שנים במחנה ריכוז, שם קעקעו את מספר זהותו על זרועו – "A-5714"; הוריו ובני משפחה נוספים נספו במחנה. כמו כן, באנר הוחזק במחנה ריכוז לפני המלחמה ומשפחתו נספתה במהלך המלחמה. אסקין היה גם במחנה ריכוז צרפתי לפני המלחמה והוריו הועברו בתחילה לטרזיינשטט, לאחר מכן לאושוויץ ונספו בלובלין.[15] שחקנים יהודים נוספים, כגון הרולד גולד (אנ') והרולד סטון (אנ'), הופיעו רבות כשגילמו גנרלים גרמנים.

בשנת 1933 קלמפרר, בנו של המנצח אוטו קלמפרר, ברח מגרמניה הנאצית עם משפחתו. במהלך הפקת הסדרה, הוא התעקש שהוגאן תמיד ינצח מול שוביו הנאצים, אחרת לא ישחק את תפקידו של קלינק. הוא הגן על תפקידו בטענה "אני שחקן. אם אני יכול לשחק את ריצ'רד השלישי, אני יכול לשחק נאצי". באנר ניסה לסכם את הפרדוקס של תפקידו באומרו "מי יכול לשחק נאצים טוב יותר מאיתנו היהודים?". קלמפרר, באנר, קיין, גולד ואסקין שירתו כולם בכוחות המזוינים של ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה האמיתית: באנר[16] ואסקין בגיס האווירי של צבא ארצות הברית, קיין בצי ארצות הברית, גולד בצבא ארצות הברית, וקלמפרר ביחידת הבידור של צבא ארצות הברית (אנ'). קלמפרר שיחק בעבר בתפקיד נאצי: ב-1961 הוא שיחק את אמיל האן השבוי בסרט משפטי נירנברג, וגם באותה השנה כיכב כדמות הראשית בדרמה מבצע אייכמן (אנ'), שבה הופיע גם באנר בתפקיד משנה.

שידור הסדרה בגרמניה – Ein Käfig voller Helden

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הצלחתה הבין-לאומית של הסדרה כפארודיה על הנאצים, הסדרה לא הייתה מוכרת בטלוויזיה הגרמנית במשך עשרות שנים בגלל מחסום השפה – אף אחת מהדמויות לא דיברה גרמנית מלבד כמה מילים בודדות – והעובדה הברורה שגילום נאצים בטלוויזיה הגרמנית – אפילו מבחינה קומית – היה נקודה כואבת במשך שנים רבות.

מפיצת הסרטים הגרמנית KirchGruppe (אנ') רכשה את זכויות השידור של הסדרה אך תחילה לא שידרה אותה מחשש שהיא תפגע בצופים; בשנת 1992 "הגיבורים של הוגאן" שודרה סוף סוף בטלוויזיה הגרמנית בפעם הראשונה, אך התוכנית לא הצליחה לתפוס את הצופים עקב בעיות בסנכרון שפתיים.[17] עם זאת, לאחר שכתוב הדיאלוג כדי לגרום לדמויות להיראות מטופשות עוד יותר, כך שהצופים יבינו שהדמויות הן קריקטורות, התוכנית הפכה למצליחה יותר.

הסדרה שודרה לראשונה בשם אחר, המתורגם בערך כ'תיל ועקבים', אך במהרה שונה שמה, באופן קצת יותר גחמני בגרמנית, ל-"Ein Käfig voller Helden" ("כלוב מלא גיבורים"), כדי להפוך אותה ליותר קליטה לצופים הגרמנים. הדמויות של קלינק ושולץ קיבלו דיאלקטים סקסוניים ובוואריים כבדים, כדי להשתמש בסטריאוטיפים אזוריים על מנת להדגיש את התפיסה שהם דמויות קומיות. דמות מקורית שלא נראתה במהלך הסדרה – "Frau Kalinke" – הוצגה כגברת הניקיון והפילגש של קלינק, אותה תיאר כמי שמבצעת את רוב תפקידי הניקיון שלה בעירום.[17]

בעיות משפטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כותבי המחזה "סטלאג 17" משנת 1951, סיפור שבויים ממלחמת העולם השנייה שהפך לסרט עלילתי ב-1953 על ידי סרטי פרמאונט, תבעו את חברת ההפקות של בינג קרוסבי, מפיק התוכנית, בגין הפרה. התביעה שלהם לא צלחה. בעוד שחבר המושבעים הצביע לטובת התובעים, השופט הפדרלי החליט נגד ההחלטה שלהם. השופט מצא "הבדל בולט במצב הרוח הדרמטי של שתי היצירות".[11][18]

בשנת 2012 נקבע דיון בוררות כדי לקבוע אם ברנרד פיין (אנ') ואלברט ראדי (אנ'), יוצרי התוכנית, העבירו את הזכות ליצירת סרט של "הגיבורים של הוגאן" לחברת ההפקות של בינג קרוסבי יחד עם זכויות הטלוויזיה או שמא שמרו לעצמם את הזכויות לסרטים.[18] בשנת 2013 פיין, דרך עזבונו, ורודי רכשו את סרט ההמשך וזכויות נפרדות אחרות של "הגיבורים של הוגאן" ממארק קיובן באמצעות בוררות, ותוכנן סרט המבוסס על התוכנית.[19]

פרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הגיבורים של הוגאן" זכתה בשני פרסי אמי מתוך שתים עשרה מועמדויות. שתי הזכיות היו עבור ורנר קלמפרר על הופעה יוצאת דופן של שחקן בתפקיד משנה בקומדיה, בשנים 1968 ו-1969. קלמפרר קיבל מועמדויות באותה קטגוריה בשנים 1966, 1967 ו-1970. המועמדויות האחרות של הסדרה היו לסדרות הקומדיה המצטיינות ב-1966, 1967 ו-1968; בוב קריין על ביצוע מתמשך יוצא מן הכלל של שחקן בתפקיד ראשי בסדרה קומית בשנים 1966 ו-1967; ניטה טלבוט (אנ') על הופעה יוצאת דופן של שחקנית בתפקיד משנה בקומדיה ב-1968; וגורדון אוויל (אנ') על צילום ב-1968.[20]

המפיקים של "הגיבורים של הוגאן" זכו לכבוד בטקס פרס NAACP Image הראשון, שהוענק באוגוסט 1967, אחת משבע תוכניות טלוויזיה ושתי תוכניות חדשות שזכו להכרה בזכות "קידום תדמית השחור". בין זוכי הכבוד הנוספים ניתן למצוא גם את הסדרה מסע בין כוכבים.[21]

בדצמבר 2005 הסדרה דורגה במקום ה-100 כחלק מ-"100 הרגעים הבלתי צפויים ביותר בתולדות הטלוויזיה" על ידי TV Guide ו-TV Land (אנ'). התוכנית תוארה כ"קומדיה לא סבירה במחנה שבויים".[22]

מדיה ביתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

Paramount Home Entertainment (אנ') (תחת CBS DVD (אנ') החל משנת 2006) הוציאה את כל שש העונות של "הגיבורים של הוגאן" ב-DVD. הסדרה יצאה בעבר על ידי Columbia House (אנ') כדיסקים בודדים, כל אחד עם חמישה או שישה פרקים רצופים, ובנוסף אוסף של 42 קלטות VHS של כל 168 הפרקים.

ב-8 במרץ 2016 הוציאה CBS Home Entertainment מחדש גרסה ארוזה של הסדרה המלאה, במחיר נמוך יותר.[23]

הסדרה השלמה יצאה ב-Blu-ray בגרמניה בשנת 2018. הסט מכיל 23 דיסקים כפולים. בעוד שהתפריטים והכותרות בגרמנית, הפרקים כוללים רצועות אודיו גרמניות ומקוריות באנגלית.[24] ב-13 בדצמבר 2022 סרטי פרמאונט פרסמה את כל סדרת ה-Blu-ray בארצות הברית.

שם ה-DVD פרקים תאריך הוצאה
העונה הראשונה השלמה 32 15 במרץ 2005
העונה השנייה השלמה 30 27 בספטמבר 2005
העונה השלישית השלמה 30 7 במרץ 2006
העונה הרביעית השלמה 26 15 באוגוסט 2006
העונה החמישית השלמה 26 19 בדצמבר 2006
העונה השישית והאחרונה השלמה 24 5 ביוני 2007
הסדרה השלמה (אוסף הקומנדנט) 168 10 בנובמבר 2009
הסדרה השלמה 168 8 במרץ 2016
17 בדצמבר 2019 (ארוזה מחדש)

מרצ'נדייז וקידום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1965 Fleer (אנ') ייצרה סט של 66 קלפי אספנות המבוססים על הסדרה.[25] Dell Comics (אנ') הפיקה תשעה גיליונות של סדרה המבוססת על התוכנית מ-1966 עד 1969. גיליון מספר 108 של מגזין מד (ינואר 1967) הציג פרודיה על התוכנית כ"הגיבורים של הוקום".[26] פארודיה נוספת בת עמוד אחד בשם "הגיבורים של הוכמן" התבססה על הסדרה והציבה את העלילה במחנה הריכוז בוכנוואלד.

ב-1968 הקליטו קלארי, דוסון, דיקסון והוביס אלבום בשם "Hogan's Heroes Sing the Best of War World II", שכלל מילים לשיר הנושא.[27] בזמן ההפקה של התוכנית, קריין, קלמפרר, אסקין ובאנר הופיעו כולם (כדמויות שונות) בסרט "The Wicked Dreams of Paula Schult" (אנ') משנת 1968.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הגיבורים של הוגאן בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Stalag 13 History: What Really Happened There?". Uncommon Travel Germany. נבדק ב-14 בנובמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Cinema Retro Hosts Book Event for Authors Robert Crane and Christopher Fryer". Cinemaretro. 8 במאי 2015. נבדק ב-16 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Bob Crane Interview" (ראיון). WCFL-AM. 4 באוגוסט 1972. ארכיון מ-2021-12-11 – via YouTube. {{cite interview}}: (עזרה)
  4. ^ Weinraub, Bernard (8 בדצמבר 2000). "Werner Klemperer, Klink in 'Hogan's Heroes,' Dies at 80". The New York Times. נבדק ב-13 באוקטובר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Witbeck, Charles (16 באפריל 1967). "Ex-Villain John Banner Turns 'Good Guy'". Fresno Bee. p. 15-TV – via Newspapers.com. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "John Banner, the Sgt. Schultz Of 'Hogan's Heroes,' Dies at 63". The New York Times. 2 בפברואר 1973. נבדק ב-13 באוקטובר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ King, Susan (24 במרץ 2013). "Robert Clary a survivor in life and entertainment". Los Angeles Times. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ "Hogan's Heroes star Richard Dawson dies". ABC News. 3 ביוני 2012. נבדק ב-14 בנובמבר 2018. His role as a military prisoner in the 1965 film King Rat led to TV's Hogan's Heroes, about a band of allied POWs in a German camp who were constantly fooling their captors. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Hayward, Anthony (16 במאי 2008). "Ivan Dixon: Kinchloe in 'Hogan's Heroes'". The Independent. London. נבדק ב-16 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Royce, Brenda (15 באוקטובר 1998). Hogan's Heroes: The Unofficial Companion. St. Martin's Press. p. 116. ISBN 1580630316 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 3 Royce, Brenda Scott (15 באוקטובר 1998). Hogan's Heroes: Behind the Scenes at Stalag 13. Renaissance Books. p. 22. ISBN 978-1580630313. נבדק ב-2014-03-28. {{cite book}}: (עזרה)
  12. ^ Buttsworth, Sara; Maartje Abbenhuis, eds. (2010). Monsters in the Mirror: Representations of Nazism in Post-war Popular Culture. ABC-CLIO. p. 105. ISBN 978-0313382161. נבדק ב-9 במאי 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  13. ^ Hadley, Mitchell. "The real Bob Crane: An interview with Carol M. Ford, author of Bob Crane: The Definitive Biography" (באנגלית). נבדק ב-2024-02-03.
  14. ^ Weintraub, Bernard (8 בדצמבר 2000). "Werner Klemperer, Klink in 'Hogan's Heroes,' Dies at 80". The New York Times. נבדק ב-2014-03-28. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "Leon Askin – Biography". www.askin.at. נבדק ב-2023-11-29.
  16. ^ "John Banner aka "Sergeant Schultz" query". Axis History Forum. 20 בדצמבר 2007. נבדק ב-2014-03-28. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 Steinmetz, Greg (31 במאי 1996). "In Germany Now, Col. Klink's Maid Cleans in the Nude". The Wall Street Journal. p. A1. אורכב מ-המקור ב-24 בינואר 2003. נבדק ב-2014-03-28 – via Hogan's Heroes Fan Club. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ 1 2 Gardner, Eric (21 במרץ 2012). "WGA Fights Over Movie Rights to 'Hogan's Heroes'". The Hollywood Reporter. נבדק ב-2012-06-04. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Fleming, Mike Jr. (15 במרץ 2013). "'Hogan's Heroes' Rights Won Back By Creators Al Ruddy And Bernard Fein; They're Plotting New Movie". Deadline Hollywood. נבדק ב-2014-03-28. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ "Nominations &#124". Emmys.com. 2015-09-20. נבדק ב-2015-12-24.
  21. ^ Kathleen Fearn Banks, Historical Dictionary of African-American Television, pp. 304–305, Scarecrow Press, 2006 https://archive.org/details/historicaldictio0000fear/page/n3/mode/2up
  22. ^ "TV Guide and TV Land Join Forces To Count Down The 100 Most Unexpected TV Moments". PR Newswire. 1 בדצמבר 2005. אורכב מ-המקור ב-30 באוגוסט 2006. נבדק ב-7 במרץ 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ Lambert, David. "'The Complete Series' is Getting a DVD Re-Release Soon!". TVShowsOnDVD.com. אורכב מ-המקור ב-17 בדצמבר 2015. נבדק ב-14 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Hogan's Heroes: The Complete Series Blu-ray, נבדק ב-29 בדצמבר 2020 {{citation}}: (עזרה)
  25. ^ "Fleer Hogan's Heroes 1965 Trading Card Set". Oldbubblegumcards.com. נבדק ב-2015-12-24.
  26. ^ "Mad #108". Doug Gilford's Mad Cover Site. בינואר 1967. נבדק ב-7 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "Hogan's Heroes Sing The Best of World War II". Hogan's Heroes Fan Club. אורכב מ-המקור ב-4 בספטמבר 2006. נבדק ב-2014-03-28. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הגיבורים_של_הוגאן&oldid=39057462"