חינוך לבריאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: דרושה ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
כרזת פרסומת המעודדת תזונה בריאה. המלל בכרזה: תזונה בריאה יכולה להפחית את הסיכוי לכמה מסוגי הסרטן
צוות במכללה בהודו המספק הדרכה בנושאי בריאות לתושבים של אזורים נידחים
קמפיין הנקרא "The Heart Truth", המקודם באמצעות תצוגת אופנה עם שמלות אדומות, במטרה לגדיל את המודעות לסיכונים הכרוכים במחלות לב אצל נשים
כרזה הקוראת להתייעץ עם רופאים ולבצע תצלום רנטגן שנתי של אזור החזה למניעה וטיפול בשחפת

חינוך לבריאות הוא תהליך הכולל פעילויות התנסותיות וחינוכיות במטרה לפתח ידע, שיטות התבוננות והטמעת ערכים לשיפור ושיקום בריאות האדם. בטווח הארוך, מטרת העל של חינוך לבריאות הוא אימוץ רצוני וקבלה מלאה של הרגלים והתנהגות בריאותית ויישומה בקביעות כדרך חיים הן במישור הגופני, הנפשי, החברתי והסביבתי[1]. כמו כן קידום קבלת החלטות אחראיות ודרכי חשיבה שתומכות במסגרת הבריאותית. בין היתר פיתוח מיומנויות שונות הקשורות בנושא, וכן הקנייה והשרשת כלים וידע על גוף האדם ברבדיו השונים. הקניית כלים אלו מאפשרים לאדם הפעלת שיקול דעת, יכולת התמודדות עם מצבים שונים בחיים הקשורים לנושא הבריאות בצורה ישירה או עקיפה שכוללת עבודה ממושכת ועקבית על מנת לאמץ התנהגויות מקדמות בריאות ולנהל אורח חיים תקין, איכותי ובריא[2][3]. חינוך לבריאות מתייחס לארבעה היבטים המרכזיים לאורח חיים בריא אשר צפויים להביא לקידום הבריאות באוכלוסייה:

  1. פעילות גופנית
  2. תזונה נכונה
  3. רגיעה נפשית
  4. שינה בריאה
שבוע הבריאות בטבריה 1925

חשיבות "החינוך לבריאות" באוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן השלכות רבות לעובדה ש"חינוך לבריאות" אינו מושרש באוכלוסייה ברמה גבוהה. לדוגמה, השמנה בקרב בני הנוער. בני הנוער בעולם המערבי סובלים מעודף משקל בעקבות התחזקותם של מזנוני אוכל מהיר וזמין ברוב שעות היום[4] ואם נוסיף לכך את התחזקות המודרניזציה והטכנולוגיה ניווכח שבני הנוער והחטיבה הצעירה נוטים יותר ויותר לבזבז את שעות הפנאי בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב. בעבר הילדים ובני הנוער התעסקו יותר בפעילות גופנית בהפסקות בבית הספר ובמפגשים חבריים אחר הצהריים. לעומת זאת כיום פעילות מהסוג הזה קיימת מעט בבתי הספר ובעיקר בחוגים אחרי צהריים, לא תמיד ולא אצל מרבית הילדים. יתרה מזאת האטרקציה הכי קרובה לפעילות מהסוג הזה היא מרוץ מכוניות או משחק כדורגל בטאבלט. בשני העשורים האחרונים מדובר על עלייה משמעותית בעודף משקל בקרב בני הנוער והילדים (כל ילד רביעי שמן)[5]. לא מדובר רק בהשמנה, אמנם זו ההשלכה הנפוצה והמדוברת יותר, אלא גם בסדר יומם של בני האדם מהרגע בו הם מתעוררים בבוקר ועד לרגע בו הם הולכים לישון- היגיינה אישית (צחצוח שיניים, רחצת ידיים לאחר שימוש בשירותים וכו') וסביבתית (לא לזרוק פסולת על הרצפה, מיחזור וכו'), ציפייה בטלוויזיה בשעות מבוקרות, פעילות גופנית מינימאלית, שעות שינה קבועות ורצופות ותנאי שינה טובים, אלו הם חלק מהתנאים הדרושים להשרשת "החינוך לבריאות" בקרב בני האדם[3].

דרכי הפעולה לקידום ה"חינוך לבריאות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן פעילויות רבות העוסקות בקידום ה"חינוך לבריאות" החלים על הקהילה- מערכת החינוך, הרשויות המקומיות, התעשייה, הארגונים העסקיים, אמצעי התקשורת והממשלה. לדוגמה, בבתי ספר תיכוניים בישראל קיים פרויקט בו התלמידים לומדים את הקשר בין ההתנהגות היום יומית לבין שמירה על אורח חיים בריא ושמירה על הגוף. המטרה בפרויקט היא ליצור מסגרת תומכת לתלמיד התיכון שתלווה אותו גם מחוץ לבית הספר, הפרויקט ידון בסוגיות בריאותיות הנפוצות בארץ ובעולם לדוגמה - הפרעות אכילה, יציבה נכונה, תזונה נבונה, קרינת השמש, תאונות דרכים ועוד. מפעילי הפרויקט הם עיריית חיפה והתאחדות הספורט אך משתתפים גופים נוספים המפעילים פעילויות הקשורות לנושאים הנלמדים כגון הפרעות אכילה- ארגון האנורקסיה והבולימיה, תאונות דרכים- משטרת ישראל (ביספורט). מערכת החינוך פיתחה מערך לימוד בנושא הבריאות שמטרתו הטמעת תחום הבריאות בבתי הספר, הקורס נקרא "לי בריאות". הפרויקט משלב את כלל המקצועות בהעברת המסר של "חינוך לבריאות" בקרב האוכלוסייה הצעירה יותר תוך שימוש בכלל העקרונות של ה"חינוך לבריאות" הכוללים תזונה אישית, היגיינה אישית וסביבתית, שמירה גופנית, מניעת התנהגות מסכנת, שמירה סביבתית. התלמידים לומדים את הנושאים בשיעורי המערכת לדוגמה - בשיעור מדעים למדו על גוף האדם ומערכת השריר שלד, בשיעור תנ"ך למדו על תפקידי המזון בסיפורים המקראיים, בשיעור חינוך גופני למדו איך לכלול את כל המידע וליצור ממנו את התפוקה האישית לכל תלמיד ותלמיד, בשיעור לשון למדו לגשת למאמרים העוסקים בבריאות ובנפש בריאה, יכירו מונחים באנגלית שחדרו לשפה העברית הקשורים לנושא חינוך גופני ותזונה[3]. הפרויקטים המיושמים בבתי הספר כוללים השתתפות של מומחים המלווים את התלמידים לאורך כל הדרך ונותנים הכוונה וידע מוסף. אם נחזור לגל ההשמנה בשני העשורים האחרונים הוא התחיל בגיל צעיר יותר ולכן מערכת החינוך נדרשה לפתח פרויקטים שמטרתם למזער את התופעה כבר מהגן. בעקבות כך בגני הילדים החלו לקיים פעילות בתזונה נכונה והתנהלות תקינה שכללה בתוכה השתתפות מלאה של הילדים בשיח חברתי על תזונה וכושר, אורח חיים בריא מלבד הלמידה התאורטית הגננת ערכה פעילויות גופניות על בסיס יום יומי. לאחר פרק זמן של שנה התגלה שהפעילות שהגננות ביצעו סייעו לילדים באורח החיים ואחוז הילדים הסובלים מעודף שומן פחת (מדובר על ירידה של 38%-40%)[5]. בנוסף ההורים מודעים לכל התהליך שהילדים עוברים ושותפים לו במטרה לתמוך ולהמשיך את החוויה גם בבית - דוגמה אישית מההורים, מיעוט בפיתויים אסורים והגברת פיתויים בריאים אבל לא למנוע מהילד בכלל את הממתקים אצל החברים, שינויים לא נערכים ביום יומיים אלא הדרגתיים (מרכז הוליסטי מעט צרי). הילדים מקבלים כלים אשר יעזרו להם להתמודד לבד בהמשך החוויה ללא ליווי צמוד מתמשך. מלב הפרויקטים בבתי הספר והגנים, ישנם חוגי העשרה אחרי צהריים לכלל האוכלוסייה. זה צריך להתחיל מהבית מגיל קטן לחנך את הילדים ולהשריש בהם את הסלוגן "נפש בריאה בגוף בריא". במקרה ויש קבוצת תלמידים שלא מצליחה להיעזר בפרויקט הבית ספרי או בתי ספר שלא מתקיים בהם הפרויקט וידוע שהקבוצה הזו בסיכון יש למי להפנות את התלמידים ואף רצוי לעשות זאת (אתר לאומית). מלבד תופעת ההשמנה שמקבלת התייחסות עליונה ישנן תופעות נוספות המקבלות ביטוי ומקודמות באוכלוסייה- קורסי עזרה ראשונה לכלל האוכלוסייה, סדנאות לחולי סכרת, סדנאות לנשים בגיל המעבר, סדנאות למשפחות מרותקי בית לתמיכה והעשרה, פרסומי רופאי עור על המניעות מקרינת השמש (אתר לאומית). חינוך לבריאות לא חל רק על הגוף שלנו ישירות אלא גם על הסביבה בה אנו חיים- העלאת המודעות של המחזור ומה חשיבותו, חיסכון במים, הימנעות ממשחיתנות לטובת שמירת הסביבה בה אנו חיים תקינה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חינוך לבריאות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דרסלר, מ', בן דוד, ל' (1996). להיות בריאים. אאוריקה,1
  2. ^ קרסו, ר' (2008). ללמד את הילדים להיות בריאים. מחשבה רב תחומית בחינוך ההומניסטי, 3, 77-87
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 ליבנה,ע' (2010). לי בריאות . ירושלים: משרד החינוך,גף פרסומים. (372.37 לי, 12)
  4. ^ דושניצקי, ד'. רפואה מונעת- חינוך לבריאות. באתר קופת חולים לאומית
  5. ^ 5.0 5.1 אפרת זמר, מחקר חדש: חינוך - מהאמצעים היעילים למלחמה בעודף משקל, באתר nrg‏, 8 בינואר 2010