הוראת אזרחות בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אזרחות הוא תחום לימוד הנלמד בישראל בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה ועוסק בחינוך פוליטי ואקטואלי לאזרחות טובה ומעורבות בחיים הציבוריים במדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית. תחום לימוד זה הוא אחד ממקצועות החובה לקבלת תעודת בגרות, ברמה של שתי יחידות לימוד במשך שנתיים משנות התיכון. מתוך שתי היחידות, יחידה אחת מוקדשת לביצוע מטלה אזרחית הכוללת בתוכה איתור בעיה אזרחית על ידי התלמידים, בדיקה מקיפה שלה, ניתוחה ומציאת פתרונות אפשריים. ביחידה זו נעשית העבודה בקבוצות לימוד קטנות והיא מלווה באופן צמוד על ידי המורים לאזרחות. היחידה השנייה היא מבחן בכתב על חומר הלימוד העיוני.

נושאי לימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימודי מקצוע האזרחות מבקשים להעניק לתלמידי בית הספר בדרכם לאזרחות מיפוי של החברה הישראלית והתמודדות עם שאלות יסוד אשר קשורות למהותה היהודית-דמוקרטית. התוכנית משותפת לכל מגזרי מערכת החינוך: הממלכתי-חילוני, ממלכתי-דתי, החינוך הערבי והחינוך הדרוזי, בשאיפה להדגיש את המשותף לכל מרכיבי החברה הישראלית תוך הכרה בייחודן של הקבוצות החברתיות השונות המרכיבות אותה.

נושאים הנכללים בלימודי אזרחות:

בחלק מנושאי הלימוד נעשית הבחנה בין תלמידים במגזר היהודי לתלמידים במגזר הערבי והדרוזי. במגזר היהודי נלמדים הקשר בין מדינת ישראל לעם היהודי בתפוצות, הסדר הסטטוס קוו והשסע הדתי בקרב יהודי ישראל. במגזר הערבי והדרוזי נלמדים שלטון מקומי בישראל, זכויות האדם, זכויות המיעוט ותקשורת המונים.

לימודי אזרחות עוסקים בנושאים בעלי משמעות פוליטית, ולכן מושפעים מעמדתו הפוליטית של שר החינוך, ונתונים בוויכוח בין שמאל וימין בפוליטיקה של ישראל.[1]

דו"ח ועדת קרמניצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דו"ח ועדת קרמניצר: 'להיות אזרחים – חינוך לאזרחות לכלל תלמידי ישראל'[2] (פברואר 1996) הוא דין וחשבון שהגישה ועדה בראשות פרופסור מרדכי קרמניצר, אשר התמנתה על ידי שר החינוך התרבות והספורט אמנון רובינשטיין,[3] כדי לפתח תוכנית "להנחלת האזרחות לתלמידים כיסוד ערכי והתנהגותי משותף לכל אזרחי המדינה".

הדו"ח הגדיר את מטרות החינוך האזרחי כרב-תכליתיות: "הקניית ידע, הבנה ויכולת ניתוח, שיפוט והכרעה בשאלות חברתיות ופוליטיות, הפנמה של ערכי המדינה, יצירת מחויבות למשטר הדמוקרטי ונכונות להגן עליו, מסוגלות ורצון להיות אזרח פעיל, מעורב ואחראי" (סעיף 4, עמ' 10).

הדו"ח היה חדשני מאוד בכך שכותביו הדגישו כי חינוך אזרחי הוא תהליך כולל שאינו פונה רק לרובד הקוגניטיבי (של הידע) אלא גם למישור העמדות והערכים ולתחום המיומנויות הקוגניטיביות וההשתתפותיות, לפיתוח מסוגלות להיות אזרח פעיל ומשתתף בזירה הציבורית. לכן נדרשה, לצד הלמידה העיונית, למסד התנסויות מגוונות ונפרסות לאורך כל שנות הלימוד:

אין זה מתקבל על הדעת שניתן להצליח במשימה קשה זו [של חינוך אזרחי ראוי] רק על יסוד תכנים לימודיים בלבד, יהיו עשירים ככל שיהיו. ההצלחה מותנית בהליך חינוכי כולל, לרבות אקלים בית הספר, התנסויות מגוונות, ושילוב ותיאום עם מעגלי השפעה אחרים. כשם שלא ניתן ללמד נהיגה רק באמצעות לימודי תאוריה, כך גם לימודים תאורטיים לא יועילו, לבדם, לעיצובו של אזרח מיומן, פעיל ואחראי... מתחייב, לכן, תהליך מתמשך ומקיף, שתחילתו בגן הילדים וסיומו עם סיום הלימודים בבית הספר התיכון. חשיבות מיוחדת נודעת דווקא לשנים שהן בתחום החובה, והן קריטיות בעיצוב האישיות, שכן באמצעותן ניתן להנחיל ערכים וכישורים אזרחיים לכלל האוכלוסייה

דו"ח קרמניצר הציע גישה מערכתית לחינוך אזרחי וביקש להעניק מענה חינוכי משולב הכולל ארבעה מרכיבים:

  1. לימודי אזרחות כדיסציפלינה במסגרת רצף חינוכי (מגן חובה ועד יב').
  2. חינוך אזרחי - כלל המורים שותפים לתהליך חינוכי, מתמשך ורב-תחומי מכוון ערכים. "כל מורה הוא גם מחנך אזרחי", יצירת "שפה אזרחית" בית ספרית.
  3. אזרחות פעילה (בזיקה לתכנים הנלמדים): אקלים בית ספרי דמוקרטי, מעורבות חברתית, מנגנונים מעודדי השתתפות, חינוך חברתי בלתי פורמלי.
  4. אזרחות בחברה רבת תרבויות - מפגש עם "האחר" בחברה, חיזוק המשותף לצד דיון פתוח על סלעי המחלוקת בין הקבוצות.

גורמי ימין בישראל יצאו במהלך השנים כנגד הדו"ח וטענו כי הוא מוטה פוליטית ומקדם עמדות פוסט ציוניות וליברליות קיצוניות[4].

הסערה הציבורית סביב ספרי הלימוד באזרחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2012 החליט משרד החינוך לבטל את האישור שנתן לספר "יוצאים לדרך אזרחית" - ספר לימוד חדש באזרחות לתלמידי התיכון בישראל בהוצאת "רכס", וזאת בעקבות עיוותים וטעויות שנמצאו בו, כגון סוגיית ההכרה ביהדות רפורמית, הגדרה שגויה של המושג "אוטונומיה פרסונלית", הצגת העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 כלא ציונית ברובה, ומונעת מסיבות כלכליות[5][6], הצגת דו"ח גולדסטון כנכון[7], הצגת הימין הפוליטי בישראל כאלים מהשמאל[6] והצגת היהדות כסותרת את ערכי הדמוקרטיה.

במקביל, הורה משרד החינוך על שכתוב ספר הלימוד "להיות אזרחים בישראל" בהוצאת משרד החינוך,[8] וכיועץ לכך מונה ד"ר אביעד בקשי, מרצה למשפט חוקתי.[9] על תכניו של העדכון (בגרסת הניסוי) נמתחה ביקורת חריפה[10].

ספר לימוד נוסף באזרחות הוא "המשטר במדינת ישראל" של פרופ' אברהם דיסקין, שגם לגביו נטען כי הוא מוטה פוליטית[11].

בתחילת 2016 התחוללה סערה סביב ספר חדש ללימודי אזרחות, "להיות אזרחים בישראל", שמשרד החינוך עסק בהכנתו. קטעים שפורסמו מטיוטת הספר יצרו רושם שיש בו ייצוג רב לעמדות הימין בישראל.[12] לאחר שהספר נשלח לדפוס ללא הערכה של מומחה ערבי החליטה ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל להקים צוות שיפרסם חומרי לימוד באזרחות לחינוך הערבי.[13]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הלל וורמן, אזרחות בין השורות - מבט ביקורתי על לימודי האזרחות בישראל, הוצאת רסלינג, 2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לימודי אזרחות בישראל: אינדוקטרינציה חד-כיוונית, באתר המכון לאסטרטגיה ציונית
    גדי ראונר, לימודי אזרחות על ספסל הנאשמים, באתר e-mago, ‏3 בדצמבר 2009
  2. ^ להיות אזרחים בישראל - הדו"ח המלא, באתר המטה לחינוך אזרחי במשרד החינוך
  3. ^ אמנון רובינשטיין, ‏לימודי אזרחות - זיכרונות מהעבר הרחוק, באתר ישראל היום, 5 בפברואר 2016
  4. ^ יצחק גייגר, לימודי אזרחות בישראל, הוצאת המכון לאסטרטגיה ציונית, עמ' 17-19
  5. ^ פרוטוקול ועדת החינוך של הכנסת מתאריך 17/4/2012 בנושא "לימודי אזרחות במערכת החינוך"
  6. ^ 6.0 6.1 טלילה נשר, לאחר ביקורת הימין: משרד החינוך פסל את ספר האזרחות , באתר הארץ, 17 באפריל 2012
  7. ^ קלמן ליבסקינד, פרשת אדר כהן כמו שלא שמעתם בשום מקום, nrg מעריב, 12 באוגוסט 2012.
  8. ^ אור קשתי, משרד החינוך משכתב ספר באזרחות בשל "ביקורת רבה מדי על המדינה", באתר הארץ, 29 באוגוסט 2010
  9. ^ ירדן סקופ, יועץ יחיד לספר האזרחות החדש: מרצה שמרן מבר־אילן וממנסחי חוק הלאום, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2013
  10. ^ ירדן סקופ, מדינה יהודית ודמוקרטית: ההטיות בספר הלימוד באזרחות, "הארץ", ספטמבר 2013
  11. ^ מיכל ברק, לקראת שיקום מקצוע האזרחות, אתר "מולד"
  12. ^ יעל אודם, "לא הוכח שרבין נרצח בעקבות הסתה", באתר "mako", ‏25 בינואר 2016
    יעל אודם, סערת ספר האזרחות החדש: "משרד החינוך מטיל חשאיות", באתר "mako", ‏26 בינואר 2016
    יעל אודם, אנשי אקדמיה נגד ספר האזרחות, באתר "mako", ‏31 בינואר 2016
  13. ^ אור קשתי, ירדן סקופ, ספר האזרחות ירד לדפוס לפני שהמעריך הערבי בחן אותו, באתר הארץ, 19 בפברואר 2016