החלום של רד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
החלום של רד
Red's Dream
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי ג'ון לאסיטר
הפקה ג'ון לאסיטר
תסריט ג'ון לאסיטר
מוזיקה דייוויד סלוסר
מפיץ פיקסאר
Walt Disney Studios Motion Pictures
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
אולפן פיקסאר
הקרנת בכורה 10 ביולי 1987
משך הקרנה 4 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט קצר, סרט בהנפשה ממוחשבת
www.pixar.com/reds-dream
דף הסרט ב-IMDb

החלום של רדאנגלית: Red's Dream) הוא סרט קצר אמריקאי בהנפשה ממוחשבת משנת 1987 שהופק על ידי חברת פיקסאר ובוים ונכתב על ידי ג'ון לאסיטר. בסרט הקצר, שבאורך ארבע דקות, מככב רד, חד-אופן בצבע אדום שחולם על מקום טוב יותר. הסרט הוא הסרט השני באנימציה ממוחשבת של פיקסאר בעקבות הסרט "לוקסו ג'וניור" שהופק בשנת 1986 גם בביומו של ג'ון לאסיטר.

החלום של רד מוצג בצורה יותר חזקה מדמותו של לוקסו ג'וניור. הסרט נועד להפגין חידושים טכניים בתמונות. הסרט נוצר במחשב של החברה, אך בעקבות הגבלת הזיכרון של המחשב הסרט ננטש לטובת פרויקטים נוספים. שטח החברה הלך וגדל, וכתוצאה מכך לאסיטר וצוותו עבדו מחוץ למסדרון במהלך הייצור, שם לאסיטר ישן לפעמים ימים שלמים.

הסרט פורסם לראשונה בוועידת SIGGRAPH השנתית באנהיים ב-10 ביולי 1987, וזכה להתלהבות מצד משתתפיה. החלום של רד מעולם לא נקשר לסמל של פיקסאר, בניגוד להרבה סרטים אחרים של החברה. הסרט יצא לווידאו במסגרת "Tiny Toy Stories" בשנת 1996 והופץ באוסף הסרטים הקצרים של פיקסאר, חלק 1 בשנת 2007.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתרחש בלילה גשום בו בחנות האופניים שוכב בפינה חד אופן אדום בשם רד. רד חולם להיות המופע המרכזי בקרקס, דבר המוצג בחלום בו הוא רוכב ליד ליצן קרקס. לאחר שהוא רוכב, ליצן הקרקס מתחיל בפעולת ג'אגלינג עם שלושה כדורים צבעוניים, אותם הוא מפיל בטעות, מה שגורם לחד האופן להתגלגל מתחתיו ולתפוס אותם. בסופו של דבר, הליצן זורק את אחד הכדורים מהבמה, ומניע את רד להחזיר אותו ללא התראה. לאחר שהבין שחד האופן שלו לא נמצא מתחת לרגליו, הליצן נופל מהקרקע ואחריו רד תופס את שני הכדורים האחרים ומתחיל ללהטט אותם למחיאות כפיים סוערות. כשהחלום מסתיים רד משתחווה לקהל, אך שהוא מבין שהוא עדיין בחנות האופניים הוא נכנס לדיכאון והופך לדומם שוב.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלום של רד הוא הסרט הקצר השני שיצר אולפן האנימציה הממוחשבת, פיקסאר, בעקבות סרטו משנת 1986, לוקסו ג'וניור. לסרט הקצר הבא של החברה, שהיה אמור להיות מוצג בכנס SIGGRAPH בשנת 1987, רצה אדווין קאטמול שהצוות של פיקסאר יעשה סרט באנימציה ממוחשבת ב-Pixar Image Computer. לאסיטר החל לפתח את הסיפור על ליצן קרקס שעומד בבמה על ידי חד אופן משלו, ואילו ויליאם ריבס ואיבן פיסקה אוסטבי עבדו במקבל על הרעיות שלהם, אוסטבי רצה להנפיש אופניים וריבס עבד על יצירת תפאורה גשומה בעיר. בסופו של דבר השלושה שילבו את הרעיונות שלהם, דבר שהביא להתפתחות הסרט. הרעיון של חנות האופניים לתפאורה נוצר בהשארת אוסטבי, חובב אופניים ומתכנת גרפיקה בפיקסאר, שעבד על יצירת תמונות סטילס מורכבות של חנות אופניים. לאסיטר, ריבס ואוסטבי רצו לנסות ולהעניק לסרט מראה "אפל ומצוברח" מובהק בכך שהוא יתקיים בסביבה עירונית גשומה.

זמן קצר לאחר השלמת הסרט, ביקרו האנימטורים פרנק תומאס ואולי ג'ונסון, שניים מתשעת האנימטורים המקוריים של וולט דיסני המכונים "תשע הזקנים", באולפנים וצפו בסרט. לאחר הצפייה תומאס לחץ את ידו של לאסיטר ואמר לו "ג'ון, עשית את זה".

הפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט פורסם לראשונה בוועידת SIGGRAPH השנתית באנהיים ב-10 ביולי 1987, שם זכה להתלהבות מצד משתתפיה. בשנת 1996 הסרט יצא לווידאו במסגרת "Tiny Toy Stories", בנוסף הוא הופץ באוסף הסרטים הקצרים של פיקסאר, חלק 1 בשנת 2007.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]