החלפת שטרי בנק ומלווה חובה, 1952

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
השטרות הישנים (למעלה) והחדשים (למטה)

החלפת שטרי בנק ומלווה חובה, 1952, הוא אירוע מוניטרי בו הוחלפה הלירה הארץ ישראלית שהייתה הילך חוקי מאז קום המדינה, בלירה ישראלית. האירוע שהחל בחקיקה משנית, במסגרת התקנות לשעת חירום, לווה בפיחות בן 10%, כאשר תמורתם של עשרה אחוזים אלו, הופקדה במשרד האוצר[1], קיבל תוקף חוקי במסגרת חקיקה עיקרית ב-20 באוגוסט 1952.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1927, היוותה הלא"י את ההילך החוקי, בשטחי ארץ ישראל המנדטורית. בימים שלפני סיום המנדט, כשהתנהלו דיונים על תוכנית החלוקה, והקמתה של מדינת ישראל, עלה לדיון גם נושא המטבע של המדינה העתידית, וזאת משיקולים של המחשת ריבונות ישראלית. בסמוך ככל שניתן להקמת המדינה.

היה צריך למצוא גוף שיסכים להדפיס שטרות של מדינה, שטרם הוקמה, ללא ידיעת הרשויות הבריטיות. בעקבות הפסקת פעולתה של מועצת המטבע, היה על המתכננים, למצוא גורם שייקח על עצמו מעין תפקידיו של בנק המרכזי, במדינה החדשה.

ראשי הסוכנות דוד בן-גוריון ואליעזר קפלן, הטילו את המטלה על כתפיהם של ראשי בנק אפ"ק אליעזר הופיין, ד"ר אהרן ברט וד"ר ארנסט להמן, שהמוסד בראשו עמדו, היה קשור בטבורו להסתדרות הציונית, ובבעלותו היו הניסיון והיידע לצורך הנפקת השטרות, כישורים שלא היו בידיהם של מנהיגי המדינה שבדרך. מנהלי הבנק פעלו בידיעת ראשי הסוכנות היהודית, ועל דעתם, אך קיבלו את כל ההחלטות באופן עצמאי[2]. בבנק הוקמה "מחלקת הוצאת המטבע", אשר מכאן ועד להקמת בנק ישראל תיפקדה כבנק מרכזי. בראש המחלקה עמד ד"ר ארנסט להמן[3].

מבצע הנפקת השטרות החל ללא כל ביטחון שהממשלה העתידית, אכן תסכים בבוא היום, להכריז עליהן כעל המטבע שישמש את אזרחיה, וכאשר עצם דבר הכרזת המדינה היה נתון בספק, עקב שינויים במדיניותה של ארצות הברית. יו"ר הבנק, הופיין, ששהה בארצות הברית, הצליח לקבל את הסכמתו של בית דפוס אמריקאי (חברת 'אמריקן בנקנוט קו') להדפסת השטרות. אך עדיין היו כמה מכשולים שעמדו בדרך.

  • הצורך באישור מחלקת המדינה האמריקאית להדפסת שטרות של מדינה זרה.
  • סירובה של החברה המדפיסה לציין את שמה, על השטרות.
  • טרם הכרזת המדינה, לא היה ברור באופן סופי מה יהיה שמה של המדינה.
  • היה מחסור בזמן כדי להכין עיצוב מקורי לשטרות החדשים.

על מנת להתגבר על קשיים אלו, הודפסו השטרות ללא ציון כי מדובר בהילך חוקי (המילים "מטבע חוקית לתשלום כל סכום שהוא" הוספו מאוחר יותר בבית דפוס ישראלי). מזמיני השטרות ויתרו על הדפסת שם החברה המדפיסה, ועיצוב השטרות התבסס על גלופות שהיו בנמצא בחברה ביניהן שטרות ששימשו להדפסת שטרות סיניים. מבלי שהיה ידוע שם המדינה העתידית, השם שהודפס על השטרות היה "לירה ארץ ישראלית", כשם המטבע המנדטורי.

ב-17 באוגוסט 1948, לאחר שהשטרות הגיעו ארצה בחשאי, הכריזה ממשלת ישראל הצעירה על השטרות כהילך חוקי, ויום לאחר מכן הן הוכנסו למחזור. הלירה הארץ ישראלית של בנק אנגלו-פלשתינה, שימשה את אזרחי ישראל כשלוש שנים, עד יוני 1952.  

מלירה ארץ ישראלית, ללירה ישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 במאי 1951 הועברו כל הנכסים וההתחייבויות של "בנק אנגלו-פלשתינה" לחברה חדשה בשם "בנק לאומי לישראל בע"מ", ונוצר צורך להנפיק סדרת שטרות חדשה. אשר תישא את שמו החדש של הבנק.

הימים היו ימי משטר הצנע, ומשרד האוצר בראשותו של השר אליעזר קפלן, החליט לנצל את הצורך שנוצר, לשם ספיגת כספים מהציבור באמצעות מילווה חובה, ובראשית שנת 1952, הוטלה המשימה על מחלקת הוצאת המטבע (הפעם של בנק לאומי), וגם הפעם היא פעלה תחת מסווה של חשאיות. השטרות עוצבו תוך דמיון רב לשטרות של סדרת אנגלו-פלשתינה, והפעם נשאו את שם בנק לאומי, ואת שם המטבע החדש - "לירה ישראלית". בניגוד לפעם הקודמת, בה הודפסו השטרות בארצות הברית, בפעם זאת הם הודפסו בלונדון בחברת דה לה רו. התוכנית קיבלה משנה דחיפות, והשטרות הוטסו ארצה בטיסת אל על. לצורך הטיסה פורקו מושבי המטוס ממקומותיהם, ותיירים שהיו אמורים לטוס בה, נדחו. כדי למנוע בהלה מהציבור, הטסת השטרות בוצעה תחת מעטה של סודיות, ואף התקשורת הונחתה להימנע מלפרסם את הדברים, אך בעקבות תוכנית כלכלית חדשה, נדחה ביצוע החלפת השטרות ומילווה החובה למועד מאוחר יותר.

בבוקרו של ה-9 ביוני, עלה שר האוצר לשידור רדיו והודיע על מילווה החובה החדש, שאושר במסגרת הפעלת התקנות לשעת חירום. טרם הודעה זאת, רק בכירי המשרד היו בסוד העניינים. מבצע החלפת הכסף החל בשעה 12:00 בצהרים. תמורת כל לירה, של בנק אנגלו-פלשתינה, שמסרו האזרחים בבנק, הם קיבלו לירה ישראלית אחת חדשה, שערכה היה 900 פרוטות בלבד. 10% מכל סכום שהוחלף בבנק, הועבר למשרד האוצר. חובת המלווה חלה רק על השטרות הגדולים, ולא על שטרות בני 500 פרוטה, ו- ל"י אחת.

ב-10 ביוני נשלח "בנק נייד" לפרוזדור ירושלים, כדי להחליף את השטרות שבידי אנשי המעברות שבפרוזדור. ב- 19 ביוני, כשהסתבר כי הבנקים אינם עומדים בקצב ההחלפה, הוחלט להקים תחנות החלפה נוספות בערים הגדולות. על פי הודעת שר האוצר בכנסת, בסך הכל הוחלפו במבצע, 115 מיליון לירות[4].

עיריות ומועצות מקומיות, הודיעו כי יקבלו שטרות ישנים ע"ח תשלום מסים, בערכם המלא. עם סיום המבצע, הודיעה מחלקת ההוצאה כי בעלי שטרות אשר לא הספיקו להחליפם במועד, יוכלו להגיש בקשה מנומקת בכתב, ולהחליף את השטרות בהתאם לקריטריונים שייקבעו על ידי משרד האוצר.

מבצע החלפת השטרות נמשך שבועיים ימים, במהלכם גויסו 1,200 שוטרים. כן, הוצבו שוטרים חמושים סביב בניין בנק ישראל בתל אביב, ובמעברי הגבול בוצעו חיפושים קפדניים, כדי למנוע הברחת כספים בחזרה לארץ.

עם תום מבצע החלפת השטרות, החל מבצע חשוב לא פחות - השמדת השטרות הישנים. השטרות רוכזו, מוינו ונספרו, במחלקת ההוצאה בבנק לאומי. כל שטר נוקב כדי לבטלו, וכל פעולה נרשמה בפרוטוקול. מבצע זה ארך כ-3 חודשים[5].

הברחת כספים לחו"ל ובחזרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למבצע ההחלפה היו שתי מטרות, האחת ישירה, המתבססת על כללים מוניטריים, והיא התגברות על בעיות הנזילות בקופת המדינה. השנייה, עקיפה, והיא מלחמה בהברחת כספים לחו"ל. עד למבצע החלפת הכספים, רווחה הדעה בין אנשי האוצר כי כספים רבים, הוברחו על ידי גורמים שונים לארצות חו"ל. על סמך הנחה זאת ביססו הנחות נוספות, ואת כל חוליי המשק, תלו ב"מיליוני הלירות המסתובבות בחו"ל". אנשי האוצר האמינו כי ההפרש בין יתרת הכספים שבמחזור, לבין היתרה שתוחזר לבנקים, שזאת בפועל יתרת הכסף שהוברחה לחו"ל, תהיה גבוהה ביותר.

על פי תוכנית האוצר, אנשים שישאירו את כספם בחו"ל יאבדו אותו, ואלו שינסו להבריחו בחזרה לגבולות ישראל, כדי להחליפו, יתפסו על ידי צוותי המסים שהוצבו לשם כך, במעברי הגבולות. תוך שיתוף פעולה עם המשטרה פנו המפקחים לחשודים, פתחו את מזוודותיהם וביצעו בדיקות קפדניות. כל המטוסים שהגיעו לשדה התעופה לוד נבדקו, ובאחד המטוסים אף פורקו קירות פנימיים, לבדוק אם לא הוטמן שם דבר[6]

צוותי ביקורת הגיעו אף ליישובים שונים וביצעו בדיקות בבתי התושבים. 

בתום המבצע הסתבר כי ההפרש בין יתרת הכספים שהוחלפו, לבין יתרת המזומנים הידועה, הייתה כמיליון לירות בלבד, עובדה שהזימה את החשדות בדבר סכומים גדולים שהוברחו לחו"ל.  

מורת רוח מהבדיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא כל האנשים שעברו את הבדיקות, קיבלו אותן בהבנה.

ביום שישי ה-13 ביוני בשעה 2:30 לפנות בוקר, בוצעו חיפושים מדוקדקים במזוודותיהם של מספר אנשי ציבור שחזרו מחו"ל ארצה.

סגן שר החינוך הרב קלמן כהנא שחזר מוועידת אגודת ישראל שהתקיימה בפריז, אמר: "מלבד חוק יש גם שכל, לא צריך לפתוח מכונת כתיבה כדי לראות אם סגן שר החינוך, הכניס כסף של בנק אפ"ק"[7].

סגן יו"ר הכנסת בנימין מינץ, סירב בתחילה לאפשר את הבדיקה, אך כאשר הוסבר לו שעקב מבצע החלפת השטרות הוחמרו הבדיקות הוא התרצה ואפשר את קיומן[7].

תושבי הכפר הבדואי ערב א-שבלי, הביעו תרעומת על כך שבוצעו חיפושים בכפרם, בעוד שאצל שכניהם הפאלחים מדבורייה, לא בוצעו חיפושים. "מה יגידו אנשי דבורייה, הפאלחים פחותי ערך ומשוללי רגש הכבוד, כשישמעו על החיפוש שנערך אצל הבדואים טהורי הגזע ורמי היחס? הסכמנו לחוק החלפת הכספים, כי זה היה חוק בשביל כולם, אבל אין אני מסכים לחיפוש כזה, שהיה רק אצלנו, בו בזמן שאנו הטובים ביותר". כך אמר אבו עבדאללה, אחד מזקני הכפר המכובדים למ. טננבוים, כתב מעריב[8].

ההבדלים בעיצוב בין השטר החדש לישן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלקת ההוצאה של הבנק, הודיעה על פרטי ההבדלים בין השטרות שזה עתה נכנסו למחזור.

שטרות בני 500 פרוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הצד הפנימי - המסגרת בצבע ירוק-כחול במקום אפור. השטח הפנימי בצבע תכלת במקום חום בהיר. במקום בנק אנגלו-פלשתינה, נכתב בנק לאומי. ערך השטר במקום 500 מיל, 500 פרוטה, המילה "תל אביב" הוסרה.
  • גב השטר - השינויים בגוונים כמו בצד הפנימי. שם הבנק בערבית ובאנגלית משתנה לבנק לאומי כמו בצד הפנימי, והמילה "תל אביב", בערבית ובאנגלית הוסרה.

שטרות בני ל"י אחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הצד הפנימי - המסגרת בצבע ירוק-זית במקום כחול. השטח הפנימי בצבע תכלת במקום חום בהיר. במקום בנק אנגלו-פלשתינה, נכתב בנק לאומי. ערך השטר במקום 1 לא"י, 1 ל"י, המילה "תל אביב" הוסרה.
  • גב השטר - אותם שינויים בצבעים ובכיתוב, כמו בשטר של 500 פרוטה.

שטרות בני 5 ל"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אין כל שינוי בצבעי השטר. השינויים בכיתוב כמו בשטרות בני 500 פרוטה, ו- 1 ל"י, וערך השטר בהתאם.

שטרות בני 10 ל"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הצד הפנימי - המסגרת בצבע שחור במקום אדום. השטח הפנימי בצבע כתום במקום צהוב. במקום בנק אנגלו-פלשתינה, נכתב בנק לאומי. ערך השטר במקום 10 לא"י, 10 ל"י, המילה "תל אביב" הוסרה.
  • גב השטר - אותם שינויים בצבעים ובכיתוב, כמו בשטרות של 500 פרוטה, 1 ל"י, ו-5 ל"י.

שטרות בני 50 ל"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הצד הפנימי - המסגרת בצבע חום כהה במקום סגול. השטח הפנימי בצבע כחול-ירוק במקום כחול. במקום בנק אנגלו-פלשתינה, נכתב בנק לאומי. ערך השטר במקום 50 לא"י, 50 ל"י, המילה "תל אביב" הוסרה.
  • גב השטר - אותם שינויים בצבעים ובכיתוב, כמו בשטרות של 500 פרוטה, 1 ל"י, 5 ל"י ו-10 ל"י.

החתימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החתימות שנשאו השטרות החדשים, הן אותן חתימות שהוטבעו על השטרות הישנים, של א. ז. הופיין (יו"ר הבנק), ושל א. להמן (מנהל מחלקת ההוצאה)[9].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סדרת בנק לאומי לישראל, התשי"ב - 1952, באתר בנק ישראל
  2. ^ חיים ברקאי, ימי בראשית של המשק הישראלי, ירושלים, הוצאת מוסד ביאליק, 1990, עמ' 27
  3. ^ חיים ברקאי, ימי בראשית של המשק הישראלי, ירושלים, הוצאת מוסד ביאליק, 1990, עמ' 28
  4. ^ ההברחות לחו"ל קטנות באופן יחסי, הצופה, 25 ביוני 1952
  5. ^ מבצע החלפה, ומבצע השמדה, דבר, 4 ביולי 1952, בשולי הדברים
  6. ^ חיפושים קפדניים במטוסים, מעריב, 11 ביוני 1952
  7. ^ 7.0 7.1 חיפושים במזוודותיהם של חברי כנסת, מן העיתונות
  8. ^ מ. טננבוים, ביקור בכפר ערב-א-שבלי, לאחר החיפוש, מעריב, 3 ביולי 1952
  9. ^ הלירות החדשות יבואו בעוד חודשיים