המדיניות הכלכלית החדשה (ישראל 1952)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המדיניות הכלכלית החדשה היא החלטת ממשלה שהתקבלה בפברואר 1952 על ידי שר האוצר של ממשלת ישראל, אליעזר קפלן לשינוי המדיניות הכלכלית כדי להחליף את שיטת הקיצוב (הצנע).

הרקע לקבלת ההחלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1951 תקף את המשק משבר כבד - שהחל עוד קודם לכן. המשבר הביא את המדינה כמעט לסף קריסה. כדי לנסות להיחלץ ממנו ביקש שר האוצר, אליעזר קפלן, לשנות את המדיניות הכלכלית. דוד בן-גוריון, דב יוסף וחברים אחרים בממשלה טענו שאין צורך בשינוי וכי מספיק להמשיך לבצע את מדיניות הקיצוב. לבסוף הביאו הבחירות לכנסת ה-2 שנערכו ביולי 1951 לאימוץ תפיסתו של קפלן. בבחירות הללו התחזקה מאוד מפלגת הציונים הכלליים, ובכך הבהיר הציבור שהוא אינו מעוניין בהמשך מדיניות הצנע. קפלן ומשרד האוצר החלו לנקוט מספר צעדים שנועדו לכסות את הגירעון האדיר אליו נכנסה המדינה (ראה המשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של המדינה) ולעזור לה לממן את התקציב ללא הדפסת כסף שתגרור אינפלציה.

חלק מעיקרי התוכנית:

כל הצעדים הללו נועדו לשם הזרמת מט"ח אל המשק ולשם התרת הלחצים האינפלציוניים.

עיקרי התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית כללה, שלושה תחומים עיקריים: המדיניות הפיסקלית, המדיניות המונטרית ושער החליפין שסעיפיהם הוצגו לציבור בנאום של אליעזר קפלן בפברואר 1952 מעל במת הכנסת הנוגעים למחירים, לשער החליפין, לאשראי ולצמצום הוצאות הממשלה.

  • בתחום הפיסקלי - בתקציב המדינה נקבע שהממשלה לא תמשיך להדפיס כסף לשם מימונו, כפי שהיה עד כה והוא ימומן מכספי מסים ומהכנסות שוטפות. תקציבים נוספים ימומנו ממלווה העצמאות, מענקיה של ממשלת ארצות הברית וממלוות מהציבור.
  • בתחום המוניטרי - מדיניות הניהול של המערכת הכספית הוחלט להפסיק להנפיק שטרי מקרקעין ושטרי אוצר לבנק אפ"ק בתמורה לכסף מזומן, כמו כן הוחלט על ריסון האשראי הבנקאי.
  • הוטל מעשר (בדמות מלווה חובה חד פעמי) על כל הכסף הנזיל במטרה להוריד את האינפלציה ולעזור לממשלה במימון תפקודה, על אף שלא נכלל בהודעתו המקורית.
  • בעקבות המשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של המדינה הוחלט על מעבר לשלושה שערי חליפין לסוגי העסקאות במטרה לרכך את עליית המחירים שתלווה את הגבהת שער החליפין.

ביצוע התוכנית - ההשפעה על המשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר האוצר אליעזר קפלן, הוגה התוכנית

ביצוע התוכנית הצריך בראש ובראשונה קיצוץ בתקציב הביטחון שהביא להתפטרותו של הרמטכ"ל - יגאל ידין. כמו כן נדרשה הרחבתו של מס ההכנסה.

ביצוע התוכנית השפיע על המשק בכמה תחומים:

  • שיפור במאזן התשלומים.
  • גידול ביצוא עד לכדי כ־30%.
  • הגרעון של המדינה צומצם גם הוא בכ־30%.
  • המחירים עלו בכ־60% במהלך 1952 ועד ל־1954 הכפילו את עצמם.
  • גידול באבטלה - התוכנית עצרה למעשה את הגידול בתל"ג ועל כן גררה בהכרח אבטלה שהגיעה לשיא ופגעה בעיקר בעולים החדשים. יש הרואים בכך מסובב עיקרי בהחלטה של רבים מהעולים שעזבו את הארץ.

צעד נוסף אליו הביאה התוכנית הוא העלאות שכר כך שהשכר יותאם לעליית המחירים החדה. צעד זה העיב במקצת על התוכנית מכיוון שמדובר בהוצאה נוספת בתקופה בה מנסה המדינה לצמצם בהוצאותיה. העלאת השכר לא אפשרה את הוזלת הוצאות הייצור ועידוד היבוא ובעקבותיה פוחתה הלירה הישראלית ב־80% לעומת הדולר.

בחלוף השנים נודע למדיניות הכלכלית החדשה שם טוב והיא הצטיירה כמדיניות נכונה וחיובית. לטענת היסטוריונים כלכליים המזוהים כקפיטליסטים הבעיה המרכזית נעוצה בכך שהתוכנית לא שינתה את המאפיינים העמוקים יותר של המשק- כלכלה ריכוזית, חולשת המגזר הפרטי, התערבות שיקולים לא כלכליים, פריון עבודה נמוך ומיעוט השקעות הון מחו"ל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]