תיירות בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
העיר הדרומית אילת היא אחת מערי התיירות המובילות בישראל
רצועת החוף של תל אביב המרכזת בתי מלון רבים

תיירות בישראל היא ענף כלכלי, במבוסס על מכלול האתרים התיירותיים ושירותי תיירות בישראל :נסיעה, שהייה וביקור של אנשים מחוץ לסביבתם הרגילה, לתקופה קצרה בדרך כלל לחופשה, נופש, בידור או עסקים. תעשיית התיירות בישראל מורכבת מ 2 ענפים שונים המשתלבים זה בזה: תיירות הפנים הנותנת שירותים לאזרחי המדינה ותיירות החוץ הנותנת שירותים למבקרים בישראל ממדינות אחרות וכוללת תיירות מרפא ועלייה לרגל.

ערי התיירות המובילות בישראל הן ירושלים, תל אביב, אילת וטבריה, והאתרים המובילים מחוץ לערים הם ים המלח ומצדה לצד מגוון אתרים היסטוריים וטבעיים אחרים אשר כולם בקרבה גבוהה יחסית, זה לזה. במשך השנים, הושפעה התיירות בצורה משמעותית מהתדמית של ישראל בעולם, בין השאר בהשפעת המצב הגאו-פוליטי-ביטחוני בישראל כמו גם מגורמים אחרים.

מאז שנת 2001 חלה עלייה הדרגתית במספר התיירים בישראל, ב-2011 נכנסו 2.8 מיליון תיירים, וסך כולל של 3.4 מיליון מבקרים (עליה של 21% בהשוואה ל-2009). בשנת 2012 חלה עלייה נוספת כאשר בכל חודש נשבר שיא המבקרים שנקבע בחודש הקודם לו. בשנת 2017 נשבר שיא נוסף כאשר מספר התיירים הגיע ל-3.6 מיליון – עליה של כ-25% אחוז מהשנה הקודמת- תיירות שהכניסה כ-20 מיליארד שקל למשק הישראלי.[1] בשנת 2018 מספר התיירים חצה את רף ה-4 מיליון ועמד על כ-4.1 מיליון - עם עלייה של 14 אחוז מהשנה הקודמת.[2] שנת 2019 המשיכה בשבירת השיאים בתיירות הנכנסת עם כניסה של 4.55 מיליון תיירים, עלייה של כ-11% אחוז לעומת השנה שעברה.[3][4]

התיירות הנכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיירים בקרבת העיר העתיקה בירושלים, 2007

התיירות הנכנסת מוגדרת על ידי המרכיבים הבאים:

  • תנועה אל תוך מדינת ישראל
  • של בעלי דרכון שאיננו ישראלי
  • דרך מעברי הגבול המוסדרים
  • ששהו בישראל יותר מיום אחד (אלו ששהו פחות מיום אחד מוגדרים "מבקרי יום")

ב-2011 נכנסו לישראל 2.8 מיליון תיירים. עיקר התנועה נעשתה דרך נתב"ג (כ-84% ב-2011[5]). נמל תעופה נוסף המשמש את התיירות הנכנסת הוא נמל התעופה רמון, הפועל בעיקר עבור טיסות השכר מאירופה של תיירים המגיעים לנופש באילת. תיירות נכנסת בהיקפים קטנים יותר עושה דרכה לישראל דרך המעברים היבשתיים גשר אלנבי ומעבר טאבה, ומעברים שנפתחו בעקבות הסכם השלום בין ישראל לירדן ב-1994: מעבר יצחק רבין (ערבה) ומעבר נהר הירדן (גשר שיח' חוסיין). בשנת 2011 כ-10% מכלל התיירים הגיעו דרך מעברים אלו.[5]

שערי כניסה נוספים לתיירות הנכנסת הם נמלי הים של חיפה ואשדוד - המאפשרים, בין השאר, סיורים חד יומיים או דו יומיים של ספינות הטיולים (cruise ships).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמת המדינה ועד 2011 הגיעו לישראל 65 מיליון תיירים בסך הכל. כ-83% מתוכם הגיעו מאז שנות השמונים. בשנות ה-50 של המאה ה-20 נכנסו לישראל כ-50 אלף תיירים בממוצע בשנה. למרות התפתחויות מרשימות שנרשמו בענף התיירות, בעיקר מאז 1967, ידעה התיירות הנכנסת תנודתיות שהושפעה בעיקר מאירועים ביטחוניים. ניתן לראות מתאם בין כניסת התיירים לישראל לבין המצב הגאו-פוליטי והביטחוני ששרר בישראל באותם ימים: סיום האינתיפאדה הראשונה, מלחמת המפרץ, הסכמי אוסלו (עד 1995), רצח רבין והפיגועים בשנות ה-90 של המאה ה-20 ובשנת 2000, האינתיפאדה השנייה, מלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה. משברים אלה הביאו לפיטורים נרחבים של עובדים שכירים במלונות ובסוכנויות נסיעות. בתקופות משבר בלט בחסרונו מנגנון הגנה כלכלי על העוסקים בענף, ותקופות ההתאוששות היו מלוות בירידה ברמת השירותים המקצועיים - כתוצאה מפרישת עובדים מנוסים בעיתות המשבר. ב-2020, הייתה צניחה בתיירות עקב מגפת הקורונה, עם ירידה לשפל של 850,000 תיירים נכנסים בלבד[6]. בתקופה זאת, הענף ניסה להתאים את עצמו למצב.[7][8]

נכון ל-2010,[9] 29% מהתיירים היו מאירופה, 29% מאמריקה. מארצות הברית לבדה הגיעו כ-22% מהתיירים בישראל. כ-10% מהתיירים בישראל היו מרוסיה ושיעור דומה מצרפת (ממנה מגיע אחוז התיירים היהודים הגבוה ביותר מאותה המדינה, כ-74%). מטרות הביקור העיקריות היו עניין דתי (38%), תיירות ובילוי (28%), ביקור קרובים (17%), עסקים וכנסים (15%). בכותל המערבי ביקרו 77% מהתיירים מחו"ל, 60% בויה דולורוזה, 54% בתל אביב, 49% בים המלח, 42% באזור ים כנרת, ו-15% באילת.

מתוך 300,000 מבקרים שהגיעו לישראל ביולי 2012, מספר התיירים הרב ביותר הגיע מארצות הברית (70,000) ולאחר מכן מרוסיה (30,000), בעקבות ביטול הצורך בויזה מרוסיה ואוקראינה. ירושלים המשיכה להוביל בתור היעד המרכזי של התיירים, כאשר 80% אחוז מהם הגיעו לבקר בה.

נכון לשנת 2019, הערים עם הכי הרבה תיירים בישראל הן ירושלים עם 4.467 מיליון תיירים ותל אביב עם 2.978 מיליון תיירים. כמו כן, ירושלים ותל אביב מדורגות במקומות ה-61 וה-79 בהתאמה ברשימת מאה הערים המתוירות ביותר בעולם לשנת 2018 לפי Euromonitor International.[10]

בנוסף למטרות הנפוצות של צליינות, טיול ונופש, התפתחה בישראל גם תיירות מרפא, של אנשים הבאים לצרוך שירותי רפואה, תיירות כנסים[11] ותיירות פוליטית, של אנשים הבאים למחות על מדיניות ישראל או לתמוך בה.[12]

מספר כניסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר כניסת תיירים לפי אזרחות (נכון לשנת 2020)[13][14]:

כניסת תיירים לישראל (באלפים)[5][9]
אוטובוס מוריד תיירים במאהל בדואי, בקרבת באר שבע, בשנת 1960.
  1. ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית 969,400
  2. צרפתצרפת  צרפת 367,500
  3. רוסיהרוסיה  רוסיה 318,100
  4. גרמניהגרמניה  גרמניה 289,000
  5. בריטניהבריטניה  בריטניה 235,400
  6. איטליהאיטליה  איטליה 190,700
  7. פוליןפולין  פולין 156,900
  8. הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין 156,100
  9. אוקראינהאוקראינה  אוקראינה 135,400
  10. רומניהרומניה  רומניה 121,100
  11. ספרדספרד  ספרד 104,700
  12. קנדהקנדה  קנדה 95,800
  13. הולנדהולנד  הולנד 91,000
  14. ברזילברזיל  ברזיל 82,100
  15. הודוהודו  הודו 65,100
  16. שווייץשווייץ  שווייץ 63,500
  17. קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית  קוריאה הדרומית 60,400
  18. מקסיקומקסיקו  מקסיקו 50,200
  19. אוסטריהאוסטריה  אוסטריה 49,400
  20. אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה 48,800
  21. בלגיהבלגיה  בלגיה 44,600
  22. יווןיוון  יוון 41,900
  23. הונגריההונגריה  הונגריה 39,100
  24. אינדונזיהאינדונזיה  אינדונזיה 38,700
  25. ארגנטינהארגנטינה  ארגנטינה 34,700
  • סך הכל 4,551,600 מבקרים מכל העולם


תיירות הפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטיילים ישראלים בנחל הבניאס בגליל העליון

תיירות הפנים מהווה חלק נכבד בתיירות בישראל. מעת לעת, משפחות ישראליות רבות יוצאות לטייל ברחבי הארץ, באתרי רשות הטבע והגנים והפארקים הלאומיים. צפון ישראל (בעיקר הגליל, אזור הכנרת ורמת הגולן) נחשב לאזור נוח יותר מבחינת מזג האוויר וכן מבחינת שירותי התיירות והאירוח (בעיקר לינה בצימרים ולא בבתי מלון).

בישראל גם קיימים עסקים קטנים המהווים מוקדים תיירותיים, המייצרים ומשווקים מזון בתוצרת עצמית - זיתים, גבינות, שמן, יין, לחמים ועוד.

אטרקציות תיירותיות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים מספר מוקדי משיכה ייחודיים לישראל, המהווים משאב תיירותי. ביניהם:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמוס כרמל, מלון אורחים: ספר תולדות המלונאות בארץ-ישראל, הוצאת איגוד המלונאות בישראל, 2010.
  • קובי כהן-הטב, לתור את הארץ, התיירות בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי 1917 - 1948, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, תשס"ז 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תיירות בישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תיירות נכנסת ב-2017, באתר וואלה
  2. ^ תיירות נכנסת בישראל בשנת 2018, באתר כלכליסט
  3. ^ כניסות מבקרים לישראל בחודשים ינואר - נובמבר 2019, www.cbs.gov.il, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
  4. ^ עירית רוזנבלום, שנת 2019 תסתיים עם 4.55 מיליון כניסות תיירים, IAS, ‏2019-12-29 באתר IAS
  5. ^ 1 2 3 כניסות מבקרים, לפי ארץ אזרחות, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה(הקישור אינו פעיל, 20.1.2020)
  6. ^ "סיכום 2020 בתעופה: התרסקות של 81% בתנועת התיירים בישראל". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-25 באפריל 2021. 
  7. ^ היום שאחרי: איך יראה עולם התיירות הישראלי כשתיגמר הקורונה?, www.maariv.co.il
  8. ^ נווית זומר, מאיר אורבך, תומר הדר ואודי עציון, 1,368 עובדים פוטרו, 14 אלף הוצאו לחופשה: ענף התיירות בצניחה חופשית, כלכליסט - www.calcalist.co.il, ‏2020-03-11
  9. ^ 1 2 תיירות ושירותי הארחה 1990–2010 (סטטיסטי-קל), באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
  10. ^ Top 100 City Destinations: 2019 Edition, Euromonitor International
  11. ^ גילי מלניצקי, תשכחו מאילת, ים המלח או מצדה: ענף התיירות המשגשג שישראל מפספסת, באתר TheMarker‏, 21 באפריל 2017
  12. ^ רנן נצר, ‏אג'נדה טורס, באתר גלובס, 11 במאי 2017
  13. ^ כניסות מבקרים, לפי ארץ אזרחות, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
  14. ^ "סיכום 2020 בתעופה: התרסקות של 81% בתנועת התיירים בישראל". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-25 באפריל 2021.