היינריך פון טרייצ'קה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף היינריך טרייצ'קה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היינריך טרייצ'קה

היינריך גוטהארד פון טרייצ'קהגרמנית: Heinrich Gotthard von Treitschke;‏ 15 בספטמבר 183428 באפריל 1896) היה היסטוריון ומדינאי גרמני-לאומני, שערך מסע תעמולה אנטישמי נגד יהודי גרמניה החל משנות ה-70 של המאה ה-19.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרייצ'קה נולד בדרזדן בשנת 1834 למשפחת קצין סקסוני ממוצא בוהמי. הוא למד היסטוריה ומדע המדינה, בין השאר אצל פרידריך כריסטוף דלמן, שהיה היסטוריון לאומן גרמני בולט ואצל פרידריך יוליוס שטל, יהודי שהתנצר. לשני המורים הייתה השפעה רבה על טרייצ'קה ועל גיבוש תפיסת עולמו הלאומנית והאנטישמית.

טרייצ'קה ניסה לפנות לפוליטיקה, אולם פגמים בבריאותו גרמו לו להתמקד בתחום ההיסטורי. הוא לימד היסטוריה ומדע המדינה במספר אוניברסיטאות גרמניות. בשנת 1871 נבחר טרייצ'קה לרייכסטאג מטעם המפלגה הליברלית הלאומית, אולם עם הזמן הפך לשמרן מתון בלתי תלוי. בשנת 1874 החל ללמד באוניברסיטת ברלין במקביל לעבודתו הפוליטית. בשנת 1884 תמה כהונתו של טרייצ'קה ברייכסטאג, ובשנת 1886 נתמנה להיסטוריון הרשמי של פרוסיה.

כפוליטיקאי, תמך טרייצ'קה תמיכה נלהבת בביסמרק, באיחוד גרמניה ובלאומנות הגרמנית. הוא התנגד באופן עיקש לסוציאליזם, לנצרות הקתולית ולרעיונות חופש הפרט המערב אירופיים. כתומך בקולוניאליזם הגרמני, טרייצ'קה היה בין הראשונים שראו באימפריה הבריטית מכשול לגדלותה של גרמניה, ולא שלל עימות עתידי בין שתי המדינות.

טרייצ'קה מת בשנת 1896 בברלין.

משנתו האנטישמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 של המאה ה-19 החל טרייצ'קה לפרסם שורה של מאמרים ולשאת סדרות של הרצאות נגד יהודי גרמניה. הוא ראה ביהודים כמיצגים הבולטים של התפיסה הליברלית, שלפי משנתו הייתה נטע זר בגרמניה. הוא טען שנוכחותם של היהודים בגרמניה מהווה השפעה הרסנית על החברה והמדינה הגרמנית. הוא שלל את זכותם של יהודי גרמניה לקיים כל סוג של ייחוד לאומי וקבע שאם רצונם להשאר בגרמניה עליהם להיטמע לחלוטין בחברה הגרמנית וקבע את הסיסמה - "היהודים הם אסוננו!" (בגרמנית: Die Juden sind unser Unglück!); מוטו זה אומץ בהמשך על ידי המפלגה הנאצית, שימש בכנסים רשמיים והתנוסס בכל מהדורות העיתון "דר שטירמר" משנת 1927.

דוגמה לדעותיו ניתן לראות בציטוט הבא:

היהודים נשארו יסוד נבדל בקרב העם הגרמני, מוסיפים לראות את עצמם כעם הנבחר ושואפים להפוך את הגרמנים ליהודים, במקום שהם יהפכו לגרמנים בעצמם. על היהודים להתמזג באופן מוחלט עם הציבור הגרמני או לעזוב את גרמניה. אין מקום על אדמת גרמניה ללאומיות כפולה, אכן היהודים הם אסוננו.

סיכויינו (Unsere Aussichten), מאמר מ-15 בנובמבר 1879

כמו אנטישמים אחרים, הבדיל טרייצ'קה חדות בין ספרדים לאשכנזים, ובייחוד ליהודי פולין שהיגרו מהמזרח:[1] "בני ישראל שבדרום ובמערב הם ברובם בנים לשבט היהודי ספרדי... שתמיד סיגל עצמו בקלות יחסית לדרכי המערב... הם נעשו צרפתים, אנגלים ואיטלקים טובים. אנו הגרמנים, לעומת זאת, מתמודדים עם השבט של יהודי פולין, שצלקות השעבוד והאכזריות הנוצריים טבועים עמוק בבשרו ושעומד בזרות מהותית לדרכיה של אירופה ושל גרמניה בפרט." כמו כן, לא שלל את האפשרות שיהודים אכן ייטמעו בגרמניות, בתנאי שתהליך זה יהיה גמור וסופי: "יהודים שהתנצרו ושלא התנצרו – פליקס מנדלסון, גבריאל ריסר, מוריץ פייט... היו גרמנים במובן הטוב ביותר." טרייצ'קה התרחק בכוונה משנאת ישראל הנוצרית של אדולף שטקר ודומיו, שראו את הסוגיה כדתית ותבעו מהיהודים להיטבל. האנטישמיות שלו הייתה לאומנית ודרוויניסטית-חברתית במהותה.[2]

דעותיו של טרייצ'קה עוררו את התנגדותם העזה של מספר אנשי רוח גרמנים בולטים, יהודים ולא-יהודים, בהם תאודור מומזן, הרמן כהן וצבי גרץ.

טרייצ'קה כהיסטוריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי משנתו של טרייצ'קה, על ההיסטוריון לנקוט עמדה ברורה בנוגע לדיווח היסטוריה ולכתוב אותה על פיה. בעבודתו הוא ניסה להציג את חשיבות תפקידו של העם הגרמני בעולם, להבליט את הניגודים בינו לבין עמים אחרים ולהציג את המדינה הגרמנית כגורם החשוב ביותר בתרבות הגרמנית. חיבוריו של טרייצ'קה אופיינו ברוח לאומנית ושימוש מושכל באמצעים רטוריים וספרותיים רבים.

עבודתו כללה בין השאר את:

  • "מאמרים היסטוריים ומדיניים" (ארבעה כרכים), 1886-1897.
  • "הרצאות על מדיניות" (שני כרכים), 1897.
  • "היסטוריה גרמנית במאה ה-19" (חמישה כרכים), 1879-1894.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על כך ראו למשל: Karen Schönwälder, The German Lands and Eastern Europe: Essays on the History of their Social, Cultural and Political Relations, Springer' 20102. עמ' 149-150.
  2. ^ R. Michael, Holy Hatred: Christianity, Antisemitism, and the Holocaust, Springer, 2006. עמ' 142.