הירש גורדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הירש גורדון
Hirsch Loeb Gordon (FL12171699) .jpg
לידה 26 בנובמבר 1896
נאויאסיס דאוגלישקיס, ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בינואר 1969 (בגיל 72)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 20 בינואר 1969 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הירש ליב גורדון (26 בנובמבר 1896, דוגאלישוק[1] ליטא - 20 בינואר 1969, ניו יורק ארצות הברית) היה חניך ישיבות ליטא (וולוז'ין, סלבודקה ולידא), רופא, פסיכיאטר, נשיא הסתדרות הרופאים היהודים בארצות הברית, מומחה לכתב חרטומים, פובליציסט, איש חינוך, קצין גבוה בצי ארצות הברית, ובעל עשרה תארים אקדמאים, מתוכם שישה תוארי דוקטור.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בכ"א בכסלו ה'תרנ"ז, לרב אליהו גורדון ששימש ברבנות בווילנה ובניו יורק, ולמלכה לבית קצנלבוגן – צאצאית למשפחת המהר"ם מפדבא. אביו נתן לו את השם הירש לייב, על שמו של הנצי"ב מוולוז'ין[2] שהיה רבו. בהיותו בן תשע שנים נשלח ללמוד בישיבת סלבודקה אצל רבי ברוך בר ליבוביץ. את לימודיו התורניים המשיך בישיבת לידא, אצל הרבנים יצחק יעקב ריינס ושלמה פוליצ'ק, ולאחר מכן בישיבת וולוז'ין אצל רבי רפאל שפירא.

מאוחר יותר למד בבית המדרש הגבוה לחכמת ישראל - ישיבתו של רב צעיר, באודסה, שם התגורר בחדר דל ועזוב, וסבל עוני ומחסור. באודסה למד מפיהם של רבי חיים טשרנוביץ (רב צעיר), המשורר חיים נחמן ביאליק, פרופ' יוסף קלוזנר, הרב ד"ר ישראל אברהם רבין, וחוקר התלמוד שלום (בן יחזקאל) אלבק.

בשנת 1914 סיים את לימודיו באודסה ונסע לארץ ישראל, שם עבד כפועל בפרדס בפתח תקווה. ולאחר מכן החל להשתלם בטכניון בחיפה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בהיותו נתין רוסי, גרשוהו השלטונות הטורקים למצרים, שם פגש את זאב ז'בוטינסקי ואת יוסף טרומפלדור. הוא הצטרף לגדוד הפרדות, ונלחם במערכת גליפולי ממערב למצרי הדרדנלים.

לאחר שפלוגתו התפזרה, נסע גורדון לאיטליה ושימש כמרצה, בבית המדרש לרבנים, בפירנצה, ובאוגוסט 1915, השתקע בארצות הברית. בארצות הברית חילק את זמנו לשלושה חלקים, ועסק בעיתונאות וחינוך יהודים, כמו כן למד באוניברסיטת ייל: שפות שמיות, תנ"ך וארכאולוגיה.

בשנת 1918 כאשר יצחק בן-צבי ודוד בן-גוריון, שגלו מהארץ בזמן המלחמה בפקודתו של ג'מאל פאשה, יזמו את הקמת הגדוד ה-39 (הגדוד העברי האמריקני) בפיקודו של הקולונל אליעזר מרגולין. הצטרף גם גורדון לגדוד, ועלה בעקבות כך לארץ ישראל בפעם השנייה. באפריל 1919 ערב חג הפסח, חנה הגדוד בשדות הכפר צרפנד אל-עמאר. לכבוד החג, נסעו רבים מן החיילים לערים שונות בארץ לסעוד את סעודת ליל הסדר, אצל משפחות שהסכימו לארחם. גורדון שם את פניו אל בני ברק, שם ערכו את הסדר רבי עקיבא וחבריו[3]. לדבריו תמיד ראה את עצמו מתלמידיו של רבי עקיבא שהגיעו למקום עריכת הסדר, בזמן קריאת שמע של שחרית. תלמידיו של רבי עקיבא היו חיילים בצבא בר כוכבא, והוא גם כן חייל מתנדב שעלה מארצות הברית, להילחם ולשחרר את ארץ ישראל. גורדון אסף מספר חיילים והם החלו צועדים בחולות מתוך כוונה להגיע לבני ברק. בסופו של דבר הגיעו לראשון לציון, ונכנסו לעיר תוך שהם שרים שירי לכת צבאיים. הירש וחבריו קיימו את הסדר אצל אחת המשפחות, ששמחה לארחם[4].

במחנה צריפין היה באותם הימים תיאטרון צבאי, ועל במתו הועלתה הדרמה "נר תמיד" שנכתבה על ידי הירש.

בהמשך הוא חזר לארצות הברית ולמד רפואה באוניברסיטת ייל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור לעיר בה נולד
  2. ^ הנצי"ב - רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, כונה בפי מקורביו, רבי הירש ליב מוולוז'ין
  3. ^ ”מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן, שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק (מתוך ההגדה)
  4. ^ עמיהוד נחמני, צרור זכרונות על ד"ר הירש לייב גורדון ז"ל, הדאר, גיליון י"ג, ה'תשל"א, עמ' 204