הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
הכוחות המזוינים של קוריאה הצפונית
דגל צבא קוריאה הצפונית

זרועות

Flag of the Korean People's Army Ground Force.svg
כוחות היבשה
NKAF Flag.JPG
הצי
Flag of the Korean People's Navy.svg
חיל האוויר
לשכת ההנחייה הארטילרית של קוריאה הצפונית
חיל המבצעים המיוחדים של קוריאה הצפונית

עיטורים ומבנה פיקודי

עיטורים, מדליות ותוארי כבוד
דרגות קוריאה הצפונית

היסטוריה צבאית

היסטוריה צבאית של קוריאה הצפונית
היסטוריה של קוריאה הצפונית


סמל הצבא העממי של קוריאה הצפונית

צבא העם הקוריאניקוריאנית: 조선인민군; 朝鮮人民軍; תעתיק: צ'וֹסוֹן אינמין גוּן) הוא צבאה של קוריאה הצפונית הכפוף למשרד הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית. קים ז'ונג און הוא המפקד העליון שלו ויושב ראש ועד ההגנה הלאומי, שר הכוחות המזוינים העממיים הוא סגן המרשל קים יונג צ'ון והרמטכ"ל הוא סגן המרשל רי יונג הו.

לצבא העם הקוריאני חמישה ענפים:

  1. כוח היבשה
  2. הצי
  3. חיל האוויר
  4. לשכת הנחיית הארטילריה
  5. הכוח למשימות מיוחדות

תקציבו השנתי של הצבא הוא כ-6 מיליארד דולרים אמריקניים. דו"ח ISIS של ארגון המחקר האמריקני מעריך כי בידי קוריאה הצפונית כמות חומר בקיע המספיקה לבין 2 ל-9 ראשי נפץ גרעיניים. מדיניות "הצבא קודם" של הסונגון מעלה את הצבא לבעל תפקיד מרכזי בחברה ובפוליטיקה וכמובילה, תפקיד השמור במרקסיזם קלסי למעמד הפועלים.

בשנת 1978, קים איל סונג קבע שיום ייסוד הצבא ישונה מ-8 בפברואר ל-25 באפריל, יום הקמתה של מחתרת הגרילה האנטי יפנית בקוריאה בשנת 1932, על מנת לזהות את המחתרת עם הצבא ולטשטש את מוצאו הסובייטי. התעשייה הצבאית הקוריאנית החלה בייצור טילים ארוכי טווח כגון הנודונג-1. קוריאה הצפונית היא הארץ הצבאית ביותר כיום, בעלת הצבא הסדיר הרביעי בגודלו בעולם, המונה כ-1,106,000 חיילים חמושים. כ-20% מבני 17 - 54 משרתים בשירות צבאי סדיר. האנשים המתאימים משרתים עד כ-10 שנים חובה.

בנוסף ישנו גם כוח מילואים הכולל 1,700,000 חיילים. הצבא מפעיל מערכת ענפה של מתקנים צבאיים הפזורים בכל רחבי המדינה, מערכת צפופה של הגנה אווירית, ומפעלי נשק גדולים. מעריכים כי לצבאה של קוריאה הצפונית מאגר נשק כימי גדול, השלישי בגודלו בעולם. בעוד שהתיישנות הציוד שנובעת ממצוקה כלכלית נחשבת כפגם העיקרי של הצבא, בכל זאת הוא נחשב כאיום משמעותי מפאת קרבתו הרבה אל המרכזים המיושבים בקוריאה הצפונית. צבא העם הקוריאני עומד מול צבא קוריאה הדרומית והכוחות המזוינים של ארצות הברית המוצבים בקוריאה לאורך האזור המפורז מאז הפסקת האש בסיום מלחמת קוריאה בשנת 1953.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבא העם הקוריאני החל כצבא המתנדבים הקוריאני שנוצר ביאנן שבסין ב-1939. שני האישים האחראיים לייסוד הצבא היו קים טו-בונג ומו צ'ונג. באותו זמן נפתח בית ספר ליד יאנן להכשרת מנהיגים צבאיים ופוליטיים לקוריאה העצמאית לעתיד. עד 1945, גדל צבא המתנדבים לכ-1000 איש, רובם עריקים קוריאניים מהצבא האימפריאלי היפני. בתקופה זו לחם צבא המתנדבים לצד כוחות קומוניסטיים סינים מהם לקח נשק ותחמושת. לאחר תבוסת היפנים, ליווה צבא המתנדבים את הכוחות הסיניים למנצ'וריה תוך שהוא מקווה לגייס קוריאנים מהאזור ולהיכנס לקוריאה. בספטמבר 1945 מנה הכוח 2,500 חיילים.

לאחר מלחמת העולם השנייה ובמהלך הכיבוש הסובייטי של חצי האי הקוריאני מעל קו רוחב 38, יצאה ממטה הארמייה ה-25 בפיונגיאנג הוראה לכל קבוצות המחתרת החמושות להתפרק ב-12 באוקטובר 1945. 2000 קוריאנים עם ניסיון קודם בצבא האדום נשלחו למקומות שונים ברחבי הארץ על מנת להקים כוח לוחם בראשות הסובייטים, הכוח נוצר ב-21 באוקטובר באותה שנה.

בית הספר הצבאי-פוליטי הראשון בקוריאה הצפונית, האקדמיה הצבאית בפיונגיאנג בראשותו של קים צ'יאק, בעל ברית של קים איל סונג, נוסד באוקטובר 1945 בהנחיה סובייטית כדי לאמן את משמרות העם כיחידות לביטחון ציבורי. ב-1946 החלו בוגרי האקדמיה להיכנס ליחידות משטרה וביטחון סדירות. יחידות אלה, החמושות בנשק קל, היו מורכבות מתומכיו של קים איל סונג ומוותיקי קרבות מסין העממית. האקדמיה הביטחונית המרכזית הוקמה זמן קצר אחרי יחידות המשטרה והביטחון ושמשה להכשרת קצינים פוליטיים וצבאיים.

לאחר שהוקמו בסיסים, מתקני ההכשרה והצבא אורגנו מחדש ונכנסו לפעולה מפקדות צבא העם הקוריאני. מה שהיו קודם לכן יחידות חצי-רשמיות הפכו עתה לצבא סדיר אשר סיפק לפקודיו נשק, תגים ומדים סובייטיים.

לפני פרוץ מלחמת קוריאה צייד יוסיף סטלין את הצבא בטנקים, במשאיות, בארטילריה ובנשק קל מודרניים. באותו זמן צבא קוריאה הדרומית היה נחות מצבא הצפון הן במספר חיילים והן בציוד. צבא העם הקוריאני היה המסית המרכזי למלחמת קוריאה הקרויה בצפון "מלחמת שחרור ארץ האבות".

בשלבי הפתיחה של מלחמת קוריאה ב-1950 הדף צבא קוריאה הצפונית את צבא צבא קוריאה הדרומית במהירות וכבש את סיאול, תוך אובדן של 70% מ-100,000 חייליו. בסתיו של אותה שנה, התבצעה נחיתה אמפיבית של חיילי צבא ארצות הברית שיועדה לסייע לצבא דרום קוריאה והתרחש הקרב באינצ'ון. לאחר מכן הוסג הצבא הצפון קוריאני לנהר היאלו, מה שהביא לצמצום תפקודו במלחמה. משלב זה נטל הכוח הסיני תפקיד עיקרי בלחימה לטובת צפון קוריאה. בסוף המלחמה ספג הצבא 290,000 אבדות, ומתוכן 90,000 שבויי מלחמה.

תורת הלחימה של צבא העם הקוריאני מושפעת בעיקר מהוגים סובייטים מוקדמים (משנות ה-20 של המאה ה-20) ש"התגלו מחדש" במהלך שנות ה-70 והובאו לידיעת המפקדים הקוריאניים בבתי ספר צבאיים סובייטיים, כדוגמת ההוגים טוכצ'בסקי וסבצ'ין.

תורת לחימה זו, הקרויה "מלחמה דו חזיתית", מתארת מהלך של כוח קונבנציונלי-רגלי גדול המתוגבר בארטילריה, בשריון ובנגמ"שים, תוך שימוש רב בכוחות קומנדו, שיוכל לפרוץ דרך האזור המפורז, לעטוף ולהשמיד את הכוח הקדמי הדרום קוריאני ולכבוש במהירות את כל חצי האי. בתורת הלחימה שניסחו, הדגימו הקצינים את חשיבתם של ההוגים הישנים שתיארו את טבע הלחימה המודרנית כתלת ממדית, ככזאת שאינה מבחינה בין חזית לעורף, כמסתמכת במידה גוברת והולכת על מיכון וכמנהלת משימות ויכולות הנדסיות.

פיקוד ושליטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסגת ההיררכיה הפיקודית של הצבא הצפון קוריאני נמצאת וועדת ההגנה הלאומית בראשות קים ז'ונג און. משם מואצל הפיקוד אל משרד הכוחות המזוינים העממיים ואל המטה הכללי שלו, ומשם הוא מגיע אל הלשכות ואל היחידות המבצעיות. סמכות נוספת המפקדת על הצבא היא הועדה הצבאית המרכזית של מפלגת הפועלים של קוריאה, המפלגה השלטת במדינה. סמכות זו נדרשת על מנת להבטיח את שליטת המפלגה בצבא. מהפכים רבים שהתרחשו מאז 1990, הובילו אל המבנה הנוכחי של מערכת הפיקוד והשליטה בצבא. רוב הפרטים אודות המהפכים הללו אינו ידוע בעולם החופשי, אם כי המעט שידוע עליהם הוא כי מרביתם נובעים ממותה הטבעי של האליטה המזדקנת, כגון קים איל סונג (שנפטר ביולי 1994), שר הכוחות המזוינים או-צ'ין-יו (פברואר 1995) ומחליפו בתפקיד, צ'וי קוואנג (1997).

מרבית השינויים נערכו על מנת להבטיח את כוחו של קים ג'ונג איל. במושב השמונה עשר של הועידה העממית השישית במאי 1990 כונן ועד ההגנה הלאומי כוועד עצמאי, תוך עליית מעמדו כשווה לזה של הועידה העממית ולא ככפוף לה. בהתאם לזאת, מונה קים ז'ונג איל כסגן יו"ר ועד זה, וב-24 בדצמבר 1991, מונה כיו"ר הוועד. כמו כן, מונה קים למפקד העליון של צבא העם הקוריאני, באפריל 1992. בין דצמבר 1990 לדצמבר 1995 קודמו קרוב ל-800 קצינים בכירים לעמדות עדיפות. לאחר קבלת דרגתו כמרשל, קידם קים ז'ונג איל שמונה גנרלים לדרגת סגן מרשל. ביום השנה ליום הולדתו של קים ז'ונג איל ב-1997 קודמו 127 קצינים בכירים לדרגת גנרלים, ויחד עם מינויים אלה ומינויים נוספים אחרים, "הוצנחו" גם קציני צבא למשרות בכירות בתוך המפלגה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]