טיל שיוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טיל שיוט מדגם טומהוק

טיל שיוט הוא טיל מונחה, שטס למטרה בדומה למטוס, בתוך האטמוספירה. הוא משמש כנגד מטרות קרקעיות וימיות, ונקרא כך משום שעיקר מסלול הטיסה שלו נעשה במהירות שיוט. בניגוד לטיל בליסטי, מסלולו אינו פרבולי או אליפטי. טילי השיוט מצוידים בכנפיים, מונעים בדרך-כלל על ידי מנוע סילון, נושאים ראש קרב עם חומר נפץ רגיל או גרעיני, בעלי טווח ארוך של מאות קילומטרים ומאופיינים כמדויקים ביחס לטילים בליסטיים ( בעלי CEP נמוך בהרבה).

טילי שיוט מודרניים טסים במהירות על-קולית או תת-קולית גבוהה ובגובה נמוך, כדי לחמוק מגילוי על ידי מכ"ם. ככלל הטילים לרוב מצוידים במערכת ניווט אינרציאלית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טילי ה-V-1 שפיתח חיל האוויר הגרמני במלחמת העולם השנייה נחשבים לטילי השיוט הראשונים. הטילים נכנסו לשירות בשנת 1944, ורמת הדיוק שלהם הייתה נמוכה מאוד.

במהלך המלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות פיתחו שני הצדדים טילי שיוט לשיגור ממטוסים ומצוללות. הטילים הרוסיים הותאמו בעיקר לתקיפת נושאות מטוסים.

טיל השיוט העיקרי בשירות חיל הים האמריקני הוא הטומהוק (BGM-109), שמותאם לחימוש ספינות וצוללות שטס במהירות של עד 880 קמ"ש, לטווח של עד 2,500 קילומטרים. טיל השיוט העיקרי בשירות חיל האוויר האמריקני הוא AGM-86. טיל שמגיע לטווח שבין 1,100-2,400 ק"מ. טיל זה נישא על ידי מפציצים דוגמת ה-B-52. הצי הבריטי מפעיל טילי שיוט, לרבות טומהוק, מצוללות גרעיניות. ארצות הברית מחזיקה מאות טילי שיוט עם ראש קרבי גרעיני, לחימוש מפציצי B-52H או כלי שיט.

רוסיה מייצרת מספר טילי שיוט. טיל שיוט אחד שמשוגר ממטוסים הוא KSR-2 קלט, שניתן לחמשו בחימוש גרעיני, וטווחו מגיע לעד 200 ק"מ. בטיל זה נעשה שימוש כנגד ישראל במלחמת יום הכיפורים. טיל נוסף ששמו עלה בהקשרים ישראליים הוא טיל היאחונט. טיל שיוט על-קולי נגד ספינות שטווחו מגיע לעד 300 ק"מ. טיל השיוט החדיש ביותר של רוסיה הוא 3M-54 Klub. משפחה של מספר של דגמים שטווחם בין 60 ל-2,500 ק"מ. שמהירותו היא בין 0.8 ל-2.9 מאך. הטיל נמכר למספר מדינות כמו הודו, סין, וייטנאם, אלג'יריה, ואיראן, ונמצא בשירות חיל הים הרוסי.

פקיסטן פיתחה מספר טילי שיוט בשם חאטף-7 וחאטף-8 לטווחים של 700 ק"מ ו-350 ק"מ בהתאמה, נבנו על בסיס טיל הטומהוק האמריקני, לאחר שפקיסטן הצליחה להשיג טיל כזה.

גם ישראל פיתחה טיל שיוט, בשם דלילה. את הטיל ניתן לשגר ממטוס קרב, מצוללות ומהקרקע. טווחו של הטיל עד כ-250 ק"מ[1].

יירוט טילי שיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת הspyder ליירוט טילי שיוט

מערכת ה-SPYDER הישראלית היא אחת המערכות שמסוגלת ליירט טילי שיוט.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]