הלוצינוגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הלוצינוגן הוא המינוח המקצועי לקבוצת סמים פסיכואקטיביים המסוגלים לגרום להזיות (הלוצינציות) המתבטאות בשינויים סובייקטיביים בתפיסה, במחשבה, ובדמיון. הסוגים הנפוצים של הלוצינוגניים הם פסיכדלים, דיסוציאטיבים ודליריאנטים.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוח, כמו כל איבר אחר בגוף, מתפקד בעזרת תגובות כימיות מסוימות. התגובות נוצרות על ידי גירויים המנותבים למוח בעזרת החושים. אפשר לשנות את כימיית המוח על ידי הוצאת חומרים הנוטלים חלק בתגובות הכימיות. במקרה כזה, יגיב הגוף לגירוי שאינו קשור עם העולם החיצוני. החושים קולטים גופים שלמעשה אינם שם, ומתעלמים מגופים הנמצאים שם. התוצאות הן הזיות (האלוצינציות - שפירושו בלטינית 'לתעות ברחבי המוח').

צמחים ופטריות מסוימים מכילים חומרים כימיים המסוגלים לגרום לתעתועי חושים. הקקטוס פיוטה, מיני צפצפה שונים, צמח הדטורה, חפורית הפקעים, אגוז מוסקט, פטריות שונות ועוד, מכילים חומרים כאלו. לפעמים נאכלים צמחים אלו בפולחני דת, משום שתעתועי החושים נחשבים להצצה חטופה לעולם אחר.

השפעות שליליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמכרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב סמי ההזיה, כמו LSD, אינם גורמים לתלות והתמכרות פיזית, והם בעלי פוטנציאל התמכרות נפשית ברמה נמוכה מאוד לחוויה שגורם הסם.[1][2]

השפעות על המצב הנפשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים מעידים על כך, שבמקרה הספציפי של סמי הזיות, יש משמעות כבדת משקל למצב הנפשי שבו נמצא המשתמש בסם. המשמעות היא, שאנשים בעלי הפרעות נפשיות גבוליות, עלולים להיפגע פגיעה נפשית קבועה כתוצאה מהשימוש. התגובות הנפוצות ביותר באנשים בעלי מחלות נפש, הן של דיכאון, התקפי חרדה, ופראנויה (תחושה של רדיפה). למרות זאת מחקרים הוכיחו שאם המשתמש נמצא במצב נפשי בריא, שקט, רגוע, מאוזן ומוכן לחוויות החוויה לרוב תהיה חיובית ומהנה. על פי מחקרים חדשים ישנם סמים פסיכדלים היכולים לסייע בטיפול בבעיות נפשיות כגון פוסט טראומה (MDMA למשל בסרט התיעודי ״טריפ של תקווה״).

עבריינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב סמי ההזיות, אסורים בשימוש בישראל, על פי פקודת הסמים המסוכנים. על פי החוק, מדובר בעבירה פלילית גם לסוחר בהם וגם למשתמש בהם.

סוגי סמים הלוצינוגניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נייר ספוג ב-LSD

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הלוצינוגן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Fish, Jefferson M. (2006). Drugs and Society: U.S. Public Policy. Lanham, MD: Rowman & Littlefield. עמ' 149–162. ISBN 0742542459. 
  2. ^ Recreational Drug Toxicity, at Claremont Graduate University website
  3. ^ L. J. Valdés, J. L. Díaz, A. G. Paul, Ethnopharmacology of ska María Pastora (Salvia divinorum, Epling and Játiva-M.), Journal of Ethnopharmacology, 7, 1983-5, עמ' 287–312