הלל פוסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב הלל פוסק, תרמ"א-תשי"ג


הרב הלל פוסק (כ"ט בטבת תרמ"א, 15 בינואר 1881י"ב באייר תשי"ג, אפריל 1953) היה רב, עסקן ציבורי ומחבר תורני. הרב קוק הגדירו "הרומנטיקן של העיתונות התורנית"[1].

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלל פוסק נולד בזלטופול, פלך קיוב, אוקראינה, לאביו הרב אליהו פוסק, ולאמו מטליא בת צבי סאניק שפירא. למד תורה מפי אביו וסבו הרב משה צבי פוסק. נסמך לרבנות בידי גדולי הרבנים בדרום רוסיה, הרב משה נתן רובינשטיין מוויניצה והרב ד' יוסף הלפרין אב"ד אודסה. בשנת תרנ"ח נשא לאשה את גיטל (טובה),[2] בת דודו הרב זליג שפירא ששימש כרב בטטרבונר (Tatarbunar, Romania-Bassarabia) ובתל אביב.

בשנים תרנ"ט-תרפ"א כיהן הרב פוסק כרב בזלטופול. משנדרשה הקהלה למנות "רב מטעם" דרשו ממנו ראשי הקהלה להשיג תעודת בגרות כדי שיהיה כשיר לשמש גם בתפקיד זה. הוא התכונן לבחינות באופן פרטי ובהסתר, מפני חסידים קנאים שהתנגדו ללימודי חול, עמד בבחינה וקיבל תעודת בגרות.

משהתחילו הפוגרומים באוקראינה בשנת תר"פ, וכנופיות השודדים השונות הציקו לו במיוחד ולא פעם השליכוהו לבית הכלא, החליט לעבור לרומניה. אחרי הרפתקאות שונות הגיע בחוסר כל לעיירה רשקוב שעל הדניסטר. משם הוכרח לעקור מפחד המשטרה ושוב עברו עליו טלטולי דרך עד שהגיע כאזרח רומני לעיר טשרביונר, מחוז אקרמן. הוא נתקבל בה לרב רשמי. החל בעסקנות צבורית, יסד מוסדות צדקה ועסק בהפצת תורה בין עניים.

בתרפ"א נמלט עם משפחתו מתוך ההפיכה, הפוגרומים ודיכוי הדת ברוסיה, ועבר לבסרביה שהייתה אז תחת שלטון רומניה. שימש שנה אחת ברבנות במארקולשט ואחר כך בטטרבונר, שם היה גם מורה לדת ישראל בבתי הספר התיכוניים הממשלתיים, פעיל בהסתדרות המזרחי ויו"ר הוועדים המקומיים למען הקרנות הלאומיות (קק"ל וקרן היסוד). ביתו שימש אכסניה לתלמידי חכמים ולשד"רים ולעסקנים בכל ענפי הפעולה הצבורית. כן יזם הקמתם והחזקתם של מוסדות חסד וחינוך דתי ושרותי צבור בקהילה.

בימי מלחמת העולם הראשונה היה הרב פוסק פעיל מאוד בעניין התרת עגונות. הוא מילא תפקיד בשרות דתי ליד המטה הראשי בדרום רוסיה ועמד על מצבן העגום של נשים רבות שנתעגנו מבעליהן, שנספו במלחמה או שברחו מרוסיה ואבדו עקבותיהם. הוא השקיע מאמץ רב בהשגת עדויות – בעזרת שלטונות הצבא ובדרכים אחרות, אף במחיר טורח וסיכון עצמי – על מותם של חיילים נעדרים, ידיעות וגיטין לנשי אנשים שברחו לאמריקה ולארצות אחרות, בעזרת חליפת מכתבים לרוב עם רבנים ואנשים ומוסדות בארצות ההן. הרב פוסק הצליח להתיר מאות נשים מכבלי העיגון.

בשנת תרפ"ה ארגן קבוצת יהודים מקהילתו לרכישת אדמה בבני ברק באמצעות חברת "פלשתינה החדשה" מקישינב. בשנות תרפ"ט ותרצ"ב ביקרה רעייתו גיטל בארץ, שהתה בכל פעם קרוב לשנה וביקרה במוסדות ובנקודות היישוב מכל הסוגים. בשובה הרצתה ברבים על רשמי ביקוריה ועשתה בכך תעמולה לציונות ובניין הארץ.

בסופו של דבר השפיע עליו הרב אברהם יצחק הכהן קוק בשנת תרצ"ב לעלות לארץ ולהתיישב בה.

בתרצ"ה, כשהורע המצב ברומניה והאנטישמיות הרימה ראש, החליט הרב פוסק לעלות ארצה והשפיע בהצלחה על רבים מקהלתו לעשות כמוהו. בערב פסח תרצ"ה הגיע לארץ עם בני ביתו והשתקע בתל אביב. בארץ התמסר לעריכת כתביו והשלמת חלקים מהם שאבדו בנדודיו מרוסיה. בהמשך לפעילותו בימי מלחמת העולם הראשונה, כשנוכח בריבוי נשים עגונות בשל ההגירות והטלטולים הרבים באירופה, יסד בשנת תרצ"ח אגודה לתקנת עגונות, עמד בראשה ופעל לברר עובדות וסוגיות הלכה בנידון.

באותה שנה החל את פעילותו הרבנית בתל אביב בבית כנסת שנוסד בביתו של ר' צבי ויינר ברח' הס 7. במשך ארבע שנים העביר מדי ערב שיעור בתלמוד ונשא מדברותיו בשבת ומועד לצבור המתפללים שהלך וגדל. עם מותו של ר' צבי ויינר נסגר בית הכנסת בידי אלמנתו. כדי לקיים את ציבור המתפללים בתור חטיבה אחת נוסד ועד מבין המתפללים אשר שכר מקום מתאים ברחוב יונה הנביא, ולאחר התרחבות הקהל ברח' פינסקר. שמו של בית הכנסת הישן-חדש הוסב ל"בית הלל".

הרב הלל פוסק נפטר כבן 72 שנה בתל אביב בי"ב באייר תשי"ג.[3]

הרב הלל פוסק כדרשן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן ציון אילון מעיד על הרב הלל פוסק כדלקמן[4]:

"הרב פוסק כנואם ומרצה הריהו פרק הראוי לציון מיוחד. יש בהרצאותיו ובנאומיו הפומביים תמיד מסגולות החן של שיחותיו החיות פשטות הצורה וצניעות המחשבה וחיוניות מיוחדת, המפעפעת בהן. מלאות הן תמיד ברגי הגות וציור ומצטיין הוא בהומור ושיחותיו נכנסו גם לספר 'קערת הצימוקים' מאת דוב סדן".

אפרים טובנהויז העיד כי הרב הלל פוסק היה בקי לא רק בספרי פוסקים ראשונים, אלא גם ברבנים של דורו ובחידושיהם בתורה. בהתאם לכך הוא ידע בעל-פה כל מה שנדפס בעיתונים התורניים "אפריון" (בעריכת הרב שמואל מילר), "אוצר החיים" (בעריכת אהרנרייך), "אוהל תורה" (בעריכת הרב פנחס הירשפרונג), "יגדיל תורה" (בעריכת א. גלאוויטשער), "יבנה - ירחון ליהדות ולספרות", "הפסגה", "הכרם", "הירדן", "המאסף" "הפרדס", "הדביר" "המטיף", "מגיד ירחים" וכו'.[5]

ועוד מעיד טולמצקי על הרב הלל פוסק כדרשן כדלקמן[6]:

"...שבשעה שהיה נואם היו המונים באים אל בית המדרש הגדול. רושם רב היו עושות 'הדרשות' בייחוד עלינו הצעירים שהשפעתו הייתה גדולה עלינו ובכוח דיבור כבש את לבנו ושהרגשנו בו תורה והשכלה במקום אחד. ואפילו המתנגדים שלו – ואלה לא חסרים ב"ה בכל מקום – הכירו בכישרונותיו המצוינים כנואם בחסד עליון. את חטאי אני מזכיר: אני אז קנאתי מאוד בניצחונותיו המרובים אחרי כל נאום, אבל התנחמתי בזה שעליו גאותה של העירה בחינת: צדיק בעיר הוא הודה, הוא זיוה הוא הדרה וגם הודות לקרבת משפחה".

הלכות נישואין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב הלל פוסק ערך חתונות רבות בארץ ישראל. בשל עיסוק זה היה בעל ידע רחב בהלכות נישואין, והקדיש להן מקום רב בספר השו"ת שלו, "הלל אומר", אשר לוקט והובא לדפוס על ידי בנו אשר זליג פוסק. בבירוריו עסק בין השאר בטבעת הקידושין, כיסוי הכלה תחת החופה, ברכות הנישואין, טעימת חתן וכלה מהכוס, שבירת הכוס תחת החופה, מועד החופה, הכתובה וריקודים בחתונה.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "הרב הלל פוסק", דוד תדהר (עורך), האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך רביעי, ע' 2030 – 2032
  • "פוסק, הלל", אנציקלופדיה כללית יזרעאל, כרך עשירי, הוצאת ספרים יזרעאל בע"מ: תל אביב, 1956. ע' 3106
  • "פוסק, הלל", יצחק רפאל (עורך), אנציקלופדיה של הציונות הדתית, כרך רביעי, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"א (1971), עמ' 272-271
  • "הרב הלל פוסק ז"ל", הארץ, 15.6.1953
  • בית הלל: ספר היובל של הרב הלל פוסק, ועד היובל: תל אביב, תשי"א[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "בית הלל", עמוד 31.
  2. ^ הרבנית פוסק ע"ה, שערים, 3 בינואר 1954, עמ' 4
  3. ^ הרב ר' הלל פוסק ז"ל, חרות, 27 באפריל 1953, עמ' 1; הרב פוסק ז"ל הובא למנוחות, שערים, 28 באפריל 1953, עמ' 4
  4. ^ בית הלל, ע' 9
  5. ^ בית הלל, ע' 32
  6. ^ בית הלל, ע' 33
  7. ^ באהלה של תורה: בית הלל, הצופה, 7 בספטמבר 1951, עמ' 5; א. כהנא (אבר"ך), ספר יובל לרב הלל פוסק, חרות, 14 באוקטובר 1951, עמ' 4; הרב א. אורנשטיין, באהלה של תורה: "בית הלל", הצופה, 14 בדצמבר 1951, עמ' 5
  8. ^ נוסד בתרע"ג בפולין.