המארג - התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמליל המארג

המארג – התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע בישראל הוא גוף הפועל כשותפות של מדענים וגופים ממלכתיים העוסקים בניהול השטחים הפתוחים בישראל במטרה ליצור מאגר ידע מבוסס מחקר לשימוש קובעי המדיניות בנוגע לשטחים אלה. השטחים הפתוחים כוללים שמורות טבע, גנים לאומיים, יערות, שטחי חקלאות ושטחי מרעה.

המארג נוסד ב-2006 לאחר כעשור של עבודה בתחנות מחקר אקולוגי ארוך-טווח (Long Term Ecological Research - LTER), ומאז 2011 פועל במסגרת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

הגופים השותפים במארג הם המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים והקרן הקיימת לישראל. התוכנית מקבלת תמיכה נוספת מתוכנית מורשת במשרד ראש הממשלה.

מטרות המארג[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירת מאגר מידע על בסיס אפיון מתמשך, כמותי ואיכותי, של מערכות אקולוגיות מרכזיות בישראל, תוך קיום מחקרים ושיתופי פעולה בין-ארגוניים עם גופי הטבע המרכזיים בארץ. מאגר זה ישמש לכמה מטרות עיקריות:

  • חיזוק הקשר בין ידע מדעי לבין קביעת מדיניות בתחום ניהול משאבי טבע ושטחים פתוחים, תכנון שימושי קרקע, ושמירת טבע, לטובת רווחת האדם ולקיימות ארוכת-טווח של הטבע.
  • זיהוי בזמן של שינויים לרעה במערכות האקולוגיות ומציאת דרכים אפשריות לבלימת הפגיעות מתוך הידע הנאסף.
  • הפקה תקופתית של דוח מצב הטבע והפצתו לקהילת מקבלי ההחלטות ולמנהלי השטחים הפתוחים.

חשיבות פעילות המארג – מצב הטבע והשטחים הפתוחים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפני הקהילה המדעית עומד כיום אתגר משמעותי: בניית יסוד מדעי מבוסס להבנת יחסי הגומלין בין הסביבה לבין האדם. בסיס אשר יוכל לספק את הידע הנדרש אודות המבנה והתפקוד של מערכות אקולוגיות ושינויים בהם. הדבר דרוש על-מנת להבטיח שבני האדם פועלים בתוך מערכות תומכות-חיים אלה באופן השומר על המגוון הביולוגי ומונע את הדרדרותן.

מגוון רחב של בתי גידול מול איומים מורכבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מאפיינים ייחודיים חברו להם יחדיו בישראל ליצירת אזור גאוגרפי קטן יחסית שבו מגוון רחב של בתי גידול:

מאפיינים אלה תורמים להימצאותו של מגוון ביולוגי עשיר ביותר, הכולל למעלה מ-2000 מיני צמחים, יותר מ-500 מיני עופות, כ-100 מיני יונקים, יותר מ-1700 מיני דגים ימיים, ועשרות אלפי מינים של חסרי חוליות.

מגוון זה חשוף בעשורים האחרונים לירידה חדה ומתמשכת בהיקף השטחים הפתוחים בישראל, במיוחד במרכז הארץ - מהאזורים עם צפיפות האוכלוסין הגבוהה ביותר בעולם המערבי. השטחים הפתוחים בישראל מקוטעים ומופרדים זה מזה. איומים נוספים על השטחים הפתוחים ועל המגוון הביולוגי בישראל כוללים גם לחצי פיתוח, שינויי אקלים, זיהום הסביבה, ניצול יתר של משאבים, ומינים זרים פולשים.

לשם ניהול בר-קיימא של המשאבים הטבעיים של ישראל ולשמירה על המגוון הביולוגי והשטחים הפתוחים הנותרים יש לפעול על-פי מדיניות מבוססת מידע ומחקר. כך ניתן להבטיח את המשך אספקת השירותים והתועלת ממערכות אקולוגיות לאוכלוסיית ישראל.

על רקע איומים ומגמות אלה ולאור המטרות שהוגדרו לעיל, הוגדרו פעילויות המארג במספר תחומים.

תחומי פעילות המארג[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית לאומית לניטור מגוון ביולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרות תוכנית הניטור הן לעקוב אחר שינויים בזמן ובמרחב במצבם של מערכות אקולוגיות והמגוון הביולוגי בתוכם ולזהות את הגורמים לשינויים. תוכנית הניטור פעילה החל מתחילת שנת 2011. התוכנית נועדה לתת מענה למצב הנוכחי שבו המידע אודות מצב המגוון הביולוגי הוא מוגבל, ורוב פעולות הניהול ושמירת הטבע מתבססות על ידע ללא ביסוס מדעי.

אחד מיעדי התוכנית המרכזיים הוא זיהוי מוקדם של בעיות לפני התפתחות מצב משבר. יעד זה יושג על ידי קיום מעקב ארוך טווח (ניטור) שיביא למודעות תמידית אודות מצב הסביבה על בסיס רחב, שיטתי ומתמשך ויאפשר זיהוי מוקדם ככל האפשר של מגמות ושינויים.

תוכנית ניטור המגוון הביולוגי מתקיימת בשני מישורים:

ניטור יבשתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניטור המגוון הביולוגי היבשתי כולל מעקב מתמשך אחר מצב החי והצומח על-פי תוכנית שגובשה ב-2011 על ידי צוות רב-מקצועי. התוכנית נועדה לתת מסגרת של הבנה לאיתור מגמות ושינויים ולזיהוי הסיבות האפשריות לשינויים אלה. לשם כך יבנה בסיס נתונים רחב אליו יוזנו הנתונים שיתקבלו מיחידות הניטור.

מעקב מתמשך זה יתרום לניהול ויעיל יותר של משאבי טבע ולהעלאת פתרונות לעצירת הדרדרות המערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי בישראל. מעל 70 מדענים, אנשי מקצוע מתחומים שונים ומנהלי שטחים פתוחים היו מעורבים בגיבוש התוכנית הלאומית לניטור מגוון ביולוגי יבשתי במהלך תקופה של שנתיים. התהליך כלל חלוקה של ישראל ל-13 יחידות של מערכות אקולוגיות. לכל יחידה הוקם צוות מומחים לשם עיצוב תוכנית ניטור מותאמת עבור אותה יחידה; בכך, הניטור מתבצע הן בסקלה הלאומית והן בסקלה המערכתית.

גיבוש התוכנית הושלם ב-2011, וניטור מספר מערכות החל בתחילת 2012. בין המערכות שיכללו בתוכנית הניטור: צמחייה שנתית ורב-שנתית, יונקים, עופות, זוחלים ופרוקי רגליים. הניטור יעשה באמצעות טכנולוגיות ושיטות מדעיות מתקדמות כגון מצלמות חישה מרחוק שיהיו פזורות בעשרות מיקומים ויופעלו על ידיי חיישני תנועה, שימוש בצילומי לוויין ועוד.

ניטור ימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך חוף הים התיכון של ישראל ישנו מגוון ביולוגי שעליו ידוע אך מעט. ידע זה חשוב לשם ניהול נכון יותר של המערכת הטבעית. על המערכות האקולוגיות בים התיכון פועלים איומים שונים: מינים פולשים, זיהום, ניצול יתר ושינויי אקלים. זאת לצד ההשפעות השליליות הפוטנציאליות של תשתיות מתוכננות בים (כגון מתקני התפלה וקידוחי גז טבעי).

לאור איומים אלה ישנה חשיבות להשגת הבנה יסודית של המגוון הביולוגי הימי מכיוון, ושל שינויים ומגמות לאורך זמן לשם ניהול המערכות האקולוגיות ומשאבי טבע אלה באופן יעיל ובר-קיימא.

תחום הניטור הימי הוא חדש במארג, ונכון ל-2012 נמצא בשלבי פיתוח.

תוכנית לאומית להערכת מערכות אקולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שרותי מערכת" מייצגים את התועלת שבני אדם מפיקים, באופן ישיר או עקיף, ממערכות אקולוגיות מתפקדות. המארג החל להפעיל תוכנית לאומית להערכת מערכות אקולוגית, בעקבות עבודה מקדימה באיסוף ידע על תוכניות לאומיות דומות ברחבי העולם ומחקר הנעשה בתחום זה בישראל.

לשם הבנת המונח שירותי מערכת אקולוגית יש להגדיר קודם מהי מערכת אקולוגית (אקוסיסטמה): הסביבה הביולוגית של אזור גאוגרפי מסוים, הכוללת את כל היצורים החיים בו, והיבטי סביבה איתם באים האורגניזמים הללו במגע, כגון קרקע, אוויר, מים, שמש. דוגמאות למערכות אקולוגיות: יער, שונית אלמוגים, אוקיינוס, מדבר.

שירותים ממערכות אקולוגיות הם התועלות שבני האדם מפיקים, במישרין או בעקיפין, ממערכות אקולוגיות פעילות.

סוגי תועלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת גישת שירותי המערכת היא להעריך את התועלות ואת חשיבותן של מערכות אקולוגיות. לשם כך מתבצע הליך של ייחוס ערך מדיד לשירותים שהמערכות מספקות לאדם.

בשנים האחרונות יש עליה בתשומת הלב המדעית המופנית אל שירותי המערכת מצד תחומים כגון מדעי הסביבה וקביעת מדיניות בניהול השטחים הפתוחים. עליה חלה גם במודעות לתלות ההדדית שקיימת בין מערכות חברתיות לבין מערכות אקולוגיות ולמשובים ביניהן.

מטרת התוכנית לשירותי מערכת אקולוגית במארג: התוכנית עוסקת בפיתוח וביישום תוכנית לאומית לשירותי מערכת ולהעברת ממצאיה אל קובעי המדיניות בתחומים הרלוונטיים ואל הציבור. לשם כך התוכנית מסתמכת על מידע הנאסף בתוכניות אחרות במארג: תוכנית ניטור המגוון הביולוגי ורשת תחנות ה-LTER. המארג נמצא נכון ל-2012, בשלבי גיבוש מסגרת קונספטואלית לתוכנית, לאור ידע שנאגר מבחינת תוכניות לאומיות דומות ברחבי העולם ולאור מחקרי עבר או עבודה מחקרית מההווה בתחום זה בישראל.

רשת תחנות מחקר אקולוגי ארוך-טווח[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתגרים הסביבתיים המורכבים של היום דורשים מחקרים ארוכי-טווח חדשניים בסוגי בתי-גידול רבים ושטחים נרחבים. כלי מרכזי אשר משתמשים בו להתמודדות עם אתגרים אלה הוא תחנות ורשתות LTER (long-term ecological research). המארג הוא ארגון הגג של ה-LTER בישראל.

ניהול הסביבה הופך להיות יותר ויותר מורכב, בד בבד עם עליה ברמת רמת האתגרים הניצבת בפני מקבלי ההחלטות. בהתאם לכך יש עליה בנחיצות במידע מדויק ורב תחומי, המושג ממחקרים ארוכי טווח המקיפים בתי גידול רבים ושטחים נרחבים.

אחת הדרכים להשגת מידע זה היא ניהול תחנות ורשתותLTER – Long-term Ecological Research . תחנות אלה אוספות ומנתחות מידע הנאסף בהתאם למדדים (אינדיקטורים) עליהם הוחלט מראש. ניתוח המידע מאפשר זיהוי מגמות ושינויים לאורך זמן.

ראשית ה-LTER[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשת ה- LETR הוקמה לראשונה בארצות הברית ב-1980 ומאז הקמתה הפיקה הרשת, על 26 תחנותיה, מידע ותובנות רבי ערך ששימשו להתייעלות ביכולת התגובה של חוקרים ומקבלי החלטות בנוגע לנושאים סביבתיים דחופים כגון: שינוי אקלים, שינויים בשימושי קרקע, שיפור תוכניות פיתוח עירוני ותוכניות חקלאיות.

להגדרת מערך התחנות כרשת כמה יתרונות: פלטפורמה לשיתוף פעולה בין חוקרים מתחנות שונות בשאלות מחקר הרלוונטיות לאזורים שונים; יצירת מאגר מידע משותף; יצירת סביבת עבודה ציוותית בין חוקרים מתחנות מחקר נפרדות.

בשנת 1993 הורחב מערך התחנות למערך בינלאומי של רשתות תחנות מחקר במדינות שונות- ILTER. נכון ל-2012, יש חלוקה ל-5 אזורי רשתות בעולם.

ישראל - תחנות ופלטפורמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשת ה-LTER הישראלית הוקמה בשנת 1997 ומשויכת לרשת האזורית האירופית. כעשור לאחר מכן הוקם המארג כפרויקט שנועד לקשר בין ידע אקדמי לבין ניהול ומדיניות בנוגע לשטחים הפתוחים בישראל.

נכון ל-2012 קיימות בישראל 13 תחנות LTER הפרוסות לאורך מפל הגשמים מצפון לדרום, מכסות את כל סוגי האקלים שונים (טווח של 100-900 מ"מ בממוצע הגשמים השנתי) ואת רוב סוגי המערכות האקולוגיות ומגוון רחב של שימושי קרקע.

מחקר בשלבי תכנון לפני הוצאה לפועל: חקר השפעות שינויי אקלים על מגוון ביולוגי, שירותי מערכת אקולוגית ותפקוד השטחים הפתוחים לאורך מפל הגשמים של ישראל. המחקר אמור לתת מענה על המצב הנוכחי של חוסר במידע קוהרנטי ועל הצורך לפתח בגישות אפשריות להתמודדות עם השינויים הללו, שידרשו סוגי ממשק חדשים עבור שמורות טבע, יערות ושאר השטחים הפתוחים בישראל.

הפקת דוח מצב הטבע בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוח מקיף זה יופק מדי 3 שנים במטרה לתת לקובעי מדיניות בנוגע לשטחים הפתוחים בישראל תמונת מצב עדכנית ומהימנה של מצב הטבע בישראל. מיפוי המידע הקיים בנושא מגוון ביולוגי הינו שלב מקדים הכרחי לביצוע תוכניות ניטור. המהדורה הראשונה של דוח מצב הטבע הופקה במרץ 2011, ונועדה לשמש כבסיס נתונים מקיף על המצב הנוכחי ועל מגמות במערכות האקולוגיות ובמגוון הביולוגי של ישראל וכקנה מידה להשוואה לנתונים שיאספו במסגרת הניטור.

המארג יפיק באופן תקופתי מהדורות נוספות של הדוח, בהן ישולבו נתונים חדשים שיתקבלו מתוכניות הניטור (יבשתי וימי), תחנות ה-LTER והתוכנית לשירותי מערכת אקולוגית.

תחום ים תיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-2016, תחום מחקר אקולוגי ארוך טווח (LTER) במזרח הים התיכון יצא מהמארג ועבר לתחנת מוריס קאהן לחקר הים[1], השייכת לבית הספ למדעי הים ע"ש צ'רניל באוניברסיטת חיפה.

מזרח הים התיכון הינו סביבה אקולוגית ייחודית ומורכבת, המשתנה בקצב מהיר בארבעת העשורים האחרונים. הוא משמש בית גידול למגוון גדול של בעלי חיים ומספק שירותים רבים, כגון: מזון (דגים) ומים, טיהור פסולת, תיירות, נופש ואנרגיה. סביבה זו מושפעת מגורמי לחץ אנושיים רבים, כגון: דיג יתר, הרס בתי גידול, בניית תשתיות, זיהומים שונים, הגירת מינים חדשים ועוד. למרות חשיבותו, המודעות הציבורית והמחקרית למצב הטבע בים התיכון הייתה מועטה, הידע ברובו דל, והמידע הכמותי חסר (שיינין ואחרים, 2013 - דוח מצב הטבע בים התיכון). לאור גילויי מקורות הגז בקרקעית הים התיכון והפיכתו למקור מים עיקרי למדינת ישראל, חל שינוי הדרגתי במודעות ובפעילות המחקר והניטור בו. מסיבות אלו החלטנו להקים מרכז ניטור ומחקר למזרח הים התיכון, בבית הספר למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני באוניברסיטת חיפה.

במסגרת התחנה, התוכנית לניטור המגוון הביולוגי בים התיכון פועלת החל מ - 2014 (כשראשיתה ע"י המארג) ועד ימים אלו.  תכנית זו היא הפעם הראשונה שמבוצע בים התיכון בישראל ניטור שיטתי של החי והצומח בשוניות הסלע בעומקים של 10, 25 ו-45 מטר באמצעות צלילה טכנית עם מערכות סגורות אשר אינן פולטות בועות. פעילות התחנה מבוססת על עקרונות תוכנית הניטור במפרץ אילת והמחקר המשלים שמבוצע במכון הבינאוניברסיטאי למדעי הים באילת. התאמתו לים התיכון מבוצע תוך בחינת מרכזי ותוכניות הניטור בים התיכון, תוכניות ניטור נוספות מהעולם והצעת רשות הטבע והגנים לניטור ביולוגי בים התיכון. בשלב זה התוכנית מתוכננת לנטר עד לעומק של כ- 100 מטר.

פעילות הניטור של התחנת מוריס קאהן לחקר הים מתוכננת כך שתשתלב בתוכנית הניטור הלאומית של אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה, ותבוצע תוך שיתוף פעולה עם רשות הטבע והגנים ועם הגופים העוסקים בניטור בים תיכון ומעוניינים בכך: משכן אוספי הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, עמותת אקואושן, חקר ימים ואגמים והאגף לדיג ולחקלאות מים במשרד החקלאות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]