חקר ימים ואגמים לישראל
 | |
| סמליל חקר ימים ואגמים לישראל | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
חברה ממשלתית, מתקן, מוסד ללא כוונת רווח  |
| מיקום | חיפה |
| מדינה | ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1967–1967 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1967 |
| אדריכל | דוד ינאי |
| קואורדינטות | 32°49′34″N 34°57′24″E / 32.826111111111°N 34.956638888889°E |
| אתר רשמי | |
|
(למפת חיפה רגילה)   חקר ימים ואגמים לישראל | |
  | |
חקר ימים ואגמים לישראל (בראשי תיבות: חיא"ל), הידוע גם בשם "המכון לחקר הימים והאגמים", היא חברה ממשלתית ומוסד מחקר לאומי שהוקם בשנת 1967 על מנת ליצור ידע לצורך ניצול מושכל ושימור של משאבי הים, החופים והמים של ישראל.
חיא"ל עוסקת במחקר ופיתוח בתחומי מדעי הים (אוקיינוגרפיה), מדעי האגמים (לימנולוגיה) וחקלאות ימית. חיא"ל פועלת במסגרת מערך מכוני המחקר המסונפים למנהל המחקר למדעי האדמה במשרד התשתיות הלאומיות.
חיא"ל כוללת שלושה מכוני מחקר:
- המכון הלאומי לאוקיינוגרפיה (הממוקם סמוך לתל שקמונה, ליד שכונת עין הים שבחיפה) במבנה שתוכנן בידי האדריכל דוד ינאי.
- המכון לחקר הכנרת ומדעי המים ע"ש יגאל אלון (הממוקמת באתר ספיר, על שפת הכנרת). לשעבר המעבדה לחקר הכנרת ע"ש יגאל אלון.
- המרכז הלאומי לחקלאות ימית (הממוקם באילת)
כמו כן, חיא"ל פועלת באמצעות "היחידה לנוער שוחר מדע במכון לחקר ימים ואגמים" לקרב בני נוער לעולם המדעי ובפרט למחקר הימי.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
על רקע ההבנה של הפוטנציאל הגלום במחקר ימי[2], ב-1964 הוקמה ועדה בראשות פרופ' משה שילה על ידי המועצה המועצה הלאומית למחקר ופיתוח לבחינת נושא המחקר האוקיינוגרפיה והלימנולוגי בישראל[3]. ב-1965 הצטרפה לוועדה האקדמיה הלאומית למדעים ויוצגה על ידי פרופ' חיים ארנסט ורטהיימר. הוועדה סקרה את המצב הקיים במשרדי הממשלה וכן במדינות אחרות, בעיקר צרפת, והצביעה על מחסור הן במחקר והן במשאבים כדי לענות על צורכי המדינה בתחום הימי והמליצה לבצע ראורגניזציה במחקר האוקיינוגרפיה והלימנולוגי בישראל ברמה הארצית ולאחד את כל היחידות הפועלות בתחום תחת רשות אחת תוך הקמת מכון מחקר מרכזי בחיפה[4] עם שלוחות בכנרת, דור וחוף ים סוף. המלצת הדוח הייתה שמשימות המכון יכללו פיתוח אמצעים לניצול משאבי האוקיינוס להפקת מינרלים, מקורות מזון (בדגש על שדות דיג בים סוף) ותעשייה כמו הבטחת מי החופים ממי ביוב, תעשייה וזיהום חומרים רדיאוקטיבים [5].
ב-1966 הוקם המכון תחת המועצה הלאומית למחקר ופיתוח ובהחלטה מ-21 במרץ 1967 של ועדת השרים לענייני כלכלה, הוחלט להקים את הרשות כחברה ממשלתית[6]. את החברה הקים האלוף (במילואים) יוחאי בן נון, ועל שמו נקרא מבנה המכון הלאומי לאוקיינוגרפיה בחוף תל שקמונה בחיפה. בפברואר 1967 נפתחו תחנת מחקר באילת[7] והמעבדה לחקר הכנרת באתר ספיר, כשלוחות של המכון. בין 1967 ל-1969 בסדרת החלטות ממשלה בוצע איגום משאבים וסמכויות שהועברו לחיא"ל[8]. בשנת 1969 הוחלט להקים את מבנה המכון בחוף שקמונה[9], במימון משותף של הנדבן שמואל לוננפלד וממשלת ישראל. המבנה נחנך בשנת 1976[10].
המנכ"לית הראשונה של חיא"ל לאחר יוחאי בן-נון, הייתה ד״ר קולט צרויה[11] שכיהנה בתפקיד עד 1988, אחריה ד"ר יובל כהן שכיהן בתפקיד עד שנת 2005. אחריו כיהן כמנכ״ל פרופ׳ ברק חרות. החל משנת 2024 מנכ"ל החברה הוא אלון זס"ק.
פעילות המחקר והפיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיא"ל מתמקדת במחקר, ניטור, הערכה וחיזוי של מצבם של אזורי הים הסמוכים למדינת ישראל (מזרח הים התיכון ומפרץ אילת) וימותיה הפנימיות (הכנרת וים המלח) ושל הבעיות הסביבתיות בגופי מים אלה. מאמץ המחקר בתחומי החקלאות הימית והביוטכנולוגיה מתמקד בפיתוח טכנולוגיות לניצול יצורים ימיים כמקור למזון וביוכימיקלים. פעילות מגוונת זו של מחקר, ניטור סביבתי ופיתוחים ביוטכנולוגיים משלבת דיסציפלינות מדעיות רבות ובכללן פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, גאולוגיה ואקולוגיה ומתבצעת בשיתוף פעולה עם אוניברסיטאות ומכוני מחקר בישראל וברחבי העולם.
חיא"ל משתתפת בתוכניות מחקר וניטור אזוריות וגלובליות, מסייעת למדינות מתפתחות בתחומי התמחותה, ומייצגת את ישראל בארגון הבינממשלתי לאוקיינוגרפיה (IOC) ובארגון הבינלאומי למחקר הים התיכון (CIESM).
חיא"ל מתמקדת בשלושה יעדים מרכזיים:
- ים וחופים - פיתוח של כלים מדעיים לתמיכה בקבלת החלטות על ניצול ושימור הסביבה הימית של ישראל ומשאביה. ראה גם תוכנית הניטור הלאומית לים תיכון מטה.
- כנרת - פיתוח של כלים מדעיים לתמיכה בקבלת החלטות על תפעול הכנרת במערכת אספקת המים הארצית תוך שמירה על איכות מימיה. במסגרת ניטור הכנרת מתפרסם דו"ח שנתי הסוקר את מצב הכנרת מבחינה כימית, ביולוגית, פיזיקלית וגאולוגית.
- חקלאות ימית וביוטכנולוגיה - פיתוח תשתית מדעית - טכנולוגית לענף החקלאות הימית בישראל ולתעשיות ביוטכנולוגיות נלוות.
תוכנית הניטור הלאומית לים תיכון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2018, לאור התרחבות הפעילות התעשייתית בים התיכון ועמידה בהתחיבויות במסגרת אמנת ברצלונה, החליטה ממשלת ישראל למסד את פעילות הניטור וליסד תוכנית ניטור לאומית למזרח הים התיכון [12] והוטל על חיא"ל לבצעה. התוכנית מונחה על ידי ועדת היגוי בן משרדית ומפוקחת על ידי ועדת מומחים הממונה על ידי המדען הראשי במשרד האנרגיה במסגרת תוכנית הניטור מוגש מדי שנה דוח ניטור המורכב מחמישה פרקים: ניטור המגוון הביולוגי, ניטור זיהום ים, ניטור פסולת ימית (כולל מפרץ אילת), ניטור שינויי אקלים והמערכת ההידרוגרפית, ניטור שלמות הקרקעית/סדימנטולוגיה. כל שנה, מתפרסם הדו"ח עבור השנה שקדמה וזמינים באתר חיא"ל.
יכולות מקצועיות ואמצעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]למכוני המחקר של חיא"ל יכולות מקצועיות ואמצעי מחקר הכוללים: ספינות מחקר בים התיכון ובכנרת, ציוד למיפוי ימי ולאיסוף נתונים בים ובכנרת, מעבדות אנליטיות, ומערכות ניסוי עם מי-ים זורמים. במכון הלאומי לאוקיינוגרפיה פועל מרכז המידע הימי הלאומי אשר מרכז, מתעד ומפיץ נתונים ומידע על הסביבה הימית של ישראל.
ספינות וסירות מחקר בשירות חיא"ל בהווה ובעבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ספינת מחקר בת גלים
- ספינת מחקר שקמונה (לא בשירות)
- ספינת מחקר עציונה (לא בשירות)
- סירת שחף
- סירת גלית
- סירת אדווה (לא בשירות)
- סירת חרמונה
- סירת ליליאן
שירותים מקצועיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיא"ל מספקת שירותים מגוונים בתחומי התמחותה, ובכללם ביצוע סקרים ימיים ובדיקות מעבדה, מיפוי קרקעית הים, ניטור סביבתי והכנת תסקירי השפעה על הסביבה וייעוץ מקצועי.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוחאי בן-נון, חקר ימים ואגמים 'מערכות ים' 97, פברואר 1970, עמ' 16.
- יוחאי בן-נון, חקר ימים ואגמים בישראל 'מערכות ים' 98, אפריל 1970, עמ' 16.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה] |
ראו גם פורטל חיפה |
אתר האינטרנט הרשמי של חקר ימים ואגמים לישראל
חקר ימים ואגמים לישראל, דף שער בספרייה הלאומית- תוכנית הניטור הלאומית לים תיכון.
- תוכנית הניטור לכנרת.
- חקר ימים ואגמים לישראל, באתר "גיידסטאר ישראל"
- שחר לנדאו, איך עושים יש מאין - חקר ימים ואגמים, 'בין גלים' 182 ינואר1991 עמ' 56.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נוער שוחר מדע – חקר הימים, באתר www.ocean.org.il
- ^ Beatriz Martnez-Rius, For the Benefit of All Men: Oceanography and FrancoAmerican Scientific Diplomacy in the Cold War, 1958–1970, Ber. Wissenschaftsgesch. 43, 2020, עמ' 1-25
- ^ דוח הוועדה לאוקיינוגרפיה ולימנולוגיה, אוגוסט 1965, המועצה הלאומית למחקר ופיתוח.
- ^ שאול הון, שקמונה - ספינת הדגל בצי, מעריב, 21 ביולי 1968
- ^ הארץ, 14.09.1966, עמוד 27.
- ^ פרוטוקול ישיבת השרים לענייני כלכלה, 23 באפריל 1967.
- ^ תחנת מחקר באוקיאנוגרפיה, דבר, 5 בפברואר 1967
- ^ משרד ראש הממשלה, המועצה הלאומית למחקר ופיתוח, חברה לחקר הימים והאגמים. תיק ג-5/6425
- ^ יוקם מכון לחקר ימים ואגמים, דבר, 6 באוקטובר 1969
- ^ המכון לאוקיאנוגרפיה נחנך אמש בחיפה, מעריב, 30 באוגוסט 1976
- ^ אורי דרומי, הכנרת שרדה, לא מעט בזכותה, באתר הארץ, 3 במרץ 2001
- ^ החלטה 4399, אישור תוכנית לאומית מורחבת לניטור הים התיכון, 23.12.2018
