המישור האירופי
המישור האירופי הוא אחד מארבעת המאפיינים העיקריים בטופוגרפיה של יבשת אירופה.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המישור האירופי מתחלק לשתי יחידות עיקריות, המישור האירופי הצפוני (או המרכזי) והמישור האירופי המזרחי. חלוקה זו היא בעיקר היסטורית ולאו דווקא בעלת מאפיינים מורפולוגים. החלק הצפוני של המישור האירופי משתרע מדרום האי הבריטי במערב ועד לרוסיה במזרח. הוא כולל חלקים מצרפת, בלגיה, הולנד, דנמרק, גרמניה, פולין, המדינות הבלטיות אוקראינה ובלארוס. רוב השטח אינו גבוה מ-152 מטרים מעל פני הים, הוא צר יחסית, ורוחבו הממוצע הוא כ-320 ק"מ. הוא מתרחב משמעותית בחלק הכולל כמעט את כל מערב רוסיה ומגיע לרוחב של יותר מ-3000 ק"מ. בחלקו הדרומי משתרע המישור האירופי מהרי הפירנאים בגבולה המערבי של צרפת באזור מפרץ ביסקאיה ועד הרי אורל שברוסיה במזרחו. המישור האירופי גובל ממערב וצפון מערב באוקיינוס האטלנטי, מצפון בים הבלטי ובחלקו הדרומי באגן הים התיכון כולל הים השחור. המישור תחום בחלקו הדרומי והדרום מזרחי ברכס הרי האלפים, הרי הקרפטים והרי הבלקן.
שטח המישור האירופי עוצב בעיקר במספר תקופות של תנועות קרחונים, בעיקר בתקופת הפליסטוקן ומתאפיין בניקוז גרוע, שטחי סחיפה (מורנות) ודיונות חול. רוב שטח המישור האירופי זוכה לאקלים ממוזג המאפשר יצירת בתי גידול מסוגים שונים ובהם יערות של עצים רחבי עלים, אך בחלקו המזרחי מתאפיין בשטחי עשב רחבי ידיים ללא עצים כחלק מן הערבה האירואסיאתית. המישור האירופי נחצה ברשת עניפה של נהרות ובהם הלואר הריין והויסלה במערב הזורמים בעיקר בכוון צפון מערב, הוולגה דון ודנייפר במזרח הזורמים בכוון דרום מזרח. הנהרות ורשת התעלות המלאכותית המקשרות ביניהם משמשים כאמצעי תעבורה חשובים. שטחי הדלתא שיוצרים הנהרות בקרבת השפך שלהם מהווים כר פורה לגידולים חקלאיים.
אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האקלים במישור האירופאי מאופיין בשינויים עונתיים מובחנים. החורף קר והקיץ חמים. חלקו המערבי ובהשפעת האוקיינוס האטלנטי גשום ומאפשר מגוון רחב של גידולים חקלאיים לאורך כל השנה. עם התנועה מזרחה יורדת השפעת האוקיינוס והאקלים הופך לבעל מאפיינים יבשתיים. הגשם מתרכז בעיקר בחודשים החמים והחורף קר מאד ולכן החקלאות מרוכזת במגוון מצומצם יותר של תוצרים.
אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבר, בטרם התיישבות האדם באזור, היה רובו של המישור האירופי מכוסה ביערות סבוכים ועבותים של עצי אלון, אשור, אדר ומחטניים שונים. ההתיישבות האנושית הניעה תהליך של בירוא יערות לטובת התיישבות וגידולים חקלאיים ושל בעלי חיים. שרידים של היערות הקדמונים ניתן למצוא כיום בשמורת יער ביילוביצה בגבול פולין ובלארוס, אך חגורות יער המנוהלות בידי אדם עדיין קיימות בשטחים נרחבים יחסית. העלמות היערות והשטחים הפתוחים והפראיים לטובת התיישבות האדם הובילה לצמצום ניכר בכמות חיות הבר אשר בתי הגידול שלהם נפגעו קשות מתהליך זה.
חשיבות גאופוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
השטח המישורי מהווה מחסום גאוגרפי חלש מאד מפני פלישות אויב ולכן מהווה בעיה משמעותי בהגנה על גבולות המדינות הנכללות בשטחו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המישור האירופי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)