מניין השטרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מניין השטרות הוא הכינוי היהודי ל"מניין בית סלאוקוס" שהיה השיטה המקובלת למניית שנים באימפריה הסלווקית. השנה הראשונה למניין, היא השנה בלוח המקדוני הקדום (אנ'), שהחלה בסתיו 312 לפני הספירה, ומקבילה לשנה העברית ג'ת"ן. מניין בית סלאוקוס המשיך לשמש באזורים רבים במזרח התיכון גם לאחר נפילתה של האימפריה. השימוש במניין התמעט מאוד עם אימוץ הלוח המוסלמי ומניין ההג'רה. המניין המשיך לשמש את הכנסייה האשורית עד המאה העשרים[1]. בעולם היהודי היה מניין השטרות נהוג בבבל עד המאה ה-11, במצרים נהגה השיטה עד ביטולה על ידי רבי דוד בן שלמה אבן זמרא במאה ה-16[2], ואצל יהודי תימן נהגה השיטה עד המאה ה-20 (ובמידה מסוימת עודנה נהוגה). המניין נקרא על שם השטרות משום תיארוך השטרות על פיו. השנה הנוכחית (ה'תש"ף) היא שנת 2,331 לשטרות.

שמות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסורת היהודית ידוע מניין זה בשם "מניין למלכות יוון" או "למלכות יוונים". כינויים נוספים (אך לא נפוצים) הם "המניין לחתימת חזון", שאז פסקה ונחתמה נבואתם של אחרוני הנביאים חגי זכריה ומלאכי. היו שקראו למניין "המניין לממשלת החכמים" משום שאז התחילה תקופת התנאים וחכמי המשנה[דרוש מקור].

הערבים בימי הביניים קראו למניין השטרות בשם "המניין לבעל הקרניים". הם שיבשו את מוקדון ל"מקרון", כינו את אלכסנדר מוקדון בספר הקוראן[3] "דו-אלקרנין" (בעל הקרניים), והיו מציירים אותו על מטבעות בדמות בעל-קרנים. ולפי אבו אל-פרג אל-איצפהאני (היסטוריון מימי הביניים של הספרות הערבית), כינוי זה ניתן לו מפני שהיו לו לנחלה שתי קרני השמש של מזרח ושל מערב.

סיבות לקביעת מניין השטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניין השטרות מונה את השנים מתחילת שלטון בית סלאוקוס. תחילתו נקבעה כנראה על פי שנת ניצחונו של תלמי הראשון בקרב עזה, מה שאיפשר את שובו של סלאוקוס הראשון לבבל. שובו של סלואקוס לבבל נחשב על ידי הסלאוקים כתאריך יסוד הממלכה הסלאוקית. ישנם המזהים אזכור לייסוד מניין השטרות באחד הלוחות הארכאולוגיים הבבליים המתאר את מלחמות הדיאדוכים. ישנם אשר ציינו לגבי תאריך למניין השטרות, שהוא נספר למלכות יון, מן הסתם בכוונם לאירוע זה, למשל בהגהות מיימוניות על הרמב"ם בהלכות גירושין פרק א'.

חז"ל מבארים[4] שמניין השטרות מיוחס לשנת כיבושו של אלכסנדר מוקדון את האימפריה הפרסית בשנת 3450 לבריאת העולם (312 לפנה"ס). וכך כתב גם הרמב"ם[5] שמנין השטרות הוא "למלכות אלכסנדרוס מקדון". אולם, לטענת ההיסטוריונים אלכסנדר מוקדון מת כ-12 שנים לפני התאריך המקובל לתחילת מניין השטרות.

גם הערבים ייחסו את מניין השטרות לאלכסנדר. כמו כן, היו שקשרו את תחילת מניין השטרות למותו של אלכסנדר מוקדון או הגעתו לירושלים.

תחילת הספירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח השנה המקדוני הקדום מתחיל בסתיו - בחודש דיוס[6], לפיכך, מניין השטרות מתחיל אצל הסוריים המקדונים[7] בסתיו 312 לפנה"ס. לעומת זאת, בלוח הבבלי, שהיה בשימוש נפוץ במזרח התיכון, השנה החלה בחודש ניסן, היינו, השנה הראשונה למניין השטרות מתחילה באביב 311 לפנה"ס. הבדל זה, של מחצית השנה, גרם בעבר לשגיאות בתרגום התאריך ממניין השטרות לשיטות תיארוך אחרות[8][9].

הסימן שנתנו לתחילת מניין שטרות על פי מניין יצירה הוא (על פי מגילת אסתר, פרק א', פסוק ה') "גנת ביתן המלך" (האות ג' מצביעה על 3,000 והאותיות נ' ת' - 450); "המלך" - רמז לאלכסנדר מוקדון, שעל שמו נקרא מניין שטרות.

הרב אברהם קורמן טען שמניין השטרות מתחיל בשנת ג'תמ"ח (למניין שנים שלמות לאדם הראשון), כי שנה זו היא "בדיוק אלף שנה לאחר יציאת מצרים"[10].

בספר "אלמגסט" של תלמי נמצא עוד תאריך שהשתמש בו התוכן היפרכוס "אחרי מיתת אלכסנדר", תאריך זה נמצא לפעמים גם אצל התוכנים הערבים, ואחרים מכנים אותו - "תאריך פיליפוס", תאריך זה התחיל בשנת 323 לפנה"ס. לכן יש (רבי עזריה מן האדומים במאור עיניים פכ"ג) שעירבו את מניין השטרות עם תאריך פיליפוס, וסברו להקדים את התחלת מניין השטרות ל-323.

השימוש במניין השטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניין השטרות שימש לציון התאריך בכתובות, בגיטין, שטרות, קולופונים שבסוף ספרים ולשאר עניינים, לפחות עד המאה ה-13 בקרב היהודים. לעיתים היו מציינים במקביל גם את התאריך לבריאת העולם או את התאריך לחורבן הבית.

ספר מכבים ב עושה שימוש במניין זה באיגרת ליהודי מצרים המופיעה בשני פרקיו הראשונים של הספר (חשמונאים ב פרק א 9).

מניין השטרות שימש רבות בתשובות הגאונים ובאיגרת רב שרירא גאון.

הרמב"ם משתמש במניין השטרות במספר מקומות במשנה תורה. למשל בפרק י' הלכות שמיטה ויובל כותב הרמב"ם: "ולפי חשבון זה, שנה זו שהיא שנת אלף ומאה ושבע לחורבן (1107), שהיא שנת שבע ושמונים ואלף וארבע מאות למניין שטרות (1487), שהיא שנת שש ושלושים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה (4936), היא שנת שמיטה, והיא שנת אחת ועשרים מן היובל."

בפרק יא מהלכות קידוש החודש כותב הרמב"ם: "לפיכך עשינו העיקר שממנו מתחילין לעולם לחשבון זה, מתחילת ליל חמישי שיומו יום שלישי לחודש ניסן משנה זו, שהיא שנת שבע עשרה ממחזור ר"ס, שהיא שנת שמונה ושלושים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה, שהיא שנת תשע ושמונים וארבע מאות ואלף לשטרות, שהיא שנת תשע ומאה ואלף לחורבן בית שני. וזו השנה היא שאנו קוראים אותה, שנת העיקר בחשבון זה."

על תשע מצבות בבית קברות יהודי מן המאות הי"ג-הי"ד, ליד הכפר ארגיס שבדרום ארמניה, נמצאו על ידי צוות מחקר של מכון יד בן צבי כתובות בעברית ובארמית עם תאריכים לפי מניין השטרות, המקבילים לשנים מ-1266 עד 1346[11].

רבי יששכר בן סוסאן בשנת 1539 כתב בספרו תקון יששכר "וכמה אנשים בארצות המזרח אמרו לי שעוד היום בכל ארצותיהם אין כותבים המנין בשטרותיהם כתובותיהן וגיטהן אלא לשטרות לא ליצירה"[12].

רבי יעקב ספיר ביקר בתימן בשנת 1864, וכתב כך על יהודי תימן: "רובם אינם יודעים מניין שנות העולם שאנו מונים רק הרבנים והסופרים"[13]. הרב יצחק רצאבי חיזק את השימוש במניין השטרות גם בישראל, ולצורך כך התקין נוסח כתובה המציינת את מניין השטרות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Leofranc Holford-Strevens, A history of time, Oxford University Press, 2005, עמ' 119
  2. ^ הרב חיים יוסף דוד אזולאישם הגדולים: חלק א - מערכת גדולים
  3. ^ סורה י"ח, אות פ"ב
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י', עמוד א'
  5. ^ משנה תורה הלכות גירושין פרק א הלכה כז
  6. ^ הלוח המקדוני הקדום הוא לוח לוניסולארי. חודש דיוס חל בסמוך לחודש אוקטובר בלוח הגרגוריאני או בחודש תשרי או מרחשוון בלוח העברי.
  7. ^ במסורת היהודית הם מכונים בד"כ יוונים
  8. ^ עורך: אוריאל רפפורט, ספר מקבים א : מבוא, תרגום ופירוש, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2004 - תשס"ד, פרק המניינים הנקוטים בספר מקבים א
  9. ^ כך מוכיח חיים יחיאל בורנשטיין במאמרו ב"התקופה" ח' עמוד 299
  10. ^ הרב אברהם קורמן, מניין השטרות, בתוך "תכלת אברהם". הדברים נזכרים גם בספרו של הרב שלמה יהודה רפפורט (שי"ר) 'ערך מילין'. ראה עוד מאמרו של הרב נתנאל אריה "מגילת אסתר: תום עידן הנבואה וסוד מנין השטרות" (קול ברמה ל, הגולן, תשע"ח. מפורסם גם בספריית אסיף) ושם בהערה 18. וכן הזכיר זאת הרב יעקב מדן ב"באר מרים" לחג הפסח במאמר "לדרך מנין התאריך" (עמ' 27-22. התפרסם גם בבית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון) בשם הרב ראובן מרגליות
  11. ^ דוד עמית ומיכאל סטון, "בית קברות יהודי מימי הביניים בארגיס שבדרום ארמניה", פעמים 98-99, סתיו-חורף תשס"ד, עמ' 67-119
  12. ^ רבי יששכר בן סוסאן, ‏תקון יששכר, ונציה של"ט, עבור שנים ותקופות דף ו ע"א., באתר HebrewBooks
  13. ^ אבן ספיר ח"א דף סב ע"ב