הפארק הלאומי ההימלאיה הגדולה
 | |||||||||
| מבט על ההרים בפארק | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
| תאריך הקמה | 1984 | ||||||||
| נתונים ומידות | |||||||||
| שטח | 1,171 קמ"ר | ||||||||
| מיקום | |||||||||
| מדינה |
 הודו | ||||||||
| מיקום | במרכז מדינת הימאצ'ל פרדש | ||||||||
| קואורדינטות | 31°44′00″N 77°33′00″E / 31.733333°N 77.55°E | ||||||||
| האתר הרשמי | |||||||||
הפארק הלאומי ההימלאיה הגדולה (בהינדית: ग्रेट हिमालयन राष्ट्रीय उद्यान) הוא פארק לאומי, השוכן במחוז קולו (אנ') במדינת הימאצ'ל פרדש שבצפון הודו. הפארק הוקם בשנת 1984 והוא משתרע על שטח של 1,171 קילומטרים רבועים בגובה שבין 1,500 ל-6,000 מטרים. הפארק הלאומי ההימלאיה הגדולה הוא בית גידול לצמחים רבים ויותר מ-400 מינים של בעלי חיים, כולל כ-31 מיני יונקים, 209 מיני עופות, 12 מיני זוחלים, 9 מיני דו-חיים, 11 מיני תולעים טבעתיות, 17 מיני רכיכות ו-125 מיני חרקים.[1] הם מוגנים על פי ההנחיות המחמירות של חוק הגנת חיות הבר משנת 1972; מכאן שאסור לצוד בכלל בשטח הפארק.
ביוני 2014 נוסף הפארק הלאומי ההימלאיה הגדולה לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. הוועדה לאתר מורשת עולמית של אונסקו העניקה את המעמד לפארק על פי הקריטריונים של "משמעות יוצאת דופן לשימור המגוון הביולוגי".[1]
ביוגאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפארק הלאומי ההימלאיה הגדולה נמצא בצומת של שני האזורים הביוגאוגרפיים העיקריים בעולם: האזור האינדומלאי מדרום ואזור הפלארקטי מצפון. הצמחייה ובעלי החיים ביער הממוזג של הפארק הלאומי ההימלאיה הגדולה מייצגים את הקצה המערבי ביותר של האזור הסיני-יפני. המערכת האקולוגית בגובה רב של ההימלאיה הצפון-מערבית כוללת אלמנטים צמחיים משותפים עם האזור המערבי והמרכז האסיאתי הסמוכים. כתוצאה מהגובה הממוצע של 4,100 מטרים מעל גובה פני הים הפארק כולל מגוון אזורים עם הצמחייה ובעלי החיים המאפיינים אותם, כגון אזור אלפיני, קרחוני, יערות ממוזגים ויערות סובטרופיים.
אלמנטים ביוגאוגרפיים אלה הם תוצאה של ההתפתחות הגאולוגית של רכס ההימלאיה שנמשכת גם כיום מפעולה של טקטוניקת הלוחות ונדידת היבשות. לפני למעלה מ-100 מיליון שנה, תת-היבשת ההודית התנתקה מיבשת-העל הדרומית הגדולה של גונדוונה ונעה צפונה. בסופו של דבר היא התנגשה ביבשת-העל הצפונית, לאוראסיה, תוך יצירת רכס ההרים הענק של ההימלאיה. בשל איחוד זה של גונדוונה והשטחים האסיאתיים, התאפשרו חילופין בין מינים של צמחייה ובעלי חיים וזה בסופו של דבר הוביל למאפיינים הביוגאוגרפיים הייחודיים באזור.
ציר הזמנים של יצירת הפארק[עריכת קוד מקור | עריכה]
עברו עשרים שנה מההקמה ועד לחנוכת הפארק הלאומי ההימלאיה הגדולה כחלק ממערכת הפארקים הלאומיים של הודו. להלן ציר זמנים קצר:
1980: סקר פארק מקדים של פרשות המים בטירתאן, סאינג' וג'יוואנאל באזור בנג'אר שבמחוז קולו 1983: המשך סקר הפארק, אזור בנג'אר שבמחוז קוללו.
1984: הודעה של מדינת הימצ'אל פרדש על הכוונה ליצור את הפארק הלאומי ההימלאיה הגדולה עם אזור חיץ.
1987: תוכנית ניהול ראשונה של הפארק הלאומי ההימלאיה הגדולה.
1988: הליכי הסדר והסדרה זכויות של הקהילות המקומיות
1992: פרויקט חיות הבר הימצ'אל העריך מחדש את כמות חיות הבר, אזורי המרעה של חיות משק ואיסוף צמחי תבלין וסקר את תוכנית הניהול הקיימת.
1994: ממשלת הימאצ'ל פרדש תיקנה את הודעת הכוונה לכלול את מקלט חיות הבר סאינג' ואת קו פרשת המים העליון של פרוואטי.
1994-1999: פרויקט שימור המגוון הביולוגי (CoB), מכון חיות הבר של הודו, דהראדון מבצע מחקר כדי לסייע בניהול הפארק.
1999: הכרזת הענקת פרס על סיום הסדרת הזכויות. פיצוי כספי לאנשים שהיו להם זכויות של תוצרת מהיערות באזור הפארק, כולל חבילת צעדים להצעת פעילויות לייצור הכנסה חלופית לכל מי שמתגורר באזור פרויקט הפיתוח האקולוגי. הפארק הלאומי ההימלאיה הגדולה הופך לפארק הלאומי האחרון והחדש ביותר של הודו. פרויקט שימור המגוון הביולוגי (CoB) הסתיים ב-31 בדצמבר 1999.
2014: מעמד אתר מורשת עולמית הוענק לפארק הלאומי ההימלאיה הגדולה ב-23 ביוני בהליכי ישיבת ועדת מורשת עולמית 38 בדוחה, בקטר.
מגוון ביולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפארק הלאומי של ההימלאיה הגדולה הוא משכן של יותר מ-400 מינים של בעלי חיים, כולל כ-31 מיני יונקים, 209 מיני עופות, 12 מיני זוחלים, 9 מיני דו-חיים, 11 מיני תולעים טבעתיות, 17 מיני רכיכות ו-125 מיני חרקים,[1] השייכים לשש סדרות. רוב בעלי החיים בהרי ההימלאיה קיבלו הגנה תחת קטגוריית ההגנה בעדיפות גבוהה של לוח מספר 1 של חוק חיות הבר (הגנה) ההודי, 1972. ממשלת המדינה של הימצ'אל פרדש אסרה על ציד במדינה במשך יותר מעשר שנים. טרק של 35 עד 45 קילומטרים בכל אחד מהעמקים של הפארק מביא אל בית הגידול בגובה רב (3,500 מטרים ומעלה) של בעלי חיים כגון כבש כחול מצוי, נמר השלג, דוב חום ההימלאיה, טאר ההימלאיה ואיילי מושק. התצפיות הטובות ביותר על בעלי החיים הן בסתיו (ספטמבר-נובמבר) כאשר בעלי חיים מתחילים את נדידתם העונתית לגובה נמוך יותר.
צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפארק הלאומי של ההימלאיה הגדולה תומך גם במגוון רב של צמחים, הודות לטווח הגובה הנרחב שלו ולבתי גידול שיחסית אינם מופרעים. מהאורנים והאשוחיות הגבוהים וערמונית הסוסים הגדולה והמתפשטת של העמקים התחתונים, ועד המרבדים הצפופים והענפים המשופעים של צמחי התבלין והערערים האלפיניים, הפארק מציג מגוון אינסופי של צמחייה. אף על פי שחלק מהשטחים עברו שינוי בשל מרעה, זהו אחד האזורים הבודדים בהרי ההימלאיה המערביים בהם ניתן לראות את היערות ואת כרי הדשא האלפיניים במצב המתקרב למצבם המקורי. האזור התת-אלפיני הוא העשיר ביותר במינים, ואחריו האזורים האלפיניים והממוזגים העליונים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הפארק הלאומי ההימלאיה הגדולה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
