סנטיניקטן
 | |||||||||
| הגריהה בסנטיניקטן | |||||||||
| מדינה |
 הודו | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | מערב בנגל | ||||||||
| שפה רשמית | אנגלית, בנגלית | ||||||||
| תאריך ייסוד |
1863  | ||||||||
| על שם |
שלום | ||||||||
| גובה | 56 מטרים | ||||||||
| קואורדינטות | 23°41′N 87°41′E / 23.68°N 87.68°E | ||||||||
| אזור זמן | UTC+5:30 | ||||||||
| https://www.santiniketan.com | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
סנטיניקטן (בבנגלית: শান্তিনিকেতন) היא שכונה של העיר בולפור (אנ') בנפת בולפור (אנ') של מחוז בירבהום (אנ') במדינת מערב בנגל בהודו, כ-152 קילומטרים צפונית לקולקטה. היא הוקמה על ידי מהרשי דבנדרנת טאגור (אנ'), ומאוחר יותר הורחבה על ידי בנו, רבינדרנת טאגור, שחזונו הפך למה שהיא כיום עיר אוניברסיטאית עם הקמתה של אוניברסיטת וישווה-בהרטי (אנ').
סנטיניקטן הוכרזה כאתר מורשת עולמית ונוספה לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו ב-17 בספטמבר 2023 במהלך המושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית בריאד בערב הסעודית.[1]
בהסבר להחלטה נאמר:
- "סנטיניקטן, שהוקמה במערב בנגל הכפרית בשנת 1901 על ידי המשורר והפילוסוף הנודע רבינדרנת טאגור, הייתה פנימייה ומרכז לאמנות המבוסס על מסורות הודיות עתיקות וחזון של אחדות האנושות החוצה גבולות דתיים ותרבותיים. "אוניברסיטה עולמית" הוקמה בסנטיניקטן בשנת 1921, מתוך הכרה באחדות האנושות או "וישווה בהרטי". נבדלת מהאוריינטציות האדריכליות הקולוניאליות הבריטיות של תחילת המאה ה-20 ושל המודרניזם האירופי, סנטיניקטן מייצגת גישות כלפי מודרניות פאן-אסייתית, הנשענות על מסורות עתיקות, עממיות ומימי הביניים לכל רוחב האזור."[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1863 חכר מהרשי דבנדרנת טאגור (אנ') 81 דונם של אדמה, עם שני עצי Alstonia scholaris (אנ') (מכונה צ'טים בהודו), בתשלום שנתי של 5 רופי, מבהובאן מוהאן סינהא, הטלוקדר (אנ')[א] של ריפור בבירבהום. הוא בנה שם בית הארחה וקרא לו סנטיניקטן (משכן השלום). בהדרגה, האזור כולו נודע בשם סנטיניקטן.
העיתונאי והסופר בינוי גוש (אנ') כתב שבאמצע המאה ה-19 הייתה בולפור (אנ') מקום קטן. היא גדלה ככל שסנטיניקטן גדלה. חלק מסוים של בולפור היה חלק מהזמינדרי (אנ')[ב] של משפחת סינהא של ריפור. מבהובאן מוהאן סינהא פיתח כפר קטן באזור בולפור וקרא לו בהובנדנגה. הוא היה ממש מול סנטיניקטן של אותם ימים. בהובנדנגה היהה המאורה של כנופיית שודדים ידועים לשמצה, שלא היה לה כל יסורי מצפון לרצוח אנשים. זה הוביל למצב של סכסוך ועימות, אבל מנהיג הכנופיה, בסופו של דבר, נכנע לדבנדרנת, והם התחילו לעזור לו בפיתוח האזור. היה עץ צ'טים שמתחתיו נהג דבנדרנת להרהר. בהשראת ארמון הבדולח שנבנה במקור בהייד פארק בלונדון, כדי לאכלס את התערוכה הגדולה של 1851 ולאחר מכן הועבר למקום אחר, דבנדרנת בנה אולם בגודל 20 מטרים × 10 מטרים לתפילות "ברהמו (אנ')". הגג היה מכוסה ברעפים והרצפה הייתה משיש לבן, אך שאר המבנה היה עשוי זכוכית. מימיו הראשונים, היה המבנה אטרקציה גדולה עבור אנשים מכל הסביבה.
רבינדרנת טאגור ביקר לראשונה בסנטיניקטן ב-27 בינואר 1878 כשהיה בן 17. בשנת 1888, הקדיש דבנדרנת את כל הנכס להקמת "בראהמה וידייאלה" באמצעות שטר נאמנות. השקפותיו החינוכיות שלו הובילו את רבינדרנת טאגור להקמת בית ספר, שנקרא "ברהמהצ'רישרם" (משמעות השם היא "מרכז הברהמהצ'ריה") במערב בנגל, בשטח שאביו הוריש לו מאחוזתו, והוא נודע בשם "פאתה בהאוונה" משנת 1925. בשנת 1913 זכה רבינדרנת טאגור בפרס נובל לספרות.[2] ובכך הביא כבוד רב למשפחת טאגור (אנ') שהייתה המשפחה המובילה שתרמה להעשרת החיים והחברה בבנגל בתחומי פעילות רבים לאורך תקופה ארוכה. אוניברסיטת וישווה-בהרטי (אנ'), שנוסדה בשנת 1921 על ידי רבינדרנת טאגור, הוכרזה כאוניברסיטה מרכזית (אנ')[ג] ומכון בעל חשיבות לאומית, בשנת 1951.[3]
טופוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
סנטיניקטן שוכנת ב-23°41′N 87°41′E / 23.68°N 87.68°E.[4] בגובה ממוצע של 56 מטרים.
האזור מוקף משני צדדים בנהרות, האג'אי (אנ') והקופאי (אנ'). אזור סנטיניקטן היה בעבר מכוסה ביער עבות, אבל סחיפת קרקע משמעותית העניקה לאזורים מסוימים מראה עקר, התופעה שנוצרה ידועה מקומית בשם קוהאי (אנ'). עם זאת, כתוצאה מהמאמצים העקביים של בוטנאים, צמחים ועצים מכל רחבי הודו פורחים בחלקים מהעיירה. אף על פי שהסביבה הכוללת של האזורים שמסביב השתנתה עם הזמן, אזור הליבה של סנטיניקטן שמר על קרבתו לטבע.[5]
במפקד האוכלוסין של 2011, סנטיניקטן אינה מזוהה כמקום נפרד.
מקומות ראויים לציון[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי דו"ח הפיתוח האנושי לבירבהום בשנת 2009, מבקרים בסנטיניקטן 1.2 מיליון תיירים מדי שנה.[6]
מכון "רבינדרה בהאוונה", שהוקם ב-1942, מיד לאחר מותו של המשורר, הוא נקודת המוקד של וישווה בהרטי. יש בו מוזיאון, ארכיונים, ספרייה ויחידות נוספות. הוא מכיל חלק עיקרי מכתבי היד, התכתובות, הציורים והסקיצות של רבינדרנת, 40,000 כרכים של ספרים ו-12,000 כרכים של יומנים כרוכים, תצלומים ופריטים רבים הקשורים לחייו של המשורר. זו בדרך כלל אחת מנקודות העניין הראשונות עבור כל מי שמבקר בסנטיניקטן.[7] הוא הוקם על ידי בנו של המשורר, רתינדרנת טאגור (אנ'), כמוזיאון לזכרו ומרכז מחקר לחקר טאגור.[8]
מתחם "אוטריאנה", השוכן בחלק הצפוני של העיר וממוקם ליד "רבינדרה בהאוונה", כולל מקבץ של חמישה בתים שנבנו על ידי רבינדרנת: "אודאיאן", "שימאלי", "קונרק", "אודיצ'י" ו"פונאשצ'ה". הגנים במתחם אוטריאנה תוכננו ונבנו על ידי בנו, רתינדרנת. "שימאלי" ו"קונרק" הם בתי בוץ. "שימאלי" היה ניסוי. הפרספקטיבה החזותית התבססה על סגנון בורובודור. כל הקיר החיצוני מקושט בעבודות תבליט יפהפיות של תלמידי "קאלה בהוואנה (אנ')"[ד] בהדרכתו של הצייר ננדלאל בוסה (אנ'). מהאטמה גנדי וקסטורבה גנדי (אנ') שהו בבית כאורחים. "אודאיאן" הוא הבית המרשים ביותר במתחם "אוטריאנה". הוא מיועד לאורחים חשובים המבקרים בסנטיניקטן. כל סוויטה ב"אודאיאן" נמצאת בקומה אחרת מה שמקנה לבית הזה את האינדיבידואליות שלו.[9] בשנת 2013, פתחה "וישווה בהרטי" את מוזיאון "גוהה גאר", במתחם "אוטריאנה", לזכרו של רתינדרנת טאגור.[10][11]
מתחם "אשרם" הוא האזור העתיק ביותר של סנטיניקטן, שבו דבנדרנת בנה את "סנטיניקטן גריהה" ואת אולם התפילה היפהפה עם הוויטראז'ים, במחצית השנייה של המאה ה-19. "פאתה בהוואנה (אנ')"[ה] הוקם לאחר שרבינדרנת התחיל להתגורר בסנטיניקטן. יש בו ציורי קיר יפים של ננדלאל בוסה. "נאטון בארי" נבנה בשנת 1902 למגורים. "קאלו בארי" הוא מבנה ייחודי של בוץ וזפת פחם ומעוטר בשפע. ישנם בתים רבים אחרים: "דהאלי", "סנטושאלאיה", "סינגה סדן", "דוויג'ביראם", "דינאנטיקה", "טלאדוואג'", "צ'איטייה", "גאנטאטלה", "פנתסלה", "ראטן קותי", "מלאנצ'ה" ואחרים - כל אחד עם סיפור מעניין שהופך אותו לרלוונטי היסטורית.[9]
אוניברסיטת "וישווה-בהרטי" הוקמה כמרכז לתרבות במטרה לחקור את האמנויות, השפה, מדעי הרוח, המוזיקה ועוד. מכונים מיוחדים הוקמו בה בתחומים שונים: "צ'ינה בהוואנה", "הינדי בהוואנה", "קאלה בהוואנה", "סנגיט בהוואנה", "בהאסה בהוואנה", "ניפון בהוואנה", "בנגלדש בהוואנה", ואחרים. רבים מהמכונים הללו עם מספר רב של מבנים עוטרו על ידי אמנים ידועים.[9]
"הנוף של סנטיניקטן מנוקד בפסלים של רמקינקר באיג' (אנ') (1906–1980), דמויות גדולות מהחיים של בני הקבוצה האתנית של סנטלים (אנ') שהיו למעשה חלק מהנוף. משפחת שלמה של סנטלים עם כלב, קבוצת עובדים ממהרת בשעת הקריאה למפעל, בגדיהם עפים באוויר, מכונת דישה, הכל ממוקם לאורך הכביש הראשי. כאשר רמקינקר יצר את "סוג'אטה", דמות מוארכת של אחד מתלמידיו של בודהה, הוא הניח אותה במרחק קטן מהבודהה היושב. ננדלאל שתל שתילי אקליפטוס באזור, בידיעה שיום אחד העצים הגבוהים הללו יהוו תפאורה מושלמת לסוג'אטה של רמקינקר. ננדלאל בוסה הוא זה שיצר סביבה שבה אמנות תהיה חלק מהחיים וילדי סנטיניקטן גדלו תוך הטמעה של המונומנטים היפים האלה, כאילו היו החמצן באוויר".[9]
משפחת טאגור בסנטיניקטן[עריכת קוד מקור | עריכה]
סנטיניקטן הוקמה ופותחה על ידי בני משפחת טאגור (אנ'). היא נוסדה על ידי דבנדרנת טאגור. רבינדרנת טאגור כתב רבות מהקלאסיקות הספרותיות שלו בסנטיניקטן. בנו, רתינדרנת טאגור, היה אחד מחמשת התלמידים הראשונים ב"ברהמהצ'רישרם" בסנטיניקטן.[12] לאחר מותו של אביו ב-1941, לקח רתינדרנת על עצמו את נטל כל האחריות בסנטיניקטן. כאשר וישווה בהרטי הפכה לאוניברסיטה מרכזית ב-1951, רתינדרנת מונה לסגן המנהל הראשון שלה.[9]
לפראטימה דווי (אנ'), אשתו של רתינדרנת, היו קשרים פעילים עם וישווה בהרטי מגיל צעיר מאוד. היא חיה בסנטיניקטן עד מותה ב-1969.[13]
מירה דווי, בתו הצעירה של רבינדרנת, התגוררה לאחר נישואיה הכושלים, ב"מלאנצ'ה" שנבנתה עבורה במתחם "אשרמה" בשנת 1926. היא נפטרה בסנטיניקטן בשנת 1969. קרישנה קריפלאני (אנ'), בעלה של ננדיטה (בורי), בתה של מירה דווי, לימד בסנטיניקטן במשך כמעט 15 שנים, החל משנת 1933. הביוגרפיה של קרישנה קריפלאני על טאגור הייתה מהטובות שנכתבו אי פעם.[14][9]
דוויג'נדרנת טאגור (אנ'), אחיו הבכור של רבינדרנת, בילה את עשרים השנים האחרונות לחייו בסנטיניקטן. הוא התגורר ב"דווייג'בירם" במתחם "אשרמה"".[9]
דיננדרנת טאגור (אנ'), נכדו של דוויג'נדרנת, היה המנהל של "סנגיט בהוואנה" בשנותיה המוקדמות.[15] דיננטיקה, שנבנתה ב-1939, ארחה את ה"צ'א צ'אקרה", מפגש אנשי הצוות של וישווה בהרטי על כוס תה לפגישות ולהירגעות.[9]
אינדירה דווי צ'אונדהורני (אנ'), בתו של סטיינדרנת טאגור (אנ'), התחילה להתגורר בסנטיניקטן בשנת 1941 ולקחה את האחריות על "סנגיט בהוואנה". היא הייתה ממלאת מקום סגנית המנהל לתקופה קצרה.[16]
סופרייו טאגור, נינו של סטיינדרנת טאגור, היה סטודנט של "פאתה בהוואנה" ואוניברסיטת "וישווה בהרטי" לפני שעזב את הודו להשלמת השכלתו. הוא פרש כמנהל המכהן הארוך ביותר של "פאתה בהוואנה". הוא מנהל את "סיסו טירתה", מוסד ליתומים, ליד סנטיניקטן. בנו, סודריפטה, בעל ניסיון רחב בתחום החינוך, עוסק גם הוא בהקמת בית ספר, ברופור ליד סנטיניקטן, המגלם את רעיונותיו של רבינדרנת.[17][18]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
הגריהה בסנטיניקטן -
משפחת סנטלים פסל של רמקינקר באיג' -
"קאלו בארי" – הבית הבנוי מבוץ וזפת פחם. לחצו על התמונה כדי להגדיל למבט על עיטור הקיר. -
"גאנטאטלה" - עמדת הפעמונים -
"אופסאנה גריהה" בסנטיניקטן
אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האקלים בסנטיניקטן הוא חמים מתון, עם טמפרטורות קיץ בסביבות 35–42 מעלות צלזיוס (מקסימום) ובחורף בסביבות 10–15 מעלות צלזיוס (מינימום). הקיץ מורגש במשך שלושה חודשים, מרץ, אפריל ומאי. דצמבר, ינואר ופברואר הם חודשי החורף. ביוני, יולי, אוגוסט וספטמבר יש גשמים כבדים, ארבעת החודשים הללו ידועים בתור תקופת המונסון (עונת גשמים). הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה בסנטיניקטן הייתה 47.0 מעלות צלזיוס, ב-10 ביוני 1966. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנרשמה אי פעם הייתה 4.9 מעלות צלזיוס, ב-9 בינואר 2013. הטמפרטורה הממוצעת השנתית היא 26.2 מעלות צלזיוס. בממוצע יורדים 1,480 מילימטרים גשם בשנה, כאשר בממוצע יש 76 ימי גשם בשנה. האקלים באזור מסווג כאקלים סוואנה טרופי (סיווג Aw בשיטת קפן).
| אקלים בסנטיניקטן (2010-1981) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 24.7 | 28.2 | 33.4 | 36.6 | 36.7 | 34.9 | 32.9 | 32.5 | 32.4 | 31.6 | 29.5 | 26.1 | 31.6 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 11.6 | 14.7 | 19.3 | 23.3 | 25 | 26 | 26 | 26 | 25.3 | 22.5 | 17.3 | 13 | 20.8 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 11.6 | 25.1 | 33.2 | 52 | 113.8 | 229.7 | 343.2 | 296.7 | 267.5 | 87.7 | 10.5 | 9 | 1,480 |
| מקור: India Meteorological Department[19][20] | |||||||||||||
תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחנת הרכבת בולפור סנטיניקטן מקושרת היטב עם תחנת הרכבת סילדה, תחנת הווארה, תחנת הרכבת קולקטה, העיר מלדה, ניו ג'לפאיגורי וכו' של מערב בנגל ותחנת הרכבת גוואהאטי של אסאם.
יש שירות אוטובוס ישיר של AC Volvo של WBTC מקולקטה לבולפור סנטיניקטן (קולקטה-בולפור-סורי וסורי-בולפור-קולקטה).
שירותי אוטובוסים ומכוניות פרטיות זמינים מקולקטה (שירות מוניות מחוץ לתחנה של מוניות אולה, ואובר מקולקטה), תחנת האוטובוסים במרכז העיר דורגאפור, קטווה, ברהמפור ומתחנת הרכבת סנטראג'י בהאורה.
תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיירה ידועה במורשת הספרותית והאמנותית שלה, כאשר הדמויות הבולטות הן רבינדרנת טאגור, וננדלאל בוסה (אנ'). בנוסף, אוניברסיטת וישווה-בהרטי (אנ') משמשת גם כמרכז התרבות של סנטיניקטן.[9]
פוש מאלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחוז בירבהום, הירידים (מאלה בבנגלית) פרוסים על פני המחוז ונחשבים כהרחבה של תפיסת השווקים, מקום של לא רק מסחר ועסקים אלא גם מקום מפגש של אנשים וזירה לחילופי תרבות. היריד הגדול והבולט ביותר הוא ה"פוש מאלה (אנ')" שנערך בסנטיניקטן במשך שלושה ימים מ-7 בפוש.[ו] דבנדרנת טאגור (אנ') ועשרים חסידים קיבלו את כללי אמונת "ברהמו (אנ')" מראם צ'אנדרה וידיאבאגיש (אנ') ב-21 בדצמבר 1843 (7 פוש 1250 לפי לוח השנה הבנגלי). זה היה הבסיס של "פוש אוצב" (פסטיבל הפוש) בסנטיניקטן.
פסטיבלים בסנטיניקטן[עריכת קוד מקור | עריכה]
שינויים עונתיים מתבטאים בסנטיניקטן בפסטיבלים שונים. הדגש בארגון הפסטיבלים הללו הוא על צורות וטקסים הודיים מסורתיים. פסטיבלים רבים נעים מ"בסנטה אוצב" ו"ברשה מנגל" ועד ל"מגוצב" ו"רבינדרה ג'יאנטי".[21] הולי, פסטיבל הצבעים, נחגג בסגנון משלו בסנטיניקטן - הוא נקרא "בסנטה אוצב" ומברך על בוא האביב. התוכנית מתחילה מהבוקר בשירה וריקודים לנעימות טאגור על ידי התלמידים ומסתיימת בפיזור אבקות צבעוניות (הנקראות "אביר (אנ')) והבעת משאלות חגיגיות. ברשה מנגל נחגגת באמצעות תוכניות תרבות ביולי-אוגוסט. אננדה בזאר הוא יריד למלאכת יד של התלמידים, המתקיים ביום "מהליה". לפני היציאה לחופשות ה"פוג'ה" התלמידים חוגגים את "שראד אוצב". "ננדן מאלה" מציין את יום הולדתו של ננדלאל בוסה (ב-1–2 בדצמבר) ומהווה אטרקציה מיוחדת לאוהבי אמנות. "בריקשארופן" ו"הלקרשאן" מדגישים את קרבתו של האדם לטבע ומתקיימים בתאריכים 22–23 בשראבנה (באוגוסט). "מגוצב", חוגג את ייסוד ה-"ברהמו סאמאג'", מתקיים ב-11 מאגה (לקראת סוף ינואר). ימי השנה ותוכניות תרבות שונות מאורגנות במהלך השנה. 25 באיסאך (7–8 במאי) הוא יום הולדתו של רבינדרנת טאגור, אך יום הולדתו נחגג יחד עם ראש השנה הבנגלית (אמצע אפריל ואילך).[21]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סנטיניקטן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אריסטוקרטים שיצרו את המעמד השליט במהלך סולטנות דלהי, סולטנות בנגל, האימפריה המוגולית והראג' הבריטי.
- ^ בתת היבשת ההודית היה שליט אוטונומי או חצי אוטונומי של מחוז.
- ^ אוניברסיטה ציבורית בהודו שהוקמה בחוק הפרלמנט והיא תחת סמכות המחלקה להשכלה גבוהה במשרד החינוך ההודי.
- ^ הפקולטה לאמנויות יפות של אוניברסיטת וישווה-בהרטי
- ^ מוסד לחינוך יסודי ותיכוני
- ^ החודש התשיעי של לוח השנה הבנגלי, סביב דצמבר וינואר
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Santiniketan
- ^ Hjärne, H. (1913), The Nobel Prize in Literature 1913: Rabindranath Tagore—Award Ceremony Speech, Nobel Foundation (פורסם ב-10 בדצמבר 1913)
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Visva Bharati". About Visva-Bharati. Visva Bharati.
- ^ Falling Rain Genomics, Inc - Santiniketan
- ^ "Santiniketan".
- ^ "District Human Development Report: Birbhum, Chapter IV: Economic Opportunities and Security of Livelihood". Page 100: Tourism. Development & Planning Department, Government of West Bengal, 2009.
- ^ "Visva Bharati". Rabindra Bhavana.
- ^ "Visva Bharati complex, Ravindra Bhavana". Campus Map. Visva Bharati.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 "Santiniketan Nomination Text" (באנגלית). UNESCO World Heritage Centre.
- ^ "Museum and book in memory of Rathindranath Tagore, son of Rabindranath Tagore". Jagran Josh, 1 July 2013.
- ^ "Museum for 'unsung' Tagore son". The Telegraph (Calcutta). 1 באפריל 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Rathindranath Tagore". www.visvabharati.ac.in.
- ^ "Pratima Devi (1893-1969)". Visva-Bharati. נבדק ב-4 באוגוסט 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Marriage of Nandita (daughter of Mira), grand daughter of Rabindranath". Smarak Grantha.
- ^ "Dinendranath Tagore". Visva Bharati. נבדק ב-3 באוגוסט 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Indiradevi Choudhrani". Visva-Bharati.
- ^ Mukherjee Pandey, Jhimli. "Being Rabindranath Tagore". The Times of India, 1 June 203.
- ^ "At Home With Tagore". Outlook, 2 October 2006.
- ^ "Station: Shantiniketan, Climatological Table 1981–2010" (PDF). Climatological Normals 1981–2010. India Meteorological Department. בינואר 2015. אורכב מ-המקור (PDF) ב-5 בפברואר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Extremes of Temperature & Rainfall for Indian Stations (Up to 2012)" (PDF). India Meteorological Department. בדצמבר 2016. p. M240. אורכב מ-המקור (PDF) ב-5 בפברואר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Welcome to Bolpur Santiniketan". Bolpur-Santiketan.com.
