הרוזן ממונטה כריסטו

הרוזן ממונטה כריסטו
Le Comte de Monte-Cristo
מידע כללי
מאת	אלכסנדר דיומא האב
שפת המקור	צרפתית
סוגה	רומן
מקום התרחשות	מרסיי, רומא, פריז, מצודת איף, מונטקריסטו
תקופת התרחשות	February 24, 1815
הוצאה
תאריך הוצאה	1844

הרוזן ממונטה כריסטו (בצרפתית: Le Comte de Monte-Cristo) הוא ספר מאת אלכסנדר דיומא האב, הנחשב על ידי רבים לטוב שבספריו. כמו ביצירות אחרות של דיומא, לקווי העלילה תרם סופר הצללים אוגוסט מקה. כתיבת הספר הושלמה בשנת 1844 והוא יצא לאור כסדרה בת 18 חלקים בשנים שלאחר מכן. עלילת הספר עובדה לעשרות אופרות, סרטים, הצגות, סדרות טלוויזיה ואנימה.

תקציר העלילה

עלילת הספר מתרחשת בעיקרה בצרפת ובאיטליה בשנים 1814–1838, על רקע סוף תקופתו של נפוליאון בונפרטה. הספר עוסק בנושאים של צדק, נקמה וגמול.

הספר מגולל את סיפורו של אדמונד דנטס, מלח צעיר ומבטיח בן העיר מרסיי, העומד להינשא לאהובתו ולהתמנות לרב-חובל של ספינת סוחר, אך בהצלחותיו הביא על עצמו את שנאתם וקנאתם של מספר אנשים: פרננד מונדנגו המאוהב בארוסתו מרסדס, רואה חשבון בשם דנגלאר המתחרה על תפקידו של דנטס בספינה, ושכנו קאדרוס אשר חמד את רכושו; התקופה היא בעת מלכותו של לואי השמונה עשר, כאשר נפוליאון בונפרטה שוהה בגלותו באי אלבה טרם הרסטורציה, וכך מופלל דנטס על ידי אויביו בקשר פוליטי להשבת נפוליאון לשלטון.

מזימתם צולחת, ודנטס נשלח למאסר במצודת איף לשארית חייו, לאחר שווילפור, השופט-חוקר שבפניו הובא דנטס, פסק לו גזר דין של מאסר עולם כשהבין כי אם ישחרר את דנטס החף מפשע, יגרום לכך שבמקומו יופלל אביו של וילפור, מהפכן בשם נוארטייה, השואף באמת להשיב את נפוליאון לשלטון. בכלא פוגש דנטס אסיר נוסף, שהיה איש דת לפני מאסרו, והופך לידידו ולמורהו. בעזרת אב המנזר הכלוא מצליח דנטס לרכוש השכלה וגינוני כבוד, ואף מגלה את הסיבה לכליאתו: מרמתם של וילפור, פרננד, ודנגלאר. לאחר זמן מה בו נעלמו עקבותיו של דנטס, נישאת מרסדס אהובתו לפרננד.

לאחר ארבע עשרה שנים בכלא מת ידידו הכומר, אך קודם מותו הוא מגלה לדנטס את מיקומו של אוצר אדיר, המצוי על האי הזעיר מונטה כריסטו שבים הטירני. דנטס מצליח להימלט מהכלא על ידי התחזות לגופת חברו המת, המושלכת הימה, משם שוחה דנטס אל מקום מבטחים.

לאחר שחרורו מוצא דנטס את המטמון שהופך אותו לעשיר מופלג למשך כל ימי חייו, ולאחר צאתו ממונטה כריסטו עוטה דנטס על עצמו שלל זהויות שונות, כשהמקיפה שבכולן היא דמותו בתור "הרוזן ממונטה כריסטו", על מנת לנקום ולפגוע בכל אלה שהשליכו אותו לכלאו. מהאידיאליסט הצעיר שהיה, הופך דנטס לאדם תקיף, חסר מעצורים, שרואה עצמו כשופט עליון מטעם האלוהים, ומציב לעצמו כמטרה עליונה לגמול לידידיו ולאלו שעזרו לו, ולנקום באלו שפשעו נגדו.

לאחר שגמל טובה עם אילו שעזרו לו בחייו הקודמים, ועם צאתו למסע הנקם באויביו הוא אומר לעצמו: ”מיניתי את עצמי במקומה של ההשגחה העליונה, כדי לתת גמול לטובים; עתה יפנה לי אל-נקמות את מקומו, כדי שאעניש את הרשעים.”

לכל אחד מאויביו פורש הרוזן ממונטה כריסטו רשת בצורה איטית ומחוכמת, כך שאותם אנשים ייענשו לא בשל הפשע שביצעו נגד דנטס, אלא בגלל חטאים אחרים שבקופת השרצים שלהם. דנטס מצליח במשימתו, ובאמצעות תכסיסיו הנחושים בא המוות על קאדרוס, משפחתו של פרננד נהרסת ובעקבות כך הוא שם קץ לחייו, וילפור יוצא מדעתו לאחר מות אשתו, בנו, חותנו וחותנתו, ודנגלאר נשבה על ידי אנשיו של הרוזן ומשוחרר לאחר שהוא יורד מנכסיו וכבודו נתבזה.

בדבריו למרסדס אהובתו, שנישאה לגדול שבאויביו, מסביר מונטה כריסטו מדוע הוא רואה לעצמו את ההצדקה לנקום באויביו ואף בכל משפחותיהם: ”בספרי הקודש כתוב: 'פוקד עוון אבות על בנים, על שלשים ועל רבעים'. מאחר שאלוהים עצמו אמר מילים אלו לנביאו, למה אהיה טוב מאלוהים?”

אולם מרסדס משיבה לו: ”משום שלאלוהים יש הזמן והנצח, אך שני דברים אלה חסרים לבני אדם.”

מונטה כריסטו מבין את האמת שבדבריה, ונמנע מלפגוע במשפחתו של פרננד, ומתמקד רק בנקמה באויביו עצמם.

הדמויות

הרוזן ממונטה כריסטו (בצרפתית: Le Comte de Monte Cristo), לשעבר אדמונד דנטס. מלח שהופלל על ידי שלושה אנשים שחמדו את ארוסתו, כספו ומעמדו - פרננד, קאדרוס ודנגלאר, בהתאמה - והושלך לכלא לשארית חייו בעקבות מרמתו של אדם רביעי (וילפור). במשך כעשור שהה במצודת איף ולאחר בריחתו ראה לעצמו הכרח לנקום בכל אלה שפשעו נגדו, ולהרוס את חייהם. הוא משתלב היטב בחיים הפריזאיים ונכנס לחייהם של אויביו. בתחכום רב הוא פוגע בהם, מבזה ומאמלל אותם אט אט, עד הרס מוחלט של חייהם.
גספר קאדרוס (Gaspard Caderousse) - מקושרי הקשר נגד דנטס, אך שלא כמו שני חבריו שהרוויחו מהעניין, הוא נותר עני. הוא סוחט את הגנרל דה מורסרף שיפרסם את דבר העבירה שעשו יחד אם לא "יסתום לו את הפה בזהב" כדבריו. נאשם בפלילים, נכלא והיה שותפו לתא של אנדריאה קאוואלקנטי. שניהם ברחו יחד וקאדרוס ניסה לשדוד את ביתו של הרוזן ממונטה כריסטו, ומשנתפס ונמלט מהבית, ארב לו אנדריאה ודקר אותו למוות. בדקותיו האחרונות נחשפו בפניו פניו האמיתיות של הרוזן - אדמונד דנטס.
מקסימיליאן מורל (Maximilien Morrel) - ידידו הטוב של מונטה כריסטו, בנו של בעל הספינה שהעסיק את דנטס, אהד אותו ורצה לקדם אותו לתפקיד בכיר. מונטה כריסטו אינו מגלה לו את זהותו, אך מתייחס אליו כבנו. מקסימיליאן מתאהב בוולנטין דה וילפור, וקשה לו לסבול את העובדה שאצילים אינם אוהבים את ארוסותיהם, אלא מתחתנים עמן רק לצורכי חיזוק קשרי הוריהם. למען אושרו עושה מונטה כריסטו מאמצים להציל את וולנטין ממוות. הוא מביים את מותה, וכולם מתאבלים עליה כולל מקסימיליאן, שרוצה לסיים את חייו. הרוזן מניא אותו מלעשות זאת ומבטיח לו שייתן לו סיבה לחיות. בסוף הספר מביא הרוזן את וולנטין ואת מקסימיליאן לאי מונטה כריסטו, מאחד ביניהם, ואז עוזב ומשאיר להם מכתב בו הוא מוריש להם את כל הונו העצום.
הגנרל הרוזן פרננד דה מורסרף (Fernand de Morcrerf) - לשעבר פרננד מונדגו, קטלוני עני שהיה מאוהב במרסדס, ארוסתו של דנטס, ולאחר הפללתו נשא אותה לאישה. מאוחר יותר זכה בתואר אצולה. מונטה כריסטו הופך אותו אט אט לאדם אומלל ועזוב ולאחר ששפחתו של דנטס חושפת בפומבי שהוא מכר אותה לעבדות, הוא מתאבד.
הרוזנת מרסדס דה מורסרף (Mercédès de Morcerf) - נולדה בכפר קטלוני והייתה ארוסתו של אדמונד דנטס. התחתנה עם פרננד מונדגו בעקבות מותו לכאורה של דנטס.
הוויקונט אלבר דה מורסרף (Viscount Albert de Morcerf) - בנו של הגנרל פרננד דה מורסרף. מאורס לאייז'ני דנגלאר, אך אינו מודה שהוא אוהב אותה עד שאירוסיהם מתבטלים. התפתה על ידי מונטה כריסטו להתמודד מולו בדו-קרב, אך חזר בו כשהבין כי אביו אינו אלא האדם שהפליל את מונטה כריסטו על לא עוול בכפו.
הברון פרנץ דה קסנל ד'אפיניי (Baron Franz d'Epinay) - חברו הטוב ביותר של אלבר דה מורסרף.
הברון ז'וליאן דנגלאר - (Baron Jullian Danglars) - שירת בספינתו של דנטס, ולאחר הפללתו הצליח בחייו ונעשה לבנקאי החזק ביותר בצרפת. חמדן ותאב בצע מעל לכל, ולא אכפת לו גם אם קרוביו נפגעים מחמדנותו. רואה בנישואי בתו אייז'ני רק כלי נוסף להגדלת עושרו.
הברונית הרמיין דנגלאר - אשתו של דנגלאר ואמה של אייז'ני. הכל יודעים כי מאהבה הוא לוסיין דבריי, אך בסתר משמש גם וילפור כמאהב שלה, והיא אמו האמיתית של אנדריאה קאוואלקנטי.
מדמואזל אייז'ני דנגלאר (Eugénie de Danglars) - בתם של בני הזוג דנגלאר.
ז'ראר דה וילפור (Gérard de Villefort) - השופט בעל הסמכות העליונה בפריז. פסיקותיו ידועות לכל כנוקשות שאין בהן ממידת הרחמים כלפי הנאשמים. מקפיד שיקראו לו בתואר "התובע הכללי" ותמיד מתהלך במבט זועף ונחרץ. מאחורי החזות המחוספסת הזו, מסתתר אדם פאסיבי, שמנסה באופן תמידי להשתחרר מצלו של אביו נוארטייה, שהיה מהפכן נמרץ ומידידיו של נפוליאון. וילפור הוא אלמן שנישא בשנית להלואיז. אב לשלושה: ולנטין (מאשתו הראשונה), אדואר (מהלואיז), ובנדטו, הוא אנדריאה קאוואלקנטי (ילד בלתי חוקי שלו ושל הרמיין דנגלאר). לצורך הגנה על כבודו, שפט שלא בצדק את אדמונד דנטס למאסר במצודת איף, על אף שהיה דנטס חף מפשע.
הלואיז דה וילפור (Héloïse de Villefort) - אשתו השנייה של ז'ראר, אמא לאדואר ואמא חורגת לוולנטין. מקנאה בבתה החורגת, על שהיא יורשת את כל הונם של הורי אמה המנוחה שהיו אצילים, ותירש גם את הונו של חותנה, נוארטייה, כשימות. הלואיז עצמה איננה אצילה, ולכן לה אין שום רכוש להוריש לבנה היחיד, אדואר. היא מגלה עניין רב ברעלים, ומגדלת פרחים רעילים רבים בחממה שבחצרה. הרוזן ממונטה כריסטו נתן לה טבעת עם סיכה רעילה ובכך נותן לה מוטיבציה להרוג את בני ביתה, כך שבנה יירש את רכושם. כשבעלה מגלה את מזימתה, היא מתאבדת.
ולנטין דה וילפור (Valentine de Villefort) - בתו של ז'ראר מנישואיו הראשונים. מאורסת באופן רשמי לפרנץ, אך לא נראה כי יש להם רגשות זה לזה פרט לידידות. מאוהבת במקסימיליאן מורל, שהוא חייל פשוט. לכן אביה אינו מסכים לאהבתם. היא פחות מחבבת את אביה, ואוהבת יותר מכל את סבא שלה, נוארטייה המשותק, והיא היחידה שמטפלת בו ודואגת לו. מפני שהיא עשירה ויורשת בלעדית של שלושה בעלי הון (הורי אמה שנפטרו וסבה שזמנו לא רב) היא מעוררת את קנאתה של הלואיז, אמה החורגת, שמנסה לרצוח אותה.
אדואר דה וילפור (Edouard de Villefort) - הבן של ז'ראר והלואיז דה וילפור. ילד קטן, מפונק וחצוף. אמו רצחה את רוב בעלי הירושה בביתם בתקווה שיירש את הון המשפחה, אך נכשלת. לפני שאמו התאבדה, היא מרעילה גם אותו למוות.
נוארטייה (Noirtier) - ישיש, אבא של ז'ראר דה וילפור (וילפור שינה את שם משפחתו כדי להתנתק ממנו). בעברו היה בכיר בממשלת צרפת, אך כיום משותק ואילם. הוא מתקשר בעזרת עיניו בלבד. עוצם אותן לומר "כן", וממצמץ בהן כדי לומר "לא". יחסי שנאה שוררים בינו לבין בנו, אבל נכדתו ולנטין מטפלת בו ומסוגלת להבין את מחשבותיו.
רובר בושאן (Robert Beauchamp) - עיתונאי רכילות נחשב מאוד בפריז. קאדרוס משכנע אותו לפרסם את הסיפור שסיבך את הגנרל מורסרף.
לוסיין דבריי (Lucien Debray) - חבר של אלבר, והמאהב של הרמיין דנגלאר. מזכיר בכיר בממשלת צרפת, משמש כעוזרו האישי של שר הפנים.
ראול דה שטו-רנו (Raoul de Château-Renaud) - חבר משותף של אלבר ומקסימיליאן מורל. מקסימיליאן הציל את חייו במהלך שירותם הצבאי.
היידה טפלנה (Haydée) - בת לווייתו של הרוזן ממונטה כריסטו, במקורה יוונייה מקונסטנטינופול ובתו של הפחה עלי טפלנה, שנבגד ונרצח בידי אדם ששירת בצבאו. אותו האדם מכר אותה ואת אמה לעבדות. במשך האירועים מפרסם מונטה כריסטו את הידיעה לפיה אותו האדם היה פרננד מונדגו.
ג'ובאני ברטוצ'ו (Giovanni Bertuccio) - משרת נאמן של מונטה כריסטו ויד ימינו. משמש כסוכן הבית שלו.
עלי - ערבי אילם שלשונו נכרתה כעונש, והרוזן קנה אותו לעבדו.

השפעה

הספר זכה להצלחה גדולה ונחשב לאחת הקלאסיקות הצרפתיות הגדולות ביותר וליצירת מופת אמנותית. בעקבות הסיפור התפרסמו האי מונטה כריסטו ומצודת איף, ולאחר זמן הוכרזה המצודה כאתר היסטורי של צרפת וכ-90 אלף איש מבקרים בה מדי שנה, בהשפעת עלילת הספר. דמותו של הרוזן ממונטה כריסטו השפיעה רבות על התרבות, ונחשבת לדמות הנוקם האציל והאולטימטיבי.

רקע ומקורות השראה

דיומא פרסם רומן קצר בשם ז'ורז' בשנת 1843, לפני כתיבת הרוזן ממונטה כריסטו, בו מופיעים רבים מהרעיונות ומאמצעי העלילה הקיימים ב"הרוזן ממונטה כריסטו".

^[1] דיומא עצמו כתב כי רעיון הנקמה כאחד מנושאי הרומן הגיע מהערה (Le Diamant et la Vengeance[4]) שפורסמה בספר "זכרונות מארכיון משטרת פריז" אשר תיאר תקריות בצרפת בשנת 1838, ונכתב על ידי ז'אק פושה, ארכיונאי של משטרת פריז^[2]. דיומא התייחס לסיפור זה באחת המהדורות של הספר שלו שיצא לאור ב-1846.

^[3] פושה תיעד מקרה של סנדלר בשם פייר פיקו, שחי בנימס בשנת 1807, והיה מאורס לאישה בעלת אמצעים, כאשר שלושה חברים, שקינאו בו, טפלו עליו האשמת שווא של ריגול לטובת אנגליה. פיקו הושם במעצר, תחת שם בדוי, במבצר פנסטרל (כיום בצפון איטליה), שם פגש איש דת איטלקי עשיר. כאשר איש הדת נפטר, הוא הוריש את הונו לפיקו, אליו התייחס כאל בן. לאחר מכן, בילה פיקו שנים בתכנון נקמתו בשלושת האנשים שהיו אחראים לגורלו המר. את הראשון מביניהם הוא דקר בפגיון שעליו נכתבו המילים "מספר אחד", ולאחר מכן הרעיל את השני. את בנו של הגבר השלישי הוא פיתה לפשע ואת ביתו לזנות, ולבסוף דקר את האיש עצמו. איש זה, ששמו היה לופיאן, נישא לארוסתו של פיקו בזמן מעצרו של פיקו.^[4]

סיפור אמיתי אחר שמופיע אצל פושה מתאר הרעלה במשפחה.^[3] סיפור זה כנראה שימש דוגמה לפרק הרציחות במשפחת וילפורט.

עיבודים

עם השנים יצאו מספר סרטים בשם "הרוזן ממונטה כריסטו", המפורסמים שבהם יצאו בשנים 1934, 1961, 1975 ו-2002.

בשנת 2004 יצאה אנימה שמבוססת על הספר בשם גנקוטסואו - הרוזן ממונטה כריסטו והיא לוקחת תפנית שונה לגמרי מהספר. בשנת 2005 יצאה מנגה שמבוססת על האנימה אך משכתבת את הסיפור.

בשנת 2006 יצא הסרט "ונדטה" שפירושו בעברית הוא "נקמת הדם". הסרט הושפע רבות מהספר ומהעיבודים של "הרוזן ממונטה כריסטו" לקולנוע, ואף הוצגו בו קטעים מהעיבוד הקולנועי משנת 1934.

לאורך השנים עלו ברחבי העולם עיבודים בימתיים רבים לספר. בישראל הוצג בשנת 2009 מחזה המבוסס על הספר בתיאטרון באר שבע בעיבודו ובבימויו של עידו ריקלין.

בסוף שנת 2011 עלתה לשידור סדרת טלוויזיה בשם "נקמה" ברשת abc האמריקנית. הסדרה מהווה עיבוד מודרני לעלילת הספר. עלילת הסדרה שונה במקצת מהעלילה המקורית, אך היא שומרת על קווי המתאר המקוריים ועוסקת באותן סוגיות מוסריות.

"הרוזן ממונטה כריסטו" מופיע כדמות בסדרת הפנטזיה "עד עצם היום הזה", הספר "אסיר מלידה מאת ג'פרי ארצ'ר כתוב בפרפרזה לספר.

בספטמבר 2021, המפיק דימיטרי ראסם, שהפיק את הסרטים שלושת המוסקטרים: ד'ארטניאן ושלושת המוסקטרים: מיליידי, הביע עניין בהפקת עיבוד קולנועי מחודש.^[5]

בשנת 2024 צפויה להתחיל הקרנה של סרט חדש - "הרוזן ממונטה קריסטו".

עיבודים לעברית

כל הפרסומים בעברית מהווים עיבוד או קיצור של הטקסט המקורי

מונטה קריסטו: (מקצר), מצפה, תל אביב, 1935 [תרגום ועיבוד: אברהם רגלסון]
הרוזן ממונטה קריסטו: רומן, עידית, תל אביב, 1954 [תרגום ועיבוד: יוסף כרוסט]
הרוזן ממונטה כריסטו, הוצאת ספרים מ. מזרחי, תל אביב, 1969 [עיבוד לילדים ובני-נוער; תרגום ועיבוד: עדה צרפתי ורחל טוקטלי]
הרוזן ממונטה כריסטו, הוצאת ספרים מ. מזרחי, תל אביב, ה'תש"ח [1948] [תרגום ועיבוד: יוסף כרוסט]
הרוזן ממונטה קריסטו, רמדור, מ' ניומן, ה'תש"ח [1948] [תרגום ועיבוד: א' רגלסון]
הרוזן ממונטה קריסטו, רמדור, תל אביב, 1971 [תרגום ועיבוד: א' רגלסון]
הרוזן ממונטה כריסטו, הוצאת כתר, ירושלים, 1987 [תרגום ועיבוד: מיכה פרנקל]
הרוזן ממונטה קריסטו, עופרים, תל אביב, ה'תשנ"ט (עיבוד לילדים ובני-נוער; נוסח עברי: בינה אופק]
הרוזן ממונטה כריסטו, הוצאת ספרים מ. מזרחי, תל אביב, 2001 [תרגום ועיבוד: יוסף כרוסט]
הרוזן ממונטה כריסטו, הוצאת כתר, ירושלים, 2012 [תרגום ועיבוד: מיכה פרנקל]

קישורים חיצוניים

אלכסנדר דיומא האב, ‏הרוזן ממונטה כריסטו, בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
יותם שווימר, "הרוזן ממונטה כריסטו": הגיבור הנוקם, באתר ynet, 13 באוגוסט 2012
נועה מנהיים, עלילת דם: איך הרוזן ממונטה כריסטו עיצב את דמות הגיבור הנוקם, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2012
הרוזן ממונטה כריסטו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Lebeaupin, Noël. "Georges". The Alexandre Dumas père Web Site (בצרפתית). נבדק ב-10 באוקטובר 2020. Solidarité avec les opprimés donc (thèmes de la justice et de la vengeance, omniprésents chez Dumas) [Solidarity with the oppressed therefore (themes of justice and vengeance, omnipresent in Dumas)] {{cite web}}: (עזרה)
^ Peuchet, Jacques (1838). "Le Diamant et la Vengeance: Anecdote contemporaine" [The Diamond and the Vengeance: A contemporary anecdote]. Mémoires tirés des Archives de la Police de Paris (בצרפתית). Vol. 5. Levasseur. pp. 197–228.
^ ¹ ² Ashton-Wolfe, Harry (1931). True Stories of Immortal Crimes. E. P. Dutton & Co. pp. 16–17.
^ Peuchet, Jacques (1838). "Chapter LXXIV, Section: 'Le Diamant et la Vengeance' (Anecdote contemporaine)". Mémoires tirés des archives de la police de Paris :pour servir à l'histoire de la morale et de la police, depuis Louis XIV jusqu'à nos jours /. Vol. 5. Paris: A. Levavasseur et cie etc. pp. 197–228. hdl:2027/hvd.32044021084843.
^ https://www.lefigaro.fr/cinema/les-trois-mousquetaires-le-tournage-du-premier-film-a-commence-20210909

[1] Lebeaupin, Noël. "Georges". The Alexandre Dumas père Web Site (בצרפתית). נבדק ב-10 באוקטובר 2020. Solidarité avec les opprimés donc (thèmes de la justice et de la vengeance, omniprésents chez Dumas) [Solidarity with the oppressed therefore (themes of justice and vengeance, omnipresent in Dumas)] {{cite web}}: (עזרה)

[2] Peuchet, Jacques (1838). "Le Diamant et la Vengeance: Anecdote contemporaine" [The Diamond and the Vengeance: A contemporary anecdote]. Mémoires tirés des Archives de la Police de Paris (בצרפתית). Vol. 5. Levasseur. pp. 197–228.

[AshtonWolfe1931-3] ¹ ² Ashton-Wolfe, Harry (1931). True Stories of Immortal Crimes. E. P. Dutton & Co. pp. 16–17.

[:0-4] Peuchet, Jacques (1838). "Chapter LXXIV, Section: 'Le Diamant et la Vengeance' (Anecdote contemporaine)". Mémoires tirés des archives de la police de Paris :pour servir à l'histoire de la morale et de la police, depuis Louis XIV jusqu'à nos jours /. Vol. 5. Paris: A. Levavasseur et cie etc. pp. 197–228. hdl:2027/hvd.32044021084843.

[5] ttps://www.lefigaro.fr/cinema/les-trois-mousquetaires-le-tournage-du-premier-film-a-commence-20210909

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: הרוזן ממונטה כריסטו
טקסט בוויקיטקסט: הרוזן ממונטה כריסטו (בצרפתית)
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הרוזן ממונטה כריסטו