גנקוטסואו - הרוזן ממונטה כריסטו
 | |
| סוגה | מדע בדיוני,מותחן דרמה, סאינן |
|---|---|
| מאנגה | |
| יוצר |
מאהירו מאאדה ויורה אריווארה (ע"פ אלכסנדר דיומא) |
| מאייר | מאהירו מאאדה |
| הוצאה | Kodansha |
| התפרסם לראשונה במגזין | Afternoon |
| מספר הכרכים שהתפרסמו | 3 |
| אנימה | |
| אורך פרק | 25 דקות |
| במאי | מאהירו מאאדה |
| תסריטאי |
נאטסוקו טאקאשי טומוהירו יאמאשיטה סטודיו = Madhouse |
| רשת שידור |
Animax TV Asahi |
| מדבבים בשפה העברית | לא שודר בישראל |
| תקופת שידור מקורית | 5 באוקטובר 2004 – 29 במרץ 2005 |
| מספר העונות | 1 |
| מספר הפרקים | 24 |
גנקוטסואו - הרוזן ממונטה כריסטו (יפנית: 巌窟王, רומאג'י: Gankutsuō - גאנקוצואו; בתרגום חופשי: "מלך המערה") היא מאנגה וסדרת אנימה יפנית מסוגת המדע הבדיוני, המבוססת על הספר הקלאסי של אלכסנדר דיומא האב - הרוזן ממונטה כריסטו משנת 1844. הסדרה המהווה מעין גרסה עתידנית לספר יצאה בשנת 2004, ובעקבותיה יצאה מאנגה תחת אותו הכותר, המשכתבת את סיפורה.
השם גאנקוצואו נבחר לאנימה מכיוון שתחת השם הזה התפרסם לראשונה הספר "הרוזן ממונטה כריסטו" ביפן בשנת 1904.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסדרה מתרחשת בעיקר בפריז של המאה ה-51, תקופה בה בני-האדם מתגוררים על הירח ונוסעים בחלל בחופשיות. קיימות מכוניות מרחפות, אבל הרבה אצילים עדיין נוהגים לרכב על סוסים לשם ספורט ולהילחם בדו-קרב באמצעות חרבות ושריונות, אם כי השריונות הם בסגנון המכה הנפוץ בסדרות אנימה. ישנו קשר דיפלומטי בין כדור הארץ לבין כוכבי-לכת שכנים. היקום מחולק לארבעה רבעים, וכדור-הארץ ממוקם ב"חלל המזרחי".
האנימה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלילת האנימה ברובה עוקבת אחרי הספר עליו היא מבוססת, אולם היא מתחילה בנקודה אחרת הממוקמת כמה מאות עמודים מתחילת הספר, וגיבורה הוא אלבר דה מורסרף. הסיפור של הרוזן ממונטה כריסטו נחשף בהדרגה במהלך הסדרה, מה שהופך אותו בעיני צופה חדש, שאינו מכיר את הספר, לאנטגוניסט. מוסיף לכך מראהו הלא-אנושי של הרוזן, עורו בצבע התכלת. מי שנוגע בו מרגיש שהוא קר כמו גופה.
השנה היא 5053. שני חברים צעירים בני אצולה - הויקונט אלבר דה מורסרף והברון פראנץ ד'יפנה, המבלים בקרנבל בעיר לונה שעל הירח (מבוסס על הקרנבל ברומא מהספר) פוגשים באציל מסתורי ומרתק, המוכר רק בכינויו "הרוזן ממונטה כריסטו". האדם המוזר מזמין אותם לארוחת ערב בטענה שהוא רוצה להכיר את כל בני האצולה שבקרבתו, ונותן לאלבר במתנה שעון זהב, עליו כתוב בלטינית: "המוות ידוע מראש. רק שעתו לא". הוא מזמין אותם למחרת לצפות ממרפסתו בהוצאה להורג פומבית. אז ניכר עליו שהוא קר וחסר רגישות. בכך הוא מפחיד את שני הצעירים מאוד.
אלבר ופרנץ מתרחקים מן הרוזן, אך באותו לילה, מפותה אלבר על ידי נערה צעירה, ונחטף על ידי לואיג'י וואמפה, שודד מסוכן ביותר. הוא דורש כופר עצום מפרנץ בתמורה לשחרור חברו, ולפרנץ לא נותר אלא לפנות אל הרוזן שיעזור לו. הרוזן נחלץ לעזרתו של אלבר ומציל את חייו. לאות תודה מבטיח אלבר למונטה כריסטו להציג אותו בפני האליטות החברתיות של פריז. הרוזן מבטיח שיבוא לפריז, וכשהוא אכן מגיע, אלבר מציג אותו בפני המשפחות המובילות - משפחתו של הגנרל פרננד דה מורסרף, משפחתו של דנגלאר הבנקאי, ומשפחתו של וילפור התובע הכללי.
מאז שהגיע הרוזן לפריז, מתחילים בהדרגתיות לקרות אסונות לשלוש המשפחות. בבית וילפור מתחילים להירצח אנשים כתוצאה מהרעלות, שערורייה מן העבר של הגנרל דה מורסרף מתפרסמת, וכתוצאה ממנה מבטל דנגלאר את הנישואים המתוכננים בין בתו יוז'יני ואלבר, ומייעד אותה למרקיז מסתורי בשם אנדריאה קוולקנטי.
בביקור שארגן הרוזן ממונטה כריסטו בביתו לשלוש המשפחות החזקות של פריז שהוזכרו קודם, הוא מבקש מכל אורחיו להתחלק לקבוצות ולחפש חדר מסוים באחוזה. קבוצה הכוללת את אלבר, התובע וילפור והגברת דנגלאר מוצאת את החדר המדובר, ומגלים בו תיבה ישנה. כשהם פותחים אותה, מתעלפת מאדאם דנגלאר באימה. פרנץ עובר במקרה בקרבת הרוזן, ושומע את משרתו קורא לו בשם "גנקוטסואו". פרנץ מחליט לחקור את השם, ומוצא שהמידע אודותיו מסווג ברמה גבוהה. הוא מגלה כי גנקוטסואו הוא שד עתיק שנכלא לפני 1000 שנים בכלא "מצודת איף" הממוקם הרחק בחלל. הוא משתכנע עוד יותר כי הרוזן הוא מסוכן ומפציר באלבר להפסיק להיפגש עמו, ומשזה לא מאמין לו, פרנץ ואלבר מנתקים קשר.
שלושת ראשי המשפחות מקבלים הזמנה להלוויה של אדם בשם "אדמונד דנטס", שנחשב כמת מזה שנים רבות. כשהם מגיעים לכנסייה, הם מוצאים ארון קבורה, פותחים אותו ומגלים את גופתו של אדם ששלח וילפור כדי לחקור אודות הרוזן ממונטה כריסטו. מכאן מסיקים השלושה שאותו אדמונד דנטס חזר מהמתים, ושכל מה שקורה להם הוא תוצאה של נקמה אכזרית מידיו, נקמה על מעשה שעשו לו בעברם הרחוק.
וילפור מנסה לרצוח את הרוזן ממונטה כריסטו, נעצר ומודח מתפקידו המשפטי. לפני מעצרו הוא מזהיר את אלבר, שרואה ברוזן חבר, כי הרוזן עוד יהרוס גם אותו. למרות זאת ולמרות אזהרות שקיבל אלבר גם מפרנץ ידידו ומעוד מכרים שלא לבטוח ברוזן, נענה אלבר להצעה של הרוזן לצאת עמו לטיול פרטי, רק שניהם ביחד, בחללית שלו. הגנרל דה-מורסרף, אשר רץ לנשיאות, מתמודד עם שמועות המאשימות אותו בעוון פשע מלחמה שביצע כאשר שירת כמצביא על כוכב שכן. כשחוזר אלבר מהטיול עם הרוזן, הוא מגלה שאביו בצרות צרורות, כאשר הדייהה, שפחתו החוצנית של הרוזן, העידה נגדו מול כל הפרלמנט, שבגד ורצח את אביה הפחה של כוכב הבית שלה, שבשירותו עבד. הגנרל דה-מורסרף, ששמו האמיתי מתגלה כפרננד מונדגו, מודח מהמועמדות לנשיאות וכבודו אבד.
אלבר מתקשה להאמין כי הרוזן הוא שהכתים את כבוד אביו. הוא בא אל הרוזן, וזה מתוודה בפניו שאכן יזם את כל המהלכים אשר הובילו להרס שלוש המשפחות, ואף ארגן את חטיפתו של אלבר על הירח, והשתמש בו כדי להגיע לאביו, לדנגלאר ולוילפור. אלבר הרותח מזעם מאתגר את מונטה כריסטו לדו-קרב. אלבר מספר על כך לפרנץ, שכעת הוא משלים עמו, ובבוקר שלמחרת מתרחש הקרב. שני הלוחמים עטויים בשריונות, ניצבים זה מול זה, והרוזן דוקר את יריבו למוות. כשנחשף יריבו לאחר הקרב, מתגלה כי פרנץ הוא שיצא להילחם במקום אלבר, אחרי שנתן לו כדור שינה בלילה שלפני, ומנע ממנו מלהגיע לקרב. אלבר מגיע בזמן לראות את חברו הטוב ביותר מת.
בינתיים האסונות ממשיכים לקרות. הבנקאי דנגלאר נקלע לפשיטת רגל, ולכן הוא מזרז את חתונת בתו למרקיז קוולקנטי, במטרה להחזיר לעצמו את הונו האבוד. יוז'יני שמסרבת להינשא לקוולקנטי כל-כך מהר לאחר מות פרנץ, מנסה לברוח מהבית, אך קוולקנטי תופס אותה ואונס אותה. אלבר, שהבין שהוא אוהב את יוז'יני, מחליט להציל אותה ולהבריח אותה מן החתונה. הוא איבד את תואר האצולה בעקבות המקרה של אביו, ולכן מסתנן לבית דנגלאר לבוש כמשרתת. באמצע החתונה, פורצת המשטרה לאחוזה, ועוצרת את אנדריאה קוולקנטי באשמת נוכלות והתחזות לאציל. עכשיו דנגלאר הרוס לגמרי, ובתו ברחה עם אלבר וטסה לבדה לאמריקה ללמוד מוזיקה.
דנגלאר תאב הבצע בורח עם כספיהם של לקוחותיו במטוס שקנה את כל מושביו, ושם להפתעתו פוגש את הרוזן ממונטה כריסטו, שחושף בפניו שהוא אדמונד דנטס, האיש שנגדו קשר דנגלאר קשר, ביחד עם פרננד מונדגו (דה מורסרף) ועוד אדם בשם קדרוס. אדמונד דנטס לא הורג את דנגלאר, אלא נותן לו "מגע זהב" (כזה שניתן למלך מידאס). כל דבר שייגע בו יהפוך מייד לזהב, כולל אוכל ושתייה. דנטס משאיר את דנגלאר לבד במטוס המרחף בחלל ללא טייס, כשסביבו הכל זהב.
הרוזן מגיע לבית-המשפט, שם נערך משפטו של התובע הכללי לשעבר וילפור, המואשם בניסיון הפללה וניסיון לרצח של הרוזן ממונטה כריסטו. העד המרכזי הוא אנדריאה קוולקנטי, המעיד כי הוא בנם הבלתי-חוקי של הגברת דנגלאר ושל האדון וילפור, אותו ניסו לרצוח מייד לאחר שנולד, וקברו חי בתוך תיבה, בבית שהיום שייך לרוזן ממונטה כריסטו. וילפור ההמום מחבק את בנו האבוד, ואנדריאה תוקע מזרק בראשו של אביו. וילפור פוגש בבית-החולים ברוזן ממונטה כריסטו, שחושף גם לפני את זהותו האמיתית, אדמונד דנטס, שמת בכלא וחזר לחיים בתור גנקוטסואו. הדבר האחרון שמספר גנקוטסואו לוילפור, הוא שהזריקה שקיבל הרעילה את מוחו, ושמוחו יימס כך שיחזור לילדות לשארית חייו.
ביציאה מהמשפט, ממתין אלבר לרוזן ממונטה כריסטו, ודורש ממנו שיספר לו מיהו ומה עומד מאחורי מעשיו. מונטה כריסטו מספר לאלבר כי פעם נקרא אדמונד דנטס, והיה טייס חלל צעיר ממרסיי שהתארס למרסדס, אמו של אלבר. עם מות קפטן ספינת החלל, שדנטס היה סגנו, השאיר הקפטן בידיו מכתב סודי, ובקשתו האחרונה של המפקד הייתה שהמכתב יועבר לרשויות. דנגלאר שהיה על הספינה. שמע את השיחה, ותכנן ביחד עם פרננד, שאהב את מרסדס, ששניהם ידווחו לרשויות כי דנטס נושא את המכתב. באמצע החתונה נלקח דנטס ונעצר. השופט ששפט אותו היה וילפור. לאחר שהשתכנע שדנטס חף מפשע, וילפור קרא את המכתב שכלל את רשימת השמות של המעורבים בהתנקשות בנסיך של כוכב שכן, וגילה שגם שמו שלו כתוב בו. וילפור נתן הוראה לכלוא את דנטס במצודת איף במרחק עצום בחלל. אדמונד דנטס שלא ידע כלל מה פשעו, חי שנים רבות בכלא, ולא קיבל את האפשרות למות ולהיגאל מיסוריו, ושם מצא אותו השד גנקוטסואו, אשר הציע לו את כוחו וחכמתו, בתמורה לכך שישתלט על גופו ונשמתו.
באותו הזמן, הגנרל פרננד מונדגו שהודח מהתמודדותו לנשיאות, אך עדיין שולט על הצבא, מכריז על משטר צבאי ותופס את השלטון בכוח. מאשתו מרסדס, שתמיד ידעה שהרוזן הוא אדמונד, נודע לו על גנקוטסואו ועל הנקמה, וזה הרגע שנטרפת עליו דעתו. פרננד יורה באשתו, ויוצא להתעמת בדו-קרב ראש בראש מול גנקוטסואו. אלבר וכל המשרתים של הרוזן באים לנסות לעצור את הקרב. הדייהה קוראת לרוזן להניח את נשקו, ומתוודה שהיא אוהבת אותו. פרננד מצמיד אקדח לראשה ומאיים להרגה, אבל אז מכוון משרתו של דנטס אקדח לראשו של אלבר. פרננד נכנע ומבקש מאדמונד רחמים, ושיהרוג אותו ורק לא את בנו. אדמונד מחייך אל פרננד ואומר לו שאינו רוצה במותו, אלא שיתייסר. הוא שולף אקדח ויורה לכיוונו של אלבר. אחד ממשרתיו חוטף במקום אלבר את הכדור ומת. אלבר נעמד פנים אל פנים אל מול גנקוטסואו, שעכשיו מדבר מתוך דנטס, ואומר לו שרצח הוא רצח, ולא משנה הסיבה. הוא מחבק את גופו הקר של הרוזן באהבה, וגנקוטסואו הזקוק לשנאה כדי להתקיים, נעלם.
אדמונד עכשיו נראה אנושי מתמיד, אבל אז לבו מתפוצץ במכה אחת, וכל כולו דם. בקשתו האחרונה, שיזכרו לתמיד את שמו, והשם הוא אדמונד דנטס. המבנה שהם בתוכו מתחיל להתמוטט, ואלבר הנושא את היידה הפצועה בורח. אלבר קורא גם לאביו פרננד לברוח, אך פרננד מאשים את עצמו ששאיפותיו הלאומיות שהפכו אותו לגנרל התגלו כשאיפות אגואיסטיות, ושבמרדפו אחרי כוח, הפך לאדם שלא ראוי לחיות. הוא נשאר מאחור ונקבר גם הוא בתוך ההריסות. אחרי שכולם עזבו, נשמע קולו של גנקוטסואו, שיישאר ללוות את אדמונד דנטס אל העולם הבא.
המאנגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המאנגה יצאה לאחר האנימה. היא נבדלת מהאנימה בכך שהיא הרבה יותר אפלה מהאנימה הצבעונית, וגם יותר גרוטסקית, כלומר בעלת תיאורים גרפיים הרבה יותר מוקצנים, כמו עיוותים בפנים של דמויות שמפחדות או נטרפת עליהן דעתן. המאנגה משנה מספר תרחישים שהיו באנימה, אבל הסיפור הכללי נשאר זהה. למשל וילפור, שבאנימה הוזרק לו רעל למוח שהחזיר אותו לילדות, מקבל במאנגה סוף הרבה יותר אלים.
המאנגה, כמו האנימה מתחילה אותו הדבר, גם כן בפסטיבל בלונה, אבל במקום לספר את הסיפור פעם נוספת, החליט היוצר מאהירו מאאדה, לענות על סוגיות שהאנימה לא התייחסה אליהן, או נתנה להן הסבר לא מספיק רחב. קודם כל היא עוקבת אחרי הרוזן, ולא אחרי אלבר כמו שעשתה האנימה. כבר בתחילתה היא חושפת בפנינו מה היה בכלא "מצודת איף" שם שהה אדמונד דנטס לפני שהפך לגנקוטסואו. מצודת איף, השוכנת במציאות ובספר ליד מרסיי, שוכנת ב"גנקוטסואו" במיקום מרוחק ולא ידוע במעמקי החלל החיצון. היא מתקן כליאה אוטומטי, שהאסיר משמש כמנגנון המפעיל אותו. מכונות כבלו את דנטס ולא אפשרו לו לזוז, או להתאבד, צינור האכלה היה מכניס מזון דל לפיו כדי שלא ימות ברעב וימשיך לסבול. בשלב מסוים ניסה אדמונד לישון, כדי לא להרגיש את הסבל, אך המכונות החלו לגרום לו כאב רב, ולהעיר אותו כדי שלא יישן. בסביבות 10 שנים, חי כך עד שנמלט.
הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל הדמויות ב"גנקוטסואו - הרוזן ממונטה כריסטו" מבוססות על דמויות בעלות אותם שמות (עם שינויים מטעם ההגייה היפנית) מהספר של דיומא "הרוזן ממונטה כריסטו" עליו מבוססת הסדרה, שנכתב במקור בצרפתית. כל הדמויות מלבד גנקוטסואו עצמו, שהמציא מאהירו אמאאדה, יוצר הסדרה.
דמויות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרוזן ממונטה כריסטו (בצרפתית Le Count de Monte Cristo) - לשעבר אדמונד דנטס, טייס חלל מצטיין (בספר המקורי מלח) שהופלל על ידי שלושה אנשים שחמדו כל אחד משהו אחר שהיה לו (פרננד, דנגלאר וקדרוס), והושלך לכלא לכל חייו על ידי אדם רביעי (וילפור). במשך כעשור שהה במצודת איף הנוראה, וברח בעזרת כוחו של "גנקוטסואו" אל החופש. הופיע פתאום בחלל המזרחי, ומשוטט בו חופשי מהחוק ומכל האדם. מטרתו לנקום בכל אלה שפשעו נגדו, ולהרוס את חייהם. הוא משתלב היטב בחיים הפריזאים ונכנס לחייהם של אויביו, והורס אותם אט אט. הרוזן רואה במוות כעונש קל עבור הרשעים. הוא אדיש כשהוא חוזה במוות, ואין לו בעיה "לשחק" בחייהם של אנשים שגורלותיהם נתונים בידיו.
- גנקוטסואו (ביפנית 巌窟王 - מלך המערה) - ישות דמונית החיה בתוך הרוזן ממונטה כריסטו, במקום אדמונד דנטס. גנקוטסואו הוא הכוח המניע מאחורי הנקמה של אדמונד דנטס באלה שהפלילו אותו. גנקוטסואו ודנטס נפגשו במצודת איף, וגנקוטסואו הציע לו שישתלט עליו בתמורה לכך שינקום את נקמתו. בגלל שגנקוטסואו נמצא בגופו, לרוזן יש עור בצבע תכלת, עיניים בצבעים שונים, וכאשר גנקוטסואו נעשה דומיננטי, מופיע על המצח של הרוזן סמל של שתי עיניים שזוהר חזק בצבע ורוד. כשגנקוטסואו משתלט לגמרי על גוף הרוזן, שלושה זוגות עיניים, כל זוג בצבע אחר, מכסים את כל פניו של הרוזן. גנקוטסואו הוא הסיבה שהרוזן לא אוכל, אלא בכל ארוחה הוא רק בולע טבלייה של חומר המקיים את השד בגופו.
- הוויקונט אלבר דה מורסרף (בצרפתית Viscount Albert de Morcerf) - הדמות הראשית של האנימה, בנו של הגנרל פרננד דה מורסרף. מאורס ליוז'יני דנגלאר, אך אינו מודה שהוא אוהב אותה עד שאירוסיהם מתבטלים. אלבר הוא נאיבי מאוד. הוא פוגש את הרוזן בקרנבל בלונה, ושם מציל אותו הרוזן מידי חוטפים. גם לחברו הטוב ביותר, פרנץ, הוא אינו מקשיב כשהוא מזהיר אותו שוב ושוב להתרחק מהרוזן.
- הברון פרנץ ד'פינה (בצרפתית Baron Franz d'Epinay) - חברו הטוב ביותר של אלבר דה מורסרף. הכיר את אלבר בלוויה של אביו. גדל יחד עם אלבר ויוז'יני. מוצאו הוא כנראה מלונה. בעל גישה יותר בוגרת משל אלבר. אין לו בעיה לסכן את חייו למען חברו הטוב, והוא עושה זאת מספר פעמים.
בני לוויה של הרוזן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הדייהה טפלנה (Haydée Tebelin) - חוצנית יפהפייה ועדינה, נגנית נבל מחוננת, שהייתה נסיכה בכוכב "יואניניה" (בספר המקורי יוונייה מקונסטנטינופול). הייתה בתו של הפחה עלי טפלנה, שנבגד ונרצח בידי אדם ששירת בצבאו. אותו האדם מכר אותה ואת אמה לעבדות. נקנתה בידי הרוזן ממונטה כריסטו ומפתחת כלפיו רגשות אהבה עמוקים. היא מנסה להניא אותו מהנקמה שלו, אך יחד עם זאת בוערים בה רגשי הנקמה כלפי האדם שהרס את חייה.
- ג'ובאני ברוטצ'יו (Giovanni Bertuccio) - איש שחור, משרת נאמן של הרוזן ויד ימינו. משמש כמשרת וגם כשומר ראש. בספר המקורי היה סוכן הבית של הרוזן, ואביו המאמץ של בנדטו, שגדל להיות אנדריאה קוולקנטי.
- בטיסטין (Baptistin) - משרת נוסף של הרוזן. בספר של דיומא, משמש כחדרן בביתו. באנימה, סייף מעולה, שהרוזן נוהג להתאמן איתו בחרב.
- עלי - חוצן, אילם, בעל כוחות מיוחדים כמו טלקינזיס, ריפוי ושליטה בחיות. לפי הספר הוא היה ערבי שנענש ונכרתה לשונו, והרוזן קנה אותו רק לאחר שנכרתה, כי "תמיד רצה משרת אילם" לדבריו.
משפחת מורסרף[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הגנרל פרננד דה מורסרף (General Fernand de Morcrerf) - לשעבר פרננד מונדגו. גנרל צבא פריז הלוטש עיניו אל הנשיאות. נחשב גיבור, אך למעשה הוא פחדן ויש לו תיבת שרצים מלאה סודות אפלים. נשוי למרסדס ואבא לאלבר. שירת ביואניניה תחת הפחה, אביה של הדייהה, בגד בו ורצח אותו ומכר את הדייהה ואמה לעבדות. עוד הרבה קודם שירת יחד עם דנגלאר ואדמונד דנטס. למרות שדנטס החשיב אותו כחברו, הוא התחרה מולו על לבה של מרסדס. כשאדמונד ניצח גברה קנאתו של פרננד, והוא חבר לדנגלאר כדי שאדמונד ייאסר.
- הרוזנת מרסדס דה מורסרף (Mercédès de Morcerf) - נולדה בכפר קטלוני והייתה ארוסתו של אדמונד דנטס. התחתנה עם פרננד מונדגו בעקבות החדשות בדבר מותו של דנטס. אמא אוהבת ומגוננת לאלבר, מאוהבת עדיין באדמונד דנטס, וחושדת כי הרוזן ממונטה כריסטו הוא בעצם אהובה האבוד.
משפחת דנגלאר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הברון ג'וליאן דנגלאר - (Baron Jullian Danglars) - בעבר שירת בספינת חלל עם אדמונד דנטס ופרננד מונדגו. כיום הבנקאי החזק ביותר בצרפת. חמדן ותאב בצע מעל לכל, ולא אכפת לו גם אם קרוביו נפגעים מחמדנותו. רואה בנישואי בתו יוז'יני רק כעוד כלי להגדלת עושרו. היה חבר טוב של פרננד דה מורסרף, ועזר לו במימון הקמפיין שלו לנשיאות, עד ששמע אודות התקרית של פרננד ביואניניה. כתוצאה מכך הפסיק לממן אותו, וחזר בו מההחלטה לתת את יד בתו לבנו. באופן סמלי לחמדנותו, בוחר גנקוטסואו להעניש אותו באמצעות "מגע זהב" עד רגע מותו.
- מאדאם ויקטוריה דנגלאר (Madame Victoria de Danglars) - בספר שמה הברונית הרמיין דנגלאר. אשתו של דנגלאר ואמה של יוז'יני. יש לה מאהב ששמו לוסיין, ומשפחתה יודעת על כך. מה שהם לא יודעים שגם וילפור היה המאהב שלה, ושהיא האמא האמיתית של אנדריאה קוולקנטי. שלא כמו בעלה, יש לה גבולות בקשר למה היא מוכנה לעשות בשביל כסף. יש לה סוס שמחירו בשוק גבוה מאוד, אך אינה מוכנה למכור אותו. בעלה לעומת זאת מכר אותו למונטה כריסטו כשהציע לו מספיק כסף.
- מדמואזל יוז'ני דנגלאר (Eugénie de Danglars) - בתם של בני הזוג דנגלאר, פסנתרנית מחוננת שחלומה הגדול הוא לנגן רסיטלים באולמות גדולים וחשובים. חברת ילדות של אלבר ופרנץ, התארסה לאלבר, אך האירוסים בוטלו על ידי אביה. יוז'יני שונאת את היחס של אביה כלפיה, וטוענת בצדק שיוותר עליה בלי לחשוב פעמיים אם זה ישתלם לו כלכלית. מאוהבת באלבר, ומודה בכך שכשהיא מנגנת בפסנתר, היא נשמעת הכי טוב כשהיא מנגנת לכבודו. ע"פ האנימה, כתבה לכבודו את המנגינה של שיר הפתיחה "We Were Lovers".
משפחת וילפור[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ראר דה וילפור (Gérard de Villefort) - השופט בעל הסמכות העליונה בפריז. פסיקותיו ידועות לכל כנוקשות שאין בהן ממידת הרחמים כלפי הנאשמים. מקפיד שיקראו לו בתואר "התובע הכללי" ותמיד בעל מבט זועף ונחרץ. מאחורי החזות המחוספסת הזו, מסתתר אדם פאסיבי, שמנסה באופן תמידי להשתחרר מצלו של אביו נוארטייה. וילפור הוא אלמן שנישא בשנית לאלואיז. אב לשלושה: ולנטין (מאשתו הראשונה) אדואר (מאלואיז) ובנדטו/אנדריאה קוולקנטי (ילד בלתי חוקי שלו ושל ויקטוריה דנגלאר). לצורך הגנה עצמית, שפט שלא בצדק את אדמונד דנטס למאסר במצודת איף, על אף שהיה דנטס חף מפשע. על כן מוחק לו גנקוטסואו את המוח וכולא אותו באופן דומה.
- אלואיז דה וילפור (Héloïse de Villefort) - אשתו השנייה של ג'ראר, אמא לאדואר ואמא חורגת לוולנטין. מקנאה בבתה החורגת, על שהיא יורשת את כל הונם של הורי אמה המנוחה שהיו אצילים, ותירש גם את הונו של חותנה, נוארטייה, כשימות. אלואיז עצמה איננה אצילה, ולכן לה אין שום רכוש להוריש לבנה היחיד, אדואר. היא מגלה עניין רב ברעלים, ומגדלת פרחים רעילים רבים בחממה שבחצרה. הרוזן ממונטה כריסטו נתן לה טבעת עם סיכה רעילה, כפי שהייתה ללוקרציה בורג'ה ובכך נתן לה מוטיבציה להרוג את בני ביתה, כך שבנה יירש את רכושם. כשבעלה מגלה את מזימתה, הוא מאשפז אותה בבית משוגעים באנימה, או רוצח אותה במאנגה. בספר המקורי של דיומא, היא מתאבדת.
- ולנטין דה וילפור {Valentine de Villefort) - בתו של ג'ראר מנישואיו הראשונים. מאורסת באופן רשמי לפרנץ, אך לא נראה כי יש להם רגשות אחד כלפי השני חוץ מידידות. היא מאוהבת במקסימיליאן מורל, שהוא חייל פשוט. לכן אביה אינו מסכים לאהבתם. היא פחות מחבבת את אביה, ואוהבת יותר מכל את סבא שלה, נוארטייה המשותק, והיא היחידה שמטפלת בו ודואגת לו. בגלל שהיא עשירה ויורשת בלעדית של שלושה בעלי הון (הורי אמה שנפטרו וסבה שזמנו לא רב) היא מעוררת את קנאתה של אלואיז, אמה החורגת, ששמה רעל חזק בלימונדה אותה היא שותה ונופלת למשכב. בפרק האחרון של הסדרה המתרחש 5 שנים אחרי שיא הסיפור, אנו יודעים שהיא שרדה ונישאה למקסימיליאן.
- אדואר דה וילפור (Edouard de Villefort) - הבן של ג'ראר ואלואיז דה וילפור. ילד קטן, מפונק וחצוף. אמו רצחה את רוב בעלי הירושה בביתם בתקווה שיירש את הון המשפחה, אך נכשלת. בספר המקורי של דיומא, אמו הרעילה אותו למוות לפני שהתאבדה, אחרי שבעלה גילה את מעשיה.
- נוארטייה (Noirtier) - ישיש, אבא של ג'ראר דה וילפור (וילפור שינה את שם משפחתו כדי להתנתק ממנו). בעברו היה בכיר בממשלת צרפת, אך כיום משותק ואילם. הוא מתקשר בעזרת עיניו בלבד. עוצם אותן לומר "כן", וממצמץ בהן כדי לומר "לא". יחסי שנאה שוררים בינו לבין בנו, אבל נכדתו ולנטין מטפלת בו ומסוגלת להבין את מחשבותיו. יודע את הסוד של גאנקוטסואו, וחושף אותו בפני פרנץ ד'פינה אחרי שזה מוצא את המפתח למחשבותיו.
דמויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מקסימיליאן מורל (Maximilien Morrel) - חייל ביחידת השרירנים של הצבא הצרפתי. מתגורר במרסיי. הוא וולנטין דה וילפור מתאהבים זה בזו, וקשה לו לסבול את העובדה שאצילים אינם אוהבים את ארוסותיהם, אלא מתחתנים עמן רק לצורכי חיזוק קשרי הוריהם. פרנץ מוכן לוותר למענו על ולנטין, אך וילפור האב מסרב לכך. כשמתגלה שיש מרעיל בבית וילפור, וכשולנטין נפגעת, מחליט מקסימיליאן להבריחה מביתה בעזרתו של שטו-רנו, ולהביאה למרסיי, שם יטפל בה ויינשא לה. בספר המקורי של אלכסנדר דיומא, מורל הוא הבן של בעל האוניות שהעסיק את אדמונד דנטס לפני כליאתו, ולכן רואה הרוזן במקסימיליאן כמו בן. למען אושרו הוא עושה מאמצים להציל את וולנטין ממוות. הוא מביים את מותה, וכולם מתאבלים עליה כולל מקסימיליאן, שרוצה לסיים את חייו. הרוזן מניא אותו מלעשות זאת ומבטיח לו שייתן לו סיבה לחיות. בסוף הספר מביא הרוזן את וולנטין ואת מקסימיליאן לאי מונטה כריסטו, מאחד ביניהם, ואז עוזב ומשאיר להם מכתב בו הוא מוריש להם את כל הונו העצום.
- רוברט בושמפ (Robert Beauchamp) - עיתונאי רכילות נחשב מאוד בפריז. מנסה לראיין את הרוזן ממונטה כריסטו, אך מגלה שכשהוא מקליט אותו, קולו נמחק מן ההקלטה, וכשהוא מצלם אותו, דמותו מעורפלת בתמונות. קדרוס משכנע אותו לפרסם את הסיפור שסיבך את הגנרל מורסרף.
- לוסיין דבר'ה (Lucien Debray) - חבר של אלבר. המאהב של ויקטוריה דנגלאר. ישן איתה באותה מיטה. מזכיר בכיר בממשלת צרפת, המספק לפרנץ גישה לאגפים המסווגים של הספרייה הממשלתית, וכך הוא מקבל מושג אודות השם "גנקוטסואו".
- ראול דה שטו-רנו (Raoul de Château-Renaud) - חבר משותף של אלבר ומקסימיליאן מורל. מקסימיליאן הציל את חייו במהלך שירותם הצבאי. שטו-רנו אוהב מכוניות ועוזר למקסימיליאן להבריח את ולנטין מביתה, לאחר שמתברר לכולם שחייה בסכנה כל עוד היא בבית.
- פפו (Peppo) - נערה צעירה העובדת אצל לואיג'י ומפה בלונה. מפתה את אלבר ומובילה אותו אל לואיג'י ומפה מחד, ומנסה מאידך להגן עליו כשרוצים השודדים להרוג אותו. אלבר מתאהב בפפו, עד שכשהרוזן משחרר אותו, הוא מספר לו שהיא הייתה פעם גבר. בשלב מאוחר יותר היא מגיעה לעבוד כמשרתת בבית מורסרף, ומכרכרת סביב אלבר. בעצם היא נשלחה בידי ומפה לרגל אחרי אלבר, אך היא עדיין מחבבת אותו מאוד.
- לואיג'י וואמפה (Luigi Vampa) - השודד הכי מסוכן בלונה (רומא לפי המקור). המשטרה מארגנת את סיוריה כך שלא תיתקל בו. חוטף את אלבר דה מורסרף, והרוזן ממונטה כריסטו משחררו מידיו. אינטליגנט ונראה כל הזמן קורא ספרי פילוסופיה ומצטטם. בסוף מתגלה שהיה עובד של הרוזן, וחטף את אלבר לפי הוראתו, כדי שירכוש הרוזן את אמונו. בספר המקורי הוא לוכד גם את דנגלאר, וגובה ממנו פרנק בעבור מנת אוכל. דנגלאר מביע חרטה על מעשיו, משתחרר מידי ומפה בידי אדמונד דנטס (שחשף לדנגלאר את זהותו) ונמחל.
- גספר קדרוס (Gaspard Caderousse) - היה חבר של אדמונד דנטס, דנגלאר ומונדגו, והיה מאלה שקשרו קשר נגד אדמונד, אך שלא כמו שני חבריו שהרוויחו מהעניין, הוא נשאר עני. הוא סוחט את הגנרל דה מורסרף שיפרסם את דבר העבירה שעשו יחד אם לא "יסתום לו את הפה בזהב" כדבריו. בספר של דיומא, נאשם בפלילים, נכלא והיה שותפו לתא של אנדריאה קוולקנטי. שניהם ברחו יחד וקדרוס ניסה לשדוד את ביתו של הרוזן ממונטה כריסטו, ומשנתפס על חם ויצא מהבית, ארב לו אנדריאה ודקר אותו למוות. בדקותיו האחרונות נחשפו בפניו פניו האמיתיות של הרוזן - אדמונד דנטס.
הסגנון הייחודי של הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציור וצביעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסדרה "גנקוטסואו" משתמשת בכמה מאפיינים חדישים בסוגת האנימציה בכלל ובאנימה יפנית בפרט. כל הסדרה מצוירת ביד, אך נצבעה במחשב. כדי לצבוע את הבגדים של הדמויות, נעשה לראשונה שימוש בטקסטורות של פוטושופ, מה שגורם גם ליצירת אשליה שהבגדים זזים כשלובשיהם זזים. נעשה בה שילוב של תלת-ממד ואנימציה יפנית מסורתית. כל פרט בסדרה צבוע בצורת טקסטורה, ולא בצבע יחיד, כולל שיער של הדמויות. הדבר מקנה לסדרה צבעים חיים המעצימים את חוויית הצפייה ומושכים את העין.
הפסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]
היות שהסדרה מבוססת על קלאסיקה צרפתית, הפסקול של הסדרה מקנה לה אווירה אירופאית, וזה בא לידי ביטוי בכמה אופנים. בתחילת כל פרק, מוצגים קטעים מהפרק הקודם, בליווי קריינות בצרפתית רהוטה, שלמעשה הקריין הוא גנקוטסואו, השוכן בתוך הרוזן ממונה כריסטו, ומספר את אירועי הפרק מהזווית שלו. את הרוזן הוא מכנה "ידידי", ואת אלבר "הנפש התמימה". גם בפעמים המעטות שגנקוטסואו מדבר מתוך הרוזן בזמן פרק, הוא מדבר צרפתית ולא יפנית.
הקו המוזיקלי בסדרה מחולק לשני סוגים: אחד הוא רצועות מוזיקה מקוריות שנכתבו עבור הסדרה על ידי המוזיקאי הבריטי ג'ון גא'קס בורנל, והמוזיקאי היפני קסמאצו קוג'י. הסוג השני הוא יצירות קלאסיות מוכרות שעובדו לסדרה. לדוגמה יוז'יני, שהיא פסנתרנית, נשמעת מנגנת את יצירתו המפורסמת של שומאן "חלום" ברסיטל שהיא מופיעה בו, ומקדישה אותו לאלבר. כמו כן קטעים מסימפוניית מנפרד של צ'ייקובסקי מלווים רבות מסצנות המתח והדרמה הכי עוצמתיות בסדרה, כולל בשיאה שבפרק 23.
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסדרה התקבלה בשבחים רבים בין המבקרים. היא הוכתרה כסדרה הטובה ביותר לשנת 2004, וצוין אודותיה, כי מכל הסיפורים המערביים שעובדו לסדרות אנימה, רק "גנקוטסואו" הצליחה לשמור נאמנה על אופי הספר המקורי, ואף לשדרג אותו בעזרת הווריאציה העתידנית והסוף השונה, שהוא במהותו מותח יותר ומכיל יותר פעולה מהדרך בה בחר דיומא לסיים את ספרו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של גנקוטסואו - הרוזן ממונטה כריסטו
"גנקוטסואו - הרוזן ממונטה כריסטו", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"גנקוטסואו - הרוזן ממונטה כריסטו", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
