התרסקות מטוס חיל האוויר של ארצות הברית בקרואטיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
התרסקות מטוס חיל האוויר
של ארצות הברית בקרואטיה
USAF CT-43A crash 1996.jpg
מסוק אמריקאי מרחף למחרת התאונה
בסמוך לשרידי המטוס שהתרסק
תאריך 3 באפריל 1996
שעה 14:57
מיקום בקרבת דוברובניק, קרואטיה
גורם טעויות אנוש
קואורדינטות 42°35′54″N 18°15′07″E / 42.5983°N 18.252°E / 42.5983; 18.252
הרוגים 35
פצועים 0 עריכת הנתון בוויקינתונים
ניצולים 0
המעורבים באסון
מטוס נוסעים בואינג 200–737
מספר זנב 73-1149
שייכות חיל האוויר של ארצות הברית
מוצא נמל התעופה הבינלאומי זאגרב, קרואטיה
יעד נמל התעופה של דוברובניק, קרואטיה
חניות ביניים נמל התעופה של טוזלה, בוסניה והרצגובינה
נוסעים 29
אנשי צוות 6
הרוגים 35
ניצולים 0
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

התרסקות מטוס חיל האוויר של ארצות הברית בקרואטיה התרחשה ב-3 באפריל 1996. מטוס נוסעים של חיל האוויר האמריקאי פגע בצלע הר במהלך גישתו לנחיתה בנמל התעופה של העיר דוברובניק. כל 35 יושבי המטוס נספו. ביניהם היה מזכיר המסחר של ארצות הברית רון בראון.

התאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס שהיה מעורב בתאונה היה גרסה צבאית של מטוס בואינג 200–737. הוא הופעל על ידי כנף התובלה ה-86, שבסיסה היה בבסיס חיל האוויר רמשטיין בגרמניה. הטיסה, שכינויה היה IFO-21, המריאה מנמל התעופה הבינלאומי זאגרב ועליה 29 נוסעים וששה אנשי צוות. הנוסעים כללו משלחת של 12 אנשי מחלקת המסחר של ארצות הברית בראשותו של המזכיר רון בראון, חבר הקבינט בממשלו של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון. עוד נמצאו במטוס קבוצה של 12 אנשי עסקים אמריקאים, עובד של ה-CIA, עובד של מחלקת האוצר, עיתונאי מהעיתון ניו יורק טיימס וכן שני אזרחים קרואטים - מתרגם וצלם. המשלחת האמריקאית יצאה לבלקן לדיונים במסגרת המאמצים לשקם את כלכלת מדינות יוגוסלביה לשעבר לאחר מלחמת האזרחים שם.

לאחר חניית ביניים בנמל התעופה של טוזלה שבבוסניה והרצגובינה המשיך המטוס בדרכו לנמל התעופה בדוברובניק שבקרואטיה, שנמצא בסמוך לחוף הים האדריאטי. בעת שהתקרב לנחיתה בדוברובניק שררו במקום תנאי מזג אוויר גרועים - עננות, ערפל וגשם כבד שהיקשו מאד על הראות. במהלך הגישה אל מסלול הנחיתה, בעת שעמד בקשר רדיו עם הפיקוח האווירי הקרואטי, סטה המטוס כתשע מעלות שמאלה מנתיב הגישה למסלול ובשעה 14:57 לפי השעון המקומי פגע בצלע הר בגובה של 700 מטר מעל פני הים, כשלושה קילומטרים מנמל התעופה. לפני ההתרסקות לא השמיעו הטייסים קריאת מצוקה ולא נקטו בפעולה של ביטול נחיתה בגלל גישה שגויה (Missed Approach), הגם שכבר עברו את הנקודה שמעבר לה היו צריכים לנקוט בה.

לאחר שנותק קשר הרדיו של הפיקוח האווירי הקרואטי עם המטוס הועברה הודעה מיידית על כך לארצות הברית. חיפושים אחרי המטוס החלו על ידי השלטונות המקומיים ויחידות צבאיות של ארצות הברית. המטוס המרוסק אותר רק 4.5 שעות לאחר ההתרסקות, לקראת חשכה. התברר שעקב הפגיעה התפרק המטוס ורק חלקו האחורי הסמוך לזנבו נותר שלם. כל המצויים על סיפונו נהרגו במקום למעט אחת מהדיילות הצבאיות, שנפצעה אנושות. היא אותרה בתוך חלקו האחורי של המטוס, חולצה בקושי רב מאתר ההתרסקות, אך מתה מפצעיה לפני שהגיעה לבית חולים.

חקירת התאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת חקירה של חיל האוויר של ארצות הברית חקרה את התאונה בהשתתפות נציגים של המועצה הלאומית לבטיחות בתעבורה, רשות התעופה הפדרלית ורשות התעופה האזרחית של קרואטיה. היא הגישה את הדין וחשבון שלה ב-7 ביוני 1996. עבודתה הייתה מורכבת יותר שכן משום שהמטוס היה צבאי, לא נמצאו בו מקליט נתוני טיסה ומקליט קול בתא הטייס.

הגישה לנמל התעופה בדוברובניק נעשתה בסיוען של שתי משואת רדיו לא-כיווניות (Non-Directional Beacon) אחת מהן הייתה מוצבת על אי מצפון-מערב לנמל התעופה והאחרת בנמל עצמו. פרט לכך נעזרו הטייסים בתרשים רשמי של גישה לנחיתה (Jeppesen Chart) בנמל תעופה זה שהופק על ידי הרשויות הקרואטיות. נחיתה באמצעות משואה לא-כיוונית נוהגת במקומות רבים בעולם אך כמעט ואיננה מתקיימת בארצות הברית. לכן לא היו רוב צוותי האוויר האמריקאים מנוסים דיים בשימוש בה.

הוועדה מצאה שטייסי המטוס השתמשו בתרשים גישה לנחיתה שלא נבדק ואושר על ידי משרד ההגנה האמריקאי (כלומר שטייסים צבאיים אמריקאים לא היו אמורים לנחות בסיועו). לאחר התאונה התברר שהתרשים ציין סף גובה נמוך מדי לשם גישה לנחיתה. למרות שהתרשים לא אושר החליטו מפקדי כנף 86 להתיר למטוסיהם לנחות בדוברובניק. הוועדה גם מצאה שעל המטוס היה רק מגלה כיוון אוטומטי (Automatic Direction Finder) אחד במקום השניים שהיו דרושים על מנת לערוך נחיתה בסיוען של שתי משואות רדיו לא-כיווניות. נמצא גם שהמטוס טס במהירות גבוהה מהמהירות המתאימה לצורך גישה לנחיתה באותו מקרה.

וועדת החקירה קבעה שההתרסקות התרחשה עקב טעויות אנוש של הטייסים, לאחר שאלו ביצעו גישה שגויה לנחיתה על בסיס תרשים גישה לנחיתה פגום. היא מצאה שתנאי מזג האוויר הגרועים לא תרמו באופן משמעותי להתרחשות התאונה. אחריות לתאונה הוטלה גם על 13 קצינים אחרים של חיל האוויר האמריקאי, שחלקם נענשו. בעקבות החקירה הוחלט להתקין מקליט נתוני טיסה ומקליט קול בתא הטייס במטוסי חיל האוויר ולאכוף את השימוש בתרשימי גישה לנחיתה מאושרים בלבד.

בעקבות התאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה ימים לאחר התאונה נמצא פקח טיסה מנמל התעופה בדוברובניק ללא רוח חיים. המשטרה קבעה כי הוא התאבד בירייה.

במקום ההתרסקות על צלע ההר הוצב לזיכרון צלב מתכת גדול. מוביל אליו שביל הליכה הנקרא על שמו של רון בראון.

בניין בעיר העתיקה של דוברובניק נקרא על שמו של בראון ומוקדש לאזכרת נספי התאונה.

פרק מסדרת הטלוויזיה תעופה בחקירה, ושמו "ערפל מלחמה", הוקדש לתאונה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]