חסה תרבותית
 חסה
| |
|---|---|
חסה רומית
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | אסטראים |
| משפחה: | מורכבים |
| סוג: | חסה |
| מין: | חסה תרבותית |
| שם מדעי | |
 Lactuca sativaלינאוס, 1753 | |
חסה תרבותית או בקיצור חסה (Lactuca sativa) היא צמח עשבוני חד-שנתי או דו-שנתי ממשפחת המורכבים[1], ומהווה ירק עלים מן הנפוצים והחשובים ביותר בעולם. החסה מהווה מקור תזונתי לוויטמינים (כגון ויטמין K, ויטמין A בצורת בטא-קרוטן וחומצה פולית) ולמינרלים חשובים בהם אשלגן וברזל. במהלך תרבותה פותחו בחסה שפע זנים מסחריים, המשמשים בעיקר להכנת סלטים וכצמח טרי למאכל. בארצות המערב מגדלים אותה בגלל העלים, ואילו בסין ובמזרח אסיה נהוג לגדל את הזן 'חסת הגבעול' בשל הגבעול המעובה ולאוכלה לאחר בישול.
מחקרים גנטיים ומולקולריים עדכניים הראו כי החסה בויתה מאירוע יחיד של חסת המצפן (Lactuca serriola) באזור הקווקז סביב 4000 לפנה״ס: תחילה גודלה לשם שמן זרעים שניתן היה לאסוף בקלות משום שלא התפזרו ברוח, ובהמשך נבחרו טיפוסים בעלי עלים רחבים ובשרניים – מה שהוביל להתפתחותה כירק מאכל[2][3].
לחסה גבעול קצר, בתקופת הפריחה מתארך גבעול החסה לאורך של 80 עד 100 ס"מ, ומצמיח ענפים שעליהם פרחים לבנים או חומים זעירים המתפתחים לזרעים. הפרחים מזכירים במראם גרסה מוקטנת של פרחי שן-הארי. כל פרח פורח יום אחד בלבד, ובמהלכו מתבצעת האבקה עצמית. כאשר החסה מגודלת למאכל, קוטפים אותה בטרם תפרח.
שימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות שכיום החסה משמשת רק כמזון, בעבר שויכו לה תכונות נוספות. הרומאים, אשר החסה שהייתה מצויה בתקופתם הכילה חומר הדומה בתכונותיו לאופיום, נהגו לאכול את החסה בסוף ארוחה כדי להירדם בקלות. המצרים לעומת זאת, בשל העובדה שהחסה מתיזה חומר חלבי כשהיא נחתכת, ובשל צורת עליה, קישרו את החסה עם האל מין ועם גבריות וראו בה מעוררת חשק. ביוון העתיקה, הובילו ההבדלים בן תפיסות אלו לבלבול וכך בשעה שהרופא המפורסם גלנוס מפרגמון טען שהוא אוכל את החסה בסוף הארוחה כדי לחזק את הזיכרון ולעודד שינה מהירה, הרופא רופוס מאפסוס שחי רק מאה שנים קודם לכן טען שחסה מערפלת את החושים ומקהה את המחשבה. ביהדות נהוגה אכילת החסה בליל פסח כחובת אכילת המרור, משום שהיא מזוהה בתלמוד עם החזרת[4], שהיא אחד המינים הנזכרים במשנה שיוצאים בהם ידי חובת המרור[5].
במטבח הצרפתי והסיני מקובלת מנת מרק חסה.
זנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| ערך תזונתי ל-100 גרם | |
| מים | 94.6 ג' |
|---|---|
| קלוריות | 17 קק"ל |
| חלבונים | 1.23 ג' |
| פחמימות | 3.29 ג' |
| שומן | 0.3 ג' |
| כולסטרול | 0 מ"ג |
| ויטמינים | |
| ‑ ויטמין A | 436 מק"ג |
| ‑ ויטמין B1 | 0.072 מ"ג |
| ‑ ויטמין B2 | 0.067 מ"ג |
| ‑ ויטמין B3 | 0.313 מ"ג |
| ‑ ויטמין C | 4 מ"ג |
| ברזל | 0.97 מ"ג |
| סידן | 33 מ"ג |
| אשלגן | 247 מ"ג |
| נתרן | 8 מ"ג |
| סיבים תזונתיים | 2.1 ג' |
| מקור: משרד החקלאות האמריקני | |
נהוג לחלק את החסה לזנים על פי מבנה וצורת העלה. זני החסה כוללים:
- חסה רומית, ידועה גם כ"חסה ערבית". בעלת עלים עבים רבים שצורתם מאורכת וצבעם ירוק כהה
- חסת ראש בעלת הצורה העגולה המחולקת לחסה אירופאית בעלת עלים דקים בצבע ירוק בהיר וחסה אמריקאית בעלת עלים מסולסלים ועבים יותר
- חסות עלים - קטנות יותר ועדינות יותר, בעלות צבעים שונים ולרוב בעלות עלים מסולסלים
- חסת הגבעולים שהסינים אוכלים את הגבעול שלה ולא את העלים
כשרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהלכה ישנו איסור לאכול שרצים הנלמד מהפסוק: "וכל שרץ העוף... שקץ הוא לכם", ו"לכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל"[6], לכן אסורים החרקים באכילה, לכן הירקות הנגועים במיני חרקים מהווים בעיה קשה מאוד עבור יהודים שומרי המצוות, היות שעליהם להיזהר ממיני חרקים שאינם תמיד נראים. החסה עלולה להיות נגועה בחרקים רבים: כנימות עלה, תריפס, זחלי זבוב המנהרות, זבובים מסוגים שונים, זחלי פרודניה ודומיהם, אקריות, "פסוקים" הדומים לתריפס וכנימת עש הטבק. לכן יש רבנים המחמירים ופוסקים שיש לנקותם ביסודיות רבה על ידי שפשוף קפדני ואף השריה בדטרגנט, חומץ ומי מלח.
חסה מגוש קטיף
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ירקות ללא חרקים
בגוש קטיף הומצאה שיטה על ידי מספר חקלאים, ובראשם אליהו בן נעים והאגרונום שמעון ביטון, המאפשרת גידול חסה וירקות עליים אחרים באופן המבטיח בסבירות גבוהה שלא ימצאו בה רמשים. בשיטה זו הוטל ספק על ידי מספר רבנים, בעוד אחרים נתנו ברכתם לשיטה. ישומה הביא לכך שהיקף הצריכה של החסה בקרב הציבור הדתי בישראל גדל מאוד. בכפר דרום אף הוקם מפעל מיוחד בשם עלי קטיף לאריזת החסה המיוחדת וירקות עליים אחרים עם בעיות נגיעות דומות. עם פינוי גוש קטיף, הועתקה השיטה גם לאזורים אחרים בארץ.
שימור החסה לאורך זמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]כדי לשמר את החסה לאורך זמן רצוי לשטוף אותה, לייבש אותה היטב, לצרור את העלים יחדיו בצורה רופפת ולא הדוקה, לעטוף את הצרור בנייר סופג ולאכסן בתוך קופסה אטומה.
תוצרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארגון המזון והחקלאות האמריקאי מדווח כי תוצרת החסה והעולש העולמית עמדה בשנת 2007 על 23.55 מיליון טון, כאשר שלוש היצרניות הגדולות הן סין (51%), ארצות הברית (22%) וספרד (5%).
| מדינה | תוצרת (בטונות) | |||
|---|---|---|---|---|
 סין |
12,000,000 | |||
 ארצות הברית |
5,105,980 | |||
 ספרד |
1,070,000 | |||
 איטליה |
850,078 | |||
 הודו |
790,000 | |||
 יפן |
560,000 | |||
 צרפת |
471,000 | |||
 טורקיה |
382,034 | |||
 מקסיקו |
275,000 | |||
 אוסטרליה |
185,000 | |||
| סך הכול | 23,550,943 | |||
|
| ||||
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חסה תרבותית, באתר ITIS (באנגלית)
חסה תרבותית, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
חסה תרבותית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)- חסה תרבותית, באתר Tropicos (באנגלית)
חסה תרבותית, באתר GBIF (באנגלית)- חסה תרבותית, באתר The Plant List (באנגלית)
חסה תרבותית, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
חסה, דף שער בספרייה הלאומית- חסה תרבותית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Lactuca sativa, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ Cao, S., Sawettalake, N. & Shen, L., Lactuca super-pangenome provides insights into lettuce genome evolution and domestication, Nat Commun 16, 7257, 6-8-2025 doi: 10.1038/s41467-025-62641-w
- ^ Wei T, et all, Whole-genome resequencing of 445 Lactuca accessions reveals the domestication history of cultivated lettuce, Nat Genet 53(5), 4-2021, עמ' 752-760 doi: 10.1038/s41588-021-00831-0
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ל"ט, עמוד א'
- ^ על הסתירה לכאורה בין השם 'מרור' לכך שהחסה מתוקה, ראו: הרב ישראל דנדרוביץ, מצות המרור בחסה המתוקה, בתוך: ישורון, גיליון נא, ניסן תשס"ח, עמ' תרס-תרסט.
- ^ ספר ויקרא, פרק י"א
