ויליאם פוקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ויליאם פוקס
William Fox
Retouched portrait of Sir William Fox.jpg
לידה 2 בספטמבר 1812
ווסטאו, סאות' שילדס, צפון-מזרח אנגליה.
פטירה 23 ביוני 1893 (בגיל 80)
אוקלנד, ניו זילנד
מדינה ניו זילנדניו זילנד  ניו זילנד
השכלה ודהאם קולג', בית ספר דרהאם עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, משפטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה ללא שיוך פוליטי
בת-זוג שרה הולקומב
ראש ממשלת ניו זילנד ה-2 (כהונה ראשונה)
תקופת כהונה 20 במאי 18562 ביוני 1856 (14 ימים)
הקודם הנרי סיוול
הבא אדוארד סטפורד
ראש ממשלת ניו זילנד ה-2 (כהונה שנייה)
תקופת כהונה 12 ביולי 18616 באוגוסט 1862 (שנה)
הקודם אדוארד סטפורד
הבא אלפרד דומט
ראש ממשלת ניו זילנד ה-2 (כהונה שלישית)
תקופת כהונה 28 ביוני 186910 בספטמבר 1872 (3 שנים ו-10 שבועות)
הקודם אדוארד סטפורד
הבא אדוארד סטפורד
ראש ממשלת ניו זילנד ה-2 (כהונה רביעית)
תקופת כהונה 3 במרץ 18738 באפריל 1873 (5 שבועות ויומיים)
הקודם ג'ורג' ווטרהאוס
הבא ג'וליוס ווגל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סר ויליאם פוקסאנגלית: William Fox;‏ 2 בספטמבר 181223 ביוני 1893) היה ראש ממשלת ניו זילנד השני שכיהן ארבע תקופות כהונה לא רצופות במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19, כאשר ניו זילנד הייתה עדיין מושבה. הוא ייזכר בשל פעולת החרמת הקרקעות של המאורים, תרומתו למערכת החינוך (כמו הקמתה של אוניברסיטת ניו זילנד) ופועלו להגדלת היקף האוטונומיה של ניו זילנד מבריטניה. הוא תואר כאדם נחוש ואינטליגנטי, אך גם כאדם מריר ולהוט מדי למתקפות אישיות. היבטים שונים של אישיותו תוארו באופן שונה בתיעודים שונים, בהתאם להשקפתם הפוליטית של המתארים.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם פוקס נולד בכפר ווסטאו שבסאות' שילדס שבצפון-מזרח אנגליה. הוא היה בן למשפחה טובה באופן יחסי והוא התחנך בבית הספר בעיר דרהאם ולמד בקולג' וודהאם באוקספורד. מעשיו בשנים שלאחר סיום לימודיו לוטים בערפל. יש הסוברים שבתקופה זו הוא לא היה כלל באנגליה. ב-1838 הוא למד משפטים בלונדון.

זמן קצר לערך הכשרתו כעורך דין, נשא פוקס לאישה את שרה הלקומב. הזוג החליט להגר לניו זילנד, והצטרפו לקבוצה גדולה של מתיישבים. עם הגעתו לולינגטון, זכו כישוריו המשפטיים של פוקס להכרה, אך הייתה לו עבודה מועטה בתחום, וכך הוא השלים את הכנסתו בכתיבה לעיתונים מקומיים. ב-1843 הוא איבד את רישיון עריכת הדין שלו, כאשר הוא סירב להישבע שבועת אמונים שנראתה לו משפילה. אירוע זה חייב אותו להתמקד כמעט כליל בכתיבה ובעיתונאות.

ראשית הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה התנגד פוקס למשא ומתן שניהלה הממשלה עם המאורים על קרקעותיהם, בטענה שלמאורים יש זכות רק על קרקעות שהם עשו בהם שימוש. הוא גם גינה את תגובתן הרפה של הממשלות הקולוניאליות על הריגתו של ארתור ווייקרפילד, פקיד רשמי של חברת ניו זילנד שניסה להרחיב את תחומי היישוב נלסון לקרקעות שהוחזקו על ידי המאורים. הביקורת שמתח פוקס על מושל ניו זילנד, רוברט פיצרוי, הייתה חלק מהגורמים שהביאו בסופו של דבר להדחתו של פיצרוי. ב-1843 נבחר פוקס להיות מחליפו של ווייקרפילד בנלסון.

בנלסון, לא הייתה הצלחתו של פוקס שלמה. עם המאורים לא התרחשו עימותים רבים ורוב עבודתו של פוקס הייתה קשורה להתפתחות הכלכלית של המקום. תכנון גרוע וסקרי קרקעות לא מדויקים, השאירו את המתיישבים עם פחות ממה שהובטח להם ועל פוקס הוטלה האחריות לפתור את הבעיה. בעוד שהיסטוריונים מודרניים רבים מאמינים שהוא עשה עבודה טובה, פוקס עצמו סבר שמאמציו לא היו מספקים דיים כדי להרגיע את המתיישבים הזועמים. בהדרגה בילה פוקס את זמנו בהובלת קבוצות מתיישבים לאזורים השוממים שליד נלסון, פעילות שנראה היה שהוא נהנה ממנה. לכל אורך חייו היה פוקס פעיל מאוד מבחינה גופנית.

ב-1848 מת ויליאם ווייקרפילד, אחיו של ארתור ווייקרפילד. כפקיד הבכיר ביותר בחברת ניו זילנד, הוא היה הממונה על פוקס. עד מהרה הגיע פוקס לולינגטון והצליח להבטיח לעצמו מינוי כמחליפו של ווייקרפילד. הוא הצליח לעשות זאת בשל המרחק הקצר בין נלסון לולינגטון, שאליה הוא הצליח להגיע לפני שהגיעו הוראות ממקומות אחרים. פוקס לא היה הבחירה הראשונה של מועצת המנהלים של החברה בלונדון, שהעדיפה את דילון בל, אך פעולתו המהירה של פוקס זיכתה אותו בתמיכה לטובת המינוי לתפקיד.

לאחר מותם של האחים ווייקרפילד נכנסה החברה למשבר. בהדרגה החל פוקס להיות פעיל פחות ופחות בחברה ויותר גילה עניין בממשל הקולוניאלי. הוא היה מתנגד חזק של המושל ג'ורג' גריי שסירב להעניק זכויות ממשל עצמי למתיישבים. לעיתים קרובות הוא גינה את הממשל ואת המערכת המשפטית כמושחתים וכחסרי יכולת.

ב-1851 נסע פוקס ללונדון כמייצג של קבוצת מתיישבים מולינגטון. שם הוא פגש את אדוארד גיבון ווייקרפילד, אחיהם הגדול של ויליאם וארתור. הוא קיים שיחות על רעיונותיו בנוגע לחוקה לניו זילנד, ממשל עצמי, ופרלמנט דו-בתי. הוא ניסה גם להיפגש עם הלורד גריי, שר המושבות הבריטי, אך נדחה. כאשר בשנה שלאחר מכן, כוננה חוקה לניו זילנד, היא כללה כמה מרעיונותיו של פוקס, אך מבחינתו היא לא הייתה מספקת.

חבר פרלמנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני שובם לניו זילנד, בילו פוקס ואשתו זמן במסע בקנדה, ארצות הברית וקובה. עם שובם לניו זילנד, כוננה כבר החוקה החדשה והתקיימו בחירות. ב-1855 נבחר פוקס לפרלמנט מטעם מחוז הבחירה של וונגנואי. הוא נאבק על מתן אוטונומיה והיה ממתנגדי הממשלה הראשונה של ניו זילנד, שהוקמה בשנה שלאחר מכן על ידי הנרי סיוול. תוך 13 ימים הצליח פוקס להפיל את ממשלתו של סיוול והוא נבחר לראש הממשלה השני של ניו זילנד. יחד עם זאת, החזיקה הממשלה שהקים פוקס, 13 ימים בלבד, לפני שהוחלפה על ידי ממשלתו של אדוארד סטפורד. את שנותיה הראשונות של כהונתו של סטפורד בילה פוקס בסוג של פרישה, אך מאוחר יותר שב להיות מתנגדו הראשי של סטפורד בפרלמנט.

לאור התנגדותו של פוקס למדיניות הממשלה בנושא זכויות הקרקע של המאורים, נראה שפוקס שינה את דעותיו על הנושא. הוא האשים את הממשל של סטפורד ואת המושל תומאס גור בראון על פרוץ המלחמות במחוז טראנאקי, שאירעו עקב סירובו של ראש שבט מאורי למכור את אדמותיו. רבים סבורים שפוקס אכן העביר את תמיכתו למאורים, אם כי היסטוריונים מודרניים רבים סבורים שהתנגדותו להשתלטות על הקרקעות נבעה משיקולים פרגמטיים של הימנעות ממלחמה, ולא משינוי בתפיסת עולמו. העדר תיעוד בנושא מותיר אותו לוט בערפל.

ראש ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1861 יזם פוקס הצעת אי-אמון בסטפורד והוא נבחר שוב להיות ראש הממשלה. בין הצעדים שהוא נקט היו שינויים חוקתיים שנועדו לשלב את המאורים מבחינה פוליטית, עצירת הניסיונות להשתלט על קרקעות מאוריות וגישה מתונה יותר בטיפול בסכסוכים שכבר התחוללו. גם כאן קיימת מחלוקת אם הוא הונע על ידי תמיכה בזכויות המאורים או על ידי גישה פרגמטית. ניסיונותיו של פוקס להמעיט את מוקדי החיכוך עם המאורים סוקלו על ידי המושל גריי, ששב לתקופת כהונה נוספת והיה מאמין גדול בצורך להתעמת עם המאורים באמצעים צבאיים. בניית הכוח הצבאי וגיוסם של כוחות על ידי גריי, גרמו למאורים לאבד את האמון בכל יוזמה שנקטה הממשלה.

בעקבות המחלוקת הקשה בין פוקס לבין גריי על המדיניות כלפי המאורים, איבד פוקס ב-1862 את אמון הפרלמנט. בשנה שלאחר מכן הוא חזר לממשלה, אך הפעם רק בתפקיד שר בממשלתו של פרדריק ויטאקר. לפוקס הייתה השפעה מעטה על קביעת מדיניות הממשלה, שכללה הפקעת קרקעות של המאורים בהיקף נרחב. לאחר סיום כהונתו כשר, יצאו פוקס ורעייתו למסע של כמה שנים באוסטרליה.

עם שובו לניו זילנד, שוכנע פוקס על ידי חוגי האופוזיציה לשוב לפוליטיקה כמשקל נגד ליריבו משכבר אדוארד סטפורד. פוקס נבחר מחדש לפרלמנט וחזר למתוח ביקורת קשה על מדיניותו של סטפורד כלפי המאורים. בבחירות של 1869 ניצח פוקס את סטפורד ונבחר להיות ראש הממשלה בפעם השלישית. הוא פעל מידית לצמצום הפעילות הצבאית והחיכוכים עם המאורים. בהדרגה מצא עצמו פוקס כששר האוצר שלו, ג'וליוס ווגל, מאפיל עליו. תוכניותיו הנרחבות של ווגל לפיתוחה של ניו זילנד, שכללו לקיחת הלוואות למימון עבודות ציבוריות, הפכו עד מהרה לציר המרכזי של מדיניות ממשלת פוקס, אך לפוקס הייתה השפעה מועטה בנושא. בסופו של דבר נחלש מעמדו כראש הממשלה ובבחירות של 1872 הוא הובס שוב על ידי סטפורד.

בשלב זה, גמלה בדעתו של פוקס ההחלטה לא להיבחר לתפקיד נוסף. אך חייו הפוליטיים עדיין לא באו לידי סיום, כאשר ראש הממשלה שכיהן אחרי סטפורד, ג'ורג' ווטרהאוס, התפטר באופן פתאומי, ופוקס נקרא למלא את התפקיד כממלא מקום עד לבחירתו של מנהיג חדש. לאחר שובו של ווגל ממסע מעבר לים, פינה עבורו פוקס את מקומו וווגל נבחר לתפקיד ראש הממשלה.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1868 אימץ פוקס ילד מאורי בן שש שהוטבל לנצרות והוא נקרא על שמו של פוקס. לויליאם ושרה פוקס לא נולדו ילדים, ונפשה של שרה פוקס נקשרה בנפשו של ויליאם פוקס הצעיר. הוא זכה להשכלה משפטית, שימש כאיש קשר ומתרגם עם האוכלוסייה המאורית וב-1875 לקחו אותו בני הזוג פוקס לסיור בארצות הברית ובבריטניה.

ב-1879 הוענק לפוקס תואר אביר מפקד של מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש. בהמשך היה פוקס פעיל במסגרת התנועה נגד צריכת משקאות חריפים. עד גיל מבוגר הוא המשיך להיות פעיל גופנית וב-1892, בהיותו בן 80, הוא טיפס על הר טראנאקי.

סר ויליאם פוקס מת ב-23 ביוני 1893. העיירה פוקסטון, שבחבל מנוואטו-ונגנאוי, שהוקמה ב-1885, נקראת על שמו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויליאם פוקס בוויקישיתוף