המושל הכללי של ניו זילנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממשל ופוליטיקה של
ניו זילנד
סמל ניו זילנד
סר ג'רי מטפארה, המושל הכללי הנוכחי

המושל הכללי של ניו זילנדאנגלית: The Governor-General of New Zealand, במאורית: Te Kāwana Tianara o Aotearoa) הוא נציג המונרך של ניו זילנד (כיום אליזבת השנייה). המושל הכללי פועל כמשנה למלך המייצג את המלכה בניו זילנד ויש הרואים בו ראש המדינה דה פקטו של ניו זילנד. "חוק החוקה" של 1986 קובע ש"המושל הכללי, הממונה על ידי הריבון, הוא נציג הריבון בניו זילנד". לא קיימת הגדרה מדויקת לאורך כהונתו של המושל הכללי, אך מקובל שהמושל הכללי מכהן כחמש שנים. הכינוי המלא של התפקיד הוא: "המושל הכללי והמפקד העליון של ממלכת ניו זילנד" (The Governor-General and Commander-in-Chief of the Realm of New Zealand).

תפקידי המושל הכללי מוגדרים במכתב הרשאה שהוצא ב-1983 (ותוקן ב-2006) והוא כולל:

  • מינוי שרים ושופטים
  • פיזור הפרלמנט
  • הענקת הסכמה מלכותית לחוקים
  • הוצאת צו לעריכת בחירות
  • הענקת כיבודים

כל תפקידיו של המושל הכללי מבוצעים בשמה של המלכה.

מעבר לתפקידיו החוקתיים, למושל הכללי יש תפקידים טקסיים חשובים. הוא נוסע ברחבי ניו זילנד כדי לפתוח ועידות ונוכח בתפילות ובטקסי אזכרה. כאשר המושל הכללי נוסע מחוץ לניו זילנד, רואים בו כנציגה של המדינה ושל המלכה הוא זוכה ליחס שניתן לראש מדינה כמעט ברוב המובנים. על פי "חוק החוקה של ניואה", המושל הכללי גם מייצג את המלכה בניואה. בעוד שניואה היא חלק מממלכת ניו זילנד, משמעות מעמדה כשטח בממשל עצמי, הוא שהמושל הכללי מייצג את המלכה כראש מדינה בניואה בנפרד ממשרתו כמושל הכללי של כל ממלכת ניו זילנד.[1]

המושל הכללי הנוכחי הוא לוטננט גנרל סר ג'רי מטפארה, שהושבע לתפקידו ב-31 באוגוסט 2011.[2] הוא החליף את אנאנד סטיאנאנד ומונה לתפקידו על ידי המלכה ב-7 במרץ 2011 בעצת ראש ממשלת ניו זילנד, ג'ון קי.[3] מטפארה הוא האדם ה-20 המכהן בתפקיד. סגניתו של המושל הכללי היא כיום שאן אליאס, מתוקף תפקידה כנשיאת בית המשפט העליון של ניו זילנד. את הסיוע המנהלתי מקבל המושל הכללי ממשרד ראש ממשלת ניו זילנד והקבינט.

מינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינויו של המושל הכללי מתבצע על ידי המלכה מתוקף היותה מלכת ניו זילנד על פי הצעתו של ראש ממשלת ניו זילנד.[4] הצעתו של ראש הממשלה מבוססת לעתים על החלטת הקבינט, למרות שאפשרות זו היא לא מחויבת המציאות. היו כמה מקרים בהם מונה המושל הכללי על פי החלטת הקבינט. לאחרונה, לאחר שניו זילנד עברה לשיטת ייצוג יחסי מעורבת (Mixed-member proportional representation), נהוג שראש הממשלה נועץ בכל ראשי הסיעות בפרלמנט, וכך נעשה כבר בהחלטה על מינויו של אנאנד סטיאנאנד.[5] על פי המקובל שותף גם ראש האופוזיציה בהתייעצות על מינוי המושל הכללי, אך גם זה לא התבצע תמיד.

בעקבות ועידה אימפריאלית שהתקיימה ב-1930, אימצה ועידה חוקתית שכונסה באותה שנה את הרעיון למינוי המושל הכללי על פי עצת והמלצת ממשלת ניו זילנד. עם זאת, זכות זו לא יושמה ישירות על ידי ראש ממשלת ניו זילנד עד 1967.

למרות שתפקיד המושל הכללי הוא בלתי-מפלגתי, היו כמה מינויים שעוררו מחלוקות משמעותיות. ב-1977 הלין מנהיג האופוזיציה דאז, ביל רולינג, על כך שלא נועצו בו במינויו של סר קית' הוליאוק, הוא מתח ביקורת על כך שהוליאוק היה שר מכהן בממשלה בעת שההצעה למינויו הוגשה והציע בגלוי את מינוי של סר אדמונד הילרי במקומו. על הצעה זו נמתחה ביקורת על ידי הממשלה על רקע תמיכתו של הילרי בלייבור בבחירות 1975. ב-1990 מונתה קתרין טיזרד, לשעבר ראשת העיר אוקלנד מטעם הלייבור ואשתו לשעבר של סגן ראש הממשלה מטעם הלייבור, בוב טיזרד. למרות הרקע הפוליטי של הוליאוק וטיזרד, לא ניתן היה לומר שהם מילאו את תפקידם בנטייה פוליטית כל שהיא.

לעתים היו שמועות על האפשרות שימונה לתפקיד המושל הכללי חבר משפחת המלוכה הבריטית. ב-2004, ביקש ריצ'רד וורת', חבר פרלמנט לשעבר מטעם המפלגה הלאומית ומונרכיסט מושבע, מראשת ממשלת ניו זילנד, הלן קלארק, לשקול את האפשרות להציג את מועמדותו לתפקיד המושל של הנסיך אדוארד, רוזן וסקס.[6]

טקס ההשבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני שנכנס המושל הכללי לתפקידו, מוקרא באופן פומבי כתב המינוי שלו בנוכחות נשיא בית המשפט העליון של ניו זילנד, או שופט עליון אחר ובפני חברי ממשלת ניו זילנד. המושל הכללי מצהיר אמונים בטקס שמנוהל על ידי נשיא בית המשפט העליון או שופט עליון אחר.

הצעות לבחירות לתפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעת לעת, מועלות הצעות שהמושל הכללי יבחר בבחירות. בנוסח הטיוטה הראשונה של חוק חוקת ניו זילנד של 1852, כלל מי שכיהן אז כמושל, סר ג'ורג' גריי, סעיף שדיבר על בחירתו של המושל על ידי הפרלמנט. סעיף זה הושמט לבסוף מהנוסח הסופי, ככל הנראה בשל העובדה שמשרד המושבות רצה לשמור בידיו את השליטה על ממשלת ניו זילנד. ב-1887 הגיש גריי, אז כבר ראש ממשלה לשעבר, הצעת חוק לבחירת המושל. הצעת החוק נפלה ברוב דחוק של 46 תומכים מול 48 מתנגדים כשאת ההתנגדות הובילה ממשלת הארי אטקינסון. ב-1889 ניסה גריי להעביר הצעת חוק נוספת בנושא.[7]

ב-2006 העלה הפרשן הפוליטי, קולין ג'יימס, הצעה שהמושל יבחר (או ליתר דיוק, בבחירות יבחר המועמד שיוגש לאישור המלכה) על ידי רוב של 60% מחברי הפרלמנט.[8] ג'יימס טען שלציבור הניו זילנדי צריכה להינתן היכולת לבחור את נציג המלכה בארצם, ושדרך הבחירה הנוכחית של המושל היא לא דמוקרטית ולא מתבצעת בשקיפות. שיטת בחירה זו שהוצעה על ידי ג'יימס לא הייתה ייחודית לניו זילנד. המושל הכלליים של פפואה גינאה החדשה ושל איי שלמה, נבחרים בדרך זו. המומחה למשפט חוקתי, פרופסור נואל קוקס, שבעבר כיהן כיושב ראש הארגון לקידום המלוכה החוקתית בניו זילנד, מתח ביקורת על ההצעה בטענה ש"מתן לגיטימציה דמוקרטית נפרדת למושל הכללי עלולה לגרום להפרדה בין שרי הממשלה לבין המושל הכללי... המושלים הכללים עלולים לקבל את מקור הכוח הנפרד מתוקף בחירתם ולהוות יריבים פוליטיים לשרי הממשלה".[9]

בפברואר 2008, הציעה התנועה הרפובליקנית את רעיון בחירתו של המושל הכללי כצעד ביניים להפיכתה של ניו זילנד לרפובליקה, בטענה ש"בחירת המושל הכללי תאפשר או תקל על המעבר למשטר רפובליקני על ידי בחירת ראש המדינה על ידי העם". בדיון על אישור של חוק המושל הכללי ב-2010, הציע חבר הפרלמנט מטעם מפלגת הירוקים, שהפרלמנט ימליץ למלכה על המועמד לתפקיד המושל הכללי, כשההמלצה תאושר על ידי שלושה רבעים לפחות של הפרלמנט.[10] בוועדה לגיבוש הצעת החוק, הציעה התנועה הרפובליקנית שהפרלמנט ימנה את המושל הכללי עם רוב של שלושה רבעים בנוסף להסכמת רוב חברי סיעות הבית ובנוסף שיוסכם על תהליך דומה בעת שעולה הצורך להדיח את המושל מתפקידו ועל תקופת כהונה של חמש שנים.[11] חבר הפרלמנט מטעם המפלגה הלאומית, ניקי קיי, מתח ביקורת על ההצעה על רקע האפשרות שמפלגה המיוצגת על ידי חבר פרלמנט אחד תוכל להטיל וטו על ההחלטה שתתקבל ברוב, ובכך יינתן למפלגות כאלה עוצמה גדולה מדי. התנועה הרפובליקנית הגיבה לטענה זו שהשיטה המוצעת תבטיח שהמינוי יעשה על דעתן של רוב חברי הפרלמנט והמפלגות המיוצגות בו.[11]

תקופת כהונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושל הכללי מכהן בתפקידו "על פי רצון המלכה" (At Her Majesty's pleasure). על פי המקובל מכהן המושל במשך חמש שנים, אך ראש ממשלת ניו זילנד ראשי לייעץ למלכה להאריך או לקצר את תקופת כהונתו של המושל המכהן. לדוגמה, סילביה קרטרייט הייתה אמורה לסיים את כהונתה כמושלת הכללית באפריל 2006, אך היא הוארכה על ידי המלכה בהמלצת ראשת הממשלה, הלן קלארק שסברה ש"תהליך הבחירה של מושל חדש לא צריך להתקיים בתקופת מערכת בחירות לפרלמנט".[12]

מילוי מקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר המושל הכללי מתפטר, מת, נמצא בלתי כשיר למלא את תפקידו או יוצא מחוץ לגבולות ניו זילנד, ממלא את מקומו נשיא בית המשפט העליון.

פיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש ממשלת ניו זילנד ראשי לייעץ למלכה (כל עוד הוא נהנה מאמון הפרלמנט), להפסיק את כהונתו של המושל הכללי והמלכה מחויבת לפעול על פי הצעתו של ראש הממשלה. בשל העובדה שמעולם לא פוטר אף מושל כללי של ניו זילנד על פי עצת ראש הממשלה, לא ברור באיזה מהירות תפעל המלכה במקרה של הצעה כזאת.

כמה משפטנים בתחום החוקתי טוענים שהמלכה לא חייבת להיעתר להצעה כזאת כלל, בעוד שאחרים טוענים שהמלכה רשאית לעקב את החלטתה. אחרים טוענים שהמלכה מחויבת לפעול על פי עצת ראש הממשלה ויתר מכך, שעליה לפעול על פי עצת ראש הממשלה באופן מיידי.

מבקרים, בעיקר מטעם התנועה הרפובליקנית, מתארים את יכולתו של ראש הממשלה לייעץ למלכה לפטר את המושל הכללי כפגם בחוקתה של ניו זילנד המאפשר לראש הממשלה ולמושל הכללי לפטר איש את רעהו. הם טוענים שהפגם הזה מחמיר לאור רצונה של המלכה או של נציגה להיות מעורבים מבחינה פוליטית. יותר מכך, הטענה שמשמעות פגם זה היא שהמושל הכללי לא יכול לשמש כ"בלם חוקתי", כפי שקרה בפרשת פיטוריו של ראש ממשלת אוסטרליה, גוף ויטלם, על ידי המושל הכללי של אוסטרליה ב-1975.

כהונתם של שלושה מושלים כלליים הופסקה לפני זמנה: ויליאם הובסון, שמת לפני שכהונתו הופסקה באופן רשמי, רוברט פיצרוי וג'ורג' גריי, כולם כיהנו לפני שניו זילנד קיבלה ממשל עצמאי ב-1853.

תפקידי המושל הכללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

את תפקידיו של המושל הכללי של ניו זילנד ניתן לחלק לשלושה תחומים: תפקידים חוקתיים, תפקידים טקסיים ותפקידים חברתיים.

תפקידים חוקתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן סמלי, המושל הכללי הוא ראש הרשות המבצעת והוא פועל בכפוף למוסכמות והתקדימים החוקתיים. כמעט תמיד מפעיל המושל את הזכויות המלכותיות על פי עצת ראש הממשלה ושריו. ראש הממשלה והשרים בתורם אחראים כלפי בית המחוקקים ודרכו כלפי העם. חוק החוקה של 1986 מגדיר ש"המושל הכללי ממונה על ידי הריבון והוא נציגו של הריבון בניו זילנד". המושל הכללי מפעיל מספר סמכויות מלכותיות בלעדיות. בפועל, הכוח הפוליטי בניו זילנד מסור בידי הפרלמנט של ניו זילנד (שמורכב מהמושל הכללי עצמו מבית הנבחרים), באמצעות ראש הממשלה והקבינט. על פי המוסכמות החוקתיות, מפעיל המושל הכללי את סמכויותיו אך ורק על פי עצת ראש הממשלה ושריו, למעט מקרה בו מאבד ראש הממשלה את אמון הפרלמנט.

למרות שמלכת ניו זילנד היא גם מלכת בריטניה, עקב היות ניו זילנד אומה ריבונית, אין ביכולתה של ממשלת בריטניה לייעץ למושל הכללי או להתערב בצורה זו או אחרת בענייניה של ניו זילנד. המושל הכללי מוגבל על פי המוסכמות החוקתיות לפעול על פי עצת ראש הממשלה בהפעלת סמכויותיו החוקתיות, כל עוד ראש הממשלה נהנה מאמון הפרלמנט. גם כאשר הוא ממנה את ראש הממשלה, מפעיל המושל הכללי לעתים רחוקות שיקול דעת כל שהוא. על פיה המוסכמות החוקתיות הבלתי כתובות, המושל הכללי חייב למנות לתפקיד ראש הממשלה את האדם שיש לו את רוב הסיכויים לזכות באמון הפרלמנט, בדרך כלל מנהיג המפלגה הגדולה ביותר או מנהיגה של קואליציית מפלגות שמהווים את הרוב בפרלמנט.

המושל הכללי הוא נציגו של המונרך בניו זילנד וראשי (על פי עצת ראש הממשלה) להפעיל את רוב הסמכויות המסורות בידי הכתר. עם זאת, בעת שהמונרך נמצא בניו זילנד, הוא ראשי להפעיל את סמכויותיו בעצמו. יותר מכך, חלק מהסמכויות (כמו הסמכות למנות את המושל הכללי הבא, לאשר את קיומם של כיבודים שונים וכו') יכולות להיות מפועלות על ידי המונרך באופן בלעדי. המושל הכללי הוא שומר החותם של ניו זילנד המוטבע על כל מסמכי הממשלה.[13]

"כל סמכות המוקנית למושל הכללי על פי כל חוק, היא סמכות מלכותית הניתנת למימוש על ידי המושל הכללי בשם הריבון ובהתאם לכך היא יכולה להיות ממומשת הן על ידי הריבון בעצמו או על ידי המושל הכללי" (סעיף 3 לחוקת ניו זילנד).[14]

המועצה המנהלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושל הכללי יושב בראש "המועצה המנהלת" (Executive Council). ראש הממשלה ממונה להיות חבר במועצה ומייעץ את מי מחברי הפרלמנט למנות כשר וכתת-שר (Parliamentary secretary). תפקידה העיקרי של המועצה המנהלת הוא לפרסם את דבר המלך במועצה, על פי סמכותו של "דבר המושל הכללי במועצה".

הפרלמנט והקבינט[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושל הכללי מזמן את הפרלמנט ומפזר אותו. כל מושב של הפרלמנט מתחיל בזימון של המושל הכללי ונפתח בטקס פתיחת הפרלמנט שבמהלכו נושא המושל הכללי את הנאום מן הכס שאותו הוא קורא בחדר המועצה המחוקקת ובו הוא מתווה את סדר היום החקיקתי של הממשלה. החלטה על פיזור הפרלמנט מסיימת את תקופת כהונתו של הפרלמנט (שאורכה המרבי הוא שלוש שנים) ולאחר מכן נערכות בחירות כלליות בהם נבחרים מחדש כל חברי בית המחוקקים. עם זאת, סמכויות אלו מפועלות תמיד על פי עצתו של ראש הממשלה. העיתוי של פיזור הפרלמנט מושפע ממספר גורמים. באופן רגיל בוחר ראש הממשלה את המועד המתאים ביותר מבחינה פוליטית עבור מפלגתו. באופן תאורטי רשאי המושל הכללי לסרב לבקשה לפיזור הפרלמנט, אך הנסיבות בהן צעד כזה יכול לקרות אינן ברורות. ניתן להצדיק צעד כזה במקרה שממשלת מיעוט כיהנה זמן קצר בלבד ונראה שמפלגה אחרת תצליח לגייס בהצלחה רבה יותר רוב בבית המחוקקים שיתמוך בה.

לפני שהצעת חוק תהפוך רשמית לחוק, היא חייבת לקבל "הסכמה מלכותית" (Royal assent). את התפקיד הזה ממלא המושל הכללי בשם המונרך. באופן תאורטי יכול המושל הכללי להעניק את ההסכמה המלכותית או להשהותה. בכל אופן, על פי המוסכמות החוקתיות המודרניות, ההסכמה המלכותית מוענקת תמיד ומעולם לא ניתן לה סירוב.

המושל הכללי ממנה ומדיח מתפקידם את שרי הממשלה, אך הוא מבצע את תפקידו זה רק על סמך עצתו של ראש הממשלה, כך למעשה, ראש הממשלה הוא זה שממנה את השרים ולא המושל הכללי. באופן תאורטי יכול המושל הכללי לפטר את ראש הממשלה, אך המוסכמות והתקדימים מונעים את ביצעו של צעד כזה.

תפקידים מלכותיים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושל הכללי ממלא כמה מן המשימות המוטלות באופן רגיל לראש מדינה. הוא מקיים ביקורים ממלכתיים מעבר לים, מארח ראשי מדינה שמבקרים בניו זילנד ומקבל כתבי האמנה משגרירים ומנציבים עליונים.

סמכויות בלעדיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, פועל המושל הכללי על פי עצת ראש ממשלתו, למעט במקרים בהם מאבד זה האחרון את אמון בית המחוקקים. סמכויות שמופעלות במקרה כזה נקראות "סמכויות בלעדיות" (Reserve powers) והן כוללות בין השאר את היכולת:

  • לפזר את הפרלמנט או להמשיך את כהונתו.
  • למנות ולפטר את שרי הממשלה ואת ראש הממשלה.
  • לסרב לבקשת ראש הממשלה לפזר את הפרלמנט.
  • לסרב להעניק הסכמה מלכותית לחוקים.

סמכויות אלו הן סוגיה לוויכוח מתמשך. מחד, מאמינים פרשנים חוקתיים רבים שלמושל הכללי (או לריבון) אין את הסמכות לסרב להעניק הסכמה מלכותית. המשפטן וראש הממשלה לשעבר, סר ג'פרי פאלמר, ובנו, הפרופסור מתיו פאלמר, טוענים שכל סירוב להענקת הסכמה מלכותית עלולה לגרום למשבר חוקתי. מאידך, כמה משפטנים העוסקים בתחום החוקה, כמו פרופסור פיליפ ג'וזף, מאמינים שלמושל הכללי שמורה הזכות לסרב להעניק הסכמה מלכותית כאמור בנסיבות מיוחדות, כמו ביטול המשטר הדמוקרטי. כמו בכל ממלכות חבר העמים הבריטי, הזכויות המוקנות למושל הכללי על פי הסמכויות הבלעדיות, אינן שפיטות. כלומר, הן לא עומדות למבחן משפטי, שלא כמו מעשיהם של שאר חברי המועצה המנהלת (כמו במקרה של העתירה נגד רוברט מולדון).

סמכות חנינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושל הכללי גם מחזיק בידיו את הסמכות להעניק חנינה מלכותית, שהיא זכות קדומה של מורשעים בעבירות לבקש עיון מחדש במקרה שלהם במקרה שהם סבורים שנעשה להם אי צדק. סמכות החנינה יכולה להיות מיושמת כאשר אדם טוען שהוא הורשע שלא בצדק והעונש שהוטל עליו שגוי.

המושל הכללי מפעיל סמכות זו על פי עצת שר המשפטים. למושל הכללי הסמכות להעניק חנינה או להחזיר את התיק המשפטי של האדם האמור בחזרה לבית המשפט על פי סעיף 406 לחוק העונשין 1961, או להפחית בעונשו של העותר. במקרה שתיק משפטי מוחזר, כאמור, על ידי המושל הכללי לבית המשפט, בית המשפט ישקול שוב במקרה באופן דומה למקרה של הגשת ערעור. במקרה כזה נותן בית המשפט למושל הכללי ייעוץ כיצד לפעול.

תפקידים טקסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יותר ויותר, מייצג המושל הכללי את ניו זילנד בארצות חוץ והוא זוכה לכבוד ולזכויות דומים לאלה של ראש מדינה. ניתן לומר שדה פקטו המושל הכללי הוא ראש המדינה בעוד שהמלכה היא ראש המדינה דה יורה. ההיסטוריון גאווין מקלין תיאר לאחרונה את המושל הכללי כ"ראש מדינה וירטואלי".

על פי "חוק ההגנה – 1990" (Defence Act 1990), המושל הכללי הוא להלכה המפקד העליון של כוחות ההגנה של ניו זילנד.[15] לא ברור אם במציאות יכולים מפקדי כוחות ההגנה לפנות למושל הכללי במקרה שהם סבורים שהפקודות שהם מקבלים מראש הממשלה ומשר ההגנה הן בלתי חוקיות או לא אתיות, או אם המושל הכללי ראשי להוציא פקודות ישירות חלופיות.

עד 1939 ייצג המושל הכללי גם את ממשלת בריטניה, אז עברו התפקידים הדיפלומטיים לידיו של הנציב העליון. היה זה 13 שנים לאחר שפורסמה הצהרת בלפור ולאחר שהתפקידים הללו הופרדו בשאר הדומיניונים. עיכוב במהלך זה היה בשל האמונה שרווחה בניו זילנד שצעד כזה עלול היה לקדם היפרדות מהאימפריה הבריטית.

תפקידים חברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושל הכללי ממלא תפקידי הנהגה בחברה הניו זילנדית. המושלים הכללים תמיד היו פטרונים של ארגוני צדקה, שירות לחברה, ספורט ותרבות רבים. המושל הכללי הנוכחי הוא הפטרון של כ-200 ארגונים. חסותו של המושל הכללי מסמלת שהארגון ראוי לתמיכה ציבורית. רבים מתפקידיו החברתיים של המושל הכללי הם בעלי ממד טקסי, כמו נוכחותו בטקסי חנוכה של מבנים, נשיאת נאומים באירועים ציבוריים ופתיחתם של אירועים מיוחדים.

המושל הכללי מקדיש זמן ניכר מלוח הזמנים שלו לנוכחות בנשפים ובאירועים ציבוריים, באירוח ראשי מדינה זרים, בפגישות עם גופים טקסיים ובהענקת מדליות, עיטורים ופרסים.

החל מראש השנה האזרחית של 2009, מוציא המושל הכללי הודעת ברכה לשנה החדשה.[16]

שכר וזכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הממשלה בולינגטון, אחד משני המעונות הרשמיים של המושל הכללי
הרכב הרשמי של המושל הכללי, יגואר xj8. זהו הרכב היחידי בניו זילנד שרשאי לנוע ללא לוחית רישוי.

עלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת ניו זילנד משלמת עבור ההוצאות הקשורות למושל הכללי. על פי הארגון הפרו-מלוכני Monarchy New Zealand, "סכום זה מסתכם בכדולר אחד לאדם אחד לשנה אחת", כ-4.3 מיליון דולר לשנה.[17] ניתוח שבוצע על ידי התנועה הרפובליקנית של ניו זילנד על התקציב של שנת 2010 מראה שמשרת המושל הכללי עלתה למשלם המסים הניו זילנדי 7.6 מיליון דולר על הוצאות שוטפות ו-11 מיליון דולר על שיפורים במעון המושל, סך הכול 18.6 מיליון דולר.[18] נתונים אלו שנויים במחלוקת בין שתי התנועות ותומכי המלוכה טוענים שהרפובליקנים "מנפחים באופן מכוון את נתוני עלות משרת המושל הכללי".[19]

שכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לאפריל 2014 עמדה משכורתו השנתית של המושל הכללי על 330,000 דולרים ניו זילנדים.[20] החל משנת 2010 משלם המושל הכללי מס הכנסה. עד לסוף כהונתו של סר אננד סטינאנד הייתה משכורתו של המושל הכללי נקבעת על ידי חוק משנת 1979 שהגדיר את משכורותיהם של נושאי המשרות הבכירים במדינה. החל מתחילת תקופת כהונתו של סר ג'רי מטפארה נקבעת המשכורת על פי חוק המושל הכללי משנת 2010.

מגורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעונו הראשי של המושל הכללי הוא בית הממשלה שבולינגטון ובנוסף קיים מעון משני, בית הממשלה שבאוקלנד. שני המעונות מנוהלים על ידי משרד "המזכיר הרשמי של המושל הכללי של ניו זילנד" (Official Secretary to the Governor-General of New Zealand). בית הממשלה בולינגטון נסגר באוקטובר 2008 לצורך ביצוע שיפוצים נרחבים בעלות של 44 מיליון דולר ונפתח מחדש במרץ 2011.[21] לציון יובל היהלום למלכות אליזבת השנייה הוסף למעון בולינגטון מרכז מבקרים.[22]

סדרי קדימה ותארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושל הכללי הוא הראשון בסדרי הקדימה הממלכתיים של ניו זילנד. המלכה עצמה לא כלולה בסדרי הקדימה.

המושל הכללי ובן/בת זוגו מכונים בתואר "הוד מעלתו/מעלתה" (His/Her Excellency) ומרגע כניסתם לתפקיד הם זכאים לשאת בתואר The Right Honourable למשך כל ימי חייהם. החל משנת 2006 זכאים מושלים כלליים לשעבר שבחיים לשאת את התואר the Honourable, אם הם לא מחזיקים כבר בתואר או במינוי לתפקיד חבר במועצה המלכותית.

המושל הכללי נושא בתארים של הנגיד ואביר עמית גדול או גבירה עמיתה גבוהה במסדר ההצטיינות של ניו זילנד[23] ועמית ראשי של מסדר שירות המלכה.[24]

דגל המושל הכללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דגל המושל הכללי של ניו זילנד

דגל המושל הכללי של ניו זילנד הוא דגל כחול כהה שבמרכזו סמל ניו זילנד המוכתר בכתר אדוארד הקדוש. לדגל זה יש קדימות על פני כל הדגלים האחרים, למעט הנס המלכותי של ניו זילנד. הדגל מונף על כל כלי רכב שבו נוסע המושל הכללי או על כל בניין שבו המושל הכללי נוכח בו או מתגורר בו. בביקורים ממלכתיים בארצות זרות עושה המושל הכללי שימוש בדגל ניו זילנד, שהוא מוכר יותר כדגל שמסמל את המדינה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם הובסון, המושל הראשון של ניו זילנד
סר ג'ורג' גריי. כיהן פעמים כמושל ניו זילנד וכראש הממשלה

החל מ-1832 שימש ג'יימס באזבי בתפקיד נציג בריטניה (British Resident) בניו זילנד. בהנחייתו נחתמו "הצהרת העצמאות של ניו זילנד" ואחריו הסכם ואיטנגי, שהיוו את היסוד למשרת מושל ניו זילנד. על פי מכתב הרשאה מה-24 בנובמבר 1840 מונה קפטן ויליאם הובסון להיות סגן המושל (Lieutenant governor) הראשון של ניו זילנד. הובסון שימש קודם לכן כקונסול של בריטניה בניו זילנד ואותם ימים הייתה ניו זילנד חלק מהמושבה ניו סאות' ויילס. בעוד שהובסון נחשב למושל הראשון של ניו זילנד, היה סר ג'ורג' גיפס המושל הראשון של ניו זילנד, אם כי בתוקף תפקידו כמושל ניו סאות' ויילס, עד שב-3 במאי 1841 הוקמה ניו זילנד כמושבה נפרדת. הובסון המשיך לכהן בתפקידו עד למותו ב-10 בספטמבר 1842. במקומו מינה משרד המושבות את קפטן רוברט פיצרוי שנאבק לשמור על היחסים התקינים בין המאורים לבין המתיישבים שהיו להוטים לרכוש את אדמותיהם, כשלרשותו עמדו משאבים כספיים וצבאיים מצומצמים ביותר. הסכסוכים שלו עם היישובים של "חברת ניו זילנד" בנוגע לעסקאות מקרקעין גרמו להדחתו ב-1845. מחליפו של פיצרוי, סר ג'ורג' גריי, נחשב בעיני כמה היסטוריונים, כמו מייקל קינג,[25] כמושל החשוב והמשפיע ביותר בהיסטוריה של ניו זילנד. גריי היה אחרון מושלי ניו זילנד שכיהן בתפקידו ללא הסתמכות על הפרלמנט. במהלך תקופת כהונתו הראשונה כמושל (1852-1845) עתר גריי לפרלמנט של בריטניה להשהות את חקיקתו של "חוק החוקה של ניו זילנד של 1846". על פי החוק קיבל גריי לזמן קצר את התואר "מושל ראשי" (Governor-in Chief), אך בסופו של דבר שונה התואר למושל (Governor). מנגד ניסח גריי את נוסח החוקה שלו, שלאחר מכן הפכה להיות "חוק החוקה של ניו זילנד של 1852" (New Zealand Constitution Act 1852).

כהונתו של גריי כמושל הסתיימה לפני שמונתה הממשלה הראשונה. משימה זו הוטלה על מי שכיהן כמנהלן של הממשלה (Administrator of the Government), רוברט וויניארד, שב-24 במאי 1854 פתח את הפרלמנט הראשון של ניו זילנד. עד מהרה התעמת וויניארד עם חברי הפרלמנט על רקע דרישתם לקבל את הזכות למנות שרי הממשלה במקום המושל עצמו. ב-2 ביוני העביר הפרלמנט החלטה ברוח זו. וויניארד והמועצה המנהלת של ניו זילנד סירבו לאפשר זאת, בציינם שמשרד המושבות לא אזכר שום אפשרות לקיומה של ממשלה בשדרים שלו. לאחר מכן הציע וויניארד להוסיף מספר חברים שייבחרו על ידי הפרלמנט למועצה המנהלת וכך היה. פשרה זו פעלה עד ה-1 באוגוסט, כאשר חזר הפרלמנט על דרישתו לקבל את הסמכות למנות שרים. למזלו הטוב של וויניארד, ב-8 באוגוסט 1855 הגיע המושל החדש, סר תומאס גור בראון. תקופת כהונתו של זה האחרון עמדה בסימן תחילת פעולתה של ממשלה ייצוגית, שבאופן משמעותי הפחיתה את סמכויותיו של המושל. בשנים הבאות התחוללו עימותים בין גור בראון לבין ראש הממשלה אדוארד סטפורד בנוגע לשאלה אם למושל (ומכאן לממשלת בריטניה) תהייה שליטה על ענייני המאורים, סוגיית מפתח באותה תקופה. סטפורד החל לנהל את ישיבות הממשלה באופן עצמאי מהמועצה המנהלת, ובכך הפחית עוד יותר את השפעתו של המושל. ב-1861 שב ג'ורג' גריי לניו זילנד לתקופת כהונה שנייה כמושל. גריי נאבק למלא אחר דרישותיה של ממשלת בריטניה בכלל ושל משרד המושבות בפרט. מלחמות הקרקעות של ניו זילנד גרמו להגעתם של כוחות צבא בריטים גדולים למושבה וגריי, שחשש מעימותים, ובתמיכתו של סטפורד, התחמק ממילוי ההוראות של משרד המושבות כדי להחיש את שובם של הכוחות לבריטניה. בפברואר 1868 הוחזר גריי לבריטניה על ידי משרד המושבות.[26]

מושל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושלים שכיהנו לאחר גריי באו מקרב האצולה הבריטית ולקחו חלק פעיל הרבה פחות בממשל. רק בכמה מקרים בודדים סירב המושל לשמוע לעצתו של ראש הממשלה ומקרים אלו אירעו באופן אירוני בעיקר בתקופת כהונתו של גריי כראש ממשלת ניו זילנד בשנים 18771879. מקרה מפורסם אחד של השימוש בסמכות המושל אירע במהלך תקופת כהונתו של סר ארתור גורדון. ב-13 בספטמבר 1889 יצא סר ארתור מניו זילנד בדרכו לביקור באיי האוקיינוס השקט. בהיעדרו יעץ ראש הממשלה, ג'ון האל, לנשיא בית המשפט העליון, סר ג'יימס פנדרגסט, שכיהן כמנהלן הראשי של הממשלה, להורות על פלישה לכפר פריהקה, כפרו של המנהיג המאורי שוחר השלום, טה וויטי או רונגומאי, מהלך שסר ארתור הביע לו מלכתחילה את התנגדותו. השופט פנדרגסט היה ידוע בדעותיו השליליות על המאורים בעקבות פסיקה שנתן בתביעה של המאורים נגד הבישוף של ולינגטון והאל ניצל זאת.

מושל כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1907 העבירה ממשלתו הליברלית של ג'וזף וורד החלטה להפוך את ניו זילנד לדומיניון. בעקבות החלטה זו הוצאו ב-1917 מכתבי הרשאה שקיצצו באופן משמעותי בסמכויותיו של המושל. כדי לשקף את השינויים הללו, שונה שמה של משרת המושל למשרת המושל הכללי, בדומה לשאר הדומיניונים של בריטניה. המושל שכיהן אז, הלורד ליברפול, היה למושל הכללי הראשון של ניו זילנד.

ב-1926, בעקבות פרשת בינג קינג בקנדה, אישרה ועידת האימפריה את הצהרת בלפור, שהגדירה את הדומיניונים כאיחוד חופשי של אומות שנקרא חבר העמים הבריטי. ההצהרה אושררה ב-1931 על ידי הפרלמנט הבריטי במסגרת חוק וסטמינסטר. מטרת ההצהרה הייתה להעלות את מעמדו של המושל הכללי מנציג של ממשלת בריטניה לתפקיד מלכותי עם כל התפקידים שמילא הריבון. בכל אופן, ניו זילנד לא אשררה את ההצהרה אלא רק לאחר תום מלחמת העולם השנייה, כאשר ב-25 בנובמבר 1947 אושר חוק אימוץ חוק וסטמינסטר.

למרות שניו זילנד אשררה את ההצהרה מאוחר יותר משאר ממלכות חבר העמים, תפקידיו של המושל הכללי בייצוג ממשלת בריטניה, צומצמו בהדרגה עוד לפני אישור החוק. ב-1939 מינתה בריטניה נציב עליון משלה לניו זילנד וב-1941 חדל בית הממשלה בולינגטון להיות ערוץ התקשורת הרשמי בין בריטניה לבין ניו זילנד. ב-1945 הציע ראש הממשלה מטעם מפלגת הלייבור, פיטר פרייזר, שסר ברנרד פרייברג, מפקדם של כוחות ההגנה של ניו זילנד, יליד בריטניה, ימונה לתפקיד המושל הכללי. עד 1967 היה הנוהג שמועמדותו של המושל הכללי הומלצה על ידי משרד החוץ הבריטי בהתייעצות עם ראש ממשלת בריטניה, וההמלצה הובאה לאישור הריבון.

ב-1967 מונה למשרת המושל הכללי סר ארתור פוריט בהמלצתו של ראש הממשלה קית' הוליאוק. פוריט היה המושל הכללי הראשון שהיה יליד ניו זילנד ועם סיום כהונתו ב-1972 מונה דניס בלנדל שהיה המושל הכללי הראשון שהיה תושב ניו זילנד באופן מלא. מינויו של יורשו, ראש הממשלה לשעבר, קית' הוליאוק, היה שנוי במחלוקת, למרות שתקופת כהונתו של הוליאוק לא הייתה שנויה במחלקות כלל וכלל. ב-1983 הוצאו מכתבי הרשאה חדשים ששוב צמצמו בסמכויותיו של המושל הכללי. בעקבות המשבר החוקתי שאירע ב-1984, הוחלף חוק החוקה של 1852 בחוק החוקה של 1986 וסמכויותיו של המושל הכללי הוגבלו עוד יותר. לדוגמה, סעיף 16 לחוק של 1986 צמצם באופן משמעותי את סעיף 56 של החוק של 1852 כך שלמושל הכללי היה הרבה פחות שיקול דעת לסרב להעניק הסכמה מלכותית לחוקים שחוקק הפרלמנט.[27][28]

ראש המדינה דה פקטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהדרגה הפך המושל הכללי להיות ראש המדינה דה פקטו. הפרשן הפוליטי, קולין ג'יימס הביע את דעתו על כך,[29] וכן ההיסטוריון גאווין מקלין וראשת ממשלת ניו זילנד לשעבר, הלן קלארק. המושל הכללי ממלא יותר ויותר את תפקידיו של ראש המדינה, כמו ייצוגה של ניו זילנד במדינות זרות, תפקיד שמילאו המושלים הכלליים מאז ימי כהונתו של סר דניס בלנדל. לדוגמה, ב-2007 ייצג המושל הכללי, אננד סטינאנד את ניו זילנד בטקסי הזיכרון לקרב פשנדל בשם המלכה,[30] בעוד שהמלכה עצמה ייצגה את הממלכה המאוחדת.[31]

רפורמות במשרת המושל הכללי מוזכרות בדרך כלל רק בהקשר לתנועה הרפובליקנית בניו זילנד. כאשר הגנה הלן קלארק על המושלת הכללית, דיים סילביה קרטרייט, בעקבות מחלוקת בנוגע לעונשי מאסר, היא הצהירה: "אחד האתגרים העומדים בפנינו היא העובדה שאנו לא מהווים עוד דומיניון ושהמושלת הכללית היא בדיוק כמו המלכה. אני סבורה שעלינו לשקול כיצד תפקיד המושל הכללי יתפתח בהמשך. כפי שאני רואה את הדברים, אני סבורה שבאחד הימים יהיה נשיא שימלא את תפקידי המושל הכללי".[32] אחרים, כמו פרופסור נואל קוקס, טוענים שתפקיד המושל הכללי צריך להתעדכן יותר מאשר לבצע בו רפורמה.[9] כמה אנשי אקדמיה בתחום החוקה הביעו דאגה שתהליך הרפורמה האלקטורלית עלול להסתיים בהשפעה פוליטית מוגברת יותר של המושל הכללי. ב-1993, גרמה מי שכיהנה אז כמושלת הכללית, דיים קתרין טיזרד, למחלוקת, כאשר היא הציעה שבמסגרת שיטת הבחירות היחסיות המשולבות, עשוי המושל הכללי לעשות שימוש תכוף יותר בסמכויותיו הבלעדיות. בעקבות אימוץ שיטת בחירות זו במשאל עם שנערך באותה שנה, רמז ראש הממשלה, ג'ים בולגר, בטקס פתיחת הפרלמנט ב-1994, שאחת הסיבות שניו זילנד תהפוך להיות רפובליקה היא שלמושל הכללי תהייה השפעה רבה יותר במסגרת שיטת הבחירות החדשה.

בדצמבר 2009, במסגרת דיון שקיימה ועדת החוקה על החוק המגדיר את זכויותיהם של נושאי המשרה הבכירים שחוקק ב-1979, היא המליצה שסעיף 1 לחוק יבוטל ויוחלף בחוק המושל הכללי החדש שישקף את האופי העכשווי של התפקיד. השינוי המשמעותי ביותר היה שהמושל הכללי לא יהיה יותר פטור מתשלום מס הכנסה על משכורתו. השינויים הללו הוצעו בדוח שהוגש והם היו אמורים להיות בתוקף החל מתקופת כהונתו של המושל הכללי הבא.[33] הצעת החוק שגובשה על סמך הדוח הזה הוגשה לפרלמנט ב-28 ביוני 2010 וב-22 בנובמבר אותה שנה הוענקה לחוק ההסכמה המלכותית והוא נכנס לתוקף.[34]

המושלים הכלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם
(שנות חיים)
תמונה תחילת כהונה סיום כהונה הערות
ויליאם הובסון
(17921842)
WilliamHobsonGovNZ.jpg
24 בנובמבר 1840 10 בספטמבר 1842 סגן המושל מטעם מושל ניו סאות' ויילס
והמושל הראשון של ניו זילנד.
וילוובי שורטלנד
(18041869)
Willoughby Shortland.jpg
10 בספטמבר 1842 26 בדצמבר 1843 מזכיר קולוניאלי. ממלא מקום.
רוברט פיצרוי
(18051865)
Robert Fitzroy.jpg
26 בדצמבר 1843 18 בנובמבר 1845 קפטן ספינת המחקר ביגל
ג'ורג' גריי
(18121898)
GeorgeEdwardGrey01.jpg
18 בנובמבר 1845 3 בינואר 1854 כהונה ראשונה.
בחלק מהתקופה כיהן כמושל ראשי
(Governor-in Chief).
רוברט וויניארד
(18021864)
RobertWynyard.jpg
3 בינואר 1854 6 בספטמבר 1855 מנהלן הממשלה
(Administrator of the Government)
תומאס גור בראון
(18071887)
Thomas Gore Browne.jpg
6 בספטמבר 1855 3 באוקטובר 1861
רוברט וויניארד
(18021864)
RobertWynyard.jpg
3 באוקטובר 1861 דצמבר 1861 מנהלן הממשלה
(Administrator of the Government)
ג'ורג' גריי
(18121898)
GeorgeEdwardGrey01.jpg
דצמבר 1861 5 בפברואר 1868 כהונה שנייה
ג'ורג' בוון
(18211899)
George Bowen b.jpg
5 בפברואר 1868 19 במרץ 1873
סר ג'ורג' ארני 19 במרץ 1873 14 ביוני 1873 נשיא בית המשפט העליון – ממלא מקום.
ג'יימס פרגסון
(18321907)
Sir James Fergusson.jpg
14 ביוני 1873 3 בדצמבר 1874
ג'ורג' פיליפס, מרקיז נורמנבי השני
(18191890)
GeorgePhipps2ndMarquessOfNormanby.jpg
3 בדצמבר 1874 21 בפברואר 1879
סר ג'יימס פנדרגסט 21 בפברואר 1879 27 במרץ 1879 נשיא בית המשפט העליון- ממלא מקום.
הרקולס רובינסון, ברון רוזמיד
(18241897)
LordRosmead.jpg
27 במרץ 1879 9 בספטמבר 1880
סר ג'יימס פנדרגסט 9 בספטמבר 1880 29 בנובמבר 1880 נשיא בית המשפט העליון- ממלא מקום.
ארתור המילטון-גורדון, ברון סטנמור הראשון
(18291912)
Sir Arthur Hamilton Gordon.jpg
29 בנובמבר 1880 24 ביוני 1882
סר ג'יימס פנדרגסט 24 ביוני 1882 20 בינואר 1883 נשיא בית המשפט העליון- ממלא מקום.
ויליאם ג'רבויס
(18211897)
William Jervois.jpg
20 בינואר 1883 23 במרץ 1889
סר ג'יימס פנדרגסט 23 במרץ 1889 2 במאי 1889 נשיא בית המשפט העליון- ממלא מקום.
ויליאם אונסלו, רוזן אונסלו הרביעי
(18531911)
4thEarlOfOnslow.jpg
2 במאי 1889 25 בפברואר 1892
סר ג'יימס פנדרגסט 25 בפברואר 1892 6 ביוני 1892 נשיא בית המשפט העליון- ממלא מקום.
דייוויד בויל, רוזן גלאזגו השביעי
(18331915)
7thEarlOfGlasgow.jpg
6 ביוני 1892 8 בפברואר 1897
סר ג'יימס פנדרגסט 8 בפברואר 1897 9 באוגוסט 1897 נשיא בית המשפט העליון- ממלא מקום.
אוצ'טר נוקס, רוזן רנפרלי החמישי
(18561933)
5thEarlOfRanfurly.jpg
9 באוגוסט 1897 20 ביוני 1904
ויליאם פלנקט, ברון פנלקט החמישי
(18641920)
5thLordPlunket.jpg
20 ביוני 1904 8 ביוני 1910
רוברט סטאוט
(18441930)
Robert Stout, ca 1919.jpg
8 ביוני 1910 22 ביוני 1910 נשיא בית המשפט העליון. ממלא מקום.
לשעבר ראש ממשלת ניו זילנד.
ג'ון דיקסון-פוינדר, ברון איזלינגטון הראשון
(18661836)
Lord Islington.JPG
22 ביוני 1910 3 בדצמבר 1912
רוברט סטאוט
(18441930)
Robert Stout, ca 1919.jpg
3 בדצמבר 1912 19 בדצמבר 1912 נשיא בית המשפט העליון. ממלא מקום.
לשעבר ראש ממשלת ניו זילנד.
ארתור פולג'ם, רוזן ליברפול השני
(18701941)
2ndEarlOfLiverpool.jpg
19 בדצמבר 1912 8 ביולי 1920 המושל האחרון. המושל הכללי הראשון.
רוברט סטאוט
(18441930)
Robert Stout, ca 1919.jpg
8 ביולי 1920 27 בספטמבר 1920 נשיא בית המשפט העליון. ממלא מקום.
לשעבר ראש ממשלת ניו זילנד.
ג'ון ג'ליקו
(18591935)
John Jellicoe - Project Gutenberg eText 16363.jpg
27 בספטמבר 1920 12 בדצמבר 1924
צ'ארלס פרגסון
(18651951)
Sir Charles Fergusson, ca 1926.jpg
13 בדצמבר 1924 8 בפברואר 1930
מייקל מאיירס
(18731950)
Michael Myers, New Zealand.jpg
8 בפברואר 1930 19 במרץ 1930 נשיא בית המשפט העליון. ממלא מקום.
צ'ארלס בת'רסט, ויקונט בלדיסלאו הראשון
(18671958)
Charles Bathurst.jpg
19 במרץ 1930 15 במרץ 1935
מייקל מאיירס
(18731950)
Michael Myers, New Zealand.jpg
13 במרץ 1935 12 באפריל 1935 נשיא בית המשפט העליון. ממלא מקום.
ג'ורג' מונקטון-ארונדל, ויקונט גולוויי השמיני
(18821943)
George Monckton-Arundell.jpg
12 באפריל 1935 3 בפברואר 1941
מייקל מאיירס
(18731950)
Michael Myers, New Zealand.jpg
3 בפברואר 1941 22 בפברואר 1941 נשיא בית המשפט העליון. ממלא מקום.
סיריל ניוול, ברון ניוול הראשון
(18861963)
Air Chief Marshal Sir Cyril Newall (close-up).jpg
22 בפברואר 1941 19 באפריל 1946
מייקל מאיירס
(18731950)
Michael Myers, New Zealand.jpg
19 באפריל 1946 17 ביוני 1946 נשיא בית המשפט העליון. ממלא מקום.
ברנרד פרייברג, ברון פרייברג הראשון
(18891963)
General Freyberg.jpg
17 ביוני 1946 15 באוגוסט 1952
סר המפרי או'לירי 15 באוגוסט 1952 2 בדצמבר 1952 נשיא בית המשפט העליון. ממלא מקום.
וילוובי נורי, ברון נורי הראשון
(18931977)
Willoughby Norrie.jpg
2 בדצמבר 1952 25 ביולי 1957
הרולד ברוקלוג 25 ביולי 1957 5 בספטמבר 1957 נשיא בית המשפט העליון. ממלא מקום
צ'ארלס ליטלטון, ויקונט קובהם העשירי
(19091977)
Governor General Lord Cobham at the Kelliher art exhibition.jpg
5 בספטמבר 1957 13 בספטמבר 1962
הרולד ברוקלוג 13 בספטמבר 1962 9 בנובמבר 1962 נשיא בית המשפט העליון. ממלא מקום
ברנרד פרגוסון
(19111980)
Bernard Fergusson and PK Robinson.jpg
9 בנובמבר 1962 20 באוקטובר 1967
ריצ'רד ויילד 20 באוקטובר 1967 1 בדצמבר 1967 נשיא בית המשפט העליון. ממלא מקום.
ארתור פוריט, ברון פוריט
(19001994)
Arthur Porritt Levin War Vets.jpg
1 בדצמבר 1967 7 בספטמבר 1972
ריצ'רד ויילד 7 בספטמבר 1972 27 בספטמבר 1972 נשיא בית המשפט העליון. ממלא מקום.
דניס בלנדל
(19071984)
Denis Blundell opens Reevedon Home.jpg
27 בספטמבר 1972 5 באוקטובר 1977
ריצ'רד ויילד 5 באוקטובר 1977 26 באוקטובר 1977 נשיא בית המשפט העליון. ממלא מקום.
קית' הוליאוק
(19041983)
Keith Holyoake (1960).jpg
26 באוקטובר 1977 25 באוקטובר 1980 ראש ממשלת ניו זילנד לשעבר.
רונלד דוויסון 26 באוקטובר 1980 6 בנובמבר 1980 נשיא בית המשפט העליון. ממלא מקום.
דייוויד ביטי
(19242001)
6 בנובמבר 1980 22 בנובמבר 1985
פול ריבס
(19322011)
Paul Reeves headshot.jpg
22 בנובמבר 1985 20 בנובמבר 1990
קתרין טיזרד
(נולדה: 1931)
Catherine Tizard 1992.jpg
20 בנובמבר 1990 21 במרץ 1996 האישה הראשונה בתפקיד.
מייקל הרדי בויס
(נולד: 1931)
Sir Michael Hardie Boys.jpg
21 במרץ 1996 21 במרץ 2001
שאן אליאס
(נולדה: 1949)
21 במרץ 2001 4 באפריל 2001 נשיאת בית המשפט העליון. ממלאת מקום.
סילביה קרטרייט
(נולדה: 1943)
SilviaCartwright.jpg
4 באפריל 2001 4 באוגוסט 2006
שאן אליאס
(נולדה: 1949)
4 באוגוסט 2006 23 באוגוסט 2006 נשיאת בית המשפט העליון. ממלאת מקום.
אננד סטינאנד
(נולד: 1944)
Anand Satyanand 2014.jpg
23 באוגוסט 2006 23 באוגוסט 2011
שאן אליאס
(נולדה: 1949)
24 באוגוסט 2011 31 באוגוסט 2011 נשיאת בית המשפט העליון. ממלאת מקום.
ג'רי מטפארה
(נולד: 1954)
Sir Jerry Mateparae February 2015.jpg
31 באוגוסט 2011 מכהן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Andrew Townend, The strange death of the realm of New Zealand: the implications of a New Zealand republic for Cool Islands and Niue
  2. ^ Bennett, Adam (31 August 2011). "New governor-general sworn in". The New Zealand Herald. Retrieved 1 October 2011.
  3. ^ "Appointment of new Governor General o fNewZealant". The British Monarchy. 7 March 2011. Retrieved 2011-03-07.
  4. ^ "Role of the Governor-General". Government House. Retrieved 29 January 2010
  5. ^ "Broad support for new Governor Gen". TVNZ. 6 April 2006.
  6. ^ Sir Geoffrey popular choice for governor-general -- poll". New Zealand Herald. 26 November 2004.
  7. ^ "New Bills" XLIX (4594). The Timaru Herald. 18 July 1889. p. 3. Retrieved 2011-02-08.
  8. ^ Colin James, Election: the democratic way to select our Governor-General, NZ Herald, January 17, 2006
  9. ^ 9.0 9.1 Noel Cox (8 February 2006). "Governor-General role needs an update". The New Zealand Herald. Archived from the original on 2009-10-22.]
  10. ^ Andrea Vance. "New bill doubles governor-general's severance". The Dominion Post.
  11. ^ 11.0 11.1 NZPA (18 August 2010). "Call for 75% support from Parliament for new GGs". Otago Daily Times. Retrieved 18 August 2010.
  12. ^ New Zealand Government (31 January 2005). "Governor General's term extended". Scoop.co.nz.
  13. ^ "Seal of New Zealand Act 1977".
  14. ^ סעיף 3 לחוקת ניו זילנד
  15. ^ "Review of Defence Force Standards of Behaviour". State Services Commission. 16 July 2002. Retrieved 2007-07-13.
  16. ^ "Governor-General issues New Year message for 2009". Government House. 2 January 2009. Retrieved 2009-01-02.
  17. ^ "Cost of the Monarchy". Monarchy New Zealand. 2009. Retrieved 2010-10-02.
  18. ^ Republican Movement (20 May 2010). "Governor-General more expensive". Scoop.co.nz.
  19. ^ Monarchy in New Zealand, World Public Library
  20. ^ "Governor-General (Salary) Determination 2014 (SR 2014/138)". New Zealand Legislation: Regulations. 22 April 2014
  21. ^ Michelle Duff (28 March 2011). "Government Houses $44m facelift". Retrieved 18 April 2011.
  22. ^ Diamond Jubilee Visitor Centre
  23. ^ Statutes of the New Zealand Order of Merit 1996, reg 5
  24. ^ Statutes of the Queen's Service Order 1975, reg 4
  25. ^ Michael King (2003). The Penguin History of New Zealand. Penguin.
  26. ^ Keith Sinclair (7 April 2006). "Dictionary of New Zealand Biography George Grey 1812 - 1898". Retrieved 2007-07-03.
  27. ^ סעיף 16 לחוק החוקה של 1986
  28. ^ חוקה החוקה של 1852. שימו לב לסעיף 56
  29. ^ Colin James, The huge challenge ahead of the Maori Queen's successor",
  30. ^ "Governor-General visits Belgium for Passchendaele Commemoration". Government House. 6 July 2007.
  31. ^ Associated Press (11 July 2007). "Queen Elizabeth II, Belgian royals pay tribute to allied soldiers of Passchendaele battle". International Herald Tribune. Archived from the original on 20 February 2008.
  32. ^ NZPA (15 August 2002). "Clark foresees president role". New Zealand Herald. Retrieved 2007-07-23.
  33. ^ "Review of the Civil List Act 1979: Law Comm Report". New Zealand Law Commission. 17 December 2009. Retrieved 2009-12-18.
  34. ^ "Governor-General Act 2010".