ויקוניה מצויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןויקוניה
Vikunja Lama vicugna Tierpark Hellabrunn-12.jpg
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
תת־סדרה: בעלי כרית
משפחה: גמליים
סוג: ויקוניה
מין: ויקוניה מצויה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Vicugna vicugna
תחום תפוצה
Vicugna vicugna range.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויקוניה מצויה (Vicugna vicugna), הקרויה בקיצור ויקוניה היא בעל חיים הגדל בדרום אמריקה. זהו אחד משני מיני הגמליים שמצויים באזורים האלפיניים של הרי האנדים, בעוד השני הוא הגואנקו. מספרן של הויקוניות, נכון ל-2008, מוערך בכ-350,000 פרטים.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הויקוניה קטנה מעט מהגואנקו. פרוותה חומה-צהבהבה מלבד על הגרון ובבטן, בהן היא לבנה וארוכה יותר. ראשה של הויקוניה קצר מעט מזה של הגואנקו, ואוזניה מעט ארוכות יותר. אורך הראש והגוף יחד הוא 1.45 עד 1.6 מטרים, וגופה הכתפיים כ-75 עד 85 ס"מ. משקלה בין 35 ל-65 קילוגרם.

תפוצה ובית-גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הויקוניה מצויה באזור המרכזי של הרי האנדים: בפרו, צפון-מערב ארגנטינה, בוליביה וצפון צ'ילה, בעוד האוכלוסייה הגדולה ביותר מצויה בפרו.

בתי הגידול המועדפים על הויקוניה הינם ערבות צחיחות-למחצה ומישורים בגובה של כ-3,500 עד 5,750 מטרים מעל גובה פני הים. הויקוניות חיות באזורים שבהם ניתן להגיע למקור מים בקלות, על מנת שיוכלו לשתות את כמות המים הדרושה להן ביום-יום.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הויקוניה חיה בעדרים המונים זכר אחד ובין 6 ל-15 נקבות. הטריטוריה של כל עדר מתפרשת על פני כ-18 קמ"ר. לעתים, הויקוניות עשויות להתקבץ בלהקות גדולות, שמכילות 30, או אף 150 פרטים. עונת הרבייה היא בדרך כלל במרץ-אפריל, וההיריון נמשך כ-11 חודשים. בכר יחיד מומלט, ותקופת ההנקה נמשכת כ-10 חודשים. בגיל 12-18 חודשים, הבכר כבר נחשב לבוגר.

הויקוניות מאוד חששניות, ורעש קטן יכול לגרום לגרום להן לנוס. הזכר הדומיננטי בדרך כלל מזהיר את העדר בקריאת אזהרה. הויקוניות יכולות לרוץ במהירות של כ-47 קמ"ש ברום של כ-4,500 מטרים.

הויקוניה והאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמרה הוא היקר ביותר בעולם, הודות לקלות משקלו, כושר החימום שלו ומרקמו החלק. צעדי הממשלה, שעודדה את לכידת הויקוניות המצויות לשם גז צמרן בלי לפגוע בהן ופיתחה שווקים למסחר בצמר, לאחר שנים של הגבלות חמורות ואיסורי סחר במדינות שונות, כמו ארצות הברית, הביאו לגידול חד במספרן, והוא עומד כיום על 350 אלף פרטים.

תושבי הכפר לוקאנס בפרו מגינים על הוויקוניות המצויות. זה ארבע עשרה שנים הם לוכדים אותן וגוזזים את צמרן בטקס צ'אקו עתיק, ששרד והשתמר בקרב הכפריים מימי האינקה. הרבה אירועי צ'אקו קטנים מתקיימים ברחבי פרו בין מאי לספטמבר, אבל האירוע הלאומי הגדול נערך כחלק מפסטיבל תרבות של שלושה ימים, ובמהלכו מכתרים האיכרים, אורחים מרחבי פרו ותיירים, את עדרי הויקוניות ודוחקים אותם לאט ובהדרגה אל מכלאות תחת כיפת השמיים, שם גוזזים את צמרן היקר וחוזרים ומשחררים אותן. את הכסף שמכניסה מכירת הצמר משקיעים בעיירה לטובת כלל תושביה.

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקוניה על רקע הר צ'ימבורסו, אשר באקוודור.

חיה זו הייתה בסכנת הכחדה, משום שבמשך מאות שנים צדו אותן אנשים אשר חשקו בצמרה ובעורה. הויקוניה המצויה נחשבה לחיה מקודשת באימפריה של האינקה עד שנת 1532, כשהספרדים פלשו אליה, כבשו אותה והחריבוה. מאוכלוסייה הכוללת מאות אלפי פרטים בהרי האנדים, מאקוודור עד ארגנטינה, פחת מספרן והלך, עד שבשנת 1964 הגיע ל-12 אלף פרטים בסך הכול, הנחשב לסף הכחדה. עד שבשנת 1969, נעשתה מוגנת בחוק.[2] בשלב זה הכריזה פרו על הקמת שמורה לאומית באזור פאמפה גלראס באייקוצ'ו, כ-400 קילומטרים דרומית מזרחית ללימה. שמורה זו היא כיום מקום מקלט לוויקוניות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ויקוניה באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ ראו העולם המופלא של בעלי החיים עמ' 198