אוקאפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אוקפי)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
Information-silk.svgאוקאפי
Okapi in florida.jpg
מצב שימור

מצב שימור: סכנת הכחדה (EN)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: בסכנת הכחדה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: ג'ירפיים
סוג: אוקאפי
מין: אוקאפי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Okapia johnstoni
‏(Philip Lutley Sclater, 1901 ‏[1])
תחום תפוצה
Okapi map.jpg
שמות נוספים
  • Equus johnstoni ‏(Philip Lutley Sclater, 1901)‏[2]
  • Helladotherium tigrinum ‏(Sir Harry Johnston, 1901)‏[2]
  • Okapia liebrechtsi ‏(Charles Forsyth Major, 1902)‏[1]
  • Okapia erikssoni ‏(E. Ray Lankester, 1902)‏[2]
  • Okapia kibalensis ‏(Attilio Gatti, 1936)‏[2]

אוֹקַפִּי (Okapia johnstoni) הוא מין פרסתן מעלה גירה ממשפחת הג'ירפיים והשריד היחיד מסוגו.‏[3] זהו בעל חיים ביישן, חמקני ואפוף מיסתורין, שהתגלה למדע רק בתחילת המאה ה-20

היסטוריה של המין ואטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שלא היה ידוע לעולם המערבי עד המאה ה-20,‏[4] קרוב לוודאי כי ילידי אפריקה היו מכירים וצדים את האוקאפי במשך אלפי שנים,‏[5] ואף יש אלו הטוענים כי היה האוקאפי ידוע גם לאנשי מצרים העתיקה, זאת בהתבסס על דמות בעל חיים מגולפת באבן שנמצאה במצרים בעלת חוטם מחודד, אוזניים גדולות ורחבות וזנב בעל ציצת שיער בקצהו (אך ככל הנראה האומן לא היה בקי במראה החיה, ועל כן לא ניתן לקבוע בוודאות אם אמת הדבר).‏[4][6] כמו כן, על גבי גרם המדרגות המזרחי של ארמון האפדאנה (Apadana) שבפרספוליס, ישנם תבליטים המתארים תהלוכות של נציגים ממדינות שנשלטו על ידי האימפריה האחמנית ומביאים מנחות לשליטה דריווש הראשון – אחת מהן היא שיירה נובית או אתיופית המוליכה חיה הדומה לאוקאפי.‏[7][8]

בצד שמאל ניתן לראות את החיה המשוערת כאוקאפי
(ראו תמונות ברורות יותר בקישורים החיצוניים)

סיפורים רבים עברו מפה לאוזן על קיומו של בעל חיים אפוף מסתורין ובלתי רגיל, יצור חמקן החי במעבי הג'ונגלים של מרכז אפריקה.‏[9] קרוב לוודאי ששמועות אלו התעצמו עקב פרסום ספרו של חוקר הטבע הבריטי פיליפ הנרי גוס ב-1861 – The Romance of Natural History – בו כתב כי אי אילו גילויים חשובים אשר יעשו בתחום הזואולוגיה האפריקנית, מאמין הוא כי יהיו הם באזור מרכז אפריקה שבין ימת צ'אד והאימפריה האתיופית לבין קו המשווה (אזור בו חלק מיערות הגשם של הרפובליקה של קונגו והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נמצאים, וכמובן – ביתו של האוקאפי).‏[9][10] בנוסף, כתב כי סביר מאד ששוכן שם יצור בדמות חד-קרן, זאת בעקבות שמועות שסופרו לחוקרים על קיומה של חיה חמקנית ומטילת אימה, בעלת קרן אחת אשר לא ידועה לאירופאים, גודלה בין קרנף לסוס ונקראת בשמות שונים כגון: Abada, Nillekma, Arase ו-Ndzoodzoo.‏[9][10] מדי פעם חוקרים הבחינו באחוריו של האוקאפי או קיבלו רמזים שונים, כמו במקרה של החוקר הרוסי וסילי יונקר (וילהלם ג'אנקר בשמו האנגלי – Wilhelm Junker) אשר קיבל לידיו פיסת עור מפוספסת מחיה שנקראה בשפה המקומית "makapi" אך ייחס אותה בטעות לאייל מושק.‏[9] יותר מזה, בעת מסעו במרכז אפריקה, הקצין הצרפתי ז'אן-בטיסט מרשן (Jean-Baptiste Marchand) צפה בעדר אנטילופות ליד גדות נהר ותיעד במפורט ביומנו בעל חיים ביישן השונה מהן, הנראה דרוך ומוכן לנוס בכל רגע.‏[9] הקצין לא מצא אזכור לבעל חיים זה ברישומים הזואלוגיים ועל כן קרא לו "antilope-âne-girafon".‏[11][9]

גילויו על ידי העולם המערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור של ג'ונסטון שצירף לחבילתו השנייה אשר שלח לסקלייטר. בציור תיאר את המראה המשוער של החיה החדשה, אף על פי שלא ראה אותה בעצמו עדיין בשנת 1901.‏[9]
למעלה: תצלום של הפרט שהשיג ג'ונסטון ליד נהר סמליקי. זוהי נקבה לא בוגרת לחלוטין, וגודלה כחמור גדול במיוחד.
למטה: תצלום של שני חתיכות העור אותן קיבל ג'ונסטון ושנחשבו מאוחר יותר למין חדש של זברה.
מקור: הספר "בעלי חיים נכחדים" (Extinct Animals) שכתב לנקסטר.‏[12]

תעלומת חד-הקרן אפריקני נמשכה עוד כשלושה עשורים, עד שהפיתרון החל לרקום עור וגידים כאשר בשנת 1890 החוקר האמריקאי הנרי מורטון סטנלי העביר דיווחים אמינים לגבי קיום בעל חיים החדש לעולם המערבי.‏[5][9] סטנלי הגיע לאפריקה בשנת 1871 בשליחותו של העיתון ניו יורק הראלד מתוך מטרה למצוא את מגלה הארצות והמיסיונר האבוד דייוויד ליווינגסטון, ולאחר שהצליח במשימתו – נשאר באפריקה לחקור אותה.‏[9] בנספח ספרו "In Darkest Africa" שפורסם בשנת 1890 כתב כי אנשי מבוטי (Mbuti או Bambuti) – שמם של כל אחת משלושת קבוצות הפיגמים שחיים ביער הגשם איטורי (Ituri) – מכירים "חמור" אוכל עלים הקרוי בשפתם "O'api" (הוא בטעות שמע "atti") אשר נתפס לעתים בבורות הציד שלהם.‏[9][13] רישומיו של סטנלי עוררו את התעניינותו של סר הנרי "הארי" המילטון ג'ונסטון (Harry Johnston) – מי שהיה לימים הנציב האוגנדי כשזו הייתה מדינת חסות של בריטניה – ועל כן נפגש עמו כדי לדון בעניין.‏[9] סטנלי סיפר לו שהוא ומשלחתו הצליחו להשיג רק מבט חטוף של החיה, כאשר הם סיירו לאורך הצד המערבי של נהר סמליקי (Semliki River), אולם ג'ונסטון היה נחוש בדעתו ושם לעצמו למטרה ללמוד עוד על חיה מיסתורית זו.‏[9]

בשנת 1900, נתקל ג'ונסטון מתוקף תפקידו בפיגמי מבוטי אחדים שנחטפו על ידי מנהל מופעי בידור גרמני.‏[9][13] ג'ונסטון חלץ אותם, והבטיח כי ישיבם לביתם. החבורה התיידדה, ובכך זכה ג'ונסטון ללמוד מפי הפיגמים מלאי התודה על חיה דמויית חמור מפוספס הקרוי "O'api".‏[9][13] במהלך החודשים שחלפו לפני שיכל להחזירם למושבם, ג'ונסטון עצר בבסיס יער סמליקי (כיום הפארק הלאומי סמליקי) ומפקדו סיפר לו כי קיימות חתיכות עור אשר נחתכו על ידי חיילים תושבי המקום לשם הכנת רצועות כדורים וחגורות, והוא הצליח להשיג שתיים מהן.‏[9] ג'ונסטון היה נרגש כל כך לאור מציאת הוכחה נוספת לקיומה של החיה, עד שארגן משלחת אל תוך נבכי יערות הגשם.‏[5][9] אנשי מבוטי מורי דרכו, ואדרנלין בעורקיו, ג'ונסטון וחבורתו סיירו ביער הגשם עד אשר עלו הפיגמים על נתיב עקבות של אוקאפי.‏[9][5] כאשר בחן הוא את העקבות מקרוב, השתומם ג'ונסטון למראהן – אלו לא עקבות זברה או חמור, אלו אפילו לא עקבות של אף אחד ממשפחת הסוסיים או סדרת מפריטי הפרסה להם פרסה יחידה – אלו היו עקבות של פרסה שסועה, של בעלי החיים מכפילי הפרסה כמו האייל או הג'ירף.‏[9][5] ג'ונסטון שיער שאלו עקבות מין אילנד חדש החי ביער,‏[5] ועל כן, באוקטובר של אותה השנה שלח את רצועות העור לאירופה לשם בדיקה מדוקדקת יותר.‏[9] חודש לאחר מכן, פתח מזכיר העמותה הזואולוגית של לונדון (Zoological Society of London), פיליפ לאטלי סקלייטר (Philip Lutley Sclater) את החבילה אשר נשלחה אליו, ובחן תחת מיקרוסקופ את רצועות העור המפוספסות בחום ולבן.‏[9] מסקירתו הראשונית עלה כי השיער דומה לזה של הג'ירף והזברה, אך שונה משל האנטילופה, וב-18 לדצמבר הציג אותם לראשונה בפני חברי העמותה.‏[9] התקשורת הפיצה בזריזות את הידיעה על קיום בעל חיים גדול באפריקה אשר לא היה ידוע למדע לפני כן, והתגובות לא איחרו לבוא: יש שחשדו שזוהי תרמית, שכן הכיצד בעל חיים גדול כל כך נעלם מעיני האנשים? יש אשר העלו השערות באשר לסוג החיה, ואחרים אף הרחיקו לכת וטענו שזוהי "חוליה חסרה" למין קדום.‏[9] היצור החדש נקרא Equus johnstoni ‏(Equus זהו השם המדעי של הסוג סוס, ו-johnstoni על שם ג'ונסטון) אחרי אסיפה של העמותה שנערכה בפברואר, משום שהחוקרים חשבו שזהו מין חדש של זברה.‏[9] חודשיים לאחר מכן קיבל ג'ונסטון ממצאים חדשים – עור שלם וגולגולת מפרט אחד וגולגולת קטנה יותר מפרט אחר.‏[9] כאשר בחן את הגולגולות, מצא את עצמו ג'ונסטון מופתע לאור המסקנה כי אין החיה קרובה לסוסיים או לאנטילופה – אלא לגי'רף, ומשום כך שיער כי זהו צאצא של מין ג'ירפי קדום העונה לשם הלדוטריום (Helladotherium).‏[9] חבילתו השנייה הובילה לאסיפה נוספת, בה נכח והציע לשנות את שמו של בעל החיים לHelladotherium tigrinum ‏(tigrinum – מלשון טיגריס, מפוספס).‏[9] אולם, לאחר מחקר מעמיק יותר, הציע מנהל המוזיאון להיסטוריה של הטבע שבלונדון א. ריי לנקסטר (E. Ray Lankester) לקבוע סוג חדש – Okapia – מפני שהראש והשיניים שונים באופן מהותי מהגולגולת של ההלדוטריום.‏[9] בשנת 1902 קיבל לידיו החוקר צ'ארלס עמנואל פורסיית' מייג'ור (Charles Immanuel Forsyth Major) שתי פיסות עור ושלד, אשר מהם הסיק כי התגלה מין חדש של אוקאפי, לו קרא Okapia liebrechtsi.‏[9] כמו כן, זמן מה לאחר מכן בדק לנקסטר פיסת עור נוספת, אותה השיג מההברון וולטר רוטשילד, והסיק כי זהו מין נוסף של אוקאפי, אותו כינה בשם Okapia erikssoni על שם הלוטננט הבלגי קארל אריקסון (Lieutenant Karl Eriksson) ששלח לג'ונסטון את הממצאים ב-1901.‏[13][9] לעומת זאת, עם חלוף הזמן התברר כי לא היה אלו שלוש מיני אוקאפי, אלא אחד בלבד, וכי השוני ביניהם היה תוצאה של הבדלי מין, גיל, צורת הפרט המסוים וצורת עיבוד העורות של הילידים.‏[9]

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה Okapi נגזרת מהמילה o’api שמקורה בניב Karo משפתם של בני Lese, קבוצה אתנית החיה במקביל לפיגמי Efé (אלו האחרונים אף מדברים בשפה זו).‏[14] יתר על כן, המילה היא הלחם של שתי מילים משפה זו: הפועל oka שמשמעותו לחתוך ושם העצם kpi שמתייחס לעיצוב המפוספס על חיציהם של ה-Efé שנוצר בתהליך הכנתם – הפסים על רגליו של האוקאפי מזכירים את הפסים על החיצים.‏[4]

מיון, אבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבותיו הקדמונים של המין היו יצורים אירואסייתים ולא שוכני יערות כמוהו, אלא הגיעו לאפריקה דרך המזרח התיכון והתסגלו לחיים ביער במסגרת 10 מיליון השנים האחרונות.‏[15][16][17][18] מיקומו המדויק בעץ הפילוגנטי הוא לא ברור, מכיוון שלא ידוע האם התפצל מהסוג ג'ירף או שמוצאו קדום יותר.‏[19]

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצתו (בצהוב) ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אפריקה.

אנדמי לאפריקה, האוקאפי שוכן ביערות הגשם של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו – יערות בעלי חופה סגורה וגבוהה אשר נמצאים בסביבות גובה של 500 עד 1,500 – ומחבב במיוחד יערות ראשוניים או יערות שניונים עתיקים (Secondary forest).‏[20][21] הוא נוטה שלא להמצא ביערות גְּדוֹתַיִם (Gallery forests) וברצועת המִנְשָׁק (Ecotone; אזור המעבר שבין שתי ביומות) שבין הסוואנה ליער, ונמנע משהייה בבתי גידול מופרעים.‏[20] לפעמים האוקאפי מצוי בעונות הגשומות באזורים מוצפים כאשר המצע שעל פני האדמה עדיין רטוב, אולם אין הוא שוכן באזורים מוצפים לגמרי או ביערות ביצה (swamp forest) נרחבים.‏[20]

המין נפוץ בחלקים ממרכז, צפון ומזרח המדינה: מצפון וממזרח נהר הקונגו, תפוצתו משתרעת מהפארק הלאומי מאיקו (Maiko National Park) צפונה ליערם הגשם איטורי; מערבה דרך אגני הניקוז של הנהרות רוּבי (Rubi), טֶלֵה (Tele) ואֶבּוֹלַה (Ebola); וצפונה שוב אל עבר נהר אובנגי (Ubangi).‏[19][20] ממערב ומדרום לנהר הקונגו תפוצתו של האוקאפי קטנה בהרבה, ומשתרעת מהגדה המערבית של נהר לומָמי (Lomami) אל אגני הניקוז של הנהרות לוֹמֶלַה (Lomela) וצ'וּאַפּה (Tshuapa).‏[19][20] אוכלוסיות המין מתרכזות בעיקר באזור שמורת הטבע איטורי והפארק הלאומי מאיקו ומסביבן; ביערות של אגני הנהרות לינדי, מאיקו וצְ'אוֹפּוֹ (Tshopo) אשר קרובים יותר למרכז המדינה, ובאזור שמורת רובי-טלה (בערך 9,000 קמ"ר) אשר במחוז אואלה תחתית (Bas-Uele).‏[19][20] בנוסף, אוקאפים נמצאים בשמורת הר הוֹיוֹ (Mt Hoyo; 200 קמ"ר), ובשנת 2013 אף תועדה הימצאות אוקאפים רחוקה עד שמורת אבּוּמוֹנבֶּנזִי (Abumonbanzi) שבמחוז אובנגי צפון (Nord-Ubangi).‏[20] בעבר היה המין נמצא לפרקים ביער סמליקי הסמוך שבמערב אוגנדה.‏[20][21]

שטח התפוצה הוא 383,190 קמ"ר, אולם הוא כולל אזורים לא מתאימים כגון אולם הוא כולל אזורים עירוניים, יער המתדלדל מעציו יער המוצף בביצות.‏[20] אם מחסירים מהסכום חלקים אלו, השטח מסתכם ב-244,405 קמ"ר, אשר מתוכו רק 14,112 קמ"ר מאוכלסים באוקאפים, אך יש לערוך סקרים נרחבים ומעמיקים יותר כדי לקבל תמונה טובה יותר.‏[20]

מאפיינים גופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצלום גולגולת זכר מתוך הספר "בעלי חיים נכחדים" (Extinct Animals) שכתב לנקסטר.‏[12]

האוקאפי הוא מעלה גירה ארך רגליים וארך צוואר, אם כי לא כקרובו הג'ירף.‏[19] בדומה לו, לאוקאפי לשון ארוכה המסוגלת לאחוז בעצמים.‏[19] לאוקאפי הזכר קרניים המכוסות בעור קשה ‏[19] בהתבסס על חישובים שנעשו באוכלוסיית השבי, אורך החיים המשוער הוא בסביבות שמונה שנים.‏[20]

בניבים המקומיים, האוקאפי לפעמים מבולבל עם הבונגו והזברה, מפני ששלושתם מפוספסים בצורה כזו או אחרת.‏[19] בהשוואה לפרסתנים גדולים אחרים המתגוררים ביער הגשם האפריקני, עקבותיו וגלליו של האוקאפי מעוגלים יותר משל הבונגו וקטנים משל התאו האפריקני.‏[19]

לבו של האוקפי דומה לזה מעלי גירה אחרים (משקלו אצל בוגר הוא כ-1.85 קילוגרם), אולם בעוד שוריד הצוואר (Jugular vein) מזכיר את זה של הג'ירף, הוריד החֵיקִי (Axillary vein) והוריד הזרועי (Brachial vein) פחות מורכבים מאלו של האחרון.‏[2]

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוקאפי בין הצללים

האוקאפי אינו חברותי במיוחד, אלא מעביר את רוב חייו כמתבודד, עומד ללא נוע, מוסתר בין צמחי היער וצלליהם.‏[19] זהו בעל חיים הפעיל בשעות היום, אם כי תועד גם אוכל בלילה.‏[19] לזכר הבוגר יש טריטוריה מוגדרת אך לא בלעדית, כלומר חופפת עם טריטוריות זכרים אחרים, שגודלה הממוצע נע בין 10 לכמעט 17 קמ"ר.‏[19] מנגד, לנקבה הבוגרת יש טריטוריה קטנה יותר, המתפרשת על פני שטח של 4 עד 7 קמ"ר, אך זו בלעדית.‏[19][22] הזכרים נעים בשטחם באופן מאד לא סדיר: פעמים הם שוכנים בתחום קטן מהטריטוריה הכללית שלהם במשך מספר ימים עד שבוע, ואז בפתאומיות גמורה גומעים מרחקים ארוכים עד הגיעם לאזור אחר.‏[19] לעומתם, הנקבות מסיירות בשטחן באופן שווה יותר, ועוזבות אותו לעתים רחוקות בלבד.‏[19]

האוקאפי מסמן את שטחו באמצעות שפשוף צווארו על פני גזעי עצים, מה שלעתים משאיר אחריו הפרשה חומה במקצת.‏[19] בנוסף לכך, הזכר מסמן גם באמצעות השתנה על שיחים נמוכים, ואז הליכה מעליהם או דרכם.‏[19] לשתן האוקפי יש ריח חזק ומיוחד, ומשום כך אתרי סימון מסויימים ניתנים לזיהוי אפילו על ידי האף האנושי.‏[19] הן הזכר והן הנקבה רוקעים ברגליהם לשם הכרזה על בעלות השטח, בדרך כלל עם רגליהם הקדמיות ולאחר הגיעם לשטח חדש.‏[19]ייתכן ויש ברקיעה זו העברת מסרים באמצעות קול תת-שמעי[הסברים 1], זה בנוסף סביר ביותר כי לרקיעה מתלווה הפרשה הנפלטת מבלוטות מפותחות מאד ברגליו.‏[19] יתר על כן, בשבייה נצפו פרטים המשתמשים במקומות עשיית הצרכים כאתרי סימון.‏[2]

האוקאפי לא נצפה בקרבות, אולם לזכר שנתפס במלכודת בור (Trapping pit) בטבע היו סימני חתכים עמוקים בצידו אשר יכלו להגרם מקרניו של זכר אחר.‏[19] כמו כן, שני זכרים נמצאו מתים באותו מקום, וכפי שמשתמע מהצמחייה הרמוסה ממסביב הם ככל הנראה התעמתו אחד עם השני ודחפו עצמם לבור.‏[19] האוקאפי כן נצפה משחק, בכל גיל, אם כי מכיוון שמשחק זו דרך למידה, צעירים משתמשים בו לעתים תכופות יותר.‏[19] במשחק זה, אשר ייחודי לו ומכונה "פּוּקי" (pooky), האוקאפי עומד או מסתובב, ראשו מורכן וצווארו מתוח, ובזנבו הוא מכשכש בנמרצות.‏[19]

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמאות למשפחות צמחים בתפריטו של האוקאפי החי ביער איטורי‏[19]
דוגמאות למיני צמחים מועדפים הגדלים בחללים הנוצרים אחרי מותו ונפילתו של עץ‏[19]
  • Alstonia boonei (הרדופיים)
  • Ricinodendron heudelotii (חלבלוביים)
  • Musanga cecropioides (סרפדיים)

תפריטו כולל למעלה מ-100 מיני צומח: רובם מינים ממחלקת הדו-פסיגיים, ואחרים, כגון שרכאים ומינים חד-פסיגיים, נאכלים לעתים רחוקות יותר.‏[19] לעתים קרובות האוקאפי מעביר את תשומת לבו מצמח אחד למשנהו תוך כדי האכילה, במקביל לברירה קפדנית של חלק הצמח הנכנס לפיו.‏[19] הוא מריח את הצמח, נוגע בו וממשש אותו עם חוטמו ושפתיו, ולאחר מכן משלח את לשונו ומלפף אותה סביב, תוך הפשטת הענף או הזרג מעליו.‏[19]

לשונו הארוכה של האוקאפי יכולה להגיע לאורך של 25 סנטימטרים מעבר לפיו.‏[19]
וידאו: אוקאפי אוכל

על אף היותו ביישני ונחבא אל הצללים, מעדיף האוקאפי לתור אחר מזון באזורים שטופי אור החודר מבעד לחללים הנוצרים בחופת היער כתוצאה מנפילת עצי חופת היער.‏[19] הוא מחבב במיוחד לאכול מעצים אלו, אשר נפלו ונשברו (אך לא מתו), ועברו תהליך סיעוף[הסברים 2].‏[19] עצים אלו כוללים מינים אשר לא נמצאים בתפריטו של המין כלל בהיותם צעירים, מה שככל הנראה מרמז על כך שצמחים רבים מייצרים חומרים הדוחים את בעלי החיים הניזונים מהם, אך אלו שוככים עם גדילת הצמח אל עבר החופה.‏[19] אם זאת, "טלאי חיפוש מזון" אלו קטנים וברי חלוף, ולכן האוקאפי צריך לנצלם לפני שיעבור זמן רב מאז היווצרותם, שכן לאחר 12–18 חודשים הצמחים החדשים התופסים את מקומו של העץ נעשים לו בלתי נגישים או לא טעימים.‏[19] בעונות הגשומות הוא נודד אל הרי בדד סלעיים בחיפושו אחר צמחי מאכל נבחרים אשר אינם בנמצא בתקופה זו של השנה.‏[19] בדומה לפרסתני יער הגשם האחרים, האוקאפי מבקר באתרי מינרלים כגון חרסית שנחפרו ומתוחזקים על ידי פילים, אבל נמנע מבורות השכשוך הנוצרים במקומות אלו.‏[19] כאמור בפסקה "תפוצה ובית גידול", האוקאפי מעדיף יערות בעלי חופה סגורה הנמצאים באזורים הרריים קמעה, מכיוון שבהם הצמחייה הגודלת מתחת לחופת היער מגוונת ומשתנה בצפיפותה.‏[22][19] חופה כזו, שהינה סגורה אך לא עבותה לגמרי, מאפשרת חדירת אור וצמיחת מינים שלא צורכים אור רב – צמחים המהווים את חלק הארי מתפריטו של האוקאפי.‏[19]

בעל חיים זה מיוחד בהיותו הפרסתן האפריקני שוכן היערות היחיד אשר תזונתו מורכבת ברובה מצמחייה הגודלת מתחת לחופת היער (Understory).‏[23][24][20] למרות זאת, בעוד שהתמחות תזונתית זו מספקת למין גומחה אקולוגית, זו גם מוגבלת בגלל מספר סיבות: הצמחייה הטעימה נדירה ומפוזרת על פני שטח גדול, מקבצי עלים הגדלים יחדיו אינם נפוצים לצמחים רבים יש הגנה כימית למניעת אכילתם, תפוקה נמוכה של הצמחייה שתחת חופת היער.‏[19] לאור אילוצים אלו, ובהינתן גופו הגדול של וצריכת המזון היומית שלו – בין 3.6 ל- 5.6 ק"ג (בשבייה, חומר יבש: ללא מים) – האוקאפי מפגין מספר מאפיינים גופניים המותאמים לאורח החיים של אוכל עלים בעל תפריט מוגבל .‏[19] אלו כוללים חוטם מוארך; צורת שיניים מיוחדת המאפשרת חיתוך צמחייה רכה; לשון שרירית ובעלת כושר תנועה, אשר יכולה להגיע לאורך של 25 סנטימטרים מעבר לחוטם, ובאמצעותה יכול להפשיט אפילו את הענפים הדקים ביותר מעליהם; ייצור רוק מוגבר (וכן בלוטות רוק גדולות) המאפשר להם להתמודד עם ההגנה הכימית במזונם, כגון צמחים המשתמשים בטאנין או ברעלנים; מעי גס גדול המייעל את העיכול, וכן עיכול מזון מהיר.‏[19][2][25][26][27][28][29][30] בניגוד למגבלות התזונה (ובנוסף לכל תכונותיו), לאוקאפים צעירים יש קצב גדילה מהיר במיוחד מבין מכפילי הפרסה.‏[19] למאפיין זה הוצע הסבר באמצעות ברירה טבעית כתוצאה מלחץ כבד מטורפים, וככל הנראה גם מחלב אם מזין במיוחד.‏[19]

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הן הזכר והן הנקבה מפגינים את תגובת פלמן, ולפניי הרבייה, הזכר ניגש אל הנקבה בזהירות עם ראש מורכן תוך שהוא משמיע נשיפות חזקות, והנקבה מגיבה בכך שהיא משנה את תנוחתה לכנועה.‏[19] הרבייה מהירה, ובשבייה זכרים התרבו עם מספר נקבות בפרק זמן רצוף.‏[19] בשבייה, היכן שהזכר והנקבה נאלצים לשהות אחד בקרבת השני, זה הראשון עלול להפך לתוקפני יותר, ובטבע הזכר שוהה לפעמים בקרבת הנקבה מספר ימים.‏[19]

כאשר נקבה נמצאת בעונת הרבייה שלה, היא מעדיפה טריטוריה בעלת אחוז גדול יותר של צמחים מועדפים; על צמחים אלו ניתן להבחין בסימני אכילה רבים וברורים יותר אם זו מניקה או כשהעגל שלה מלווה אותה.‏[19] היא עומדת בצירי הלידה ברוב הפעמים, ולאחר הלידה אוכלת את השליה.‏[19] בהתבסס על תצפיות בשבייה, מיד לאחר הלידה נוצר קשר אמהי הדוק עם העגל, הכולל טיפוח נרחב של הולד ומגע מתמשך בו.‏[19]

איומים וגודל האוכלוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנמר האפריקאי: טורפו של האוקאפי

כתוצאה מאיומים חמורים אשר גוברים והולכים, ומחוסר פעולת שימור יעילה, עלול האוקאפי להעלם מנופי אפריקה הפראית.‏[20] איגוד השימור העולמי (IUCN), לאחר הערכה שנעשתה בשנת 2013, קבע כי יש להגדיר את המין כ"נתון בסכנת הכחדה" מכיוון שאוכלוסייתו חווה דלדול שעלה על 50% מאז שנת 1995 – ירידה אשר ממשיכה ומשוערת שתמשך גם בעתיד.‏[20] ההערכה התבססה על סקרים שנערכו בשמורת אוקאפי והראו שיעור ירידה של 43% בין השנים 1995 ו-2007 וירידה נוספת של 47% בין השנים 2008 ו-2012, זאת בנוסף להדרדרויות או הכחדות מקומיות נוספות שדווחו מאזורים אחרים.‏[20] אף על פי שמאז 2008 המין היה מוגדר כ"קרוב לאיום", הראתה ההערכה האחרונה שיש היה לשנות את מצבו עוד אז.‏[20] אוכלוסיית המין הכללית הוערכה בשנת 1999 במעל 10,000 פרטים ובשנת 2013 בין 30,000 ל-50,000 פרטים, אך משוער כי המספרים האמיתיים נמוכים במידה רבה ומגמת ירידה (נכון לשנת 2014), זאת אף על פי שאין הערכות מהימנות על גודלה האמיתי.‏[20][19][31]

האיום המרכזי מולו ניצב האוקאפי הוא קיומן של קבוצות חמושות ובלתי חוקיות בתוך ומסביבות אזורים מוגנים.‏[20] קבוצות אלו מונעות פעולות שימור יעילות (כמו גם עריכת סקרים וניטור), ומתעסקות בציד פילים וחיות אחרות, כרייה בלתי חוקית (זהב, קולטן (מחצב) ויהלומים), כריתת עצים בלתי חוקית, ייצור פחם עץ והסגת גבול חקלאית. מצב זה משפיע ישירות ובעקיפין על שימור האוקאפי, ולהלן שתי דוגמאות לכך:

  • 2012, חמושים השתלטו על משרדי שמורת אוקאפי והרגו שבעה אנשים ואת כל 14 האוקאפי שנמצא ששכנו במתקנים הסמוכים.‏[20]
  • אוכלסיה קטנה שוכנת ביער וואטָלִינְגַה (Watalinga Forest;‏ 1,100 קמ"ר) שבחלק הצפוני של הפארק הלאומי וירונגה, אך אי אפשר לספק לה הגנה בשל הימצאות קבוצות חמושות באזור.‏[20]

האוקאפי מסוגל להתקיים לצד התיישבות אנושית בקנה מידה קטן, אך נעלם מאזורים של התיישבות פעילה או כזו הגורמת להפרעה בבית הגידול.‏[20][19] לכן, התיישבות היא אחד האיומים העיקריים של המין, ובמיוחד כיבוש שטחים בלתי חוקי באזורים מוגנים.‏[20][19] בשל כך, כשליש משטח תפוצתו של המין עשוי להיות בסיכון על ידי פלישות שהתרחשו מתחילת המאה ה-21.‏[19] האזורים שנמצאים בסכנה גבוהה הם בין היתר דרום ומזרח יער איטורי, אזור קִיסָנְגַנִי (Kisangani), רובי-טלה, הגבולות המערבי של תפוצת המין באגן הניקוז של נהר האבולה והגבול המזרחי באזור וירונגה-הוֹיוֹ (Virunga-Hoyo).‏[20][19]

איום נוסף הוא צמצום והרס בית הגידול – בעיקר כתוצאה מכריתת יערות ודלדולם מעצים – הממשיך מאז שנת 1980.‏[20][19] בשמורת אוקאפי, אשר הייתה ועודנה המקום הבטוח ביותר למין, הגיע שיעור הירידה לכ-50%, ועל כן יש לסבור כי במקומות אחרים הוא שווה לכל הפחות.‏[20]

בנוסף לכל אלו, קיומו של האוקאפי מעורער בגלל ציד אשר נעשה בעיקר בשביל עורו ובשרו, שכן אצל חלק ממסורות הילידים בשר האוקאפי הוא היקר ביותר, ובשל כך המין נעלם במהירות מאזורים בהם נעשה שימוש תמידי במלכודות.‏[20][19]

שימור והחזקתו בשבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימור האוקאפי הוא תהליך לא פשוט – זהו בעל חיים חשאי וביישני, אשר נוכחותו יכולה בקלות שלא להתגלות, דבר המתעצם לאור העובדה כי לא נשארו עוד הרבה פרטים מן המין.‏[20] יתר על כן, בית גידולו הנידח והבלתי נגיש לרוב הופך את המחקר בשטח עליו לקשה מבחינה לוגיסטית, זאת בנוסף לאי יציבות ביטחונית אשר שוררת במדינה מאז שנות ה-90.‏[20] כתוצאה מכך, חלקים נרחבים משטחים פוטנציאליים לתפוצת המין נחקרו בצורה גרועה, אם בכלל.‏[20]

אף על פי שהאוקאפי אינו מוכלל באמנת וושינגטון, המין מוגן לחלוטין על ידי החוק בקונגו, שהרי הוא בעל החיים הלאומי של המדינה.‏[20][32]

שמורת אוקאפי (14,000 קמ"ר) והפארק הלאומי מאיקו (Maiko National Park;‏10,800 קמ"ר) מהוות מקום מחיה משמעותיות לאוכלוסיות העיקריות של המין, אם כי המספרים נמצאים בירידה כפי שתואר בפסקה "איומים וגודל האוכלוסיה".‏[20] משום כך, חוקרים אחדים טענו כי חיזוק ההגנה בשני אזורים אלו הוא הפעולה הראשונה במעלה שיש לעשות על מנת להבטיח הישרדות ארוכת טווח של המין.‏[20][19][31] לרבות אלו, יוזמה להקמת פארק לאומי המכסה שטח של 9,500 קמ"ר באזור צ'וּאַפּה–לומָמי–לוּאָלַבָּה (Lualaba) עוברת הליך רשמי ליישומה. ‏[20]

בשבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגדה מקומית אומרת כי האוקאפי מקשט עצמו בפסים כדי להסתוות בצמחיית וצללי הג'ונגל.‏[4]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Harry Johnston "The Okapi", in Charles John Cornish (editor), "The Living Animals of the World Vol.I", Chapter XVI, pp.267–270, Dodd, Mead and Company, 1902.
  • Harry Johnston (1901), "The okapi. The newly discovered beast living in Central Africa", McClurés Magazine, pp.497-501.
  • Sir Edwin Ray Lankester, "Extinct Animal", pp.155–190, A. Constable, 1905.
  • William Lutley Sclater, "The Mammals of South Africa: Vol. I", R. H. Porter, 1900 (reproduced by BiblioBazaar in 2010). ISBN 9781172188154.
  • Thomas Oldfield (October 1901), "On the more notable Mammals obtained by Sir Harry Johnston in the Uganda Protectorate", Proceedings of the Zoological Society of London, 71(1): pp.85–90.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Don E. Wilson, DeeAnn M. Reeder, "Mammal Species of the World, Vol.12", "Okapia johnstoni" pp.672–673, JHU Press, 2005. ISBN 9780801882210.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 Richard E. Bodmer and , George B. Rabb (1992), "Okapia johnstoni", Mammalian Species, No.422: pp.1-8, The American Society of Mammalogists.‏
  3. ^ "Okapi Fact Sheet: Taxonomy and Nomenclature", San Diego Zoo. Based on:
    • K. Benirschke and L. R. Hagey (2006), "Should the Okapi be listed as a Giraffid Species?", Zoologische Garten, 76(3): 197.‏
    • Edwin H. Colbert (1938), "The relationships of the okapi", Journal of Mammalogy 19(1): 47-64.‏
    • Anne Innis Dagg and J. Bristol Foster (1976), "The giraffe: its biology, behavior, and ecology", New York: Van Nostrand Reinhold Company.‏
    • Clive A. Spinage et al (1968), "The book of the giraffe", Collins.‏
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 "History of Okapi", Okapi Conservation Project.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 Gordy Slack, "The Elusive Okapi Okapia johnstoni",pp.1–3, American Museum of Natural History.
  6. ^ Aylward Manle Blackman, 1883-1956. London : Sold at the Offices of the Egypt Exploration Fund; 1915. The rock tombs of Meir, Part 2, The tomb-chapel of Senbi's son Ukh-Hotp (B, no. 2), P.19.
  7. ^ "The Apadana", Oriental Institute Photographic Archives, Oriental Institute of the University of Chicago.
  8. ^ Persepolis: Apadana, East Stairs, Livius.org.
  9. ^ 9.00 9.01 9.02 9.03 9.04 9.05 9.06 9.07 9.08 9.09 9.10 9.11 9.12 9.13 9.14 9.15 9.16 9.17 9.18 9.19 9.20 9.21 9.22 9.23 9.24 9.25 9.26 9.27 9.28 9.29 Susan Lyndaker Lindsey and Cynthia L. Bennett, "The Okapi: Mysterious Animal of Congo-Zaire", University of Texas Press, 1999. ISBN 9780292747074 (2010 edition: ISBN 9780292788329).)
  10. ^ 10.0 10.1 Philip Henry Gosse, "The Romance of Natural History", Gould and Lincoln, 1861, pp.284–191.
  11. ^ Dominique Auzias and Jean-Paul Labourdette, "Congo: république démocratique", Le Petit futé – Country guide, pp.42–43, 2006. ISBN 9782746914124.(בצרפתית)
  12. ^ 12.0 12.1 Sir Edwin Ray Lankester, "Extinct Animal", pp.163–165, A. Constable, 1905.
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 "Okapi - between legend and science", Zoo e-News, The National Zoological Gardens of South Africa ,The National Research Foundation.
  14. ^ Serge Bahuchet (2006), "Languages of the African Rainforest « Pygmy » Hunter-Gatherers: Language Shifts without Cultural Admixture", In Historical linguistics and hunter-gatherers populations in global perspective, Leipzig.
  15. ^ J.S. Kingdon and M. Hoffmann (eds), "The Mammals of Africa", Volume 1: Introductory Chapters and Afrotheria, p.31, A&C Black. ISBN 9781408189962.
  16. ^ C. B. Stewart and T. R. Disotell (1998), "Eurasian ape as great ape ancestor", Current Biology 8: R582—R588.
  17. ^ Jonathan Kingdon, "Arabian mammals: a natural history",p.279 , Academic Press, 1991. ISBN 978-0124083509.
  18. ^ Jonathan Kingdon, "Lowly Origin: Where, When, and why Our Ancestors First Stood Up", p.396, Princeton University Press, 2003. ISBN9780691050867.
  19. ^ 19.00 19.01 19.02 19.03 19.04 19.05 19.06 19.07 19.08 19.09 19.10 19.11 19.12 19.13 19.14 19.15 19.16 19.17 19.18 19.19 19.20 19.21 19.22 19.23 19.24 19.25 19.26 19.27 19.28 19.29 19.30 19.31 19.32 19.33 19.34 19.35 19.36 19.37 19.38 19.39 19.40 19.41 19.42 19.43 19.44 19.45 19.46 19.47 19.48 19.49 19.50 19.51 19.52 19.53 19.54 19.55 19.56 J.A. Hart (2013), "Okapia johnstoni", In: J.S. Kingdon and M. Hoffmann (eds), "The Mammals of Africa", Volume 6: Pigs, Deer, Giraffe, Bovids and Hippos, pp. 95 and 110-115, A&C Black. ISBN 9781408189962.
  20. ^ 20.00 20.01 20.02 20.03 20.04 20.05 20.06 20.07 20.08 20.09 20.10 20.11 20.12 20.13 20.14 20.15 20.16 20.17 20.18 20.19 20.20 20.21 20.22 20.23 20.24 20.25 20.26 20.27 20.28 20.29 20.30 20.31 20.32 D. Mallon (2013), "Okapia johnstoni", IUCN Red List of Threatened Species.
  21. ^ 21.0 21.1 Jonathan Kingdon, "East African Mammals: An Atlas of Evolution in Africa, Volume 3, Part B: Large Mammals", pp. 339–346,University of Chicago Press, 1988. ISBN 9780226437224.
  22. ^ 22.0 22.1 J.H. Hart and T.B. Hart (1989), "Ranging and feeding behaviour of the Okapi in Ituri Forest of Zaire: food limitation in a rain forest herbivore?", Symposia of the Zoological Society of London 61, pp.31-50.
  23. ^ T. E. Cerling, J. A. Hart and T.B. Hart (2004), "Stable isotope ecology in the Ituri Forest", Oecologia, 138(1), 5-12.‏
  24. ^ J. A. Hart (2001). "Diversity and abundance in an African forest ungulate community and implications for conservation", African rain forest ecology and conservation, Yale University Press, New Haven, 183-206.‏
  25. ^ Jürgen Hummel et al (2006), "Energy supply of the okapi in captivity: fermentation characteristics of feedstuffs", Zoo biology 25(4): 251-266.‏
  26. ^ R. H. Burne (1917, March), "Notes on some of the Viscera of an Okapi (Okapia jolmstoni Sclater)", In Proceedings of the Zoological Society of London, Vol. 87(1): 187-208, Blackwell Publishing Ltd.‏
  27. ^ J. M. Derscheid and H. Neuville (1924), "Recherches anatomiques sur l'okapi: 1. Le caecum et la glande ileocaecale.", Revue Zoologique Africaine 12: 499-507.‏
  28. ^ R. A. Prins and M. A. Domhof (1984), "Feed intake and cell wall digestion by okapi (Okapia johnstoni) and giraffe (Giraffa camelopardalis reticulata) in the zoo.", Zool Garten 54: 131-134.‏
  29. ^ M. Clauss, J. Hummel and J. Völlm (2002), "The attribution of a feeding type to a ruminant species based on morphological parameters: the example of the okapi (Okapia johnstoni)", Proceedings of the Comparative Nutrition Society, Vol. 4.‏
  30. ^ J. Hummel and L. Kolter (2003), "Passage rate and digestion in captive okapi", Zoo Animal Nutrition 2: 181-192.‏
  31. ^ 31.0 31.1 Rod East, "African Antelope Database 1998", pp.101–102, IUCN, 1999. ISBN 9782831704777.
  32. ^ "World Map > Africa > Democratic Republic of the Congo > SYMBOLS", worldatlas.com

הסברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קוֹל תַּת-שִׁמְעִי (Infrasound) קול הנמוך בתדירותו מכדי שאוזן אנושית תוכל לשומעו.
  2. ^ סיעוף (Coppicing) היא שיטה מסורתית לניהול יערות, שבה חותכים מידי פעם את גזע העץ בסמוך גובה קרקע. בשנים שלאחר מכן העץ ממשיך לחיות ולהצמיח מספר רב של חוטרים, ולאחר מספר שנים מתחיל מחזור חדש של חיתוך וגידול מחדש. סיעוף מאט את תהליך הסוקצסיה ומשאיר את העצים בצורה דמויית שיחים, ללא התפתחות של יער בוגר. מקור: "סיעוף", אקו-ויקי.