איילון ג'אווני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןאיילון ג'אווני
מצב שימור
מצב שימור: אין מספיק נתונים
[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
תת־סדרה: מעלי גירה
משפחה: איילוניים
סוג: איילון
מין: איילון ג'אווני
שם מדעי
Tragulus javanicus
אוסבק, 1765
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
איילון ג'אווני בגן החיות התנ"כי.

איילון ג'אווני (שם מדעי: Tragulus javanicus), מין יונק ממשפחת האיילוניים. הוא נחשב לאחד ממכפילי פרסה הקטנים בעולם. הוא אנדמי לאי ג'אווה השייך לאינדונזיה, אך ייתכן שקיים גם על האי הסמוך באלי.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיילון הג'אווני, כמו כל בני משפחת האיילוניים, הוא חסר קרניים, ובמקומן יש לזכרים ניבים עליונים גדולים. בניבים אלו משתמשים הזכרים במאבקיהם בזכרים אחרים. הנקבות הן חסרות מאפיין זה, וכן הן קטנות יותר מן הזכרים. אורכו של האיילון הג'אווני נע בין 45 ל-56 סנטימטרים, ואורך זנבם הוא חמישה סנטימטרים. משקלם נע בין קילוגרם אחד לשניים. צדו העליון של האיילון הוא חום - כתמתם, בעוד שצדו התחתון לבן. בנוסף, על הצוואר נמצאים מספר סימנים לבנים אנכיים. ראשם מחודד וגופם עגלגל. רגליהם דקות מאוד ביחס לגופם, וקוטרן הוא כקוטרו של עיפרון.

האיילונים הג'אווניים עשויים להזדווג בכל זמן בשנה. ההריון נמשך ארבעה חודשים וחצי, ובסופו ממליטה הנקבה ולד אחד. הוולדות מפותחים יחסית בעת לידתם, וכבר לאחר כמחצית השעה הם יכולים לעמוד על רגליהם. הם דומים לפרטים הבוגרים, למעט העובדה שהם חסרים את הניבים המאפיינים את הפרטים הבוגרים (אצל הזכרים). הוולדות נוטים להתחבא ולהיות מוסתרים. הם נגמלים מיניקה בגיל 10 - 13 שבועות, ומגיעים לבגרות מינית כאשר הם בני חמישה עד שישה חודשים. תוחלת חייהם היא 12 שנים.

בדומה לאיילוניים אחרים, האיילון הג'אווני הוא בעל חיים ביישן, והוא משתדל שלא להיראות. האיילונים הג'אווניים עשויים ליצור קבוצות משפחתיות המתבססות על קשרים מונוגמיים, אולם חלקם יחיו דווקא בגפם. הם פעילי לילה מובהקים. הזכרים מגלים התנהגות טריטוריאלית, ונוהגים לסמן את הטריטוריות שלהם באמצעות צואה ושתן וכן באמצעות הפרשה נוספת המופרשת מבלוטה הנמצאת על הסנטר שלהם. הזכר יגן על עצמו ועל בת זוגו על ידי רדיפה אחר יריביו או על ידי פגיעה בהם באמצעות ניביהם החדים. הם ירקעו בפרסותיהם כאשר ירגישו מאוימים, בקצב של שבע רקיעות לשנייה לערך. הטורפים הטבעיים של האיילון הג'אווני הם עופות וזוחלים גדולים.

תזונתו של האיילון הג'אווני כוללת עלים, שיחים ופירות שנפלו מעצים. בגני חיות, הם יאכלו גם חרקים בנוסף לתזונתם הרגילה בסביבתם הטבעית. מערכת העיכול שלהם כוללת שלושה מדורים: המסס (Rumen; המדור הראשון), בית הכוסות (Reticulum; המדור השני) וקיבת המיצים (Abomasum; המדור הרביעי). כבכל האיילוניים, המדור השלישי (קיבת העלעלים, Ormasum) אינו קיים. מערכת עיכול זו, אשר נמצאים בה חיידקים המסייעים בפירוק חומרים צמחיים קשים לפירוק (מאפיין הקיים במרבית מעלי הגירה), כמו תאית, מאפשרת להם לעכל מזונות קשים במיוחד לעיכול.

האיילון הג'אווני כשמו, נפוץ ביערות על האי ג'אווה בלבד, אך ייתכן שקיים גם באי הסמוך באלי. בית הגידול המועדף עליהם הוא יערות טרופיים, וניתן למצוא אותם מסביב לסלעים, עצים חלולים ובקרבת צמחייה צפופה הסמוכה למקור מים. באזורי תפוצתו הוא ניצוד למטרות שימוש בעורו, המשמש להכנת תיקים ומעילים. נוסף על סיבה זו, אוכלוסיות האיילון הג'אווני מאוימות גם בשל הרס של בתי גידול. הרשימה האדומה של IUCN לא הצליחה לקבוע את מצב שימור שלו, והוא מסווג כמין חסר נתונים (DD).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איילון ג'אווני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איילון ג'אווני באתר הרשימה האדומה של IUCN