ונרה 13
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| יצרן | לאבוצ'קין |
| ארץ ייצור |
ברית המועצות  |
| תאריך שיגור | 30 באוקטובר 1981 |
| אתר שיגור | קוסמודרום בייקונור |
| היסטוריית פעילות | |
| משגר | פרוטון K ובנוסף שלב עליון ושלב הימלטות |
| טיסה ראשונה |
30 באוקטובר 1981 |
| משימה | |
| סוג משימה | טיסה על פני כוכב הלכת נגה ונחיתה |
| משך המשימה הכולל |
30 באוקטובר 1981 – 25 באפריל 1983 (שנה ו־5 חודשים) |
| מידע טכני | |
| משקל כולל | 1633 ק"ג (יחידת נחיתה) |
| משקל בשיגור | 4395 ק"ג |
| קישורים חיצוניים | |
| מספר קטלוג לוויינים | 12927 |
| מאגר המידע הלאומי | 1981-106A |
  | |
ונרה 13 (ברוסית: Венера-13), היא משימת חלל סובייטית בלתי מאוישת לחקר כוכב הלכת נוגה, כחלק מתוכנית ונרה. ונרה 13 שוגרה ב־30 באוקטובר 1981 מכן שיגור 200/39 בקוסמודרום בייקונור. הגשושית נבנתה במשרד לאבוצ'קין.
ב-22 בפברואר 1982 החל הליך של קירור יחידת הנחיתה. תהליך הקירור נמשך מספר ימים, ובסופו הטמפרטורה של תא מכשירי המדידה ביחידת הנחיתה הייתה 12 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. הגשושית התנתקה מפלטפורמת הטיסה ב-27 בפברואר 1982 ונכנסה לאטמוספירה של נוגה ב-1 במרץ. במהלך הירידה היא הפעילה בלימה אווירודינמית ולאחריה מצנח בלימה שהתנתק בגובה 47 ק"מ. בהמשך הגשושית נבלמה בעזרת מעצור אוויר. היא ביצעה נחיתה רכה מוצלחת.
יחידת הנחיתה נשאה ציוד לחקר הטמפרטורה והתרכובת הכימית של הקרקע ושל האטמוספירה. המכשיר "גרוזה-2" זיהה ברקים בנוגה. לאחר הנחיתה הועברו צילומים פנורמיים. בסך הכול בוצעו 14 צילומי צבע ו-8 צילומי שחור-לבן. בעזרת מקדח נלקחו דגימות קרקע. לאחר ניתוח הדגימות, התברר שהקרקע באזור הנחיתה היא בזלת. נתוני מדידת הטמפרטורה הראו 464 מעלות צלזיוס והלחץ היה 92 בר. על יחידת הנחיתה הותקן מיקרופון שהעביר רעש רקע של נוגה.
יחידת הנחיתה פעלה כ-127 דקות לעומת תכנון של 32 דקות בלבד.
יחידת הטיסה המשיכה להעביר נתוני מדידות של מכשירים שהותקנו בה. התשדורת האחרונה בוצעה ב-25 באפריל 1983.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הקודם: ונרה 12 |
תוכנית ונרה | הבא: ונרה 14 |