ז'ורז' פומפידו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'ורז' פומפידו
נשיא צרפת ה-19
Georges Pompidou - Bundesarchiv B 145 Bild-F020538-0006.jpg
קודם שארל דה גול
יורש ואלרי ז'יסקר ד'אסטן
תחילת כהונה 15 ביוני 1969
סוף כהונה 2 באפריל 1974
תאריך לידה 5 ביולי 1911
מקום לידה מונבודי
תאריך פטירה 2 באפריל 1974
מקום פטירה פריז
מפלגה המפלגה הגוליסטית (UDR)
בת זוג קלוד פומפידו
שם בשפת אם Georges Pompidou

ז'ורז' ז'אן רמון פומפידו (צרפתית: Georges Pompidou, ; 5 ביולי 1911 - 2 באפריל 1974) היה פוליטיקאי צרפתי, ראש ממשלת צרפת ה-151 ונשיאה השני של הרפובליקה החמישית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פומפידו נולד בקומונה מוֹנְבּוּדִיףְ שבמחוז קנטל במרכז צרפת. הוא למד בבית הספר התיכון "לואי-לה-גראן", שם התחבר עם המשורר והמדינאי הסנגלי לאופולד סדר סניור.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס לחיל הרגלים. בשנת 1940 עם סיום ההכשרה הוצב בגדוד הרגלים האלפיני ה-141 אשר בשלב מאוחר יותר עוטר במדליה עבור השתתפותו בקרב על הסום. לאחר כיבוש צרפת על ידי הכוחות הנאצים השתחרר משירותו הצבאי.

את לימודיו האקדמיים סיים פומפידו עם תואר בספרות מהאקול נורמל סופרייר. בתחילה שימש פומפידו כמורה לספרות בבית ספר, עד שב-1953 שכר אותו גי דה רוטשילד לעבוד עבור משפחתו. ב-1956 הוא מונה למנהל הכללי של בנק המשפחה, והחזיק במשרה עד 1962. לאחר מכן, שכר אותו שארל דה גול כדי שינהל את "קרן אן דה גול לתסמונת דאון" (בתו של דה גול, אן, סבלה מתסמונת דאון).

ראש ממשלת צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שב-16 באפריל 1962 התפטר ראש הממשלה מישל דברה, מונה פומפידו לתפקיד, אותו מילא תחת הנשיא דה גול עד ה-21 ביולי 1968. תקופת כהונתו היא הארוכה ביותר מבין ראשי הממשלה ברפובליקה החמישית. מועמדותו לתפקיד ראש הממשלה הייתה שנויה במחלוקת מכיוון שפומפידו לא היה חבר באספה הלאומית, ובאוקטובר 1962 אף התקבלה נגדו הצעת אי-אמון, אותה ביטל דה גול. המפלגה הגוליסטית זכתה בבחירות שנערכו באותה שונה ופומפידו נשאר בתפקידו. שנתיים לאחר מכן התמודד פומפידו עם שביתת הכורים, וב-1967 הוביל את המפלגה לניצחון דחוק בבחירות.

רבים ראו בו את האחראי לסיומו של מרד הסטודנטים במאי 1968, כשניהל משא ומתן עם האיגודים המקצועיים והמעסיקים ובכך שבר את אחדותם של הסטודנטים והפועלים. עד המשבר התאפיינה כהונתו של פומפידו בשגשוג כלכלי ובשלווה יחסית, אך בזמן האירועים התעוררו חילוקי דעות בין דה גול לפומפידו, שהחלו כשהאחרון לא הבין מדוע דה גול לא יידע אותו על נסיעתו לבאדן-באדן ב-29 במאי. בין השניים, שעד אז היו ביחסים טובים, שררה מאז מתיחות מתמדת. פומפידו הוביל את המפלגה לניצחון נוסף בבחירות 1968, אך התפטר לאחריהן. אף על פי כן, היה נראה כי הוא יהיה יורשו של דה גול, ואכן, בינואר 1969 הודיע פומפידו על מועמדותו לנשיאות. מספר שבועות לאחר מכן, הוזכר שמו בפרשת מרקוביץ'. פומפידו היה בטוח כי אנשיו של דה גול עומדים מאחורי כן.

נשיא צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 באפריל 1969 פרש דה גול מהנשיאות לאחר תבוסתו במשאל עם שבו ביקש להפוך את הסנאט לגוף מייעץ ולתת סמכויות חזקות למועצות אזוריות. בבחירות שנערכו לאחר מכן נבחר פומפידו לנשיא צרפת הבא, כשהביס את איש המרכז, יו"ר הסנאט והנשיא בפועל אלן פוהר. על אף שהוגדר כגוליסט, היה פומפידו גמיש מדה גול, והתיר את הצטרפות הממלכה המאוחדת לקהילה האירופית ב-1973. פומפידו היה ספקן לגבי תוכנית "החברה החדשה" של ראש ממשלתו, ז'אק שבאן-דלמאס, וב-1972 החליף אותו בפייר מסמה, שהיה קרוב יותר לאידאולוגיה הגוליסטית שלו.

ב-1974, באמצע כהונתו, מת פומפידו במפתיע מסרטן.

לפומפידו היה בן מאומץ, אלן פומפידו, כיום נשיא משרד הפטנטים האירופי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
שארל דה גול
נשיא צרפת
1969 - 1974
הבא:
ואלרי ז'יסקר ד'אסטן


נשיאי צרפת

הרפובליקה השניה: ז'אק-שארל דופונט דה ל'אור
הרפובליקה השלישית: אדולף טייר - פטריס דה מק-מהון - ז'יל גרווי - מארי פרנסואה סדי קארנו - ז'אן קזימיר-פרייה - פליקס פור - אמיל לובה - ארמאן פלייר - ריימון פואנקרה - פול דשאנה - אלכסנדר מילרן - גסטון דומרג - פול דומר - אלבר לברן
הרפובליקה הרביעית: וינסן אוריו - רנה קוטי

הרפובליקה החמישית: שארל דה גול - ז'ורז' פומפידו - ואלרי ז'יסקר ד'אסטן - פרנסואה מיטראן - ז'אק שיראק - ניקולא סרקוזי - פרנסואה הולנד
דגל צרפת