חברת הלומדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף חברת לומדים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חברת הלומדים הוא מונח בסוציולוגיה שטבע פרופ' מנחם פרידמן, חוקר החברה החרדית, המתאר תופעה שהחלה באמצע המאה ה-20, שבמסגרתה הזרם המרכזי של החברה החרדית במדינת ישראל דוגל בהכוונת הגברים לייעד את כל חייהם ללימוד תורה בישיבות ובכוללים. קו אידאולוגי זה הוביל בסוף שנות ה-90 למצב שבו שני שלישים מהגברים בחברה החרדית אינם עובדים.[1] מונח זה הפך מקובל ומשמש במדעי החברה לתיאור החברה החרדית בישראל.[2]

החברה הציונית-דתית וחברות חרדיות מחוץ למדינת ישראל אינן עונות בדרך כלל להגדרה "חברת לומדים", שכן רוב הגברים שם עובדים לפרנסתם. עם זאת, גם חברות אלה מושפעות מתפיסת לימוד התורה של החברה החרדית במדינת ישראל, וגם בהן גָּדֵל השיעור של מי שעיסוקם העיקרי הוא לימוד תורה.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל ההיסטוריה של העם היהודי רוב העם עסק בפרנסה ורק מיעוט ממנו עסק בלימוד. בייחוד כאשר היהודים פוזרו בתפוצות השונות שבהן הם לא קיבלו תמיכה ממשלתית ללימוד תורה, כך שלא הייתה ברירה אלא להתפרנס. פרופ' שלמה נאה גורס כי גם כאשר מוזכרים במקורות התלמודיים לומדי תורה, אין הכוונה לאנשים שאינם עובדים כלל, אלא לשילוב בין תורה לעבודה.[3]

בסוף המאה ה-18 החל לגדול היישוב היהודי-אשכנזי בירושלים - היישוב הישן. קהילה זו הקימה את מוסד הכולל ששימש כצומת להעברת כספי תרומות להחזקת המשפחות היהודיות ביישוב הישן, שהתעקשו שלא ללמוד מקצועות ולהתפרנס באופן עצמאי וחופשי.[4] עם זאת, בתקופה ההיא זו הייתה קהילה ירושלמית קטנה ובעלת השפעה מצומצמת, ורק לאחר הקמת מדינת ישראל ועליית יהודי אירופה, החברה החרדית כולה אימצה את הקו האידאולוגי הזה. עמדתם של נטורי קרתא, בני היישוב הישן בירושלים, כלפי החרדים האגודאים הייתה שלילית: "היהודים החרדים... אינם מדקדקים על בניהם שיהיו לומדי תורה... כשמתחיל הבן לדבר שוקדים לחפש תכלית עבורו. אם עורך דין או מהנדס או סוחר או בעל מקצוע..."[5]

בחברה החרדית שמוצאה מאירופה, הנוהג המקובל עד שנות ה-50 של המאה ה-20 היה שרוב הנערים לומדים מקצוע שיפרנס אותם, וכאמור, רק בראשית שנות ה-50 החל התהליך לצבור תאוצה בכל החברה החרדית, תחת הנהגתו של החזון איש.[6] תהליך זה התרחש על רקע מלחמת העולם השנייה, הקמת מדינת ישראל ועליית יהודים רבים אליה מאירופה, צפון אפריקה וקהילות נוספות בעולם. החברה החרדית החלה לעודד את הנוער שלה להתחנך במוסדות שלא לימדו לימודי חול אלא רק תלמוד ולימודי קודש, במגמה כזאת שתשאיר אותם לומדי תורה במהלך כל חייהם. הפובליציסט החרדי הבולט משה שנפלד, מבאי ביתו של מנהיג הציבור החרדי החזון איש, היה מהראשונים להביא לידי ביטוי אידאולוגיה זו. שנפלד כתב – מתוך עמדה אידאולוגית הרואה בחיוב את התופעה – כי "...העתים נשתנו, ארגוני המחתרת נעלמו והנוער החלוצי בא עד משבר קשה וחמור... לנוכח שקיעת האידאלים והחזון של הנוער החילוני, לנוכח התנוונותו הרוחנית, לנוכח התגלות מסירות הנפש והקרבה בעד אמיתותה של תורה בקרב הנוער הנאמן, פורחת התקווה והאמונה כי אכן הגיעה שעתינו הגדולה..."[7]

החברה החרדית ראתה בחיוב תהליך זה בעידודם של מנהיגיה, וחינכה את הדור הצעיר שלה לאידאולוגיה חדשה זו של לימוד תורה כקריירה. בעיני החברה החרדית לימוד התורה האינטנסיבי הוא תנאי הכרחי להמשך קיומו של העם היהודי לאחר חורבנה של יהדות אירופה ומוסדות התורה שלה. כך לדוגמה כותב הרב שך, מנהיג החברה החרדית: "לדעתי העיקר שבעיקרים בזמננו מה שאפשר לעשות הוא מה שנוגע לחינוך. הן בייסוד בתי ספר חרדיים ובייסוד ישיבות קטנות וישיבות גדולות בלא שום תערובת זר, כי בהכרח כשיש תערובת מחוכמות חיצוניות משתנה ההשקפה האמיתית ויוצרת זיוף בדעת תורה מישראל, כי כשיש האלף נכנסים לחדר ואחד היוצא בסוף להוראה שלם בתורתו, אבל אם האחד היוצא להוראה לא יהיה שלם וחזק, הפסדנו הכול. ולכן מה רבה העבודה בשביל אלו השרידים צעירנו אשר ממשיכים ללמוד בישיבות הקטנות והגדולות שלא שלטו בהן דעות עקומות והשקפות כוזבות, והם השומרים על גחלת התורה שלא תכבה חס וחלילה."[8] גם הרב אהרון לייב שטיינמן, ממנהיגי החברה החרדית, כתב: "ההמשכיות של עם ישראל בנויה על החינוך לתורה..." (יתד נאמן, י' בשבט, תשס"ח.) האדמו"ר מסלונים, שלום נח ברזובסקי, שגם הכיר בשינוי המשמעותי שחל בחברה החרדית, כתב: "...והנה הנושא של אברכי הכוללים אשר זכו שתהא תורתם אומנותם הוא גם כן מפלאי הדור שקשה מאוד להבין אותו בשכל פשוט, איך לפתע פתאום קרה ברוך השם שינוי כה מהפכני ההולך ומתגבר במיוחד בעשר עד חמש-עשרה השנים האחרונות כשרוב האברכים נשארים באוהלה של תורה וזוהי מגמת חייהם." (פרידמן, עמ' 77)

תהליך זה חלחל גם לחברה החרדית הספרדית, וגם בה הוקמו ישיבות וכוללים בהתאם לדגם של החרדים האשכנזים, שבהם התלמידים מוכוונים ללימוד תורה כל חייהם.[9] מנהיג החרדים הספרדים הרב עובדיה יוסף מתון יחסית למנהיגי החברה החרדית האשכנזית בנוגע ללימודי חול בישיבות[דרושה הבהרה], אך גישתו הבסיסית תואמת גם היא את גישת "חברת הלומדים" האשכנזית.[10]

תהליך זה הונע על ידי החלל האידאולוגי של הציבור הישראלי לאחר קום המדינה מחד, וההתנגדות של הציבור החרדי לציונות החילונית והרצון לשמור על המסורת מאידך. אולם המשכו התאפשר בזכות כמה תנאים חיצוניים. כך ישראל שהוקמה כמדינת רווחה היא שאפשרה להם לא לעבוד, שכן היא העניקה קצבאות לישיבות ולמשפחות ברוכות הילדים שבהן האב לא עובד. בנוסף כותב פרידמן כי רגשות אשמה ונוסטלגיה לעולם המסורתי שחרב בשואה גרמו ליהודים שנטשו את הדת לתרום לעולם הישיבות ולסייע לשיקומו באופן שהיה בו "מימד של פיצוי וכפרה".[11] תנאי מהותי נוסף לקיומה של חברת הלומדים הוא מוסד הכולל. למעשה לא ניתן לקיים קריירה למדנית על בסיס הישיבות בלבד, שכן לאחר הנישואין התלמיד עוזב את הישיבה ומאבד את המסגרת הלימודית שלו. הפתרון לכך הוא מוסד הכולל שמאפשר לגבר נשוי להמשיך ולנהל את אורח החיים הלמדני ובמקביל לנהל חיי משפחה.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך זה של שינוי היה כרוך מטבעו במרד בדור הקודם, שכן דור זה לא דגל באידיאל של חברת הלומדים ונחשב בעיניה פשרני כלפי קיום המסורת ביחס לדור החרדי החדש. תהליך זה היה חלק ממסגרת חדשה של החמרה הלכתית שהתפתחה גם היא במקביל לחברה החרדית. במסגרת זו הנטייה הטבעית היא להחמיר בכל מקרה של ספק או חשש ולדקדק יותר בקיום ההלכה, גם זה בניגוד לדור החרדי הקודם.

מאפיין משמעותי נוסף שהיה כרוך בהפיכתה של החברה החרדית לחברת לומדים הוא השינוי במעמד האישה. האישה החרדית, שבילתה בעבר את רוב זמנה בעבודות הבית, הפכה לגורם המפרנס הראשי, שכן רוב הגברים אינם עובדים במשרה מלאה. מצב זה הוביל להתפתחות של סקטור גדול של תפקידי הוראה עבור הנשים החרדיות. מסוף שנות ה-90, עם הגידול בקשיים הכלכליים והרוויה בתחום ההוראה, עלה מספרן של הנשים החרדיות העובדות גם בתחומים אחרים, כגון תכנות וראיית חשבון.

מגמה נוספת שהתפתחה היא התלות של הצעיר החרדי בחברה החרדית שהוא גדל בה. ככל שרמת ההשכלה בחברה הישראלית עלתה, כך קטנו סיכוייו של הצעיר החרדי להשתלב בה, שכן הפער בינו לבין סביבתו גדל. הוא הפך כבול למסגרת הלימודית שהתחנך בה, התלות הכלכלית שלו בהוריו גדלה, ודבר זה הפך את החברה החרדית במהלך השנים להומוגנית הרבה יותר. אחת מתוצאות המגמה הזאת הייתה הקדמת גיל הנישואין שאפשר לצעירים החרדים עצמאות מסוימת, שכן על ידי כך הם השתחררו מחובת השירות הצבאי ונפתחה בפניהם ההזדמנות להשתלב במערכת התפקידים שבחברה החרדית.[12]

רקע אידאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – תורתו אומנותו, התמדה (לימוד תורה), פרנסה מלימוד תורה, ביטול תורה, תורה ועבודה

במקורות היהודיים מופיעות גישות הדוגלות בלימוד תורה רציף במשך כל החיים. אחת הסוגיות הבולטות בהקשר זה מופיעה במסכת ברכות, שם נחלקו בעניין תנאים. רבי שמעון בר יוחאי תוהה על דברי רבי ישמעאל הלומד מהפסוק "ואספת דגנך" שיש לעם ישראל לנהוג מנהג דרך ארץ קדמה לתורה: אם אדם יחרש בשעת החרישה, יזרע בשעת הזריעה וכן הלאה, מתי ייוותר לו זמן ללמוד תורה? "אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים... ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן... אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידן..."[13] ממקורות אלה ואחרים עולה כי גישה זו המצדדת בהתמקדות בלימוד תורה ובמיעוט עיסוק בפרנסה אינה חדשה, אך עם זאת מבחינה היסטורית מעולם לא היה מצב בו הזרם המרכזי של העם היהודי הפנה את עיקר משאביו ללימוד תורה, כדבריו הנזכרים של אביי.

על פי האגדה, הפעם היחידה שבה נקרא העם כולו ללמוד תורה הייתה בתקופת חזקיהו, אז נעץ חרב בבית המדרש והכריז "כל מי שלא יעסוק בתורה ידקר בחרב" ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואישה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה".[14] הסיבה לכך הייתה חששו של חזקיהו שתישכח התורה, משום שאביו, המלך אחז, ביטל תלמודי תורה. בנוסף, חזקיהו סבר שלימוד התורה יציל את העם מכיבושי סנחריב. עם זאת, אין הכרח לפרש את דברי התלמוד כמכוונים לכך שהעם כולו לא עסק כלל בצורכי פרנסה, וניתן לפרש שחזקיהו הקפיד על כך שהעם יעסוק במקביל גם בלימוד תורה.[דרוש מקור]

במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-21 בחברה החרדית קיימת מגמה של יציאה לשוק העבודה, הן מפני צורך הפרנסה והן מפני חוסר התאמה של הלומד למסגרת הישיבתית שדורשת לימוד אינטנסיבי על פני שעות רבות במשך היום. בשנת 2010 עמד אחוז הגברים החרדים העובדים בגיל 54-25 על 52% (לעומת 93% מקרב החילונים).[15]

בציונות הדתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציונות הדתית, שהוקמה על רקע עקרונות תורה ועבודה ושילוב של חיי תורה ומצוות בחיי מעשה, עברה גם היא תהליך של שינוי, ואימצה במידה חלקית את מודל חברת הלומדים. בייחוד הפלג החרד"לי שלה, שיש לו מאפיינים דומים לאלו של חברת הלומדים החרדית.[16] בניגוד לחברת הלומדים החרדית, חברת הלומדים של הציונות הדתית מקנה השכלה ברמה תיכונית לתלמידיה ומעודדת את הבנים לשרת בצה"ל ואת הבנות לשרת בשירות לאומי, ומבוססת על מוסדות כאולפנה וישיבה תיכונית לגיל התיכון, וישיבת הסדר לגיל שלאחר התיכון.[17]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נכון לשנת 1997; גונן, עמ' 5.
  2. ^ כך לדוגמה עושים בו שימוש החוקרים מנחם פרידמן, עמירם גונן, מרדכי קרמניצר, שלמה נאה, צבי זוהר, אלחנן ריינר, נסים ליאון ואחרים.
  3. ^ החברה בישראל ו"חברת הלומדים" - רב שיח, אתר מכון שלום הרטמן.
  4. ^ שפיגל, עמ' 35-37.
  5. ^ ביטאון נטורי קרתא אום אני חומה, 8.5.1952.
  6. ^ שפיגל, עמ' 40.
  7. ^ פרידמן, עמ' 71.
  8. ^ מצוטט באתרו של ד"ר יעקב לופו, ההתנגדות החרדית לישיבות תיכוניות חרדיות.
  9. ^ לופו, עמ' 35-37.
  10. ^ לופו, עמ' 41-48.
  11. ^ פרידמן, עמ' 73.
  12. ^ פרידמן, עמ' 74-75.
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ה, עמוד ב'.
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ד, עמוד ב'.
  15. ^ ישראל 2010: 42% מהיהודים חילונים, 52% מהחרדים עובדים, באתר הארץ, 16 במאי 2010
  16. ^ פרופ' עוז אלמוג, סימה זלצברג, דוד פז, דפוסי תעסוקה וצריכה באוכלוסייה הדתית-לאומית בישראל, אתר "אנשים בישראל".
  17. ^ שחר אילן, החינוך החרדי התנער מהסטטוס קוו (ריאיון עם פרופ' מנחם פרידמן), וואלה, 22.12.2004.