דרך ארץ קדמה לתורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דרך ארץ קדמה לתורה היא אמרה המיוסדת על דברי חז"ל.[1] במשמעות המקובלת בימינו האמרה מציינת שאם אין האדם נוהג ב"דרך ארץ" – בנימוסים ובהליכות ראויים – לא ניתן ללמד אותו או ללמוד ממנו תורה ומצוות.

פירוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד הפירוש הנפוץ כאמור לעיל, ישנו פירוש נפוץ אחר, לפיו ניתנו מצוות דרך ארץ והתנהגות במדבר, קודם כרונולוגית למתן תורה.

משמעות מקובלת נוספת משתמשת במושג "דרך ארץ" להימנעות מעוולות מוסריות חמורות, שאינן דווקא מתחום הנימוסים וההליכות. עם זאת, יש המפרשים את המושג "דרך ארץ", כאשר הוא מופיע בהקשר זה במסכת אבות, כפרנסה, באמצעות מלאכה או מסחר.

עיקרון דומה הנפוץ ביהדות הוא ש"מצוות שבין אדם לחברו" קודמות ל"מצוות בין אדם למקום"[דרושה הבהרה].

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור לאמרה זו הוא במדרש רבה:

אמר רבי ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, הדא הוא דכתיב (=זהו שכתוב) "לשמֹר את דרך עץ החיים"[2]. "דרך" - זו דרך ארץ ואחר כך "עץ החיים" - זו תורה.

מדרש רבה ויקרא פרשה ט', פסקה ג', וכן פרשה ל"ה, פסקה ו'

במסכת אבות נאמר:

רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן.

יש הלומדים מאמרה זו כי דרך ארץ קדמה לתורה מפני שכתוב תורה עם דרך ארץ. והמשמעות הפשוטה שקודם קיימת דרך ארץ ואליה מצטרפת התורה.[3][דרושה הבהרה] על פי הפירוש המיוחס לרש"י ופירושיהם של רבינו יונה ורבי עובדיה מברטנורא, במשנה זו "דרך ארץ" פירושה פרנסה ממלאכה או ממסחר [דרושה הבהרה].

במשנה נוספת במסכת אבות ישנה הדדיות בין תורה לדרך ארץ, כאשר כל אחת מקיימת את האחרת:

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה.

רבינו יונה, הפירוש המיוחס לרש"י ורבי עובדיה מברטנורא, גם כאן, מפרשים את המושג הזה, כמשמעות של פרנסה, ומסבירים שללא תורה וללא פרנסה, תשכח תורתו. בקרב פרשנים בני זמננו, גם הרב פינחס קהתי ואביגדור שנאן כתבו כי דרך ארץ היא פרנסה. אביגדור שנאן מציין ביחס לארבע הפעמים שהמושג "דרך ארץ" מופיע במסכת אבות כי "בכולן הכוונה היא ככל הנראה למלאכה, למקצוע שניתן להתפרנס ממנו".[4]

ועל כן נאמר במשנה:

כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַּמִּקְרָא וּבַמִּשְׁנָה וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ, לֹא בִמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק'[5]. וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא בַמִּקְרָא וְלֹא בַמִּשְׁנָה וְלֹא בְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אֵינוֹ מִן הַיִּשּׁוּב

דרש בר קפרא: ”איזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה? 'בכל דרכיך דעהו, והוא יישר ארחֹתיך'[6].“[7]

עיקרון דומה מצוי בדברי הנביאים.[8] הנביאים מטיפים כנגד התנהגותם של אנשים שעשו ככל העולה על רוחם - פשעו במצוות שבין אדם למקום ובמצוות שבין אדם לחברו, ויחד עם זאת הביאו קרבנות לבית המקדש, ובכך התיימרו לפייס את אלוהים או להרגיע את מצפונם.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רש"ר הירש ורבי עזריאל הילדסהיימר ייסדו בתחילת המאה ה-19 בעיקר בקרב יהדות גרמניה, אך גם בכמה ממדינות מערב אירופה ובחלקים של הונגריה, זרם ביהדות שדגל בשילוב של תורה עם דרך ארץ. זרם זה האמין כי אין סתירה בין חיים על פי התורה וההלכה לבין חיים מודרניים, השכלה ועבודה פרודוקטיבית. בחינוך הילדים שולבו לימודים כלליים כמו לימודי לטינית, יוונית ומדעים.

בית הספר הראשון בארץ ישראל שדגל בתפיסה זו היה בית ספר תחכמוני היפואי שנוסד ב-1909. כיום רובו של הזרם הדתי-הציוני דוגל בתפיסה זו, של שילוב תורה ומדעים. בישיבות ואולפנות תיכוניות של תנועת בני עקיבא, מקיימים שילוב של לימודי תורה ומדעים, ובוגריהם מחונכים להשתלב בחיים המודרניים בכלל, ובצבא ובמוסדות המדינה בפרט.

אמרה זו עומדת בסתירה מסוימת לאמרה אחרת של חז"ל: רבי נחוניה בן הקנה אומר: כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ; וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ.“[9][דרושה הבהרה] בתפיסה זו דוגלים כיום בעיקר החרדים בארץ ישראל, הרואים בעבודה ובשירות צבאי עול הכרחי שנופל על מי שפרק מעליו את עול התורה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו בילקוט שמעוני: ”'לשמור את דרך' זו דרך הארץ, מלמד שדרך ארץ קדמה לעץ החיים, ואין עץ אלא תורה, שנאמר 'עץ חיים היא'.“ (ילקוט שמעוני בראשית פרק ג' רמז ל"ד) וכן בתנא דבי אליהו, פרק א'
  2. ^ ספר בראשית, פרק ג', פסוק כ"ד
  3. ^ תוספות יום טוב על מסכת אבות ב', ב'
  4. ^ אביגדור שנאן (פירש וערך), פרקי אבות - פירוש ישראלי חדש, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009, עמ' 41
  5. ^ מגילת קהלת, פרק ד', פסוק י"ב
  6. ^ ספר משלי, פרק ג', פסוק ו'
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ג, עמוד א'
  8. ^ על פי אתר "ערכים"
  9. ^ מסכת אבות ג', ה'