עמנואל סיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמנואל סיון, 2008

עמנואל סיון (נולד ב-28 בנובמבר 1937) הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה כללית ובחוג לתולדות עמי האסלאם שבאוניברסיטה העברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמנואל סיון נולד בקיבוץ כפר החורש, אותו עזבו הוריו, למד בבית הספר הריאלי בחיפה. עשה תואר ראשון ושני בהיסטוריה כללית ובשפה וספרות ערבית. במהלך הלימודים נוצר אצלו עניין עמוק במסעי הצלב, בין השאר כי היה אסיסטנט של פרופסור יהושע פראוור בעבודה על ספרו "ממלכת ירושלים הצלבנית". סיון החליט להבין את מסעי הצלב מנקודת ראות מוסלמית. עשה דוקטורט באוניברסיטת הסורבון בפריז בשנים 1965-1963, בנושא הג'יהאד בתקופת מסעי הצלב כתנועה חברתית, פוליטית ואינטלקטואלית. מדריכו בעבודה היה פרופסור קלוד כאהן. מלמד בסגל האוניברסיטה העברית החל מ-1965, שימש כמרצה באוניברסיטת תל אביב בשנים 1970-1967. ב-1972 התמנה לפרופסור חבר וב-1977 התמנה לפרופסור מן המניין. שימש כראש המחלקה להיסטוריה באוניברסיטה העברית בשנים 1976-1973. פרש מהאוניברסיטה העברית בשנת 2006 כפרופסור אמריטוס. ב-1997-1994 כיהן כסגן יו"ר הקרן הלאומית למדע מיסודה של האקדמיה הלאומית למדעים. כיהן כסגן יושב ראש האגודה המדעית הישראלית בשנים 2007-1994. יסד את כתב העת THE JERUSALEM QUARTERLY ב-1976 והיה עורכו עד 1990. עשה שבתונים בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה ובסורבון בפריז, באוניברסיטת מונטריאול שבקנדה ובאוניברסיטאות פרינסטון ופנסילבניה שבארצות הברית.

כיום מלמד בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה שבמרכז הבינתחומי בהרצליה.

לאחר המהפך היה ממייסדי חוג 77 במפלגת העבודה. מאמצע שנות השמונים ובעיקר מראשית שנות התשעים מפרסם מאמרים בהארץ ומשמש כפרשן טלוויזיה. היה יועץ חיצוני בנושאים שונים למשרד ראש הממשלה. החל משנת 2003 משמש כיועץ למשרד הביטחון, ומשנת 2006 משמש כחבר בוועד המייעץ של המועצה לביטחון לאומי.

בשנת 2012 התבטא בחריפות נגד אוניברסיטת אריאל וטען שעל מרצים ישראליים לנצל את מעמדם האקדמי על מנת להחרים את אוניברסיטת אריאל: "אנחנו יכולים להשתמש בקשרים הבינלאומיים שלנו למנוע פרסומים של חוקרים מאריאל. פשוט צריך לא לדון בהצעות המחקר והפרסום שלהם, במיוחד בכתבי העת בהם אנו מכהנים כחברים ... בנוסף צריך לא להציג ניירות, לא להשתתף בכנסים ולא לתת הרצאות יחד עם מרצים מאותה אוניברסיטה כביכול."[1]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסלאם ומסעי הצלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו ספרו הראשון של עמנואל סיון, שיצא לאור בצרפתית ב-1968 (L’Islam et la croisade) והוא עיבוד של עבודת הדוקטורט שלו, מהדורה שנייה ראתה אור לאחר הפיגוע במגדלי התאומים ב-11 בספטמבר. הספר עוסק בג'יהאד בתקופת מסעי הצלב כתנועה חברתית, פוליטית ואינטלקטואלית. סיון בחן את התהליך שבו הג'יהאד הופך לתודעה קיבוצית ביוזמתם של אינטלקטואלים ושליטים. מסקנת הספר היא שהייתה זו תנועה עממית ורחבה שתועלה בידי השלטון. סיון הראה בספר כי עד לתקופת מסעי ירושלים הייתה קדושת ירושלים שנויה במחלוקת באסלאם. [2]

קומוניזם ולאומיות באלג'יריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו ספרו השני של סיון שראה אור ב-1976 בפריז {Communisme et nationalisme en Algerie}. לאחר שחקר את הצלבנים ביקש לבדוק פרשה היסטורית שנייה שיש לה אנלוגיות והשלכות למצבה של מדינת ישראל. הוא בחן את הצד של הצרפתים באלג'יריה דרך בדיקת הוגים, תועמלנים פוליטיים ואנשים שנלכדים במצב הקולוניאלי. הספר עוסק בתולדות המפלגה הקומוניסטית באלג'יריה בשנים 1962-1920. הייתה זו מפלגה בה השתתפו בני העדות העיקריות המרכיבות אותה – צרפתים ומוסלמים האמינו באחוות עמים ובדה-קולוניזציה. היה זה עיקרון חשוב למפלגה הקומוניסטית שלפיו המתחים הקולוניאליים ניסו ליצור אחוות לאומים במצב קולוניאלי של שסע בין אלה שיש להם זכויות אדונים לבין הנכבשים. התנועה נחלה הרבה משברים ועזיבות, אך גם הצלחות מסוימות. [3]

אלג'יריה הייתה פורמלית חלק מצרפת כאשר עשרה אחוזים מאוכלוסייתה היו צרפתים, וויתור עליה נחשב לויתור על טריטוריה לאומית. כשניסו להסביר לעצמם את הקושי לשרוד השתמשו הצרפתים במושג "מנטליות של רגליים שחורות". רגליים שחורות הוא השם שבו נקראו הצרפתים תושבי אלג'יריה. סיון בדק מהי המנטליות הזו ולשם כך בחן חוברות הומור עממי שהיו פופולריות מאוד באלג'יריה במשך רבע מאה ושניסו לתאר את חייהם והווייתם של פשוטי העם באלג'יריה. מחבר חוברות אלה היה מפקח עבודה סוציאלי. בדיחות אלה היו משוקעות בתיאור אורחות חיים. סיון ניסה בספרו להבין את המנטליות של ציבורים גדולים, להסביר את ראיית המציאות שלהם ולתפוס את השורשים האמוציונליים שלהם.

דור תש"ח: מיתוס, דיוקן וזיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו ספרו היחיד של עמנואל סיון שנכתב מראש בעברית וראה אור בהוצאת מערכות ב-1991. הוא בוחן את תופעת הדומיננטיות של האובדן בחברה הישראלית. הנחתו היא שדפוסי הטיפול באובדן עוצבו במלחמת השחרור, מכיוון שהייתה זו מלחמה עם שיעור האבידות הגבוה ביותר והמלחמה הראשונה בתולדות מדינת ישראל. מבחינת המתודה בה השתמש סיון, אין הספר עוסק בהנצחה רשמית כי אם בהנצחה ספונטנית על ידי משפחות וחברים, ומשתמש לשם כך בספר יזכור לחללי מלחמת העצמאות ובנתוני אגף כוח אדם במטכ"ל, תוך עיבוד סטטיסטי ואיכותני.

קנאי האסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיון חוקר את תופעת המיליטנטיות הדתית בחברה המודרנית מאז 1980. הוא זיהה תופעה של קשר חזק מאוד בין עבר להווה בעולם האסלאמי. הוא מצא שורשים של האסלאם המהפכני בטקסטים מימי הביניים מהמאה ה-13 אותם כתב אבן תימיה, שבשבילם העבר הוא מצפה ומורה דרך, ותפיסה זו הוחייתה בידי קנאי האסלאם.

הספר קנאי האסלאם ראה אור לראשונה בהוצאת אוניברסיטת ייל ב-1985, והוא תורגם והתפרסם בעברית ב-1986 בהוצאת עם עובד וזכה בפרס לנדאו לשנת 1987. וכן תורגם והתפרסם בשפות סיניות, פולנית, וספרדית. הספר נפתח בסיפורם של רוצחי אנואר סאדאת. הם היו ארבעה חיילים מצטיינים בצבא המצרי, ביניהם אלוף הצליפה של הצבא. אחד מהרוצחים היה קצין מצטיין שנהג לנפץ מכשירי טלוויזיה של קצינים אחרים כאשר הם ראו סרטי תועבה, באותם ימים הטלוויזיה המצרית הייתה ממלכתית והוא ראה בסאדאת אחראי לכך. בלילה שלפני הוצאתו להורג כתב רשימה של מה הוא רואה כחטאי סאדאת. הסכם השלום בין ישראל למצרים הופיע רק במקום ה-18, מספר 1 ו-2 ברשימה היו תקנות שמונעות מסטודנטיות ללבוש רעלה באוניברסיטה. לרוצחי סאדאת היה מורה אוטודידקט, עבד א-סלאם פרג', מהנדס חשמל במקצועו, שכתב להם את הספר "המצווה המוזנחת", בו מוסבר מדוע מותר להרוג שליט חוטא. הייתה זו טענה מהפכנית עבור ימי הביניים אז נוצרה. לפי הדת האסלאמית צריך לקבל את השליט, אפילו אם הוא שליט רע ולא לחתור תחתיו. אסכולה של הוגים מוסלמיים מודרניים התעניינה במה שכתב על מנת להצדיק רצח עריץ. גילויו של הספר שנכתב עבור הרוצחים הוביל למאסרו והוביל את כל החמישה לגרדום. הארגון שביצע את הרצח רצה לבצע מהפכה שלמה. סיון מנסה להראות שמדובר בתנועה רחבה יותר. הספר עוסק במצרים, סוריה (ההתקוממות בעיר חאמה שבסוריה שאירעה מיד לאחר רצח סאדאת) ולבנון וכן באיראן, בה הופיעה אותה תופעה אך במושגים שיעיים. ספר זה היה אחד הראשונים שעסקו באסלאם מהפכני סוני. התופעה הסונית יותר קשה להסבר, השיעה לעומת זאת היא כת נרדפת ולכן רווחות בה יותר מגמות מהפכניות. ספר זה היה מהראשונים שהשתיתו את עולם המושגים של התופעה.

מיתוסים פוליטיים ערביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה של סיון ראה אור לראשונה בעברית בהוצאת עם עובד ב-1988 והוא תורגם לצרפתית ולספרדית. הספר עוסק במיתוסים, דהיינו סיפורים מכוננים של תנועות חברתיות. הוא דן הן בימין והן בשמאל ובאלג'יריה שם מתחוללת תופעה שהיא מחוץ לשמאל ולימין. הספר מתפרש גם על העבר וגם על ההווה. הספר משתמש במיתוסים ככלי להבין עולם מנטלי של קיבוצים אנושיים.

תרבות המובלעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו מאמר שפרסם עמנואל סיון בכתב העת אלפיים ב-1991. [4] המאמר עוסק בפונדמנטליזם באסלאם, בנצרות וביהדות. ומסביר אותם בכלים של האנתרופולוגית הבריטית מרי דאגלס, שבספרה "טוהר וסכנה" התבוננה על תופעת האמונות והדעות לעומת התנהגות בפועל וטענה שמה שמארגן את היחס בין שני המישורים הללו הוא צורת הארגון החברתי, תופעה אותה היא כינתה מובלעת. המאמר מראה את החוקיות שלפיה מתנהל הפונדמנטליזם. מאמר זה הפך לתשתית הספר שכתב עם אפלבי ואלמונד.

קנאות דתית מודרנית: יהדות, נצרות, אסלאם, הינדואיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה הוא תוצר של פרויקט רחב של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, שנערך בשנים 1990-1995. הפרויקט בדק פונדמנטליזם בכל התרבויות וסיון השתתף בפרויקט כמומחה לאסלאם. סיון לקח עליו גם את הנושא ההשוואתי ובחן האם הדבר קיים באסלאם, נצרות, יהדות והינדואיזם, או שהתקשורת מדביקה להם זאת. המסקנות המובאות בספר הן שהמונח פונדמנטליזם תקף לגבי ארבע הדתות. את הספר, שראה אור בהוצאת אוניברסיטת שיקגו כתב סיון בצוותא עם פרופסור גבריאל אלמונד מאוניברסיטת סטנפורד, ממייסדי מדע המדינה בארצות הברית ופרופסור סקוט אפלבי, מאוניברסיטת נוטרה דאם. הספר תורגם לעברית ויצא לאור ב-2004, כן תורגם לאיטלקית.

מלחמה וזכירה במאה העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה ראה אור ב-1999 בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג' (War & Remembrance in the 20th Century). הספר הוא אסופת מאמרים שהם תוצר של סדנה שהתקיימה בנושא. בפתח הספר הקדמה גדולה שכתב סיון ביחד עם פרופסור ג'י וינטר מאוניברסיטת ייל, עמו ערך את הספר. בהקדמה הם ניסו לקחת את ממצאי הפסיכולוגיה העכשוויים אודות הזיכרון ולחבר אותם ביחד עם ממצאי היסטוריונים בנושא ההנצחה.

חרדים ישראלים: השתלבות בלא טמיעה?[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו ספר שערך עמנואל סיון ביחד עם קימי קפלן מאוניברסיטת בר-אילן והוא תוצר של סדנה שנערכה בנושא וראה אור בהוצאת מכון ון ליר בירושלים והוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 2003. בפתח הדבר המשותף של העורכים הם משווים בקצרה את החברה החרדית לנוצרים האוונגליסטים בארצות הברית, וסוברים כי שתי החברות מקיימות "תרבות מובלעת".

התנגשות בתוך האסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי אסופת מאמריו של עמנואל סיון שראתה אור בשנת 2005 בהוצאת עם עובד. התיזה המונחת בבסיסו של הספר היא שאין כיום התנגשות ציוויליזציות כפי שטוען סמואל הנטינגטון בספרו התנגשות הציביליזציות[5] כי אם מאבק איתנים בתוך הציוויליזציה המוסלמית, בין קנאים דתיים לשמרנים וליברליים.

מחקריו העכשוויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום סיון חוקר מספר נושאים:

1. אנטישמיות מוסלמית (פרסום ראשון ב-2009)

2. פיתוח שיטה לניתוח אוטומטי ממוחשב של כמויות גדולות של טקסטים אסלאמיים, השיטה בנויה על המתודה ל"כריית דעות" (פטנט של פרופ' רונן פלדמן) ומאפשרת לא רק בדיקת שכיחויות אלא גם ניתוח עוצמת הרגשות והדעות.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • L’Islam et la croisade, Paris, Adrien Maisonneuve, 1968
  • Communisme et nationalisme en Algerie, Paris, PNSP, 1976
  • Interpretations of Islam, Princeton, Darwin Press, 1985
  • מיתוסים פוליטיים ערביים, תל אביב : עם עובד, תשמ"ח 1988. מהדורה שנייה תשנ"ז 1997.
  • (joint editor and author with Menachem Friedman.), Religious radicalism and Politics in the Middle East, SUNY Press, Albany, NY, 1989
  • Radical Islam, Yale UP, 1985 (2nd ellarged edn, 1990) ; Chinese (2006), Spanish (2002), Polish (2005) translations
  • קנאי האסלאם, תל אביב, עם עובד, תשמ"ו, 1986. ‬
  • ‫ דור תש"ח : מיתוס, דיוקן וזיכרון, תל אביב, מערכות, 1991. ‬
  • Mythes politiques arabes, Paris, Fayard, 1995 ; Spanish translation (2002)
  • (joint editor and author with Jay Winter), War & Remembrance in the 20th Century, Cambridge UP, 1999
  • (joint author with Gabriel A. Almond, R. Scott Appleby), Strong Religion : the Rise of Fundamentaliasms around the World, Chicago UP, 2003 ; Italian translation (2006). Chinese edn. (forthcomig)
  • (עורך משותף ביחד עם קימי קפלן), חרדים ישראלים : השתלבות בלא טמיעה?, ‫ ירושלים : הוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר בירושלים, תשס"ד 2003. ‬
  • קנאות דתית מודרנית: יהדות, נצרות, אסלאם, הינדואיזם. עמנואל סיון, גבריאל א' אלמונד וסקוט אפלבי. תרגמה מאנגלית: צביה נרדי. הוצאת מרכז חיים הרצוג לחקר המזרח התיכון והדיפלומטי, 2004.
  • התנגשות בתוך האסלאם, תל אביב, עם עובד, תשס"ה 2005, 4 מהדורות. עתיד לראות אור באנגלית ואיטלקית בהכנה.‬
  • Radical Muslim Antisemitism, forthcoming, JPPPI, Dec.2007
  • E.Sivan published in Dec. 2009 MUSLIM ANTISEMITISM - Challenge and Possible Responses

(English & Hebrew versions). edited by JPPPI, Jerusalem

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • “Genese de la contre-croisade”, Journal Asiatique (1966) pp. 187-224
  • “Refugies syro-palestiniennes a l’epoque des croisades” Revue des Etudes Islamiques (1967), pp. 135 - 148
  • “L’idee de Jerusalem dans l’Islam aux 12-13 siecles”, Studia Islamica (1967), pp. 149 - 182
  • “La situation des chretiens a l’epoque ayyubide”, Revue de l’Histoire des Religions (1967), pp. 117 - 130
  • “Saladin et le calife al-Nasir”, Scripta Hierosolymitana X (1970), pp. 37 - 67
  • “Modern Arab Histotiography of the Crusades”, Asian & African Studies (1972), pp. 109 - 149
  • “Bolshevism & slave-owner Mentality”, Ibid., (1974), pp. 154 - 195
  • “Leftist Outcasts in a Colonial Situation”, Ibid., (1975), pp. 209 \- 257
  • “Anti-Colonialism in the Age of the Popular Front”, Ibid., (1976),pp. 337 - 374
  • “ Genesis of Algerian Nationalism”, The Maghrib Review (1978),pp. 17 - 32
  • “Edward Said & his Arab Reviewers”, The Jerusalem Quarterly (1979) pp. 84 - 99
  • “Colonialism & Popular Culture in Algeria”, Journal of Contemporary History (1979), pp. 21 –53
  • “ Stereotypes anti-juives dans la mentalite pied noir” Actes du Colloque de l’IHO (Paris, 1980)., pp. 160 – 172
  • “Arab Revisionist Historians”, Asian & African Studies (1980), pp. 283 – 311
  • “Ibn Taymiya – father of the Islamic Revolution?”, Encounter (1983). pp. 41 – 51
  • “The Islamic Republic of Egypt”, Orbis (1987), pp.
  • “In Search of a Usable Past”, The Middle East Review (1987), pp.
  • “Sunni Radicalism & the Iranian Revolution”, International Journal of Middle Eastern Studies (1989), pp.1-30
  • “Rites arabes, symboles arabes”, Annales ESC (1990), pp.
  • “Muslim Civil Society Strikes Back”, Journal of Contemporary History (1991), pp. 21 -36
  • “To Remember Is To Forget: Israel’s 1948 War”, Ibid. (1994)
  • . “The Life of the Dead”, Studies in Contemporay Jewery 10 (1994), pp.
  • “The Enclave Culture”, in M.Marty & R.S. Appleby, Fundamentalisms Comprehended (Chicago UP, 1995); pp. 11-63
  • . “Arab Nationalism in the Age of the Islamic Resurgence”, in Rethinking Arab Nationalism in the Middle East, (eds.) J. Jankovsky & I.Gershoni, Columbia UP. 1994, pp.197 - 228
  • “Eavesdropping on Radical Islam”, Middle East Quarterly (1995), pp.13 - 29
  • “Why Radical Muslims Are Not Taking Over Governments?” Ibid., (1997), pp. 3-19
  • “Democratization : Constraints & Opportunities”, Journal of Democracy .(1997), pp. 103 – 117
  • “The Jihad Tradition”, Orbis (1998), pp. 171-194;
  • “Illusions of Change”, Ibid., (2000), pp. 69 -
  • (joint author), “Leadership & Reconciliation”. In Y.Bar-Siman-Tov (ed.), From Conflict Resolution to Reconciliation, Oxford UP, 2005, pp. 125-147

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בגיליון של כתב העת זמנים הופיע ראיון ארוך עם סיון הדן בביוגרפיה האקדמית שלו, שיטות עבודתו, התזות שלו וקישורם לפעילותו כאינטלקטואל ציבורי ("דיוקנו של היסטוריון: ריאיון עם פרופסור עמנואל סיון", זמנים 113, חורף 2011).
  • על הקשר בין מחקר היסטורי לבין חשיבה על בעיות ההווה ראו בספרו מיתוסים פוליטיים ערביים עמ' 209-202 וכן ראו במאמרו בעתון הארץ, ב-22 בינואר 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://mida.org.il/?p=324
  2. ^ בספרו של סיון "מיתוסים פוליטיים ערביים", עם עובד, תל אביב, תשמ"ח 1988, הפרק על קדושת ירושלים עמ' 120-85 בנוי בעקיפין על הדוקטורט.
  3. ^ בספרו של סיון "מיתוסים פוליטיים ערביים", עם עובד, תל אביב, תשמ"ח ;1988, הפרק האחרון 'ממיתוס להיסטוריה – עמ' 209-172 – עוסק בשאלת המקרו של הספר הזה ובאנלוגיה הזו.
  4. ^ תרבות המובלעת, כתב העת אלפיים מספר 4 (1991).
  5. ^ סמואל הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות, תרגם מאנגלית: דוד בן-נחום, הוצאת מרכז שלם, ירושלים, 2003.