חופמי אפריקני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןחופמי אפריקני
חופמי אפריקני בלבוש קיץ טרי. סמוך לקייפטאון, דרום אפריקה
חופמי אפריקני בלבוש קיץ טרי. סמוך לקייפטאון, דרום אפריקה
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: חופמאים
משפחה: חופמיים
סוג: חופמי
מין: חופמי אפריקני
שם מדעי
Charadrius pecuarius
‏טמינק, 1823
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חוֹפָמִי אַפְרִיקָנִי (שם מדעי: Charadrius pecuarius) הוא עוף מים קטן ממשפחת החופמיים, הנפוצה סמוך למלחות, גדות נהרות חוליות ובוציות, וקרקעות אלקליות עשבוניות עם צמחייה נמוכה. חופמי זה נפוץ בחלקים גדולים של אפריקה שמדרום לסהרה, דלתת הנילוס ומדגסקר.

בישראל הוא מזדמן נדיר ביותר עם כ-16 תצפיות עד היום.[2]

טקסונומיה ואטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם המדעי של הסוג, Charadrius, מגיע מלטינית עבור עוף צהבהב שהוזכר בוולגטה במאה ה-4 לספירה. מקור מילה זו הוא במילה היוונית העתיקה: χαραδριος/kharadrios, שפירושה "עוף לילי השוכן בנקיקים וגיאיות". על-פי חלק מהמקורות עוף זה ניחן ביכולת לרפא מצהבת את מי שצופה בו (χαραδρα/kharadra - גיא). שם המין הספציפי - pecuarius - מגיע מלטינית, ומשמעותו רועה בקר (מ-pecu בקר, עדר); המרמז על חיבתו לשדות עשבוניים.[3]

חופמי אפריקני מוגדר כמין מונוטיפי, כלומר לא נמצאו לו תת-מינים נפרדים.[4] עם זאת, ניצפו שינויים מסוימים בפרטים בין האוכלוסיות השונות, בייחוד בזו המדגסקרית.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכר בוגר. איסימנגליסו, קוואזולו-נטאל, דרום אפריקה

חופמי אפריקני הוא עוף מים קטן באורך גוף של 12–14 ס״מ, מוטת כנפיים 40–44 ס״מ,[5] ומשקל של 35–40 גרם.[6] לשני הזוויגים יש מקור שחור, עיניים חומות כהות עם עפעפיים שחורים ורגליים שחורות (אם כי לפעמים הרגליים יכולות להיראות ירקרקות או אפורות). בעונת החיזור, לזכר יש מצח לבן, פס שחור, ולאחריו פס לבן צר, ואילו שאר הכיפה בצבע חום עם שוליים בהירים לנוצות. פס שחור, המופרד מהכיפה בפס-גבה לבן, עובר מהמקור דרך העין, ומגיע עד העורף. הגב בצבע אפור-חום כהה, ושאר החלקים העליונים חומים עם נוצות בעלות שוליים אדמדמים חוליים. הפנים, הסנטר והגרון העליון לבנים ושאר החלקים התחתונים צהבהבים, והבטן לבנה. לחופמי האפריקני יש נוצות זנב מרכזיות שחורות שהולכות ומתבהרות בהדרגה עד לצידי הזנב; זוג אחד או שניים חיצוניים לבנים לחלוטין.

פרט צעיר. ברברספן, דרום אפריקה

לבוש החורף אינו שונה בהרבה מזה של הקיץ, אך פס העין חום יותר, הפס הקדמי בכיפה חסר, והחלקים התחתונים בהירים בהרבה. ניצוי הנקבה דומה לזה של הזכר, למעט הרצועה השחורה על פני הכיפה הקדמית שהיא צרה יותר. הצעירים דומים לבוגרים, אולם החלקים העליון חומים, העורף צהבהב והחלקים התחתונים לבנים והם חסרים את סימוני הפנים השחורים.[7]

באופן כללי, לבוגר יש אורך כנף של 100–110 מ"מ, אורך מקור של 15–23 מ"מ ואורך השרשכף (טרסוס) 26–33 מ"מ.[8]

קולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריאות של החופמי האפריקני מגוונות וכוללות "פיפיפ", "טוהיט", "טיט-פיפ", "טריט-טריטריטריט". הם קוראים קריאות אזעקה בעת סכנה או כשהם מוברחים הכוללות "צ'יררט"[9] "טריפ", "טריק" "פרררט" או "פיפ-יפ" מתלונן.[6] [10] קריאתו של צעיר היא "פיפ" דק.[6]

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החופמי האפריקני נפוץ ברוב חלקי אפריקה שמדרום לסהרה, והוא מצוי גם במדגסקר ובדלתא של נהר הנילוס.[9] מחקר מצא כי יש הבדל גנטי בין האוכלוסייה היבשתית לבין זו במדגסקר.[11] באפריקה נפוץ חופמי זה בדרום אפריקה, ונדיר יותר באזורים צחיחים של בוטסואנה ונמיביה. בנמיביה הוא מאכלס בעיקר אזורי חוף, רמות גבוהות ואובמבולנד.[12] [13] הוא פחות נפוץ בדרום הולד התחתון של דרום אפריקה ובכיסים בחלקים הפנימיים של קוואזולו-נטאל ומזרח הכף. בדרך כלל הוא נמנע מהרים או אזורים מיוערים בצפיפות.[12][6]

מוצא האוכלוסייה המדגסקרית עשוי להיות מהגירה מאוחרת יחסית מאפריקה היבשתית, בעוד שהחופמי המדגסקרי (אנ') (Charadrius thoracius) עשוי היה להתפתח מאוכלוסייה שהיגרה מוקדם יותר. שני המינים מובחנים בבירור ואינם מקיימים רביית כלאיים. פרטים ממדגסקר בדרך כלל קטנים יותר מחופמים מהיבשת. חופמים אפריקניים כבדים יותר ובעלי כנפיים ארוכות יותר בדרום אפריקה בהשוואה למדגסקר, ולפרטים מצריים יש כנפיים ארוכות יותר ושרשכף קצר יותר מאשר מאלו של מדגסקר.[14][7] עם זאת, הם עדיין נחשבים לבני אותו המין בהיעדר הבדלים ברורים בניצוי.[15] במדגסקר, החופמי האפריקני הוא גם יציב וגם נודד בתוך האי,[7] ונצפה בעיקר מתחת לגובה 950 מטר;[16] אם כי הוא תועד גם בגובה של עד 1,400 מטר.[7]

תנועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרט מפארק הציפורים הלאומי של דג'ודג', סנגל

האוכלוסיות האפריקאיות נמצאות בחלקן באזורי החוף, אך לרוב משוטטות או נודדות כאשר תנועותיהן משתנות משנה לשנה בין השנים בתגובה לכמות הגשם.[17] ישנן עדויות מוגבלות לשונות דומה במדגסקר. למשל, באגן מנגוקי התחתון, הם נחשבים ליציבים, בעוד שבאגם צימנמפצוצה, בוגרים מטובעים תועדו שנדדו 113 ק"מ עד לאיפטי.[7]

פרט בבית גידול אופייני. מסאי מארה, קניה

בית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן למצוא את החופמי האפריקני הן באזורי היבשה והן באזורי החוף. הוא מעדיף בתי גידול פתוחים בגבהים נמוכים, לעיתים קרובות קרקע יבשה (בוץ יבש וחשוף) עם עשב קצר מאוד, בעיקר בסמיכות למים. הוא מקנן ליד אגמים, בקרקע אלקלית עשבונית, בלגונות, נהרות, מישורי גאות או ביצות מלח ומקווי מים מלאכותיים, כולל בריכות אידוי למלח,[9][7][6]. בדרך כלל נמנע מחופים חוליים או סלעיים. במזרח ומערב כף התקווה הטובה, חלק מהאוכלוסיות עוברות לשפכי נהר בוציים במהלך החורף, כנראה בשל תחרות מצד העופות הנודדים הפלארקטיים, אך גם כדי להימנע ממחסור במזון עקב חורפים קשים בפנים היבשת.[6]

חופמאים אלה הם יבשתיים לחלוטין, אוכלים, מקננים, ונחים רק על הקרקע.[7]

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החופמי האפריקני משחר מזון בצורה טיפוסית של ריצה-עצירה-חיפוש, כלומר הוא מתרוצץ, עוצר פתאום לנקר פריט ואז ממשיך לרוץ.[18] לפעמים, פרט עומד זקוף כשרגל אחת רוטטת על פני השטח, ואז צונח קדימה כדי לתפוס כל טרף שנמשך אל פני השטח.[19][6] התנהגות זו לא דווחה במדגסקר. הם ניזונים ביום ובלילה (בלילות לאור ירח עד 23:00) לעיתים קרובות בקבוצות של 2–5 פרטים או בלהקות מעורבות קטנות יחד עם עופות מים קטנים אחרים כמו מיני חופיות. בעת חיפוש מזון, הם יכולים להראות התנהגות תוקפנית, במיוחד כלפי בני מינם ומינים בעלי תזונה דומה, כמו חופיות מגליות או חופמי צווארון. התוקפנות גוברת עם הצפיפות והיא גבוהה במיוחד בחודשי החורף לפני הקינון.[18] הם ניזונים בעיקר מחרקים, בעיקר חיפושיות, זחלי חרקים, עכבישים, סרטנים קטנים ורכיכות. רוב הטרף שלהם קטן מאד, אבל תועד גם ליקוט של צרצר באורך כ-40 מ"מ.[19][9]

תצפיות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של זוג חופמים אפריקניים מהמאה ה-19

החופמי האפריקני הוא מזדמן נדיר ביותר בארץ בעונות הנדידה ובחורף עם 16 תצפיות עד היום, רובן במחצית השנייה של שנות השמונים.

תצפיות בחופמי אפריקני בישראל[20]
תאריך מיקום התצפית
25.10.1986 שפד"ן
29.10.1986 מעגן מיכאל
01.11.1986 אילת
20.11.1986 באר שבע
08.02.1987 שדות ליד נחל הירקון
29.10.1987 מעגן מיכאל
23.11.1987 חיפה
12.11.1988 כפר מסריק
15.11.1988 הקריות
02.12.1988 יגור
27.11.1989 מעגן מיכאל
02.02.1990 כפר מסריק
13.01.1992 מעגן מיכאל
01.12.1999 כפר רופין
23.04.2000 כפר רופין
13.03.2009 בריכות המלח ליד אילת

קינון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קן חבוי טיפוסי של חופמי אפריקני; ממדגסקר

המין חברתי בעונת החורף ונשאר בלהקות קטנות של כ-20 פרטים, אולם הוא דווח גם בלהקות גדולות יותר של 100–300 פרטים במהלך הנדידה.[21][9][6]

רבייה וטריטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחופמי האפריקני מערכת יחסים גמישה ומשך קשר זוגי קצר יותר מאשר מיני חופמי אחרים. חושבים כי הוא בעיקר פוליגמי והזיווג מתרחש בדרך כלל כ-2–4 שבועות לפני שהזוג משתלט על הטריטוריה שלהם.[22] ההזדווגות וגידול הצעירים מתרחשים שניהם בטריטוריות שיכולות לתפוס 3600–4200 מ"ר. ההורים מגוננים מאוד על הטריטוריות שלהם עד שהגוזלים בוקעים. כאשר איומים פולשים לטריטוריה שלהם, ההורים רצים אחריהם, עוצרים לפניהם, מתייצבים ביציבה זקופה כשרגליהם כמעט ישרות וראשם מופנה למעלה.[9]

חיזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיזור הראשוני מתרחש על קרקע נייטרלית.[19] הוא מורכב מטקס חפירה, שבו הזכר מניח את החזה שלו על החול, ואז מסתובב על החזה בעוד זנבו מורם, ובועט החוצה חול בתנועות חוזרות של רגליו. בדרך כלל, הזכר נוטל יוזמה לבנות מספר קינים בצורת גרידות בקרקע (אם כי לפעמים שני ההורים מתחלפים בעשייתם)[9] ואז הנקבה בוחרת את הקן הסופי.[23] שני ההורים אוספים חלוקי נחל או שוברים פיסות צמחייה מתה כחומר קן לריפוד הקן.[24]

קינון ודגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החופמי האפריקני הוא מקנן קרקע, המתרבה לאורך כל השנה, אם כי ישנן עונות שיא משתנות במקומות גאוגרפיים שונים. ההזדווגות מתרחשת בדרך כלל 6–11 ימים לפני הטלת הביצים על או ליד הקן.[23] הקן בצורת גרידה פשוטה בקרקע, הממוקם בדרך כלל במרחק של 50–100 מטר ממים על קרקע פתוחה ויבשה בגובה נמוך, משם קל לזהות איומים. קוטרו בערך 10–15 ס"מ והוא מרופד בקונכיות, חלוקי נחל, גללי בעלי חיים ושברי צמחייה. הם מקננים בדרך כלל בבודדים או בלהקות קטנות כאשר הקנים שלהם נמצאים במרחק של יותר מ-40 מטר זה מזה, אולם לעיתים הם קרובים עד 8 מטר.[19][18] מדי פעם הם מבצעים שימוש חוזר בקן הישן, כנראה על ידי אותו זוג.

התטולה מכילה 1–3 ביצים (בדרך כלל 2) המוטלות במרווחים של 1–2 ימים.[9] הביצים אובליות, צבען אפור כהה-חום עם כתמים שחורים.[7]

אפרוח מטובע, מדגסקר

הדגירה מתחילה לאחר השלמת התטולה[19] ומתבצעת על ידי שני ההורים - בדרך כלל על ידי הזכר בלילה ועל ידי הנקבה במהלך היום - למשך תקופה של 21–27 ימים.[24] כאשר הורה עוזב את הקן במהלך היום או כאשר טורף ניגש אל הקן, ההורה בדרך כלל מכסה את הביצים עד שני שלישים או לחלוטין בחול תוך 3–90 שניות על ידי תנועה מספר פעמים סביב הקן ובעיטה ברגליו לסירוגין. גם אפרוחים שבקעו לאחרונה או חלקית מתכסים בחול. לפעמים הביצים עשויות להישאר ללא השגחה עד 5–7 שעות. כאשר ההורה חוזר לקן, הוא חושף את הקן לפני המשך הדגירה.[9]

טיפול הורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהאפרוחים בקעו, שני ההורים מסירים קליפות ביצים מאתר הקן. צעירים שבקעו זה עתה הם פלומתיים, חלקם העליון אפור עד לבן, הגב מנומר ועם פס כהה במרכזו וחלקם התחתון לבן.[24] הפרחונים עוזבים את הקן תוך כמה שעות מהבקיעה או שהם עשויים להישאר בקן עד 24 שעות. הפרחונים יכולים להאכיל את עצמם מ-24 שעות לאחר הבקיעה; הורה אחד בדרך כלל מוביל אותם לאזורי חיפוש מזון במרחק של עד 1 ק"מ מהקן. החופמים האפריקניים מפגינים טיפול חד-הורי, שבו רק הורה אחד (זכר או נקבה) נשאר עם הצעירים ומטפח אותם במרווחים תכופים עד שהם יכולים לעוף בין 26–32 ימים. ההורה קורא לגוזלים כאשר מתקרבת סכנה. ההורים מגנים באופן אקטיבי על צאצאיהם מפני בני מינו או פולשים על ידי העמדת פנים של פגיעה כדי למשוך יותר תשומת לב על עצמם על ידי שכיבה שטוחה על הקרקע, נפנוף בכנפיים בצורה חסרת אונים, הנפת הזנב או בריחה לעבר פולש; או ריצה עם ראש נמוך, זנב צנוח וכנפיים פרושות; או מצג שווא של דגירה. הצעירים עוטים ניצוי בוגר לאחר שנה, וחלקם עשויים להתחיל להתרבות בגיל זה.[24][9]

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרט מגן החיות באאוגסבורג, גרמניה

סטטוס ומגמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-IUCN מסווג את החופמי האפריקני במצב שימור "ללא חשש". המין מצוי בשפע באפריקה ונפוץ מקומי במדגסקר, ויש לו טווח תפוצה נרחב מאוד. למרות שלא ידוע הרבה על מגמות אוכלוסייה עקב קשיים בהערכת ההשפעה של שינויים בבתי גידול, נראה כי כל ירידה נמצאת מתחת לסף שיזוהה כמאיים.[25]

החופמי האפריקני מצוי מאוד באופן מקומי במזרח, דרום ומרכז אפריקה, עם גודל אוכלוסייה המוערך ב-100,000–400,000 פרטים. מעריכים כי במערב אפריקה קיימים 20,000–50,000 פרטים. במדגסקר האוכלוסייה מוערכת בכ-10,000–20,000 פרטים, מה שהופך את המין לנפוץ מקומי.[17]

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החופמ האפריקני מאריl ימים עם תוחלת חיים של כמעט 10 שנים, אם כי יש עדויות לכך שפרטים עשויים לחיות הרבה יותר מזה.[26]

איומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החופמי האפריקני מאוים בעיקר מאובדן בתי גידול עקב היעלמות שטחי ביצה.[27] לדוגמה, אחד מאתרי הביצות המרכזיים בדרום אפריקה, מפרץ ואלוויס בנמיביה, היה נתון לייבוש והרס עקב בניית כבישים, הפרעות מתיירים והסבת שטחי ביצות לפיתוח פרברים ונמלים.[28] בגאנה, אדמות ביצות מאוימות על ידי שחיקת החוף והתפתחויות הכוללות ניקוז והסבת שטחים ביצות.[27]

חלק מהאוכלוסייה הנודדת דרך מזרח האוקיינוס האטלנטי פגיע למלריה של עופות והם יהיו מאוימים מאוד במקרה של התפרצות של מחלה זו. סיכון נוסף מגיע מהתרפצות של בוטוליזם עופות, אשר החופמי האפריקני רגיש אליו.[29] [30]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חופמי אפריקני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חופמי אפריקני באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ The Israeli Birding Website - birds of Israel checklist, www.israbirding.com
  3. ^ James A. Jobling, The Helm dictionary of scientific bird names [electronic resource : from aalge to zusii], London : Christopher Helm, 2010, עמ' 99, 295, ISBN 978-1-4081-3326-2
  4. ^ Explore Taxonomy - Birds of the World, birdsoftheworld.org (באנגלית)
  5. ^ חופמי אפריקני, Charadrius pecuarius, באתר מרכז הצפרות הישראלי
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Hockey, P.A.R., Dean, W.R.J. and Ryan, P. G. 2005.
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Zefania S. Székely T. Charadrius spp.
  8. ^ Urban, E.K., C.H. Fry & S. Keith 1986: The birds of Africa, Vol.
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Urban, E.K., C.H. Fry & S. Keith 1986: The birds of Africa, Vol.
  10. ^ Hayman, P., J. Marchant and T. Prater. 1986.
  11. ^ Remedios, Natalie Dos; Küpper, Clemens; Székely, Tamás; Zefania, Sama; Burns, Fiona; Bolton, Mark; Lee, Patricia L. M. (2020). "Genetic structure among Charadrius plovers on the African mainland and islands of Madagascar and St Helena". Ibis (באנגלית). 162 (1): 104–118. doi:10.1111/ibi.12694. ISSN 1474-919X.
  12. ^ 1 2 Tree AJ 1997.
  13. ^ Parker V 1999.
  14. ^ Cramp, S. (Ed.) 1983.
  15. ^ Benson, C.W., Colebrook-Robjent, J.F., Williams, J.F. 1976, Contribution à l’ornithologie de Madagascar.
  16. ^ Rand, A.L. 1936.
  17. ^ 1 2 Delany, S., Scott, D., Dodman, T. & Stroud, D. (eds) 2009.
  18. ^ 1 2 3 Hockey P.A.R. & Douie, C. 1995.
  19. ^ 1 2 3 4 5 Tree AJ. 1974.
  20. ^ Database of rarity records in Israel, israbirding
  21. ^ del Hoyo, J., Elliott, A., and Sargatal, J. 1996.
  22. ^ Parra, J.E., Beltrán, M., Zefania, S., Dos Remedios, N. and Székely, T., 2014.
  23. ^ 1 2 Clark, A. 1986a: Some observations on the breeding behaviour of Kittlitz’s Sandplover, Ostrich 53: pp. 120-2.
  24. ^ 1 2 3 4 S. Zefania, R. ffrench-Constant, P.R. Long, T. Székely: Breeding distribution and ecology of the endangered Madagascar plover Charadrius thoracicus.
  25. ^ BirdLife International (2016). "Charadrius pecuarius". הרשימה האדומה של IUCN. 2016: e.T22693793A93423518. doi:10.2305/IUCN.UK.2016-3.RLTS.T22693793A93423518.en. Retrieved 11 November 2021.
  26. ^ Jones, W., Eberhart-Hertel, L.J., Freckleton, R.P., Hoffman, J.I., Krüger, O., Sandercock, B.K., Vincze, O., Zefania, S. and Székely, T. (2022), Exceptionally high apparent adult survival in three tropical species of plovers in Madagascar.
  27. ^ 1 2 Ntiamoa-Baidu, Y. 1991.
  28. ^ Wearne, K.; Underhill, L. G. 2005.
  29. ^ Mendes, L.; Piersma, T.; Lecoq, M.; Spaans, B.; Ricklefs, E. 2005.
  30. ^ Blaker, D. 1967.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חופמי_אפריקני&oldid=36535815"