חיים גולדברג (חגי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיים גולדברג
Haim Goldberg.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1890
לוקוב, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1943 (בגיל 53 בערך)
גטו ביאליסטוק, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יהודים עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה גרפיקה, עיצוב גרפי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חיים גולדברגיידיש: ח. גאָלדבערג; בכתב לטיני: H. Goldberg;‏ 1888[1] או 1890,[2] לוקוב, פלך שדלץ, פולין הרוסית1943, גטו ביאליסטוק), שנודע בכינויו האמנותי חַגַּי, היה גרפיקאי, מעצב גרפי, צלם, מאייר ודַּפָּס יהודי פולני ורשאי וכן סופר ומשורר בעברית וביידיש.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים ישראל[1] גולדברג נולד בעיירה לוּקוֹב שבפלך שדלץ בפולין הרוסית (כיום במחוז לובלין שבפולין) במשפחה חסידות, בנם של פייגה לבית ניסנבאום וזלמן גולדברג.[3] קיבל חינוך יהודי מסורתי ולמד בישיבה בעירו, אך משהתגלו בו כישרונות אמנותיים, עזב את הישיבה ונסע לגרמניה ללמוד אמנות בסדנאות ובבתי ספר לאמנות. ב-1912 שב לפולין, לעיר הפלך ורשה, ופתח סטודיו לצילום. בתוך זמן קצר שכרה ההוצאה "יהודִיה" שבבעלות העיתון היידי "היינט" את שירותיו כמעצב גרפי בהפקת כרטיסי ברכה וגלויות. את הכרטיסים הצבעוניים יצר בשיטה משולבת, תוך שהוא יוצר סגנון משלו בנישה זו של אמנות יהודית. תחילה צילם בסטודיו שלו סצנות מבוימות בגילום שחקנים חובבים, בביגוד ובתפאורה מתאימים, ולאחר מכן השתמש בטכניקות של ציור וגרפיקה כדי להוסיף לתמונות אלמנטים מצוירים ואיחולים מחורזים קצרים ביידיש שחיבר. כך יצר סדרות של גלויות פופולריות בנושאים שונים – איגרות שנה טובה, גלויות בנושא משלחי יד יהודיים ועוד. חוקר האמנות היהודית והפולקלור שלום צבר מגדיר את גולדברג כ"אולי החשוב מבין מעצבי הגלויות לשנה טובה שפעלו בפולין בראשית המאה ה-20... אמנם לא היה אמן מן השורה הראשונה, אך לכישוריו המגוונים כצלם, צייר חובב, מעצב גרפי ואף משורר לעת מצוא נמצאה במה מתאימה בעיצוב כרטיסי-הברכה. לפני שהודפסה הגרסה הסופית הוסיף גולדברג לתצלום הסצנה שבוימה בסטודיו שלו את הפרטים האחרונים: ציור יסודות נחוצים, ריטוש, המילים 'לשנה טובה' ולבסוף לוחית עיטורית, ובה חרוזים קלים ביידיש ה'מסבירים' את התמונה".[4]

באותן שנים הוציא גם עלונים וקבצים הומוריסטיים, בכינוי שלקח לעצמו, "חגי". החל בסוף העשור השני של המאה ה-20 אייר שורה של ספרי ילדים ביידיש ובעברית שראו אור בוורשה, בהם הספרייה העברית המצוירת לילדים "שִׁבֳּלִים" ('שיבולים') – סדרה של כ-70 חוברות מנוקדות ומצוירות, ברובן עיבודים של מעשיות עם (הוצאת א. גיטלין, תחילת שנות ה-20);[5] "אגדות יָוָן" (המיתולוגיה היוונית, 3 כרכים, א. גיטלין, תרפ"ב) בעברית בעיבוד אליעזר מיטרוֹפּוֹליטַנסקי ובמהדורה יידית מקבילה בתרגום ה"ז: "גריכישע מיטן: (לעגענדען)" (1922); מספרי ספריית "ציל צליל" העברית לפעוטות של הוצאת תרבות בוורשה,[6] שאת ספריה גם עיצב והדפיס;[7] והמקראה העברית "צפרירים" מאת יצחק קצנלסון ויצחק ברקמן (אחיספר, אמצע שנות ה-20).[8] כמו כן, הִרבה לצייר שערי ספרים, בהם שער הסדרה לילדים "מעשהלאך פון דער גאנצער וועלט" ('מעשיות מכל העולם') מאת יוסף ראווין (הוצאת א. גיטלין, תחילת שנות ה-20) ושער ספר היובל השני של העיתון "היַינט" (1938).[9]

בשנות ה-20 פתח ברחוב קרוּלֶבסקה 25 (פול') בוורשה בית דפוס וסטודיו לצינקוגרפיה (אנ') אמנותית בשם "גראפיקוֹן" (גראפיקאָן, Grafikon). בבית המלאכה, שבו עבדה לצדו אשתו אסתר,[10] עיצב גופנים, קישוטי דפוס וליתוגרפיה והכין גלופות עבור מספר הוצאות ועיתונים.[11] לצד חיבתו לחריזת חרוזי שיר ולציור עמודי שער, רחש גולדברג אהבה מיוחדת להכנת אותיות.[11] הוא שאף לשפר את הטיפוגרפיה העברית (בעיקר בהקשר לדפוס היהודי בפולין), שכן סבר שהיא טעונת שיפור ופוגמת בהנאה מהקריאה, וביקש להגות כתב חדש, שיתאים למילה החיה. בשנת 1922 פרסם בכתב העת הביבליוגרפי "ביכער-וועלט" ('עולם הספרים') של קולטור-ליגע מאמר על הצורך ברפורמה ובמודרניזציה של הגופן העברי. הוא השקיע מאמץ ניכר בסקיצות לאותיות. עבודות השרטוט שלו, שאותן פרסם בעיתונים עבריים ויידיים, מצטיינות בדמיון רב.[12]

בשנות ה-30 פרסם שירים וסיפורים בעברית וביידיש בכתבי עת לילדים כגון "עולמי הקטן". שירים וסיפורים משלו התפרסמו גם הופיעו בספרים, שאת חלקם אייר ואף הדפיס בעצמו עם חידושיו הטיפוגרפיים.[7] גולדברג היה ממייסדי אגודת האמנים הפלסטיים היהודים בפולין וחבר פעיל בה.

גולדברג שאף להוציא ספרים ביידיש בסגנון אירופי, במהדורה קטנה, מלווים בגרפיקה מקורית מאת אמנים יהודים נודעים. הוא עצמו פרסם ב-1931 מונוגרפיה על הצייר משה אַפֶּלבוים בלוויית רפרודוקציות באיכות גבוהה (1931).[12] בשנת 1935 ראה אור בפריז בהוצאת "Le Triangle" (טריאנגל), שהתמחתה באמנות יהודית, אלבום של 50 מציוריו בנושאים יהודיים, עם מבוא מאת מבקר האמנות הצרפתי פול פירֶנס (Fierens). הביקורות שיבחו את האיכות הגרפית, וחרף התמה הספציפית, ציוריו של גולדברג היו מודרניסטיים, וגם רומנטיים-ריאליסטיים.[12]

עם הפלישה הגרמנית לפולין בספטמבר 1939 הצליח לברוח לעיר ביאליסטוק, שנכבשה על ידי ברית המועצות, ובה התגורר בתקופת הכיבוש הסובייטי ועבד בצינקוגרפיה.[2] עם כיבוש ביאליסטוק על ידי הגרמנים נכלא בגטו. בגטו היה גולדברג מופקד על רישום הכרזות הרשמיות של היודנראט, שנתלו על בניין המועצה, בכתב ציורי מהודר.[13]

חיים גולדברג נספה ב-1943 בגטו ביאליסטוק[2] (לפי מקור אחר, בטרבלינקה[3]). בשואה נספו גם אשתו אסתר (ילידת 1900)[10] ובנם היחיד, מקס (יליד 1919), שהלך בדרך הוריו ולפני המלחמה למד גרפיקה וצילום אמנותי במכון הממלכתי הגבוה לגרפיקה (גר') בווינה (על פי השמועה, הוא נפל כפרטיזן).[14]

בין הריסותיו של גטו ורשה נמצא אלבום ובו 32 מגלויותיו של גולדברג שהודפסו על ידי "יהודיה" בוורשה בשנים 1912–1918. הן שמורות כיום באוסף הספרייה הלאומית של פולין.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דער הומאָריסטישער דעקלאמאטאָר: א זאמלונג ליעדער, פּאראָדיען, עפיגראמען; צוזאמענגעשטעלט דורך חגי, ל[יפא] קעסטין, ורשה: לירא, 1918. ('המקראה ההומוריסטית: קובץ שירים, פרודיות, מכתמים') (הספר, בארכיון האינטרנט)
  • א ביסל רכילות: וועגן שריַיבער "קינצלער" און שימי-טענצער; עקספראמט פון חגי, ורשה: (דפוס הענדלער), 1926. (שירים היתוליים, עם דיוקנאות וציורים בשולי העמודים) (הספר, בארכיון האינטרנט)
  • משה אפעלבוים: זיין לעבן און שאפן; צוזאמענגעשטעלט דורך ח' גאלדבערג, ורשה: (דפוס Monolit),‏ 1931. (על הצייר משה אפלבוים: חייו ופועלו)

"יום-טוב בלעטער" (עלונים הומוריסטיים לחגים):

  • "די פיער קשיות: א הומאָריסטיש פסח בלאט"; צוזאמענגעשטעלט פון חגי, [ורשה: חמו"ל, תר"ס?]. ('ארבע הקושיות: עלון הומוריסטי לחג הפסח') (הספר, באתר HebrewBooks)
  • "דער גרינער יום טוב" ('החג הירוק': עלון הומוריסטי לחג השבועות) (הספר, באתר HebrewBooks)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלום צבר, 'מאה שנות כרטיסי "שנה טובה": לתולדותיו של המנהג והתפתחותו האמנותית', בתוך: מוקי צור (עורך), בשנה הבאה: שנות טובות מן הקיבוץ, גבעת חביבה: יד יערי – המרכז לתיעוד וחקר של השומר הצעיר; קריית שדה בוקר: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב - המרכז למורשת בן-גוריון; אפעל: יד טבנקין – מרכז מחקרי, רעיוני ותיעודי של התנועה הקיבוצית, תשס"ב 2001, עמ' 21.
  • אילה גורדון, 'גולדברג, חיים (חגי)', איורים עבריים: הספר העברי המאויר לילדים, העידן הבינלאומי 1900–1925,‫ תל אביב: מוזיאון נחום גוטמן, 2005, עמ' 170.
  • שנה טובה: 32 ... גלויות ברכה מראשית המאה ה-20 מאוסף הספרייה הלאומית ורשה; אוצרת התערוכה ועורכת הקטלוג: רחל שנולד; תרגום לעברית: שושנה רצ'ינסקה, תל אביב: בית התפוצות; הרצליה: פלפוט, תשנ"ו. (תערוכה שנערכה בבית התפוצות בין 9 בספטמבר 1996 לינואר 1997) (מרבית הגלויות צוירו על ידי גולדברג)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 חיים גולדברג: דף עד שמולא על ידי נפתלי שנייד, 14 ביולי 1956, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם (ד"ר נפתלי שנייד, חוקר תולדות האמנות, היה ידיד המשפחה).
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 חיים פינקעלשטיין, היַינט: א ציַיטונג ביי יידן, תרס"ח–תרצ"ט 1908–1939, תל אביב: פארלאג י"ל פרץ; ארויסגעגעבן פון דער וועלט-פעדעראציע פון פּוילישע יידן, תשל"ח 1978, עמ' 227.
  3. ^ 3.0 3.1 חיים גולדברג: דף עד שמולא על ידי אחייניתו ברברה סבינה קופסיק קליון (Kupsick Klion) (בת אחותו ברוניה), 19 בפברואר 1997, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם. על אביו ראו: זלמן גולדברג: דף עד שמולא על ידי ברברה סבינה קופסיק קליון (נכדתו), 19 בפברואר 1997, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם.
  4. ^ שלום צבר, 'מאה שנות כרטיסי "שנה טובה": לתולדותיו של המנהג והתפתחותו האמנותית', בתוך: מוקי צור (עורך), בשנה הבאה: שנות טובות מן הקיבוץ, תשס"ב 2001, עמ' 21. הוא מוסיף כי "למרות הבימוי והמלאכותיות שבסצינות אלו יש בהן נתונים אתנוגרפיים רבי-ערך על מנהגים ודרך ביצועם, על פריטי לבוש, על עיסוקים יהודיים, על מראה תשמישי הקדושה ופנים הבית, כגון רהיטים וקישוטים".
  5. ^ אוריאל אופק, ספרות הילדים העברית 1900-1948, כרך ב, תל אביב: דביר, תשמ"ח 1988, עמ' 673.
  6. ^ כגון הספרון "דֹב בן דבש" מאת בנציון רסקין (תרפ"ג).
  7. ^ 7.0 7.1 אילה גורדון, 'גולדברג, חיים (חגי)', איורים עבריים: הספר העברי המאויר לילדים, העידן הבינלאומי 1900–1925,‫ תל אביב: מוזיאון נחום גוטמן, 2005, עמ' 170.
  8. ^ אופק, ספרות הילדים העברית, כרך ב (תל אביב תשמ"ח 1988), עמ' 707.
  9. ^ פינקעלשטיין, היַינט (תל אביב תשל"ח 1978), עמ' 288.
  10. ^ 10.0 10.1 אסתר גולדברג: דף עד שמולא על ידי נפתלי שנייד, 14 ביולי 1956, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם.
  11. ^ 11.0 11.1 נחמן מייזיל, ‏די יידיש-פּוילישע קינסטלער-פּלאסטיקער, בספרו געווען אמאָל א לעבן: דאָס יידישע קולטור-לעבן אין פּוילן צווישן ביידע וועלט-מלחמות, בואנוס איירס: צענטראל-פארבאנד פון פּוילישע יידן אין ארגענטינע ('דאָס פֹוילישע יידנטום'), 1951, עמ' 186, בארכיון האינטרנט.
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 יוסף סאנדעל, ‏חיים גאָלדבערג, בספרו אומגעקומענע יידישע קינסטלער אין פּוילן; רעדאַקטאָר: ד. ספארד, כרך א, ורשה: יידיש בוך, 1957, עמ' 83–84, בארכיון האינטרנט.
  13. ^ נחמן בלומנטל, 'מבוא', בתוך: הנ"ל, דרכו של יודנראט: תעודות מגיטו ביאליסטוק; תרגום התעודות מיידיש: דוד לינבסקי-ניב, ירושלים: יד ושם, תשכ"ב.
  14. ^ מקס גולדברג: דף עד שמולא על ידי נפתלי שנייד, 14 ביולי 1956, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם.